אתה בסדר גמור, אילן. אתה עושה את המיטב.

את המשפט הזה החלטתי לא רק לומר לעצמי בלב, כפי שאני עושה מזה זמן רב, אלא גם לכתוב אותו, ואפילו להפוך אותו לכותרת פוסט. כדי שלא אשכח אותו. כדי שייחרת בלבי. וזה מן הטעם הפשוט. אם עברתי את אחר הצהריים והערב האלה בשלום, וזה אחרי סוף שבוע ארוך, אני באמת אחלה אבא.

ביום שישי, מיד עם סיום סדנת הבוקר שלי, נסעתי להביא את מיכאל ודניאל מן המעון. באנו הביתה. היה מאוד חם. הם ראו קצת סרטוני ילדים במחשב שלי, אכלו ארטיק והלכנו לישון. אחר הצהריים נסענו לרמת השרון, לארוחת יחידים עם אבא שלי. כששבנו משם כבר הייתה השעה מאוחרת, והילדים הלכו לישון.

בשבת ישנו עד מאוחר. זה מאוד לא אופייני לי או לנו. אבל אני לקחתי בלילה מקודם לכן כדור נגד אלרגיה, שהרדים אותי להפליא, והילדים הלכו לישון מאוד מאוחר. אז קמנו רק לקראת שמונה, ועד שהתארגנו – פיפי קקי, מקלחות, ארוחת בוקר – כבר נהיה חם מאוד. בשעה תשע כבר היה כול כך חם והביל כאן, שהיה לי ברור שאני לא לוקח אותם לים או לבריכה, גם לא לשחק בחוץ.

ואז העליתי אותם למכונית החדשה, ונסענו לשדה התעופה. כהרגלנו, בילינו שם כשעתיים באולם הנכנסים, מביטים במטוסים ובבני אדם, לומדים דברים חדשים. הילדים ביקשו וקיבלו קרואסון שוקולד ומיץ תפוזים, ואחרי כן עשיתי את הטעות השבועית שלי – נכנסתי איתם לסטימצקי, לראות מה חדש. זה עלה לי בשני ספרי ילדים. "האריה שאהב תות" ו"הבית של יעל," שבחר מיכאל. את שני הסיפורים הם מכירים מן הגן וגם מהווידאו, אבל לא היו לנו שני הספרים האלה בבית.

ומכיוון שאינני יכול לצאת מחנות ספרים מבלי לרכוש משהו גם לעצמי, קניתי לי במבצע את 'הבית שנחרב,' ספרו של ראובן נמדר, עליו קיבל את פרס ספיר, ואת 'שניים דובים' של מאיר שליו, שעוד לא קראתי. ברגע האחרון הילדים הוסיפו גם מאוורר נייד לכל אחד, שכמובן התפרק שעה אחרי שהגענו הביתה.

אחר הצהריים עוד היה מאוד חם. אז החלטנו שהולכים למרכז סוזן דלאל לאכול גלידה. הילדים ביקשו לקחת איתם לשם את 'התיק של יוני,' התיקים שיוני ואבשי, חבריי הטובים, קנו להם כבר לפני שנה, ואני שומר עליהם בקנאות עד כיתה א'.

הלכנו עם התיקים למרכז סוזן דלאל. נכנסנו לחנות הגלידה, רק כדי לגלות שאנחנו הקונים האחרונים מפני שזהו ערב תשעה באב.

ישבנו, כהרגלנו, במרכז סוזן דלאל ולקלקנו גלידה. די מהר מיכאל התחיל להשתובב בתעלות המים, המקיפות את עצי ההדר. דניאל בינתיים הרחיב את מעגלי החקר שלו, עד שכמעט מבלי משים מצאנו את עצמנו במדוכה התחתונה של המרכז, בחצר ובה בית הקפה, והמזרקה.

והמזרקה פעלה. במלוא עוצמתה וסילוניה.

מיכאל ודניאל הכניסו בתחילה רק את רגליהם אל היקפה. אבל מקץ רגע כבר עלו עליה, נרטבים עד לשד עצמותיהם.  ראו כי טוב, ירדו וביקשו ממני שאפשיט אותם בתחילה מן הגופיות שלהם, ואחרי כן גם ממכנסיהם.

וכך, שניהם בתחתונים בלבד לגופם, השתוללו שניהם עד שהסתיים מופע הערב המוקדם באולם, ומאות הצופים בו יצאו החוצה, ונעמדו, משתאים ומשועשעים, למול התאומים המשתובבים במים. רבים אף עצרו לצלמם, אבל נרטבו מסילוני המים שהשפריצו לכל עבר.

