יברכך השם וישמרך, יאר השם פניו אליך ויחונך

הערב לא הייתה לנו ארוחה משפחתית. אבא שלי ביקש לנוח, וחשש לצאת מן הבית בגשם או להוציא מן הבית אליו את הילדים במזג אוויר כזה. והאמת, גם לי זה התאים. השבוע היה השבוע הראשון בסמסטר. לימדתי בו בערבי ראשון ושלישי, וכן בימי שני, שלישי, רביעי וחמישי. ובכול הלילות ישבתי ובדקתי המון עבודות שכתבו תלמידיי. כבר אתמול הרגשתי מרוקן מכוחות, ולכן גם נשארתי עם הילדים בבית. מבחינתי, יום שישי אחד בלי נסיעה לאבא ועם ארוחה בחברת בניי בלבד, גם הוא סוג של מנוחה.
אבל מנוחה אקטיבית מאד.
בבוקר, אחרי הכושר, ניקיתי את המקרר וטיפלתי בענייניי תלמידי החדשים, הנרשמים כעת לאתר האינטרנט החדש שלי, ומעלים בפניי קשיים. אחרי כן נסעתי להוציא את הילדים מן הגן ומשם נסעתי איתם לשוק, לערוך קניות לשבת.
'מה, אתה הולך עם שניהם לשוק' תמהה קתי, אחת האימהות בגן.
'בטח. אני עושה את זה מאז שנולדו,' השבתי לה, 'הם מאוד אוהבים ללכת לשוק.'
ואמנם, נהנינו בשוק, כמו תמיד. אך לבוא עם מיכאל ודניאל לשוק הכרמל בצהרי יום שישי גשום, שעה שהשוק דחוס אדם, וכולם ממהרים לעשות קניות לפני התחדשות הגשם, זה כבר עניין אחר.
לא חשוב.
אחרי מנוחת הצהריים התחלתי לבשל. מרק היה לי מוכן, והפשרתי אותו. אבל הכנתי פרגיות ועוף בתנור, כי מיכאל ביקש השבוע פרגיות על שיפודים, וקוביות סלק לדניאל, כי הוא אוהב סלק, וטחינה, כי בלעדיה ארוחת ליל שישי אצלי לא נחשבת, וגם קוביות חצילים בפלפלים חריפים ועגבניות בשבילי. קוסקוס ופתיתים לילדים עוד נשארו לי ממהלך השבוע.
'אבא, אני רוצה שנדליק נרות שבת,' ביקש מיכאל.
'כן, בטח,' אמרתי לו, 'וגם נעשה קידוש. אבל קודם נפרוש מפה לבנה על השולחן, נערוך אותו ונתרחץ לשבת.'
'אני לא רוצה להתקלח,' הודיע מיכאל.
על דעת דניאל זה בכלל לא עלה על הדעת. הוא התעורר, כהרגלו, מאוחר יותר, ועוד היה שקוע בשלבי התעוררות מול תכנית ילדים כלשהיא.
'אבל צריך להתכונן לקבל את פני שבת המלכה,' חייכתי אליו, 'ואל שולחן השבת יושבים בבגדי שבת, ונקיים.'
רחצתי את מיכאל, ואחרי כן את דניאל, והתיישבנו לשולחן.
הוצאתי את הכיפות הגדולות, הלבנות, עם מגיני הדוד התכולים הרקומים עליהן, שנעה חברתי קנתה להם אותן בקבר דוד, ולי כיפה סרוגה. ניגשתי אל מדף ספרי הקודש בחדרי והבאתי משם סידור, ופתחתי בסדר ליל שבת.
ואז נתקלתי בברכת הבנים, וחייכתי לעצמי.
שמתי יד על קדקדו של דניאל ובירכתי – 'ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.' ואחרי כן בירכתי כך גם את מיכאל.
ואז נקוו דמעות בעיניי. כי מעולם לא חשבתי שאזכה להיות אבא, ומעולם לא חשבתי שאזכה לברך כך את בניי.

