היוצר, היצירה ועבודות התחזוקה

 

קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.
קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.

 

 

בסמסטר הזה, מדי שבוע אני מסיע אל סדנת הכתיבה שלי וממנה חייל וחיילת מתלמידיי, שזוהי הדרך היחידה בהם הן יכולים להספיק להגיע מן הבסיס אל סדנת הכתיבה שלי, המתקיימת בכפר הירוק. הנסיעה הזאת היא זמן טוב לשיחות על יצירה, שרבות מהן נמשכות אחרי כן במהלך הסדנה עצמה.

הערב שאלה אותי תלמידתי, מדוע אני מקפיד לכתוב מדי יום דפי בוקר, האם מתוך כוחו של הרגל, או מפני החשש, שאם לא אכתוב אותם אשתגע, כפי שאמרתי לה זאת.

"מה זה משנה?" חייכתי אליה, "כול עוד מדובר במשהו שעושה לי טוב, אני ממשיך בו מדי יום. זו גם הדרך היחידה לכתוב בה, להמשיך יום אחרי יום אחרי יום."

ואז סיפרתי לה, שביומיים האחרונים, מאז החלה חופשת הסמסטר (היחסית) שלי, שבועיים ומחצה שבהם אינני מלמד בבקרים, ושעותיי פנויות, כי הילדים בגן – לא כתבתי דבר. אבל הקדשתי את שני הבקרים האלה לעבודה על היצירה. כל מה שעשיתי אתמול והיום היה הקלדת חצי מחברת של חומר כתוב, מתוך עשרות מחברות שכתבתי ועוד לא הקלדתי כלל, ולכן גם אינני זוכר מה כתבתי בהן – והגשת יצירתי לפרסים ולמלגות שונות. עוד לא סיימתי את זה. יש לי עוד יום אחד לפחות לעסוק בפרסטיטוציה (את המונח המשעשע הזה טבע אברהם שלונסקי), ואחרי כן עוד יום אחד לפחות כדי להכין בו רשימת במות ספרותיות לפרסום, ולשלוח אליהן מיצירתי.

"זה נחשב אצלך יצירה?" שאלה תלמידתי.

"כמובן," אמרתי לה. "עבודתו של אדם יוצר כוללת מישורים רבים, ואחד מהם הוא קידום יצירתו. במהלך שנת הלימודים אין לי זמן לעסוק בזה. אבל כעת, בחופשת הסמסטר, אני מפנה זמן כדי לטפל בהוצאה לאור של יצירתי, במימונה ובפרסומה.

הטיפול ביצירה הוא חלק מהותי מעבודתו של יוצר. השלב הראשון ביצירה הוא גולמי. אחריו באים חודשים ושנים של ליטוש ופיתוח וגימור היצירה. אבל אז, אם היצירה נותרת חבויה במגירות הלב או במגירות הארון, היא אינה קיימת. היצירה קיימת רק כאשר היא מגיחה לאוויר העולם, רואה אור, רק כאשר הטקסט שכתבת נפגש עם תודעתה/ו של קורא/ה.

אלא שכול העיסוק הזה, בקידום היצירה בעולם, אינו קל לאף יוצר. ישנם כאלה, שאינם מסוגלים אפילו להרים טלפון למוציא לאור, לעבור על חוזה, לחפש סוכן. ישנם אחרים, כמוני, שמתקשים בכול מלאכת המשלוח של יצירתם לפרסום בבמות שונות. אבל בסופו של דבר, אנחנו מוכרחים לעשות כן. משום שבלעדי החלק הזה של העבודה, מה שאני קורא לו 'עבודות התחזוקה של היצירה,' היא אינה מגיעה לידי התממשות.

