הטיול אל בית הקפה

"בארץ בגיל שלושה ימים רק משחררים אותם מבית החולים," אמרה לי מיכל בדרך, ברחוב הראשי של השכונה, "פה בגיל שלושה ימים אנחנו כבר יוצאים איתם לבית קפה. אז כסה לו את הפנים. אני לא רוצה שינשום את כל האוויר של דלהי."

הלכנו ברחוב, גיס וגיסה, מסביב לכל אחד מאיתנו כרוך מנשא בד ורוד בזוקה. זה היה בד הלייקרה-כותנה היחיד שמצאתי בנחלת בנימין בזול, לפני שבאתי לכאן.

כל אחד מאיתנו נשא עימו תינוק, ותיק על השכם. אני תיק עם ספרים וכלי כתיבה. השליתי את עצמי שאקרא או אכתוב. מיכל – תיק החתלה.

כל הדרך הביטו בנו אנשים בפליאה. הם לא רגילים לראות גבר נושא תינוק, ודאי שלא עולל בן יומו, ועוד במנשא בד בצבע ורוד בזוקה.

"הם כל הזמן מסתכלים עלי," אמרתי למיכל.

"מה אכפת לך," שאלה, "תיתן להם לקבוע לך את החיים?"

המשכנו ללכת, גאים, זהירים, מחזיקים כל אחד ואחת בתינוקו/ה.

בבית הקפה "קפה קוסטא" קיבלו את פנינו בהתרגשות רבה. הרי יומיים מקודם לכן דאגתי לעדכן את כל המלצרים והברמנים, שמגיעות לי ברכות, כי נולדו לי שני בנים. כעת, כשהבאנו אותם לשם, השמחה הייתה רבה.

ילדה קטנה אחת, בת ארבע, בערך, הייתה מאוד סקרנית למראיהם. אביה קירב אותה אלינו בזרועותיו, ומיכל ואני פתחנו כל אחד בתורו את ה'חבילה' שלו כדי להראות לה את התינוקות ישנים.

הזמנתי לנו קפה לאטה וכריך עוף בלימון בשביל מיכל, ואמריקנו וקרואסון גבינה בשבילי. אכלנו ושתינו בזהירות מרובה, שלא נפיל או נשפוך חלילה משהו על הילדים.

קרואסון הגבינה כאן מעולה. חייבים לאמץ את זה באספרסו בר. מדובר בקרואסון חמאה רגיל, שבזמן האפייה מוסיפים לו גבינה צהובה, זיתים וקצת פלפל ירוק חריף. כאשר מחממים אותו במיקרו, וכאן, ב"קפה קוסטא," מחממים כל כריך במיקרו או בטוסטר, זה יוצא פשוט נהדר.

תוך כדי שתייה ואכילה המשיכה מיכל בשיחה שהחלה בה איתי מקודם לכן. היא הבהירה לי, שחיי השתנו לגמרי, ושעלי לעכל זאת.

"אתה צריך לחשוב מה סדר העדיפויות שלך בחיים כעת," אמרה, "ולתכנן בצורה מסודרת את העתיד. תצטרך לתת הרבה מאוד זמן לילדים, אבל אתה חייב גם לשמור על עצמך. לשמור זמן לעצמך, לחברים, לזוגיות."

בהיתי בה במבט קשוב, ראשי, הרקות שלי, כואבות.

"אוקיי," אמרתי בשקט.

"אני לא חושבת שאתה עוד מבין את זה," היא אמרה. "אבל עכשיו, מה שעכשיו, זה החלק הקל של העניין. זה רק הולך ונעשה יותר קשה בעתיד. יותר תובעני. בסוג ההורות שלך, אתה תצטרך למלא גם את מקום האם. לדאוג להתפתחות התקינה שלהם, וזה אומר לבלות איתם הרבה זמן. אתה צריך להיות מסוגל להכיל את זה, לפנות בתוכך מקום וזמן בשביל זה, והעיקר – לא לחיות עם רגשות אשם על כך שאתה הורה לא מוצלח."

גיסתי אישה חכמה. את זה כבר אמרתי לכם?

חזרנו מבית הקפה די מהר. כשהגענו הביתה, כל מה שרציתי היה לשים אותם בעריסה, כדי שאוכל לעשן סיגריה. אחת, קטנה.

אבל די מהר כבר הגיעה ההאכלה של חמש, ואחריה של שמונה, ואז נפלתי למיטה, והצלחתי לישון בדיוק שעה.

אין דבר. גם שעת שינה יכולה להיות משביעה לפעמים.

עכשיו אשב לאכול ארוחת צהריים-ערב, לפני ההאכלה וההחתלה הבאה.

מודעות פרסומת

2 thoughts on “הטיול אל בית הקפה

  1. היי אילן,
    רציתי להגיב קודם ולא הםפקתי, אך התגובה הזאת מתאימה גם כאן, אז הנה: ראשית כל, רציתי שתדע איזה כיף זה לקרוא את הבלוג שלך. אתה מאכיל אותנו לאט לאט דף דף כמו שאתה מאכיל את בניך, בבטחה. אני משתוקקת לקרוא עוד, לא מספיק דף אחד בכל האכלה! בקשר ל"טעות" בהכנת הפורמולה, כולנו עשינו "טעויות". כשהבאתי את בתי הבכורה הביתה לפני כ30 שנה פחדתי שארעיל אותה אם אכין את הפורמולה בצורה לא מושלמת ובאמת לא הכנתי את האוכל טוב בהתחלה. למרות הטעויות שעשיתי ועוד עושה עד היום, בתי גדלה יפה וכך גם יעשו
    בניך. הורים אינם מושלמים. אנו עושים כמיטיב יכולתינו. וגיסתך צודקת. אתה צריך גם לחשוב על עצמך כדי שיהיה לך כח וסבלנות עבור הילדים. אילן, אתה גורם להרבה הנאה כשאתה משתף אותנו ברגעים הראשוניים והאינטימיים האלו עם מיכאל ודניאל. ואם אני כבר כותבת אז אגלה לך סוד קטן. לפני מספר שנים כשביקרתי אצלך בבית בפעם הראשונה במסגרת החוג הביתי, שמתי לב איך שדיברת עם הכלבה המדהימה שלך — בסמכות וברכות… וחשבתי לעצמי איזה בזבוז אם לאדם כמוך לא יהיו ילדים. אז הנה, העת הגיעה, ואני כל כך מאושרת בשבילך.
    פרנסין

השאר תגובה