הליכות


לדני ואסתי זקהיים

שְׁבַע הֲלִיכוֹת אֲנִי, בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת,

צוֹעֵד נִמְרָץ בְּכָל קַצְוֵי הָעִיר, מְגַלֶּה מִדֵּי בֹּקֶר

פִּנּוֹת חֲדָשׁוֹת וּרְגָעִים אֲחֵרִים בְּנוֹפָהּ הַמֻּכָּר,

הַמִּתְחַדֵּשׁ תָּדִיר. כְּמוֹ רֹאשׁ עִיר הַתָּר אֶת

עִירוֹ, כָּךְ גַּם אֲנִי, לוֹמֵד אוֹתָהּ לִפְרָטֶיהָ,

מְנַסֶּה לִמְצֹא שֵׁמוֹת לָעֵצִים הַפּוֹרְחִים בַּחֲצֵרוֹת

וְלָתֵת בָּהֶם סִימָנִים. זוֹ הַיָּקַנְטָלִיסָה, וְכָאן

שְׂדֵרַת עֲצֵי הַפִיקוּס, וּפֹה בְּרֵכַת מַיִם,

שֶׁגַּנָּנֵי הָעִירִיָּה שָׂמוּ בָּהּ צִמְחֵי מַיִם,

הַצָּפִים עַל הַמַּיִם וּמְנַקִּים אוֹתָם בְּפִיּוֹתֵיהֶם,

וְהַלְוַאי וְתָבֹאנָה הֵנָּה גַּם צְפַרְדֵּעִים

לְהָטִיל כָּאן אֶת בֵּיצֵיהֶן. שֶׁיֵּצְאוּ רֹאשָׁנִים

בְּנֵי־יוֹמָם וְיִהְיוּ לִצְפַרְדֵּעִים קְטַנּוֹת הַמְּקַפְּצוֹת

בֵּין שׁוֹשַׁנֵּי־הַמַּיִם וּמְשַׂמְּחוֹת לֵב יְלָדִים.

כָּל כָּךְ יָפָה הָעִיר הַזֹּאת, שֶׁאֲנִי

מְהַלֵּךְ בָּהּ בַּבֹּקֶר, אוֹהֲבָהּ בְּכָל לִבִּי,

מַבִּיט בָּהּ בְּעֵינַי, לֹא שָׂבֵעַ מִרְאוֹת

אֶת הָעִיר הָעִבְרִית הָרִאשׁוֹנָה,

שֶׁעוֹד מְעַט תִּהְיֶה בַּת כַּמָּה מֵאוֹת.

הֲרֵי זֶה מוּזָר, אֵיךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם

מִתְקַשֶּׁרֶת בָּעִיר הַזֹּאת, אִם בָּא אֵלֶיהָ

מִמָּקוֹם אַחֵר, מֵרָחוֹק, אוֹ מִקָּרוֹב.

אֲנִי עוֹד זוֹכֵר אֵיךְ הִבַּעְתִּי קִנְּאָה

בִּפְנֵי דָּנִי, עַל שֶׁהוּא וְאֶסְתִי נוֹלְדוּ

וְגָדְלוּ בָּעִיר הַזֹּאת כָּל יְמֵיהֶם. וְהוּא

צָחַק וְאָמַר לִי, שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְאַף אֲנִי

אַרְגִּישׁ כְּבֵן הָעִיר הַזֹּאת. וְהִנֵּה, יוֹם

זֶה בָּא, וַאֲנִי כָּאן, אֲבָל דָּנִי מֵת.

הוּא חָסֵר לִי בַּדְּבָרִים הַקְּטַנִּים,

בָּרְגָעִים שֶׁל הַקְסָמוֹת מִן הָעִיר,

בִּהְיוֹתִי נָתוּן בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁאֵין לִי

עִם מִי לְחַלְּקָן. בְּרִגְעֵי נְדִיבוּת

שֶׁהָיִיתִי חוֹלֵק אִתּוֹ אוֹתָם.

מִכָּל חֲבֵרַי הַמֵּתִים, דָּנִי הוּא

הַמִּתְקַשֵּׁר בְּנַפְשִׁי עִם הָעִיר

הַזֹּאת, תֵּל אָבִיב, שֶׁבָּהּ חַי

וְיָצַר, וּמֵת. וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו

כְּאֵל אָח אוֹבֵד, אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָק,

שֶׁהוֹתִיר אַחֲרָיו סִימָנִים, וְזֵכֶר,

אֲבָל הָלַךְ קָדַם זְמַנּוֹ, וְהוֹתִיר

אוֹתָנוּ אַחֲרָיו.

מוּזָר. אֵיךְ פִּתְאוֹם בָּא לִי דָּנִי

בְּתוֹךְ הִרְהוּרַי עַל הָעִיר. אַךְ

דָּנִי הָיָה בְּנָהּ שֶׁל הָעִיר הַזֹּאת,

בָּשָׂר מִבְּשָׂרָהּ, מְשַׁנֶּה פָּנֶיהָ.


הוּא סָגַר כָּאן רְחוֹבוֹת לְמֵיצָגָיו,

וְהִטְבִּיעַ עִקְבֵי מַלְאָכִים בַּמִּדְרָכוֹת,

מֵשִׁית אֶת דִּמְיוֹנוֹ הַיּוֹצֵר עַל כָּל

הָעִיר הַזֹּאת בְּטִבְעִיּוּת גְּמוּרָה,

כְּאִלּוּ הוּא בָּהּ בַּעַל בַּיִת.

וְדָנִי אֵינֶנּוּ. וְדָנִי כְּבָר מֵת.

מודעות פרסומת

השאר תגובה