תיבת הסוכריות של אמיר צוקרמן

אחת מחוויות הקריאה המשונות והנפלאות שהיו לי בזמן האחרון הייתה עם הספר "מחדר לחדר, 28 סיפורים יווניים בני זמננו" (עם עובד, 2009). קניתי אותו בשדה התעופה, בדרכי לבודפשט, ואחרי כן לאמזונס. אמנם, אני תמיד לוקח איתי במזוודה ספרי קריאה, אבל לעולם אינני עומד בפיתוי הכניסה ל"סטימצקי" בנתב"ג, כדי לבדוק מה חדש ומה עוד אפשר לקרוא בדרך. זה הרבה יותר מעניין מבילוי הזמן בחנויות הדיוטי-פרי.

כך, אפוא, מצאתי את עצמי קורא בהונגריה, ואחרי כן באמזונס, סיפורים יווניים שתורגמו לעברית. זו הייתה חוויה משונה, לדמיין את נופי הסיפורים הללו, ביוון, דרך העברית, בארצות שביקרתי בהן. אבל הקריאה בסיפורים הללו זימנה לי רגעים ארוכים של נחת. וגם זה משהו נחוץ, שעה שנמצאים מחוץ לארץ.

המוטו לספר, מאת יורגוס ספריס, אומר "ואתה/בבית גדול עם הרבה חלונות פתוחים/רץ מחדר לחדר, לא יודע מאין/להסתכל קודם." ואכן, הסיפורים הנאים שקיבץ, ערך והאיר אמיר צוקרמן בקובץ הזה הם כמו אותם חלונות, שכל אחד מהם מביא בפני הקורא מבט אחר על יוון, בתקופות שונות.

"מחוץ למיתוסים," כותב אמיר צוקרמן באחרית הדבר לספרו, "ישנה כמובן יוון ממשית, שסיפורה רוווח הרבה פחות, ושהספרות הנכתבת בה בשלושים או ארבעים השנים האחרונות המיוצגות באנתולוגיה הזאת היא לרוב 'יוונית ממילא.' כלומר אינה עוסקת בהגדרת היווניות או בעיצוב המודע שלה – מוקד העניין הכמעט כפייתי של הספרות היוונית בדורות קודמים – ובוודאי שאינה רואה ביווניות מופת או משאת נפש המצויים מחוץ ליוונים, אלא פשוט מה שהיוונים הם."

הסיפורים המובאים בקובץ מסודרים באופן כרונולוגי. "זקני האנתולגיה הם ילידי סוף שנות העשרים ושנות השלושים […] וחותמים את הקובץ סופרים וסופרות שנולדו בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים."

העורך והמתרגם בחר כאן בחירות טובות מאוד. מן הסיפור הפותח את הקובץ, "דרקון יווני בלונדון," מאת קוסטס טחציס, טרנסווסטיט שעבד לפרנסתו גם בזנות, המספר על גבר המנצל נערה צעירה, סיפורו הפנטסטי-מיסטי של תנאסיס ולטינוס, "תמצאו את עצמותיי בגשם," עם ריח עצמות הקדושים שלו וניסיו המפתיעים, יחסיו המיוחדים של החייל חרלמבוס עם אימו, בסיפורו של מניס קומנדריאס, "הרחצה," דרך ההומורסקה הקרויה "הבידה," מאת מריוס חקאס, הסיפור הספק-פארודי, "הגבות של המלכה" מאת ואסיליס גורויאניס, ועד סיפורה של ארסי סוטירופולו, המאכילה את הקוס שלה בגלידה ביום חם (כך במקור):

"כשמגיע החום אני נזכרת שיש לי קוס. אני פותחת רגליים, שמה מולו מראה ורואה אותה בה, מיוזע ורירי. אני שמה בתוכו את האצבע, בוחשת היטב ומריחה. יש לזה ריח של כלור ושל אפר. כלור ואוויר של תחנת מטרו. השנה ביליתי את הקיץ לבדי והתבשלתי במיץ של עצמי. כל החברים שלי היו באיים. בחמישה-עשר באוגוסט היה שרב נורא שממש הוציא אותי מדעתי. הלכתי וקניתי קילו וחצי גלידת וניל עם קשיו וצימוקים. אחרי זה השתרעתי על הספה וראיתי 'הקשוחים ממיאמי' ו'דפיקות לב בבוורלי הילס.' בשמונה, כשהתחילו החדשות, נשאר בקופסה עוד חצי קילו וחשבתי להאכיל את הקוס שלי. פתחתי את המקרר, השענתי את המראה על הדלת והבאתי שרפרף. התיישבתי והתחלתי לפטם אותו בכף של מרק. ראיתי איך הוא פוזל בזמן שהכף החליקה פנימה עד צוואר הידית, ואחר-כך בולע בהבעה אטומה, השפתיים הגדולות שלו עלו על גדותיהן והגלידה נזלה על הרצפה. והקוס, אדום ומבריק, מוקף הילה עכורה של שערות מרופשות, פתח וסגר את הפה שלו בעקשנות ובלי שובע. למרות החום הבלתי-נסבל חשתי שקופא לי הרחם והפסקתי."

בחרתי דווקא בקטע זה לצטט מן הספר, מפני שהוא מטלטל ומפתיע, ואינו מותיר את הקורא אדיש אליו. אבל מרבית הסיפורים בספר, הכתובים בשלל סגנונות ורובדי לשון, מיוחדים ויפים, כל אחד בדרכו. מה שאהבתי במיוחד, במרבית הסיפורים, הוא הספציפיות שלהם, הנגיעה המדויקת שלהם בנוף, בפרטי החיים של דמויותיהם. זה באמת מאפשר לדמיין, להרגיש ולהריח את יוון.

הקובץ הזה מראה את ידענותו הרבה של אמיר צוקרמן בספרות יוון, ואת יכולתו המופלאה לנווט בין סגנונות לשוניים שונים ודורות שונים של הספרות שהוא מתמחה בה, וללהטט בתרגומם לעברית.

החוויה מומלצת מאוד. היא גם מעניקה טעימה מעשרים ושמונה סופרים וסופרות שונים, שחלק מהם ספרים מלאים שלהם כבר תורגמו לעברית, וכך מאפשרת לבחור מה לקרוא מביניהם.

היה טוב אם "עם עובד," או בתי הוצאה אחרים לאור, היו הולכים בעקבות האנתולוגיה היפה הזאת, ויוזמים עוד אנתולוגיות של סיפורים קצרים מספרויות של עמים אחרים. סיפורים כאלה הם חלונות טובים לספרויות רחוקות, מעין ארוחת-טעימות עסיסית לקורא המתעניין. סדרת אנתולוגיות כזו אולי גם תועיל בהחייאתו של ז'אנר הסיפור הקצר, שכיף כל כך לכתבו, ומשום מה נתיישבה כאן הדעה הקדומה, כאילו הקורא העברי אינו מעוניין בקבצי סיפורת, אלא ברומאנים בלבד.

אם נוציא קבצי סיפורים כאלה, גם נגלה את קוראיהם.

מודעות פרסומת

השאר תגובה