אחוזת וייס – דרמת פשע סאטירית

הערב צפיתי בהצגה הראשונה של "אחוזת וייס," מחזה מקורי מאת נוריאל טוביאס, בבימויה של דליה שימקו, בתיאטרון תמונע בתל אביב, בהשתתפות: אסתי זקהיים, אלחי לויט, ליאת אזר, ליאת אקטע, עפר עין גל, אסף מור, איציק גולן וקרן חרותי.

המחזה המקורי והמשעשע מספר על מאבקי כוח ושליטה במשפחת פשע יהודית בטורונטו. אחרי 'מות' האב, אם המשפחה, הגברת אדיס וייס (אסתי זקהיים) לוקחת את השליטה לידיה במטרה לקדם את מעמד המשפחה, לקרב אותה למוקדי כוח בחברה ואולי אפילו להלבין את עסקיה. היא נאלצת להתמודד עם שלושת בניה – הבכור (אלחי לויט) המרגיש מנושל ממעוד, הצעיר המפונק וההולל, והבן האמצעי, הומו המתלבש בבגדי נשים ועושה מופעי דראג (עפר עין גיל).

ההצגה מוגדרת בדף התוכנייה כ"סאטירה חברתית במסווה של דרמת פשע משפחתית אפלה, אכזרית, עסיסית ומלאת הומור, המפלרטטת עם ז'אנר הגנגסטרים המוכר מהקולנוע." אבל היא הרבה יותר מזה – זוהי סאטירה נפלאה על האם היהודייה, המתגלית כאן כאישה אכזרית, מורכבת, רבת פנים ורבת מזימות, שאינה חסה על איש, לא על בעלה, לא על בניה, לא על כלותיה ולא על נכדיה הרכים, כדי להשיג את כוחה.

ההצגה מתחילה בתמונת היכרות של הבן ההולל עם נערה יהודיה וחסרת כל, המקוננת על קבר הוריה, שנרצחו. היא לא יודעת, שהבחור יפה התואר והשרמנטי, המציע לה שמפניה בבית העלמין, הוא בנה הצעיר של משפחת וייס, משפחת פשע עם היסטוריה של כמה דורות. כדי לא לקלקל לכם את ההנאה מן ההצגה, לא אספר לכם את עלילתו. אבל אקדים ואומר, שנהניתי מן ההצגה ומן הטקסט הנאה צרופה.

כבר הרבה זמן לא שמעתי טקסט מקורי רהוט ומצחיק כל כך, נדיב באפשרויות שהוא מעניק לשחקנים ובקריצות העין לקהל, וזמן רב לא ראיתי הצגה כל כך קצבית, מהודקת ומשוחקת היטב. דליה שימקו הצליחה להעמיד כאן הצגת שלאגר. הלוואי ותאומץ על ידי אחד מן התיאטראות הרפרטואריים, כהצגת בונוס לקהל המנויים. זו הצגה שמכל בחינה היא ראויה לעלות מן הפרינג' אל הרפרטוארי, וגם תסב הנאה רבה מאוד למנויי התיאטראות.

המחזה וההצגה הם דוגמה טובה למה שמפסיד התיאטרון הרפרטוארי לפרינג', שעה שהוא קופא על שמריו ואינו פותח שעריו בפני טקסטים רבי העזה וקסם כדוגמת מחזהו של נוריאל טוביאס, מן המחזאים המוכשרים הכותבים כאן. אסתי זקהיים, בתפקיד האם רבת המזימות, עושה תפקיד עסיסי ונפלא. גם עפר עין גיל, בתור הבן הדראגיסט, נוגע ללב ומקסים כאחת. למעשה, כל השחקנים כאן נהדרים, אבל אינני מזהה את כולם בפניהם, ולכן איני מצמיד אותם כאן לתפקידיהם על הבמה. רוצו לראות, לא תתאכזבו.

עיצוב תפאורה: אלכס ברויטמן. עיצוב תלבושות: דיתי אופק-צרפתי. מוסיקה מקורית: איסר שולמן. תנועה: ליאת אקטע. כוריאוגרפיה של עפר עין גל: לי שר. ע.במאי: מיטל חורי.

מודעות פרסומת

השאר תגובה