התיק של יוניבמזרקה2היה קשה לנתק אותם מן המזרקה. בשלב מסוים, אחרי שהפצרתי בהם שוב ושוב ללכת הביתה, אחזתי בשתי תיקי יוני שלהם, אמרתי להם לילה טוב, אני הולך, והתחבאתי מאחרי פינת הבניין. דניאל רץ מיד אחריי. מיכאל עוד השתהה קצת במזרקה, וכשרץ ממנה החליק ונחבט בארץ. שבתי לאחור למשמע בכיו. בינתיים הרימה אותו אישה נחמדה בידיה, "הוא שלך?" שאלה. הנהנתי, הרמתי אותו וחיבקתי אותו בידיי. ואז הבחנתי בזה שמטפטף דם מבין שיניו.

העברתי את אצבעי בין שיניו. הם היו שלמות. ומכיוון שלא גילה כל סימני מצוקה פיסית, חזרנו הביתה בשלום, התקלחנו מן הכלור שישנו במים האלה, ואז התיישבנו לארוחת ערב ולסרטוני ילדים נוספים.

את השבת הזאת קינחנו ב"אריה שאהב תות" ו"הבית של יעל" במיטה.

הבוקר הם קמו יחד מוקדם, כל כך מוקדם שלא הספקתי לכתוב דפי בוקר. כתבתי רק עמוד אחד, ואז שמתי את המחברת בצד. ארגנתי אותם לגן, ורק כשנפרדתי מהם שם לשלום, חיבקתי כול אחד ונשקתי לו, מרגיש שעוד לא הייתה לנו את מנת המגע האוהב היומי שלנו בכלל.

וזה היה לי קשה עד כדי כך, שהחנקתי בי את בכיי כשהותרתי אותם שם, בגן.

עם ההרגשה המחורבנת הזאת, שהבוקר בעיקר תיפקדתי, אבל לא חיבקתי מספיק, יצאתי לבוקר של סידורים. צילום פנורמי של השיניים, כהכנה לתחילת טיפול אמצע החיים, רכישת מחשב נייח במקום זה שהחריבו, איסוף ספר השירה החדש "התמרות," של חברתי תמרה אור-סלילת, שערכתי והוצאתי לאור, ממפיק הדפוס, נסיעה למפיץ כדי להעביר אליו את עותקי הספר, ועוד קצת טלפונים וסידורים.

חזרתי הביתה, אכלתי ונחתי קצת. ואז נסעתי להביאם מן הגן. בדרך לשם צלצל אבא שלי. הוא נשמע לי מותש, והבנתי מקולו שהוא מעדיף להישאר היום בבית, לא לבוא אלינו כמדי יום ראשון. אמרתי לו שינוח. בלבי תהיתי מה אעשה עם הילדים היום, ומניין אמצא בי את הכוחות לטפל בהם לבדי, אחרי סוף השבוע הזה. אבל הרבה ברירה לא הייתה לי.

התחבקנו, התנשקנו ונסענו הביתה. בדרך הם שאלו מה נעשה. מיכאל רצה להשקות את העציצים בחצר, כי נורא חם היום. הצעתי לו, שמקודם לכן יעשו ברכה בחצר, כי הברכה העירונית לפעוטות סגורה בימות השבוע (שזה מאוד מוזר, אני מוכרח לומר, בחום הזה), ואחרי כן ישקו את העציצים ממימי הברכה. מיכאל הסכים, דניאל הודיע שהוא לא רוצה ברכה, אבל ישחק בתוך הבית.

מילאנו ברכה. מיכאל ביקש שאביא לו את צעצועי המטבח שלו, אל המים, ואז ישב ו'בישל' שם, במים, ביצה עין, עם גבינה צהובה, ותה, ויין, וגם עשה קידוש על היין-מים במימי הברכה. דניאל ביקש וקיבל 'דניאלה,' אכל קצת, ואז הביא צעצועים מן הבית והתיישב לצדי על גרם המדרגות בחצר.

כשנמאס להם, ביקשו להיכנס הביתה ולקבל את ה'איכסה,' החומר הנוזל, הדביק והמבחיל הזה, שהם כול כך נהנים לשחק איתו. אז אספתי את כול כלי המטבח מן הברכה, נתתי להם גליל נייר סופג, והראיתי להם איך לנגב את הכלים, לפני שהם מכניסים לתוכם את האיכסה, שמתקלקל במים. בו-בזמן הזמנתי אותם לרוקן את מימי הברכה בעציצי החצר.

כשסיימנו, הם שיחקו קצת באיכסה, וכשנמאס להם הגשתי להם את בקבוקי המים הקרים שלהם. הסברתי להם שמאוד חם בחוץ, שעוד לא ראיתי אותם שותים, ושאני רוצה שישתו הרבה מים, ושגם אראה זאת.

