החיתול המחורבן של "לייף"

אם יש איזה דבר שאינני אוהב, זה להיות ביקורתי. אינני רואה בביקורתיות שום טעם. לא כתכונת אישיות, לא כאורח חיים. בעיניי, כאשר אתה מפנה ביקורת לאדם אתה סוגר אותו מפני קבלתה, ועל פי רוב משיג את היפוכו של דבר. במקום להשפיע עליו טובה אתה גורם לו להיתקע במקום, שמוטב היה לו היה מסתלק ממנו או משפרו.

זו, למשל, אחת הסיבות בשלה אני אוסר על העברת ביקורת בסדנאות הכתיבה שאני מנחה. אינני מאמין בביקורת. גם לא כזו המנסה להצטייר כביקורת חברית. אני רואה בה קניבליזם במסווה של צדקנות.

זו גם הסיבה, בשלה לא אחת חזרתי בי ממאמרי ביקורת תוקפניים מדי שכתבתי, בנעוריי, בעיקר על סופרים ומשוררים. היו לי כמה משגים כאלה. עם מרדכי גלדמן, עם דוד אבידן, עם נתן יונתן. על גלדמן כתבתי מאמר תיקון מהלל. על אבידן ויונתן עוד לא, ועד היום אני בוש ונכלם בדברים שכתבתי על אודותיהם, כמבקר צעיר, בשנות העשרים לחיי, מתוך תחושה שהאמת מצויה בידיי בלבד. וזו הייתה כמובן שגגה. אבל אין כבר בפני מי להתנצל.

זו הסיבה בשלה, ככל שבגרתי, השתדלתי להימנע ככל האפשר ממתיחת ביקורת על זולתי, מלבד במקרים שבאמת זעזעו או הכעיסו אותי.

אבל ישנם מקרים שמרגיזים אותי באמת. כזה הוא החיתול החדש והמוזל של "לייף" מבית "סופר פארם."

לפני כשבוע כתבתי עליו, שהוא לא סופג טוב שתן. למרות זאת, מכיוון שקיבלתי שתי חבילות של חיתול זה, המשכתי להשתמש בו, ואפילו חשבתי לחזור בי ממה שכתבתי על אודותיו. עד הבוקר.

הבוקר פתחתי את החיתול של מיכאל כדי להחליפו. מה שמצאתי בו הבהיל אותי בתחילה מאוד, מפני שחששתי שזה משהו שיצא מגופו. כל פלג גופו התחתון היה מכוסה בפתותים לבנים ורכים.

הרמתי ומיששתי אותם באצבעותיי. זה לא היה חומר אורגני. זה היה פלסטיק. פתותי פלסטיק ארורים.

ואז הבנתי. הם נשרו מרפידת החיתול הזה, שפשוט התפרק לגורמים על גופו של מיכאל, ומילא אותו במין קצף פתותים רטוב משתן.

חשבתי שאני מתפוצץ.

הרי אם זה היה קורה לו בהיותו בן חצי שנה, הוא עוד היה עלול להיחנק מזה, לו היה מכניס את פתותי הפלסטיק האלה, כמו כל דבר אחר, לתוך פיו. מזל שהוא כבר בן שנתיים וחודש, ולמד שלא מכניסים כל דבר לפה. אבל לו ולאחיו יש נוהג חדש. כל אימת שהם חושבים שחרבנו, הם דוחפים ידיים לחיתול, כדי לבדוק זאת, ואז רצים ומגישים לי את ידם המלוכלכת, כדי שאראה ואריח ואבוא להחליף להם חיתול.

הדבר האחרון שאני רוצה הוא, שיחפרו מתוך החיתול שלהם פתיתי פלסטיק כאלה.

הנה התמונות של מה שמצאתי הבוקר בתוך החיתול.

אבות ואימהות, הורים יקרים, אני מפציר בכם. אין לי שום מניות בחברת חיתולים אחרת. אבל בחיתול הזה אל תשתמשו!

עד כה הוא היה 'זולג' מבעד למכנס של אחד הילדים, בכל פעם ילד אחר, כשהיה ספוג בשתן. משהו במקדם האלסטיות של החיתול הזה ובחוזק רצועות הסגירה שלו כנראה לא ראוי. הוא 'נזל' בקביעות מבעד למכנסיהם, או שלא ספג כיאות את השתן, והם מילאו בו את בגדיהם, את הפיג'מות שלהם או את המיטה.

אבל עכשיו, כשגיליתי שהוא פשוט מתפרק לגורמיו, אני לא רוצה לחשוב מה זה עלול לעשות לתינוק בן יומו.

אל תשתמשו בחיתול המוזל של לייף. לכו והחזירו אותו לסניף הסופר פארם הקרוב, בדיוק כמו שאני עומד לעשות מחר אחר הצהריים.תמונה

שיהיה לכולנו שבוע טוב.תמונה

מודעות פרסומת

3 thoughts on “החיתול המחורבן של "לייף"

  1. זה אכן מבאס נורא אך לצערי לא ייחודי לחיתולים של לייף, חוויתי בדיוק את מה שאתה מתאר גם עם פאמפרס וגם עם האגיז, בדקתי את זה וכדוריות הג׳לי האלה הן תוצר הריאקציה בין הפיפי והחומר שיש בתוך החיתול כשהם באים במגע. החיתול לא באמת סופג כלום, הוא הופך נוזל לג׳ל, וכל החיתולים עושים אותו דבר (הבעיה עם לייף כך מסתמן היא שהוא לא יודע לשמור את הג׳ל הזה שלא יתפזר…)

  2. הפתרון הוא חיתולים אקולוגיים בהם יש רק כותנה וזהו. ללא החומר הזה שהשתן מגיב איתו ויוצר את הג'ל המגעיל הזה שיש לו ריח של מפעל בתעשייה הפטרוכימית 🙁 כמובן שהם קצת יותר יקרים, אבל לא בצורה משמעותית

  3. מסכימה עם כל מילה. גם אני ניסיתי את הטיטול של לייף, למרות שאני מעריצה מושבעת של ״האגיס״ ולא מחליפה (והפעם זהו ילדי השלישי..). אבל החלטתי להפתח ולנסות.. כמו שציינת- הטיטול לא ספג את השתן.. הטיטול נפל והחליק במורד הרגל מתחת למכנס.. הזוי! לא נתקלתי בפתיתים שציינת אבל הגעתי למסקנה – הטיטול של ״לייף״ לא מהווה תחליף הולם למה שקיים בשוק או להאגיס בפרט.
    חגית

השאר תגובה