judaica symbols
judaica symbols

הלכתי לבדוק בוויקיפדיה מניין הברכה הזאת. 'השורה הראשונה,' מבהירה ויקיפדיה, 'היא ציטוט מדברי יעקב במעמד המפגש בינו לבין יוסף ובניו (בראשית מח, כ): וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. שלוש השורות האחרות הן נוסח ברכת כהנים כלשונה.'
את זה ידעתי, כמובן. הרי מקור שמו של אחי יאיר הוא מן הברכההזאת, ברכת הכהנים.
ואז קראתי את ההסבר המעניין הבא – 'סיבה טבעית אפשרית למנהג (הברכה של ברכת הבנים בליל שבת – אש) היא המציאות שבה יש חיכוך מתמיד בין בני המשפחה, מה שגורם למריבות וכדומה. דבר זה גרוע מסתם מריבה, משום שזה פוגע לעתים רבות גם במצוות כיבוד אב ואם ומורא אם ואב. הברכה היא אקט של הבעת מחילה על מעשי הילדים בזמן שחלף. שבת היא זמן המציין את סוף השבוע, יום מנוחה לאחר שבוע פעילות וחיכוכים.'

אחרי הברכה שרתי לילדים 'שלום עליכם מלאכי השרת,' את כול בתי השיר, והזמנתי אותם לתופף באצבעותיהם על השולחן. הם לא עשו כן, אבל נהנו לראות אותי שר להם, מנעים להם זמירות שבת. ואחרי כן גם הוסיפו שיר שבת משלהם.
אך רק סיימנו את השירה והתחלנו לאכול, הם התחילו לריב. יש להם טכניקה קבועה של הקנטה איש את רעהו. הם הרי יושבים זה בצד זהליד השולחן. אז ברגע שמישהו רוצה להקניט את חברו, הוא שם את רגלו על שלבי הכיסא של רעהו, מפר בזה את גבולותיו.
הערב דניאל עשה את זה למיכאל. ומיכאל מחה. ואז דניאל הרים עליו יד. ואני התפוצצתי.
הם טעמו כזית מכול מה שהכנתי, בקושי אכלו, ואז הכריזו שסיימו וקמו מן השולחן.
ואז דניאל גם ביקש לצאת לטייל בחוץ. הוא בעצם לא ביקש, הוא הודיע שאחרי האוכל מטיילים בחוץ.
אז אמרתי לו שבבית הזה אני קובע לאן הולכים ומתי, אבל לבי לא נתן לי לסרב לו. אמרתי לעצמי, שטוב יהיה אם נטייל קתצת בחוץ, תחת גשם קל. זה יאוורר אותם ויפיג את המתיחות שעלתה בי במהלך הארוחה, עד כדי כך, שדניאל שאל –
'אבא, אתה עצוב?'
'כן, דניאל,' עניתי לו, 'כשאתה מתנהג לא יפה זה משפיע עלי. זה עושה אותי עצוב. זה גם מה שקורה לגננת, ויקי. כשאתה מתנהג איתה לא יפה, היא חוזרת הביתה מאוד עצובה.'
אחרי כן הלבשתי אותם במעילים ובכובעי צמר לחורף, הפקדתי בידיהם מטריות, ויצאנו יחד לעשות סיבוב לילי ברגל. וזה היה כיף גדול מאוד.
כול חיי נשבעתי, שכול עוד אבא שלי חי אני לא אעז לעשות קידוש תחתיו. אבל הערב, לראשונה בחיי, הבנתי שאני אבא בעצמי, ושעלי לשמש דוגמה לבניי וגם לספק להם טקס קבלת שבת ראוי לשמו. ושזה שאני עומד ועושה קידוש, אין משמעו של דבר שאני מוותר על אבי, או שולחו, חס וחלילה, לעולמו.
אז ניגשתי לענת ואילנה, ביקשתי מהן קצת יין בכוסית, בירכתי על היין והרגשתי שהשבת שלי אכן עשויה כהלכתה.
כהלכתי.
שבת שלום.

מודעות פרסומת

3 thoughts on “יברכך השם וישמרך, יאר השם פניו אליך ויחונך

  1. מדהים. מאחר וסגרתי את חשבון הפייסבוק שלי אני עוקבת כאן ולא מוותרת. תמרה כתבה משהו כל כך מדוייק. וכשהם יהיו בגילך זה עדיין ילווה אותם. כי מה שעושה הורה טוב הם כל הזכרונות שהוטמעו. אכן. זכית. אכן הם זכו. שבת שלום אהובים.

השאר תגובה