סקס וחומוס. אשכרה.

תודה לאל שיש וייז. ההמצאה הנפלאה הזאת שחררה לנו את המוח מהצורך לתכנן מסלול נסיעה מיעד ליעד. לא ייאמן עד כמה אנרגיה נפשית זה שחרר.

בעשר ועשרה הלילה, כשיצאתי מן השיעור הראשון של סדנת הכתיבה החדשה שלי בכפר הירוק, הייתי רעב. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה חומוס פול. המחשבה השנייה הייתה חומוס אשכרה ברחוב ירמיהו. אבל עברו כול כך הרבה שנים מאז ביקרתי שם, שאפילו לא זכרתי את השם 'חומוס אשכרה.' זכרתי רק 'חומוס' ו'ירמיהו'. וזה מה שהקלדתי בוייז.

עשר דקות אחרי כן כבר נגסתי בשקיקה שתי פיתות עם חומוס ופול, את האחת מהן חיסלתי תוך כדי נסיעה הביתה, גמור מעייפות, אבל מאושר. ככה אני אוהב לספק את תשוקותיי. מיד.

הבוקר שלי התחיל בקריאה של עוד פרק בספרה החדש של ג'וליה קמרון, "למצוא מים." ככל הידוע לי טרם תורגם לעברית. אני קורא את הספר הזה מזה כמה ימים, והוא כול כך טוב לי. הבוקר, למשל, קראתי בו על אמנות השימור והטיפוח של האמן שבי. אז הלכתי לבית הקפה, וכתבתי בו רשימה של עשרה דברים שעושים לי טוב. עד סוף היום ביצעתי שלושה מהם. סקס, כתיבה ו-פינוי ארגזי הספרים מן המחסן בחצר, כדי להפכו לפינת משחקים לילדיי. חוץ מזה גם פעלתי ברוח ספרה בנוגע לעצה אחרת, שתמיד טוב לזכור אותה. לעשות מדי יום משהו לא רק בכתיבה, אלא גם למען קידום היצירה. אז כבר אמש הזמנתי מבית הדפוס, והבוקר עיצבתי, הפקתי והפצתי, הכול בתוך פחות מ-24 שעות – גלויה לקידום הקמפיין למימון המונים שלי. אמש גם התראיינתי לגביו אצל יעקב בראון, והראיון יפורסם בשבוע הבא ב"מעריב."

אמש סיימתי עריכת ספר שירה בעבור מישהי, ביקשתי ממנה כסף וקיבלתיו מיד. כך הרגעתי את עצמי. במשך היום הספקתי להכניס עריכת עוד סיפורים בספר שאני עורך בעבור מישהו מוכשר ויקר, בדיקה רפואית מסדרת הבדיקות שעלי לעבור, אימון כושר, ארוחת צהריים ושנת צהריים עם הילדים ואפילו טיול איתם ברחבי נווה צדק.

אחד הרגעים המרגשים היום היו, כאשר, רגע לפני שיצאנו שלושתנו לאסוף את הגלויה מבית הדפוס, היה לי צלצול טלפון מחבריי, אמיר ואלון אוחנה. "אילן, אתם בבית?" שאל אמיר.

"כן, אבל אנחנו בדיוק יוצאים, ותיכף חוזרים," השבתי לו.

"חכה. תוך שלושים שניות אנחנו אצלך עם מישל, הפונדקאית שלנו," ביקש אמיר.

יצאנו אל מחוץ לחצר ועמדנו ליד השער. אמיר, אלון ומישל התקדמו לעברנו. ניגשתי למישל, "מבחינתי את כמו משפחה," חייכתי אל האישה, שמעולם לא פגשתי מקודם, "אז אני מתכוון לנשק אותך."

בסוף רק התחבקנו.

"את בת מזל שיש לך אותם, והם בני מזל שלהם יש אותך," אמרתי למישל. "לי, לצערי, אין קשר עם הפונדקאית שלנו."

