מעגלים של חסד

   כשמיכאל גוטליב קיבל מקורין אלאל ספרי שירה לעלעל בהם, ומצא בהם שיר שלי שהחליט להלחין, ודאי לא ידע אז שתהיה לו השפעה גדולה על חיי. אבל הוא בחר והלחין שיר אהבה שכתבתי לבחור צעיר מאריאל, "בין ביתי לביתך," ואנחנו נפגשנו והתיידדנו, ואפילו הופענו יחד בערב של מוסיקה וקריאת שירה. ועוד הבטחנו לעצמנו שנעבוד הרבה יחד.

     במהלך החופש הגדול, מיכאל קרא את הפוסטים שלי, ובהם הובעה הכמיהה לעבור צפונה. הוא הסב אליהם את תשומת ליבו של גיא טנא, מבקר מוסיקה ומורה לספרות ולאנגלית, הגר עם משפחתו המקסימה בקיבוץ תובל.

     גיא יצר איתי קשר והזמין אותנו לקיבוץ. בעשותו כן, לא ידע שאני מכיר את אחד ממייסדי הקיבוץ, ניל האריס, ועוד שניים מתושביו הדי-ותיקים כבר, פטריק לוי ואבי מילר. הוא גם לא ידע, שאיילת תומר-מדינה, החיה בקיבוץ עם בעלה וילדיה, ונוטלת בו חלק פעיל, היא הבת של נעמי תומר, מרכזת המגמה לחינוך גופני בתיכון 'רוטברג' ברמת השרון, שלמדתי בו, ואחותה של יעל תומר, חברת נעורים שלי, שעמה ועם עוד קבוצת חברים עליתי, בתחילת השמינית, לגור בקומונה במגדל העמק במסגרת התוכנית 'שמיניסטים לעיירות פיתוח.'

     כשאיילת ומשה פתחו בפנינו את ביתם לא ידעו, שאני מכיר חבר של איילת, גיא פיק, שהוא אב לתאומים בני שש, שכבר מזמן נדברנו להיפגש ולא ממש יצא לנו, בהיותנו הורים לילדים קטנים – וכשבאתי לתובל בפעם הקודמת לא ידעתי עד כמה ארגיש נוח במקום הזה, קודם כול בשל הכנסת האורחים של תושביו, ולא פחות מכך בשל אקלימו ומיקומו.

     גם לא ידעתי, שגיא יבחר אחד מן השירים הכי מרגשים ונוגעים ללבי שכתבתי, 'הידברות דרך זכר,' כדי לדון עליו עם תלמידיו בתיכון.

     אבל כול זה קרה, וקורה. וזה נורא מרגש אותי. לא רק במישור האישי, אלא במישור היקומי. מדהים איך קורין העבירה ספר שלי למיכאל, שהלחין ממנו שיר, ויצר עמי קשר, ואז יידע את גיא על רצוני לעבור צפונה, ואיך כל רעיון המעבר הזה, שתחילתו הייתה אקראית לחלוטין, אך מכוונת לגמרי מלמעלה, קרם עור וגידים מול גיא ונוגה ואיילת ומשה, בתובל.

     הרבי מנדל מקוצק אמר פעם: צריך אדם להרגיש, שבכול ניע אצבע שלו הוא מזיז כוכבים ממקומם. הניסוח שלי אינו מדויק. לא הצלחתי למצוא את מראה המקום המדויק למימרה זו. כאן תוכלו לקרוא מימרות אחרות משל הרב החכם. אבל נזכרתי במימרה זו כרגע, מפני שזו טבעה של שרשרת החסד, שפתחו לי קורין אלאל ומיכאל גוטליב והמשיכו גיא ונגה טנא ואיילת ומשה תומר-מדינה. ומי יודע מה אשורה.

*

     את השישי-שבת האלה התחלנו מוקדם בבוקר. במקום לשלוח את הילדים לגן עלינו על המכונית ונסענו לקיבוץ גשור ברמת הגולן. היה לי חשוב לבקר שם שוב, בבוקר, כדי להתרשם מגן הילדים במקום ומן הגננות, בטרם אחליט סופית היכן נשתקע, בגשור שבדרום רמת הגולן או בתובל בגליל העליון.

     הגענו לגשור ב 11.15, בדיוק לתוך מסיבת יום הולדת של אחת הבנות בגן. מיכאל ודניאל קצת התביישו בתחילה, אבל די מהר השתלבו בחברת הילדים, שיחקו איתם בחוץ בעודי משוחח עם הגננת, וזכו גם בשקית הפתעה בנוסח קיבוצי – שקית עם ממתק אחד בלבד, צמודה לעציץ ובו שתיל פרח קטן ופורח לשתילה.

