בלוג: אבא קומתיים

את הבלוג שלי התחלתי לכתוב ביוני 2010. הוא היה לי במה לפרסום ראשון של יצירות, חלומות, מאמרי דעה ועוד. אז היו לי כ-250 חברים/ות בפייסבוק, כלכול אדם.

באוגוסט 2011, החודש שיצאתי בו למסע הפונדקאות, בזכותו נולדו לי בניי, מיכאל ודניאל, התחלתי לכתוב על החלטתי להפוך לאב, ועל בחירתו בפונדקאות בדלהי, הודו. ככל שהתמדתי בכתיבה כך הלך וגבר מספר הקוראים והקוראות בבלוג שלי, ועד מהרה הגעתי למגבלת ה-5000 חברים/ות בפייסבוק, והוכרחתי לפתוח עוד דף ועוד קבוצה.

פתחתי את הבלוג כמעשה יוצר. המשכתי בו מפני שהרגשתי בודד וחסר-תמיכה בהחלטתי, להפוך לאב יחיד בגילי המבוגר-יחסית. לא שיערתי כי הבלוג הזה יתפתח, יפתח ויהפוך לאוצר בלום של קרוב ל-1000 פוסטים, ובהם שלל מחשבות ותובנות, מאמרי ביקורת על ספרים ואירועי תרבות, סיפורים אישיים ואנקדוטות, עצות מועילות ובקשות עזרה, ובעיקר – טעמם של החיים במחיצת בניי האהובים.

גם לא תיארתי לעצמי, שהכתיבה בבלוג תהפוך לי למעשה יומיומי, כמעט, ותפתח דרכים חדשות בכתיבתי.

לחצו על לחצן הארכיון, המופיע בצד שמאל למטה של עמוד זה, ובחרו את החודש שתרצו לקרוא מה כתבתי בו.

כתיבה יומיומית זו מחייבת אותי להשקעת זמן וכוחות יצירה. ככול סופר, אני רק מחכה לרגע שבו אוכל להתפנות לכתיבה, ושזה יהיה עיסוקי העיקרי. תוכלו לסייע לי בזה, ולהביע תודתכם על הכתיבה שלי, בתשלום כלשהו, בלחצן הפייפאל הנמצא בדף זה.


אפשרויות תרומה




שתהיה לכם/ן קריאה נעימה,

אילן.

מודעות פרסומת