זה הכל בגלל רפי (לקראת פסטיבל השירה במטולה)

את שעות הבוקר של השבת הזאת ביליתי עם השירים. לקראת הפסטיבל, חשבתי לעצמי, כדאי שאבדוק מה הצטבר אצלי, אנער קצת את האבק מן השירים.
הוצאתי שני קלסרים מן המדפים. אחד שכתוב עליו "שירים חדשים מ 2009 ואילך" והאחר "365," מן התקופה שבה החלטתי לכתוב שיר מדי יום, ולתייקו בקלסר. פתחתי אותם והופתעתי.
ישנם כאן המון שירים, שכלל לא זכרתי שכתבתי אותם. ודאי שעוד לא עבדתי עליהם, לא עיבדתי אותם.
שמתי את מכונת הכתיבה על השולחן במטבח, ולידה חבילת דפים, חבילת סיגריות, קפה ומאוורר. התחלתי לעבוד.
השעות חלפו. הרגשתי עם השירה כאילו אני חוזר אל אחות רחוקה, שלא ראיתי זמן רב. זו הייתה פגישה נהדרת. עד כה לא חשבתי עד כמה ניתק אותי המהפך שעברתי, מאז התחלתי כותב את "מעשה בטבעת" ועד כה, מן השירה שלי. עד שבאה קריאתו של רפי, וזו לא קריאתו הראשונה, אבל רק לזו הקשבתי – ועוררה אותי.
אז תודה לרפי וייכרט, חבר אהוב, שיודע למשות משוררים שותקים בשערם מאגמי הפרוזה שלהם. והנה כמה שירים. נתראה בפסטיבל.

ברוך שעשני

בָּעֶרֶב, אֲנִי מַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת
בַּפָּמוֹטִים שֶׁל דּוּדִי, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ
מְעֻנָּבִים עַל גִּבְעוֹלֵי מַתֶּכֶת.

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי וּמְבַקֵּשׁ מֵאִמִּי הַמְּנוֹחָה
שֶׁבִּזְכוּת הַנֵּרוֹת הָאֵלֶּה תִּשְׁמֹר
עַל אֲבִי וְאַחַי וְיַלְדֵיהֶם, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה,
וַאֲנִי וְהֶחָבֵר שֶׁלִּי בְּתוֹכָהּ.

שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת הַכֹּחַ, הָאֹמֶץ וְהַתְּבוּנָה
לִבְחֹר בִּנְתִיבוֹת הַחַיִּים
וְתַבְרִיא אוֹתִי מֵחֳלָיַי,
אֵלֶּה שֶׁכְּבָר יְדוּעִים לִי.

בְּבֵיתִי אֵין אִשָּׁה. וְעַל כֵּן,
מַלְכוּתִי בַּכֵּלִים, בַּמִּטְבָּח וּבַתַּשְׁמִישׁ הִיא.

אֲבָל בְּעוֹדִי מְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, הַיַּיִן וְהַחַלָּה
הִנְנִי מְקַיֵּם מַעְגָּל יְהוּדִי לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא
וְהוּא בְּגוּפִי, וּבְנַפְשִׁי הוּא.

משורר בגיל העמידה

אָסוּר לְעַשֵּׁן, אָסוּר בֵּיצִים, אָסוּר כָּבֵד, אָסוּר לִבְגֹּד,
אָסוּר לוֹמַר לַבָּחוּר הַנֶּהֱדָר בִּמְכוֹן הַכֹּשֶׁר, "אֲנִי רוֹצֶה
לְהִתְעוֹרֵר לְיָדְךָ בִּשְׁלוֹשִׁים הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת." אָסוּר
לִכְתֹּב שִׁירִים, צָרִיךְ לַעֲבֹד, לְהִתְפַּרְנֵס, לִכְתֹּב פְּרוֹזָה,
לַעֲמֹד בַּחוֹזֶה. אָסוּר לִשְׁכֹּחַ לְהַשְׁקוֹת עֲצִיצִים, כִּי הֵם מֵתִים,
כְּמוֹ זֶה שֶׁקִּבַּלְתִּי בַּמַּתָּנָה רַק לִפְנֵי שָׁבוּעַ, וְאָסוּר
לְהַבִּיט בְּכָזוֹ כְּמִיהָה בַּחַמָּנִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת לִרְוָחָה
בָּאֲגַרְטָל הַזְּכוּכִית, כִּי תֵּכֶף תָּמֹתְנָה, וּמַה הַטַּעַם
לְהִתְקַשֵּׁר לְיָפְיָן הַזָּהֹב, אִם הוּא בָּר חֲלוֹף.