הם עשו כן, ואז הזמנתי אותם לנקות את השולחן בחצר ובסלון, להוריד יחד איתי כביסה מן החבל, והם עשו זאת בשמחה.

אחרי כן, כשהם שכבו מול הטלביזיה ואכלו מטרנה, אני קיפלתי כביסה על השולחן הנקי בחצר. בינתיים גם העוף בתנור כבר נהיה מוכן. אז הכנתי גם סיר אורז, ואז הכנסתי את כול הבגדים לשידה שלהם, מקפיד להכין את הבגדים למחר בבוקר על הספה בסלון, וגם את הבגדים בשבילי.

אחרי כן התקלחנו. נכנסתי איתם לאמבטיה, ונתתי להם כלים כדי לשפוך עלי מים. הם מאוד אוהבים את המשחק הזה. ואחרי שרחצתי אותם, והלבשתי אותם בפיג'מות, התיישבו אל שולחן ארוחת הערב. דניאל ביקש מיד עוף. הכנתי לכל ילד את צלחתו, לדניאל עוף עם אורז ומלפפון חתוך ולמיכאל עוף עם אורז ועגבנייה.

הם מצאו היום סדרת ילדים חדשה, וביקשו לצפות בה. וכשסיימו, וגמרו לאכול, צחצחנו שיניים ואז יצאנו לשבת עוד קצת על גרם המדרגות בחצר, ולדבר עם אלקה, השכנה הפולנייה שלנו.

הם ישבו שם, מפטפטים איתה על החתול המטפס על גג השכנים, מברכים כל עובר אורח שעבר ברחוב לשלום, ושואלים כל אחד – איך קוראים לך? יש לך כלב? יש לך חתול? אחרי כן גם ברחו לי לקומה השנייה, אל רבקה, ורק מקץ שעה ארוכה הסכימו לרדת למטה, ולהיכנס הביתה, אל מפלטו של המגזן.

נכנסנו למיטה, קראנו את "הבית של יעל." אחרי כן שכבתי איתם קצת במיטה, מקווה שיירדמו, עד שמיכאל אמר לי "לך תיקח כדורים." מזכיר לי, שלא אשכח.

אבל רק יצאתי מחדרם התחילו שוב להשתולל. הם קפצו אל החלון המפריד בין חדרם לשאר הבית, צופים בי מבעד לווילון, ואז בא מיכאל והודיע לי "עשיתי קקי בחיתול."

מיואש נטלתי לידיי שקית ניילון, חיתול חדש וחבילת מגבונים. הדלקתי את האור בסלון. החלפתי לו חיתול על הספה, ואז זירזתי את שניהם בחזרה אל חדרם.

הם המשיכו להשתולל, ואני נכנסתי פנימה לפחות פעמיים, גוער בהם בקול אסרטיבי שייכנסו למיטות וילכו לישון.

"אבא, עשיתי עוד קקי," צהל מיכאל.

"ואתה חושב שככה לא תלך לישון, מיכאל?" שאלתי אותו.

השכבתי אותו על מיטתו והחלפתי לו עוד חיתול, מתאפק מלצחוק.

"אבא, למה אתה צוחק?" צחקק מיכאל.

"אני לא צוחק, אני משתעל," השבתי לו, לא רוצה שיידע עד כמה מניפולציית הקקי=זמן ערות נוסף ברורה לי.

רק בתשע וחצי, אחרי המון השתדלויות והקשחת טון, נרדמו לבסוף.

ואז דליה חברתי, שחיכיתי כל כך לביקורה בתשע בערב, ובשלו גם זירזתי אותם להירדם, הודיעה לי שלא תגיע הערב, בשל כאבי גב.

נו טוב, אז יתפנה לי עוד ערב כדי לעבוד בו על האתר החדש שלי. וכדי לכתוב פוסט. את הפוסט הזה. שיותר משנועד לכם, וודאי ייגע אתכם באורכו, נועד לי עצמי, להזכיר לי סוף שבוע ואחר צהריים אחד במחיצת בניי, ולהזכיר לי שאני בסדר גמור, שאני עושה את המיטב, גם כשיש לי סחרחורת ותעוקה בחזה מרוב חום, וגם כשכבר אין לי כוח לעמוד יותר על הרגליים. כי ככה זה, בחום יולי-אוגוסט הזה.

מתנצל על אורך הפוסט. היום שלי היה ארוך יותר:)

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

מודעות פרסומת

2 thoughts on “אתה בסדר גמור, אילן. אתה עושה את המיטב.

  1. קראתי בעניין וכשמיכאל נחבט , עשיתי הא, האוויר נעצר לי מבהלה, ואחר אך נשמתי לרווחה. אתה מצליח להעביר ניואנסים. ואבא מושלם

השאר תגובה