     זה פשוט מקסים בעיניי, לתת לילדים כשקית הפתעה שתיל של פרח במקום ערימת ממתקים וחטיפים.

     מיד זיכיתי את ילדת יום ההולדת בספר הילדים שלי, 'ממלכה ושמה קוליסיה,' בחתימת המחבר ובניו.

     משם נסענו לתובל. הגענו לצימר לקראת שתיים בצהריים. אז הלכנו לנוח, ואחר הצהריים טיילנו בקיבוץ. איילת ומשה הזמינו אותנו לארוחת ליל שישי, מה שהיה פשוט מקסים מצידם, כי אי אפשר לעשות ארוחת ליל שישי וקידוש בצימר, ובמהלך הארוחה ואחריה המשכנו לשוחח על אפשרויות המעבר לשם, ומשמעויותיהן.  וזה לא היה לגמרי קל.

     פתאום הבנתי את כובד ההחלטה. מבחינה כלכלית, חברתית ואפילו אקלימית. שיהיה לנו שם חורף קשה, בו כולם מסתגרים בבית, ולכן שאנו זקוקים לבית גדול דיו, שלא יטיל עלינו דיכאון. בלילה, עם שובי לצימר, ישבתי ובדקתי זמנים ותעריפים של הרכבת בין עכו לתל אביב, כדי לבנות לעצמי מערכת שעות נורמלית, כך שאוכל לשמור על מקומות עבודתי בעיר ועל תלמידיי במסגרות השונות, וגם לבנות לי מהלך חיים הגיוני.

     בבוקר השכם כבר טיילנו שוב בקיבוץ, התארחנו למשך כמה שעות וארוחת צהריים אצל גיא ונוגה. במהלך השעות הללו הילדים ביקרו את העיזים של שחר, שעושה שם גבינות עיזים מיוחדות, קפצו על הטרמפולינה וקינחו ברחצה בעירום על הדשא, בממטרות.

     אחרי מנוחת הצהריים ארזתי במהירות הכול במכונית, ואז קפצנו שוב למשה ואיילת, לפגוש שם את גיא פיק ותאומיו.

     בשש וחצי בערב כבר היינו חזרה בנווה צדק.

     תובל הוא המקום שלנו. בזכות החום של אנשיו, בזכות הקבלה ללא תנאי. בזכות החברות. עכשיו נשאר לי לקוות שהשבוע אקבל תשובות סופיות בנוגע לבית שלנו פה, בנווה צדק, ולגבי הבית שאני רוצה בו, שם, בתובל.

     הלוואי והכול יסתדר כפי שאני רוצה. בינתיים, ביום שני בבוקר אני נוסע להרצות במסגרת יום חשיפה של מרצים ב…רמת הגולן, ובשבע בערב כבר יש לי אספת הורים בגן העירוני בנווה צדק. זמן משונה, משוגע. אבל גם מלא התחדשות.

     קיבלתי כבר הצעה אחת, יקרה מאוד, על אריזת הבית והובלתו צפונה. אני מחכה להצעה נוספת על אריזה בלבד. אבל אם למישהו/י מכם יש המלצה על חברת אריזה והובלה טובה, שתעשה את זה בצורה מקצועית, ולא תבחל בבית מלא ספרים שיש להובילו צפונה, אשמח אם תכתבו לי זאת שוב.

     אני עוד לא יודע מתי זה יקרה בפועל. אבל זה מתקרב, ואני רוצה לדעת בפני מה אני עומד.

     שיהיה לכם/ן שבוע נפלא.

מודעות פרסומת

4 thoughts on “מעגלים של חסד

  1. מעניין – לי ולזוגתי יש גם איזושהי היסטוריה בתובל ובגשור. הגרעין שהייתי בו (לא נשארתי) היה מיועד בתחילה לתובל… זה היה לפני הרבה זמן, ב-1987, וביקרנו בקיבוץ בסופשבוע אחד נהדר… וזוגתי מימי חייתה בגשור כחברה בגרעיון עולים, ועדיין יש לה חברים טובים משם ושם. למעשה, לבית שלנו בבצרון הגענו דרך חברים, טלי ומנו, שעזבו את גשור לתל אביב והקימו בה את משפחתם. המשורר יחזקאל נפשי היה המדריך של בועז במועדונית של טלי. מעניין…

  2. אילן, אצטט את מלבינה כשהיא פוגשת לראשונה זוג הורים שמתקשים להרות וללדת: כל יום שעובר, מקרב אותכם ליום שיוולד לכם ילד, לכן תדאגו היום וכל יום להיות חזקים ובריאים שמחים ומאוחדים.

השאר תגובה