השבוע העשרים וארבעה

ביום רביעי קיבלתי מנהה, מן המרפאה, את בדיקת האולטרא סאונד החודשית, ועימה תצלומים בתלת-ממד של ילדיי. פניהם היפים ניכרים כל כך בבירור בתמונות, עד שמאותו רגע אינני יודע את נפשי. אני מראה את התמונות לכל מי שאני פוגש מבין חבריי וחברותיי, וחש הצפה גדולה של געגועים אל ילדיי, שעוד לא נולדו. זו הרגשה מוזרה כל כך, לצפות בהם מבעד לצוהר הקסום הזה של האולטרא סאונד, מבלי שיהיו עוד בידיי ואצלי.

בינתיים, הזמן המתקצר עד הלידה והחורף המתגבר הכתיבו לי את שלהם. השבוע נשארתי רוב הערבים בבית. בדקתי עבודות, ערכתי ספרים כדי לממן את השלב האחרון בפונדקאות, מאוחר בלילה צפיתי בסרטי הדרכה ב"הופ! הורים," התגברתי על עוד ערמת כביסה, נשארה לי רק עוד אחת וזהו, ואחרי כן מיון הבגדים לפי עונות, מינים וגילאים, וניצלתי את יום החופשה שלי לפירוק מדפים בחדר העבודה ולמיון מלאי הספרים במחסן, וגם להעברת ארבעה עשר ארגזי קלסרים מהבית לארכיון שלי במושב.

בו-בזמן ביקרו כאן גם החשמלאי והטכנאי של הוט, כדי להזיז שקעים בחדר השינה.

ביום חמישי הקרוב יביא לי דני הנקר, בעלה של מרב, גיסו של ערן "אחותי הקטנה," ספרייה לקיר שלם בחדר השינה. מיד אחרי כן אעשה שבת חברים. אעמיד סיר חמין על האש, ואקרא לכל חבריי לעזור לי באיבוק הספרים והעברתם מחדר העבודה לחדר השינה. כן כן, לא תיארתי לעצמי שזה יגיע אי-פעם, אבל אני עומד לוותר על חדר העבודה שלי, למען הילדים, להפכו לחדר ילדים מרווח ופתוח, ולהפוך את חדר השינה שלי לחדר של אבא, חדר שינה ועבודה גם יחד.

יהיה לי מוזר לשבת שם, בקצה הבית, גבי אל עומק הבית ופניי אל החלון החוצה, ולעבוד. תמיד אהבתי לשבת עם פניי אל עומק הבית, לראותו לפניי, להרגיש את התנודות בחלל. אבל עכשיו יהיו שם שני פעוטות שאקשיב לכל זיע וניע שלהם, ואני מקווה שאתרגל לעבוד בחדר השינה, ושאולי פינת העבודה הזאת, שאצור בו, תקנה לי שקט חדש, שחסר לי כל כך כעת, בזמן התזוזה וההכנות האלה, בשבועות שנותרו עד הלידה.

אינני יודע איך מבהירים לילדים עד כמה רצינו בהם, עד לידתם. אני מקווה כי כשיגדלו יקראו את הטורים האלה, ויבינו עד כמה הרחקתי לכת במעשיי ובשינוי שהכנסתי בחיי, מרוב רצוני בהם. בינתיים, עד שנוכל לשוחח כבני אדם (תסריטים של שיחות כאלה כבר מתחברים לי בראש, ואפילו כתבתי כמה מהם, לזכרם), אני מוציא בכל רגע פנוי את האייפון מן הכיס, נכנס לאלבום התמונות, מביט בפניהם היפים, שולח להם אהבה ומתפלל. מתפלל המון. שסימה סן, הפונדקאית, תהיה חזקה ותוכל להחזיק בהיריון כמה שאפשר עד תומו, שהילדים יתפתחו יפה, וייוולדו בטוב, ושאימא וסבתא שלי תשמורנה עליהם ועלי מלמעלה, שתהיה לנו לידה קלה ומוצלחת. אמן.

ובשאר הזמן אני פוחד, כמובן. פוחד מן המוות, מן הגיל המבוגר שבו החלטתי להביאם לעולם, ממה יקרה אם יישארו בלעדיי בגיל צעיר, אבל יותר מכל – שייוולדו בריאים ושלמים, בלי פגם, בלי טראומת לידה.

מודעות פרסומת

One thought on “השבוע העשרים וארבעה

השאר תגובה