היא האישה הכי יפה והכי זוהרת ביקום, והיא נושאת בקרבה את ילדיי

היא ישבה לבדה על ספסל העץ, בחדר ההמתנה הקטן למעבדת האולטראסאונד. לבושה בבד עליון אדום-בורדו מוזהב, מעוטר ונשאה את בטנה הגדולה לפניה. היא תמכה בה בשתי ידיה, רגליה פסוקות על הארץ, בתוך קבקבים שטוחים. והיא הייתה האישה הכי יפה והכי זוהרת בחדר הזה, וגם בעולם כולו.

בתחילה לא ידעתי שזאת היא. היו שם עוד נשים בהריון, חלקן לבדן, אחת עם בעלה, אחרת עם בתה. ניגשתי לדלפק ואמרתי ששמי אילן, ובאתי לפגוש את האם הפונדקאית שלי, סימה סן.

אחת העובדות סבבה אליה, הצביעה עליה בטבעיות ואמרה "הנה, זו סימה סן."

הצמדתי את ידיי זו לזו וקדתי לפניה, ממלמל "נמסטה." היא השיבה לי באותה ברכה, בישיבה.

התיישבתי לידה, הבטתי בה. היא לא היישירה אלי את עיניה. הבטתי בה שוב ושוב, מרגיש איך חום ממלא את כולי.

שאלתי את עובדת המרפאה, האם נוכל לשוחח ביחידות, בחדר צדדי, עם מתרגמת. היא אמרה שכן, אחרי הסריקה.

כשהגיע תורנו, הזמינו אותי להיכנס איתה אל חדרו של הרופא, ובתוכו אל חדר הסריקה ממש. לא האמנתי. לא שיערתי לעצמי שכך זה יהיה.

סימה נשכבה על המיטה, הפשילה את בגדה וחשפה את בטנה למול עיניי הרופא ולמול עיניי. בטנה הייתה שחורה וגדולה, ענקית. ניתן היה לראות עליה עורקים ונימי דם כהים רבים ובולטים. נבוכותי. התביישתי שאני מביט כך בבטנה.

הרופא נטל את מכשיר האולטראסאונד, משח אותו בחומר סיכה והחל מעביר אותו על בטנה.

"בוא תראה," הזמין אותי לעמוד לידו, "הנה ראשו של תינוק אחד, אתה יכול לראת את הפנים. העיניים, האף, הפה, והנה ראשו של התינוק האחר."

אחרי כן הראה לי את לבבותיהם הפועמים, והשמיע לי את קצב פעימותיהם המהיר, כה מהיר ששאלתיו אם אינו מהיר מדי.

הוא חייך.

"קצב הפעימות של עובר הוא כפול מזה שלנו," הסביר לי, ואז הוסיף, שהם כל כך גדולים עד שניתן לראות את כל גופם באחת.

"יש סיכוי שתגלה לי את מינם?" לחשתי לו.

הוא צחק ואמר שבשום פנים ואופן לא. עניתי לו, שאשמח ואתברך במה שייצא לי.

אחרי שיצאנו מחדר המרפאה עצרו אותנו העובדות בחוץ, על מרפסת הכניסה הרחבה, הנמצאת מעל כביש ראשי. "בבקשה," פנתה אלי אחת העובדות.

נתתי לסימה סן את המתנה שהכנתי לה. אמרתי לה שזה בשבילה ובשביל ביתה. העובדת תרגמה לי את דבריי. קדנו שוב זו לזו לאו

"אני מקווה שאת מרגישה בטוב, ושההריון היה לך קל," אמרתי לה, ותורגמתי מיד. "לעולם אהיה אסיר תודה לך, על מה שעשית בשבילי."

היא חייכה, והפעם כבר הביטה היישר אל תוך עיניי. קדתי לה קידה רחבה, עם כפות ידיי צמודות זו לזו.

זהו. נגמר.

ירדתי כמה מדרגות, ופתאום נזכרתי, שבאתי עם מצלמה. הטענתי אותה במיוחד כל הלילה, אחרי שיום שלם התרוצצתי אתמול במיין בזאר מחנות אלקטרוניקה אחת למשנהה, רק כדי למצוא לה ספק. והנה, שכחתי לבקש לצלמה, ולצלם אותנו יחד.

ביקשתי מעובדת המרפאה לשאול אותה אם היא מוכנה. העובדת הסתייגה. "אנחנו נוהגים לצלם את הפונקדאיות רק אחרי הלידה," אמרה לי. הפצרתי בה שתשאל את סימה אם היא מוכנה, מפני שעמדה שם, על גרם המדרגות, והייתה כל כך יפה, יפה להדהים ממש.

אבל סימה סן הרכינה ראשה במבוכה, ואני הבנתי את התשובה. קדתי לה שוב, לאות שאינני כועס על כך, והתרחקתי משם.

התווכחתי עם נהג טוקטוק על המחיר חזרה לגרייטר קאליש 2, ורק כשכבר הייתי על הטוקטוק שלו הרגשתי איך גל גדול של בכי עולה בי. בכי של התרגשות גדולה. זה לא ייאמן, אבל אני עומד להיות אבא. כרגע נפגשתי עם ילדיי.

תכננתי לברך אותה ואותם בקריאת תהילים. אפילו הוצאתי מן התיק את התהלים הקטן שתלמידותיי בתל אביב הביאו לי, יחד עם אבן אנרגיה, הקרויה "שושנת המדבר," "אבן רוגע ושלווה, טובה לסגירת מעגלים וסיום של דברים ישנים, והתחלה של דברים חדשים." גם את האבן לקחתי עמי, והתלבטתי האם לתתה לה, או לשמרה אצלי. החלטתי שמוטב לא לתת לה אבן שפותחת וסוגרת מעגלים, שמא תזרז את הלידה שלה, אלא לשמור אותה עלי, שתגן עלי בימים האלה ובימים הבאים. בדרך לשם, תהיתי אם אסובב את האבן שבע פעמים מעל ראשה ומעל בטנה, ואיזה מזמורי תהילים אקרא באוזניה ובאוזניי ילדיי. תהלים של יום שלישי או מזמור קי"ט בתהלים, שהוא מזמור חזק מאוד, הכתוב באכרוסטיקון, א'-ת'.

אבל ילדיי שמעו אותי מדבר רק אנגלית, ולא במישרין אליהם. מפני שכאשר עמדתי מול סימה סן ומולם, בחדרון הקטן של האולטראסאונד, גוהר מעל כתפו של הדוקטור ג'ולי, זה שמו, דוקטור שמחה באנגלית, נעתקו המילים מפי. מלבד להצמיד את כפות ידיי זו לזו בתפילה חרישית, לבי עולה על גדותיו, לא יכולתי לומר דבר.

מודעות פרסומת

One thought on “היא האישה הכי יפה והכי זוהרת ביקום, והיא נושאת בקרבה את ילדיי

השאר תגובה