ישראלים טובים באמצע הדרך

את גיא ושרון הכרתי דרך איל ועמיחי, שעשו כאן פונדקאות לפניי, ויש להם בן ובת מתוקים. הם אמרו, שכאשר הגיעו לדלהי פגשו בבני הזוג האלה, ובבתם הקטנה, ונעזרו בהם מאוד, ונתנו לי את פרטי ההתקשרות עימם.

כשהייתי בדלהי באוגוסט שעבר – זה מרגיש כמו מלפני שנים – התקשרתי אליהם, והם הזמינו אותי לביתם.

גיא, העובד בשגרירות, ושרון, המנהלת את בית הספר היהודי כאן, לילדי הישראלים, הכינו ארוחה נהדרת, וביליתי זמן גם עם בתם, איה.

עדכנתי אותם מאז מדי פעם על פרטי התהליך, וכשהגעתי הנה בפעם הזאת יצרתי עימם קשר בשנית. מאותו רגע, הפכו לאורים ולתומים שלי בכל הנוגע להודו. אני מתקשר לשרון כשאני צריך להבין למה שולחים אותי לתחנת משטרה זו ולא אחרת, כמה עולה נסיעה מכאן לשם, איפה כדאי לקנות פורמולה וחיתולים ועוד.

הערב שלחו אלי נהג, שהביא לי במכוניתם מיחם ענק ועריסה בהשאלה מחברה אחרת. המיחם דרוש להרתחת כמות מספקת של מים מפולטרים, למשך הזנה ורחיצה של שני תינוקות ליממה אחת.

נסעתי עמו אל ביתם, ומשם יצאנו לליל הסדר, בחברת כמה ממשפחותיהם של עובדי השגרירות, בביתם של זוג ישראלים מן המגזר הפרטי, שעושים כאן חיל.

אני במכוון נמנע מכתיבת שמות, מלבד שמותיהם של שרון וגיא. מדובר באנשי שגרירות, ובייחוד בשל הרגישות הגבוהה, אחרי הפיגוע האחרון בדלהי נגד אשתו של דיפלומט, עלי לנקוט בזהירות רהה.

זו גם הסיבה שלא צילמתי תמונות בסדר הזה, למרות שמאוד רציתי מזכרת ממנו.

בבית המארח, בעצם אחוזה רחבת ידיים, עם כר דשא ענקי ובו בריכה פרטית, טרמפולינה מוגבהת בעבור ילדים, שערי כדורגל ועוד, התכנסו כחמישים איש ואישה, ובהם ילדים ובני נוער רבים.

כל אחד מהחבר'ה הביא איתו משהו. למגינת ליבי הייתי היחיד שבא בידיים ריקות. אבל זה נסלח לי, לאור הנסיבות.

המארחים הדפיסו לכל משתתפ/ת את שמו/ה על חבק מיוחד למפית ולסכו"ם, וכשהתיישבנו לשולחן מצאתי בו גם את שמי ואת מקומי. זה היה נעים במיוחד, בעיר זרה כזו, רב דתית, בערב חגו .

כולם קראו בהגדה, שהדפיסו המארחים במהדורה מיוחדת ומצומצמת, "הגדת דלהי 2012," ושרו את שירי ההגדה.

האווירה הייתה משפחתית ומחבקת, וישראלית כל כך. למשל, כשמי שערך את הסדר סיים את מלאכתו, אחרי שמחאו לו כפיים, שרו לו את "גולני, גולני שלי," מפני ששירת בגולני, וכאשר שאלתי את המארחים אם יש להם קפה שחור, הוציאו לי שקית קפה שחור של עלית. כמו בבית.

היו שם הרבה זוגות עם ילדים, וכך יכולתי גם ללמוד מהתבוננות בהם ובילדיהם הפעוטים וגם לקבל מידע מועיל ביותר – איפה קונים בזול בגדי ניו בורן לקיץ, כי הבאתי איתי בגדים חורפיים, אילו חיסונים תינוקות מקבלים כאן, ומה כדאי לתת להם אם נישאר כאן חודש, אצל מי, וכמה זה עולה (מלבד החיסון שהם מקבלים כדאי לתת להם בתום חודש חיסון מחומש, 10,000 רופי לילד, אצל דוקטור קומאר, הרופא המטפל בישראלים כאן ובילדיהם), ושכדאי מאוד שאקנה משחה דוחת יתושים, שמתאימה לגיל הרך, וגם לי, ונימרח בה, מפני שבקרוב מתחילים המונסונים, ואיתם באים זבובי הדנגי, המעבירים את המחלה.

היה נעים וטעים כל כך. היו שם מאכלי בית אבא אמא. המון סלטים, ובתוכם כיכב סלט כבד קצוץ רך ונימוח, מרק עוף עם קניידלעך בטעם גן עדן, והמון מנות בשריות – צלי בשר בפטריות (אמיתיות, לא מקופסה:))ף קבאב בקר מגולגל בשומשום שחור ובהיר (גיא הכין את זה וגם מסר לי את המתכון:)), פרגיות ביין, צלי בקר וצלי עוף, פלפל ממולא, המון המון אוכל.

אחרי שפינו את השולחנות, שהיו סדורים בחית בסלון הענק, ששטחו כשטחה של דירה, הביאו את הקינוחים.

הסתפקתי בקרם בורלה אחד, ובאחד משני מיני סלטי הפירות שם. הייתי כבר מפוצץ.

נהניתי מכל רגע, למדתי המון וזה בהחלט הגביר לי את החשק להישאר כאן, ולעבוד בשגרירות. הם לא צריכים פה, במקרה, משורר וסופר בתור נספח תרבות:)?

וחלילה, שנספחת התרבות הנוכחית, הצעירה, רק שנה בתקפיד, לא תיעלב לי.

אבל היה ממש כיף. וזו הייתה רק קבוצה אחת מאנשי השגרירות, שהיא אחת השגרירויות הגדולות של ישראל ברחבי תבל.

יעלה אותן לפייסבוק

ואם תמונות בלי פייסבוק, מה זה בכלל שווה?

חג שמח,

אילן.

מודעות פרסומת

השאר תגובה