הברקודה (פוסט פוליטי, למעוניינים/ות בלבד)

ברקודה (שם מדעי: Sphyraenus) הברקודה, מלמדת הוויקיפדיה, הוא אחד מן הדגים האימתניים ביותר בים. מוכר גם בשם אספירנה ויש כאלה המכנים אותו זאב מים ימי (להבדיל מזאב המים הידוע שהינו דג נהרות) קרוב למשפחת הדקריים.

גופו דמוי הטורפדו של הברקודה מסייע לו לנוע מהר, לסתותיו חזקות ומצוידות בשיניים חדות, בעזרתם מסוגל הברקודה לטרוף בבת אחת כמה דגים יחד. לעתים מצליח הברקודה לחדור אל מבעד לרשתות הדייגים ולטרוף את שלל הדייג. גם לבני האדם מסוכן הברקודה, ולרוחץ בים בו חי הדג הטורף צפויה סכנה אם ייתקל בו.

חשבתי על הברקודה, ועל עוד בעלי חיים טורפים, התופסים בשיניהם את טרפם ומטלטלים אותו ואינם מניחים אותו מפיהם עד כילויו, שעה ששמעתי, כי הפרקליטות החליטה להגיש ערעור על זיכויו של אהוד אולמרט בבית המשפט המחוזי, בפני בית המשפט העליון.

לפרקליט המדינה, משה לדור, ולעו"ד אורי קרב, התובע במשפטו של אהוד אולמרט, לא היה די בהורדה של ראש ממשלה מכהן מכסאו, בפגיעה האיומה שפגעו בכך במדינת ישראל, באחת התקופות הקשות בתולדותיה, והעלו על ידי זה לשלטון את בנימין נתניהו ואהוד ברק, שהובילו אותנו למצב מדיני וחברתי-כלכלי בלתי אפשרי ממש. לא היה להם די בפגיעה הקשה במעמדו של אהוד אולמרט, במצבו האישי, בבריאותו, בבני משפחתו. גם לא היה להם די בפסק דין מנומק של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. לא. הם היו צריכים להודיע אתמול על הגשת ערעור נגד אולמרט בבית הדין הגבוה לצדק, כדי להיות בטוחים שהם מונעים ממנו את החזרה לפוליטיקה ואת ההתמודדות על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו.

כן, הטענה היא, כי מוטב להודיע זאת כעת מאשר כאשר אולמרט יהיה מצוי כבר בעיצומה של מערכת הבחירות. קראתי גם זאת. אבל אי אפשר להשתחרר מן הרושם, שבמקרה הזה, ולא רק במקרה הזה, מדובר בלהק של ברקודות, כמה עיתונאים, כמה בוחשי קדרה, וכמה פרקליטים כמו פרקליט המדינה והתובע במשפט אולמרט, שלא יניחו אותו מידם עד שיכלו אותו כליל, חלילה.

אינני חושב שמדובר בוונדטה אישית, במלחמה אישית של לדור וקורב נגד אולמרט. מדובר בשני אנשים בעלי כוח, המבקשים למצות את כוחם עד תום, ונאבקים על מעמדם המשפטי ועל דימויים הציבורי, אחרי החלטת המחוזי, שחשיפה לעין כל את מה שעוללו – הורדת ראש ממשלה מכהן על ידי זימון עד בעייתי לעדות מוקדמת.

אבל מאבקם של לדור וקורב להוכיח את צדקתם, ואת אשמתו וגנותו של אהוד אולמרט, עבר, בדרכו ובמתכונתו, באינטנסיביות הציבורית והתקשורתית שלו, בהתנהלות המשפטית שלו, את גבולות רדיפת הצדק וניקוי האורוות. הוא הפך למלחמת דמים, שסכנתה גדולה בהרבה מן האפשרות של מנהיגות מושחתת – היא עלולה להרחיק בני אדם טובים מכניסה לחיים הפוליטיים.

וזה רע מאוד. כי כעת הזמן שבו רבים וטובים שוקלים האם להצטרף לרשימות פוליטיות ולהתמודד בבחירות הקרובות.

אהוד אולמרט הוא אדם, אבל במקרה הזה, הוא גם 'רק משל.' הוא הטרף התורן של מערכות התקשורת, המשפטים והמשטרה, שבמשך שנים רודפות אישי ציבור, פוליטיקאים, וחוגגות על דמם. אינני טוען בזה לחפותם של אישי ציבור שהורשעו בפלילים, וישבו או יושבים בכלא, משלמה בניזרי, דרך אריה דרעי, וכלה, להבדיל, בנשיא המדינה לשעבר, משה קצב. אבל אני טוען, שהרדיפה העקבית של אישי ציבור, התמשכות דיונים משפטיים עד אין קץ, כמו, למשל, במקרה ליברמן, או פתיחת תיקים שנסתיימו בזיכוי, והם רבים מספור, מוציאה את החשק לכל אדם בר-דעת להיכנס למערכת הפוליטית ולהביא לתוכה את חזונו ואת יכולותיו.

אמנם כן, איוורור הטינופת במערכות הציבוריות ושמירה על טהרתן הן מיסודות הדמוקרטיה. אבל חייב לבוא איזון עדין וזהיר בין הצורך לשמור על הדמוקרטיה משחיתות, לבין מיטוט יסודה של הדמוקרטיה על ידי רדיפה לבלי קץ של אישי ציבור.

פעם, לפני עשרים שנה, המשטרה הייתה עושה את יחסי הציבור שלה על גבם של סלבריטאים, שנתפסו עם כמה גרם חשיש. אני עוד זוכר את הכותרות האלה. 'זמר מפורסם נתפס עם סם'. אחרי כן עברו במשטרה להבליט ידיעות על תפיסתם של זמרים וסלבריטאים בעבירות מס. אבל השיא, שעליו חוגגות המערכות כולן, המשטרה, הפרקליטות והתקשורת, הוא העלאת החשדות נגד אישי ציבור והעמדתם למשפט הציבור עוד בטרם יתברר משפטם, ולעתים, כמו במקרה אהוד אולמרט, גם אחרי כן.

כתבתי לא אחת, שהחברה הישראלית הפכה מחברת אחווה לחברה קניבלית, שבה אנו טורפים איש את רעהו, בכל מקום ובכל זמן. בתור לקופה בסופרמרקט, בכביש, אפילו במערכת החינוך. הקניבליזם הזה, היפוכה של הערבות ההדדית ובן הלוויה של החומרנות וההישגיות, הוא מכה ממארת לחברה הישראלית, משום שהוא מכרסם אותה מתוך עצמה. אבל להק הברקודות, המחזיקות בתואר פרקליט, ועטות על אישי ציבור בצדק ושלא בצדק, עם ראיות או בלי ראיות, עלולה לטרוף לא רק את טרפה, אלא את כולנו.

לו הייתי אני נשיא בית המשפט העליו, או אחד מן השופטים שיישבו בהרכב, שידון בעתירת הפרקליטות נגד זיכויו של מר אולמרט, לא הייתי מסתפק בבחינת חפותו או גנותו של אולמרט, אלא כותב פסק דין ברור ומאיר עיניים, בדבר הצורך לכונן מערכת בלמים למערכת הפרקליטות, וגם קובע איך ומתי ראוי לסלק מתפקידו פרקליט מדינה.

מודעות פרסומת

השאר תגובה