הכרתי לה את הילדים, והזמנתי אותה אל הבית כדי להתבונן בו, בבית מן הבתים הישנים בשכונה. הזהרתי אותה מראש שהוא מבולגן. זו הסיבה שהחלטתי להרחיק את כול ארגזי הספרים של בית ההוצאה לאור שלי מן הבית. כדי לפנות את המחסן ואת ארון הבגדים, לתחוב לתוך הארון ושידת ההחתלה לשעבר את כול צעצועי הילדים ולפנות כליל את רצפת חדרם. להפריד בין המיטות, לפרוש ביניהן שטיח, להפכו לחדר מתפקד במקום שימשיך לשמש כמחסן.

ואת כול זה אני מתכנן לעשות עוד השבוע. ואחרי כן, ובתוך כך, גם את הניקיונות של פסח.

איזה יום מלא היה לי. מלא בסיפוק. בתקווה. באמונה. בדרך חזרה מבית הדפוס עברתי עם הילדים בעגלת התאומים ברחוב שבזי, ופיזרתי בכל מקום אפשרי כמה גלויות התרמה. בחנות למזון חיות, אצל הספר שלי, אבינועם, בבתי הקפה וכמובן גם בחנות הספרים 'סיפור פשוט.' בערב נתתי גם לכל תלמיד/ה שלי גלויה, שישימו במקום שיבחרו בו, ושאלתי מי יכול לקחת כמה גלויות כדי לשימן בחנות ספרים סמוכה למקום מגוריו. לשמחתי שניים ביקשו לעשות כן.

finding water

אני מכוון ליצירה ולשגשוג. לשמחה וליופי. וזה נותן את אותותיו קודם כל בסדר יומי, בהספק שלי ובהרגשתי הטובה. – זה קשור לא מעט בג'וליה קמרון, שספריה כול כך טובים בחידוש האמונה בעצמנו, ביצירתיות שבנו, ומזכירים לנו לחיות את החיים הטובים. אין אלה החיים הטובים במובן עושר או תפנוקים, אלא החיים הטובים באמת – חיים מתוך פשטות, ענווה ויצירה.

נותרו עוד עשרה ימים עד לסיום הקמפיין שלי. מחר יש לי חזרה גנרלית עם מיכאל גוטליב על הערב המשותף שלנו, ומחרתיים, מוצאי שבת בערב, הוא מתקיים בחיפה. בשבוע הבא אלמד מדי יום, וביום חמישי אשוב אל חיפה, כדי להיפגש בה בשני מפגשים עם תלמידי שכבות י"א של בית הספר הריאלי, מה שהפך כבר למסורת אצלנו.

איזה שבוע  נפלא.

הנה כתובת הקמפיין. אשמח אם תיכנסו פנימה ותסייעו לי בו.

ועד אז, הזמינו לעצמכם את 'דרך האמן' בעברית מהוצאת פראג, או כול אחד מספריה של ג'וליה קמרון באנגלית. אני לא מקבל ממנה אחוזים, אבל הספרים שלה מחוללים ניסים ופלאות, האמינו לי, ואני משתוקק לחלקם עמכם.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

מודעות פרסומת

2 thoughts on “סקס וחומוס. אשכרה.

  1. רק הערה בהקשר של ג'וליה קמרון – קראתי את "דרך האמן" בעברית ואת שאר ספריה באנגלית…והמסקנה שלי: היא סופר של ספר אחד. מופתי לחלוטין ואני מדי פעם חוזר אליו (מצאתי את עצמי קונה עותקים משומשים ממנו ומחלק לחברים…משהו כמו עשרה עותקים עד היום. מפתיע שכמעט לא שמעו עליו).
    כל שאר ספריה הם ספינים על הספר המקורי…טוויסטים קטנים פה ושם אבל זהו…וחבל שכך.
    א.

השאר תגובה