אָסוּר לָתֵת לַשִּׁירִים לְבַטֵּא אֶת כָּל אַלְפֵי הַמּוֹנוֹלוֹגִים
שֶׁמְּמַלְמֶלֶת נַפְשִׁי לְאָרְכּוֹ שֶׁל יוֹם. זֶה בִּזְבּוּז שֶׁל הַדְּרָמָה,
דְּחִיקַת מִלִּים בְּתַבְנִיּוֹת מְתֻמְצָתוֹת שֶׁאֵין עִמָּן מָמוֹן.

טוֹב שֶׁבֵּין כָּל הָאִסּוּרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ וְנִשְׁמַט אֵיזֶה שִׁיר, בְּדָל חֲלוֹם.

השיר על מעמד הפועלים

לְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ יִתְרוֹנוֹת רַבִּים.
אֲבָל שִׁירִים לֹא יוֹצְאִים מִמֶּנָּה.
שִׁירִים הִיא לֹא כּוֹתֶבֶת, הַשַּׁלְוָה.

אֲבָל עוֹד יֶשְׁנָהּ צְבִיטָה עֲמוּמָה
בְּצִדּוֹ הַיְּמָנִי שֶׁל הַגּוּף, הַמְּרַמֶּזֶת, וַדַּאי,
עַל מְצִיאוּתָם שֶׁל סַרְטָן סָמוּי
אוֹ חֳלִירַע אַחֶרֶת, מֵהֶם תִּפָּתַח הָרָעָה.

הוֹ, אָז נָשׁוּב וְנֵאָבֵק עַל הַחַיִּים,
הַכָּבוֹד, הַפַּרְנָסָה, כְּמוֹ בַּיָּמִים הַטּוֹבִים,
כְּמוֹ שֶׁרַק אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים,

פּוֹעֲלֵי דְּחָק קְטַנִּים בְּסַדְנָאוֹת הַיֶּזַע שֶׁל הַתּוֹדָעָה.

אתגר

לזכר אתגר זיתוני

הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה חַיָּל, צָעִיר
יְרֹק עֵינַיִם, צַחְקָן, טְהוֹר מַבָּט.
עוֹרוֹ הָיָה זֵיתִי כִּשְׁמוֹ, וּבְיָפְיוֹ
לֹא הָיְתָה פְּגִימָה. רַק אָזְנָיו
הִצְחִיקוּנִי. בּוֹלְטוֹת כְּאָזְנַי.
כִּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם בָּרוּחַ.

פְּגַשְׁתִּיו פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם. אַחֲרֵי כֵּן
לֹא רְאִיתִיו בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. כָּאֵלֶּה הֵם חַיַּי.
פְּתוּחִים לִרְוָחָה, וַאֲנָשִׁים נִכְנָסִים בָּהֶם
וְהוֹלְכִים. חֶלְקָם שָׁבִים, חֶלְקָם מִשְׁתַּכְּחִים.

נִתְקַלְתִּי בּוֹ שׁוּב בְּכוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים.
אֶתְגָּר נִכְנַס עִם חָבֵר לְטוּל כָּרֶם,
לִקְנוֹת שָׁם סְחוֹרָה,
וְנִשְׁחַט בִּידֵי מְרַצְּחִים.

שָׁנִים וּמֵתִים עָבְרוּ. אֲנִי עָלָיו לֹא חָשַׁבְתִּי.
עַד הַבֹּקֶר – נִדְמָה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנָיו
בִּפְנֵי נְהַג תַּיָּרִים שֶׁעָמַד בְּפִתְחוֹ שֶׁל מָלוֹן,
מְחַכֶּה לְנוֹסְעָיו בְּשַׁבָּת שֶׁל סְתָו אֲבִיבִי.

עוֹדֶנִּי הוֹלֵךְ מִשָּׁם, מַמְשִׁיךְ בִּצְעִידָתִי, צָף
וְתָקַף אוֹתִי זִכְרוֹ שֶׁל אֶתְגָּר זֵיתוּנִי
וּמִלְּאַנִי בְּצַעַר. עַל אָבְדָן נְעוּרָיו. עַל שֶׁמֵּת.
עַל חַיֵּינוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הַמְּחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ
לֶאֱחֹז בָּהּ בְּנֶשֶׁק, בִּמְקוֹם בְּעֵט.

טו' בתשרי התשס"ט

מודעות פרסומת

השאר תגובה