הסיבה שאני מגיש את יצירתי כעת לפרסים ולמלגות היא בעיקרה כלכלית. אין לי היכולת להוציא לאור לבד את ספרי השירה, העיון, המחזות וספרי הילדים שלי. את הרומאנים יש מי שמוציא. אבל את יצירתי בשאר הז'אנרים עלי להוציא לאור בעצמי. והדרך היחידה שלי לעשות כן היא באמצעות פרסים ומלגות.

דרך נוספת היא מימון המונים. וגם אותה אנסה בקרוב.

ובינתיים, כדי שאדע שאינני עושה מלאכתי לשווא, שלח לי היקום סימן מעודד הערב.

בהפסקה בין שני חלקי הסדנה ניגש אלי תלמיד שלי, בעל בית דפוס. הוא סיפר לי, שקרא בפוסט שלי על העלויות הגבוהות הנדרשות ממני להוצאה לאור של ספר שירה, ועל כך שישנם באמתחתי שלושה ספרי שירה, שעוד לא פרסמתי אותם, בשל עלות פרסומם. הוא התעניין בהצעות המחיר שקיבלתי, והציע לי, ברוחב לב מרגש, עזרה בהפקתם בדפוס של ספריי, במחיר פחות בהרבה.

כל כך התרגשתי ונפעמתי מזה, שרק עכשיו, אחרי חצות, כשאני כבר בבית, אני מעכל את בשורתו. היקום שמע את קריאתי, ו-מ', תלמידי, קלט אותה במעופה ברחבי היקום האינטרנטי ותרגם אותה למעשה.  הוא מוכן להיות המלאך המו"לי שלי.

זה הרי פשוט לא ייאמן.

אני אסיר תודה על זה. על ההקשבה, על ההיענות. ובימים הקרובים אף אבחן זאת יחד אתו.

קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.
קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.
קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.
קלף המכשף הוא, בעיניי, קלף האדם היוצר. זאת, מפני שהוא עוסק באלכימיה, ומפני שכול היסודות מצויים מתחת ידו ואפשריים לו, לברוא מהם עולמות, ובהם גם הוא עצמו.

אבל יותר מכך, אני צריך להודות גם לכם, קוראי וקוראות הבלוג שלי. ואומר לכם מדוע. השבוע פרסמתי את הפוסט שכותרתו "אבא, למה אתה מגדל אותנו?". כתבתיו מעומק לבי, ומאוד היססתי אם לפרסם אותו. שכן, הוא נוגע בהנימי נפשי, וחושף חלקים פחות מדוברים בהורות בכלל, ובזו שלי בפרט.

והנה, בתוך שתים עשרה שעות בלבד הגיע הפוסט הזה לכמות של למעלה מאלף קוראים. וזאת, מבלי להחשיב את מי שקראו בו לפני התחלפות השעון באותה יממה וביום-יומיים שאחריה.

כל אימת שפוסט שלי מגיע לכמות של אלף קוראים ויותר, בתוך פחות מיממה זה מדהים ומרגש אותי מחדש. זה מדגים לי את כוחו של האינטרנט בכלל, וכוחן של הרשתות החברתיות בפרט, ביצירת קהל קוראים. אבל יותר מכול, זה מזכיר לי את כוחה של האותנטיות הרגשית בכתיבה, ומוכיח לי, שמה שאני מלמד את תלמידיי בסדנאות הכתיבה שלי, ומשתדל מאוד לקיים בעצמי, הוא אמת. אין כמו אותנטיות רגשית כדי לגעת בלבו של הקורא.

זוהי התשובה הכי טובה לפחד המובנה, הקיים אצל כול אדם כותב, מפני החשיפה הפומבית ומה שהיא עשויה או עלולה להביא בעקבותיה.

אני מודה לכם/ן, כול אחד/ת מקוראיי וקוראותיי, על הזמן שאתם מקדישים לקרוא את הבלוג שלי ולהגיב בו. שותפותכם בו מעודדת אותי מאוד.

 

 

 

מודעות פרסומת

One thought on “היוצר, היצירה ועבודות התחזוקה

השאר תגובה