ספר טוב יכול גם לנחם, לחמם לב ולעודד את הנפש

ארוכה הדרך הביתה    את ספרו הראשון של וויל נורת', "ארוכה הדרך הביתה" (הוצאת מטר, 2009. תרגום: סיגל אדלר) אין לי מושג ממי קיבלתי. אבל אני מודה לו/לה על כך עד מאוד. לפני מספר ימים, כשסיימתי את הגרסה הכמעט אחרונה של ספרי הבא, חיפשתי, כדרכי, משהו לקרוא, רומן שמישהו אחר כתב, עדיין לא חומרי תחקיר לספר הבא, שכבר הוצאתי אותם מן המדפים והערמתי אותם על שולחני. ואז נתקלו עיניי בספר הזה, נטלתי אותו לידיי והתחלתי קורא.

מאותו רגע לא יכולתי להרפות ממנו עד שסיימתי, הערב, את הקריאה בו.

זהו ספר-ביכוריו של סופר אמריקני, שלפני כן היה מחבר-שותף של שישה ספרי עיון. וזה לא ייאמן שזהו ספר-ביכורים. סגנונו, מלאכת הסיפר שלו, היא מוקפדת, מרגשת ונפלאה. העלילה מספרת על גבר המגיע לעיירה, למרגלות הר נישא בוויילס, כדי לפזר מעליו את אפר גרושתו-אהובתו. למרגלות ההר, בבית הארחה המתנהל בתוך חווה לגידול כבשים, הוא פוגש את אשתו של בעל החווה, הסובל ממחלה מתקדמת, ושניהם מתאהבים בן-רגע. לא אספר לכם יותר מזה, כדי לא לקלקל לכם את חווית הקריאה. רק אומר, שהעלילה מתרחשת במהלך שבוע ומחצה בלבד, ולבד מסיפור המסגרת, סיפור פגישתם והיאחדותם מחדש של אלק ופי, הסיפור הפנימי, שהוא סיפור התאהבותם, מתואר כמו יומן, יום אחר יום. אלא שכול יום כזה עשיר גם בהפלגות קדימה ואחורה, בתיאורי נוף מרהיבים, בדיאלוגים מלאי סבטקסט ובעיקר בהרבה מאוד חום אנושי וחמלה, והבנה דקה של רגשות אדם, בקרב שני המינים.

נורת' יודע לספר. הוא מפזר מידע באופן הדרגתי, דואג לספק לקוראיו די והותר תיאורי מקום ורקע מן העבר של דמויותיו כדי לאפשר לו לדמיין את הסיטואציות וגם להכיר את הדמויות מקרוב, ויוצר כמעט מיד הזדהות עמוקה וסוחפת עם שתי הדמויות העיקריות בסיפור, אלק ופי.

רק אחרי כתיבת הרשימה הזאת חשבתי על כך, שהספר הזה גם כתוב כמו well made play. כלומר, עם דמויות מעטות, קונפליקט מורכב אך ברור, בתוך מסגרת זמן ומקום מאוד מוגדרת ומצומצמת. זה מביא לדחיסת הדרמה והאירועים במידה כזו, שמאפשרת למחבר לעמוד על רגשותיהן של דמויותיו ולהעמיק בהן, ולמצות את הקונפליקט מכול רגע עלילתי נתון.

חכם מאוד מצידו של אדם, שזהו ספרו הראשון, לצמצם את היקף העלילה שלו באופן כזה. כך הוא בורא מיקרו קוסמוס בדוי קטן, שהוא יכול לשלוט לחלוטין ברזיו, ולנהל אותו במתינות ובחוכמה. וזו עצה טובה לכל אדם כותב.

כך  מתחיל הספר:

"היא היתה בקומה העליונה וניקתה את שלושת חדרי האירוח האחרונים, כששמעה בחצר הקדמית את קרקוש החצץ תחת צמיגי מכונית. היא הופתעה. זו היתה שעת אחר צהריים מוקדמת של יום ראשון. אורחי סוף השבוע עזבו מזמן והאורחים החדשים טרם באו. לא שהיא ציפתה לאורחים חדשים; אף אחד לא הזמין מקום. בגלל חג המולד המתקרב ונהמת סופות החורף שנשבו מהים האירי, כמעט אף אחד לא הגיע אל העמק הנידח בצפון-מערב ויילס. ההפוגה התקבלה בברכה; הקיץ והסתיו היו העונות הבוערות. באמצע החיים (ממש היום מלאו לה חמישים) היה עליה להודות שהרגיעה הקצרה מוצאת חן בעיניה."

כלומר, הספר מתחיל מיד באירוע – הגעתו של אלק אל החווה. אבל זוהי הגעתו המאוחרת. זה רק פתח הדבר לספר ולסיפורם של אלק ופי. ועם זאת, כבר מן השורות הראשונות הללו ניתן להתרשם מאיכות כתיבתו של נורת' – מן הרתמוס המדויק של התחביר שלו, מיכולתו להכניס מיד את הקורא לתוך סיטואציה, מדרכו לאפיין את המקום ולספק מידע על אודותיו, כבדרך-אגב כביכול.

כעת, משסיימתי את הקריאה בספר הזה, אני קצת עצוב. עצוב על כך שאני נפרד מדמויותיהם של אלק ופי. אבל גם שמח ונרגש. משום שבמהלך קריאתי בספר הזה הבנתי, שוב, עד כמה חווית הקריאה בספר טוב יכולה להיות חוויה מרגיעה, מחממת לב, מנחמת. ועד כמה זה בדיוק הדבר שברצוני, בסופו של דבר, לחוות ולכתוב על אודותיו.

רוצו לקנות את הספר הזה. ואם לא תמצאו אותו בחנויות, מכיוון שראה אור לפני שש שנים, הזמינו אותו דרך האינטרנט. לא תתאכזבו. בעיניי, הוא מופת לכתיבה משובחת. לכן גם אמליץ עליו בפני תלמידיי ותלמידותיי.

ומילה אחרונה של שבח מגיעה למתרגמת, סיגל אדלר. סיגל היא חברת ילדות שלי, מרמת השרון. לא התראינו שנים, וכשנודע לי שהפכה למתרגמת ספרותית שמחתי מאוד בעבורה. אך, למען האמת, זו הפעם הראשונה שקראתי את עבודתה כמתרגמת. והיא עשתה כאן עבודה פשוט מעולה. התרגום קולח, וניכרת בו ההקפדה על כל פרט.

כך שנעים לפגוש לא רק בספר טוב, אלא גם בחברת ילדות מוכשרת.

מודעות פרסומת

השאר תגובה