הערות על העצרת, יעל זאבי – והזכות לאוננות.

בזמן האחרון אני חושב במקביל על הרבה מדי דברים. יותר מדי מתרחש כאן. קשה לעקוב, קשה לנשום, לעכל.

עצרת הזיכרון והמחאה לזכר יצחק רבין

לפני עשרים ואחת שנים, מי היה מאמין שעברו מאז שנים רבות ורעות כול כך, נסעתי עם חברתי ושכנתי אז, אריאנה מלמד, במונית, לכיכר מלכי ישראל. נסענו להשתתף בעצרת השלום הגדולה בכיכר. עמדנו שם, הקשבנו לנאומים, הבטנו באנשים, הרגשנו את האלימות הגואה באוויר.

"אריאנה, אני לא מסוגל להישאר כאן ולו רגע אחד נוסף," אמרתי לאריאנה, "מישהו עוד ייהרג כאן. בואי נלך הביתה," משכתי בידה.

אריאנה ואני יצאנו מהמון האדם בכיכר, מצאנו מונית ושבנו הביתה, לנווה צדק. כמה דקות אחרי שהגענו הביתה שמענו את החדשות.

*
לאריאנה
אֲנִי מְאַמֵּץ אֶת כֹּחִי
כדְּיֵ  לשְִׁמ ֹ ר
עַל חַיַּי, עַל זֶהוּתִי.
מַחֲצִית הַיוֹּם
אֲנִי חָרֵד מִפְּנֵי הַחֹלִי וְהַמָּוֶת.
בָּאַחֶרֶת הִנְנִי מְיַחֵל לָהֶם.
הַחַיִּים כָּאן קָשִׁים, וְהֶעָתִיד נִסְתָּר מֵעַיִן.
אֵין לִי מוֹלֶדֶת וְאֵין בִּי אַהֲבָה.
אֲנִי אָדָם הַמְיַתֵּר עַצְמוֹ מִכָּל
צוּרָה שֶׁל הִשְׁתַּיְּכוּת.
הַהִשְׁתַּיְּכוּת הִיא מָוֶת. הַבְּדִידוּת
הִיא מָוֶת. הַחַיִּים נִמְתָּחִים
כְּמוֹ חַבְלֵי כְּבִיסָה
וּרְגָשׁוֹת וְאֵרוּעִים תְּלוּיִים בָּהֶם.
אֲנִי מִשֶּׁלִּי אֵין לִי דָּבָר. גַּם
הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה גָּנוּב מִמְּשׁוֹרֵר אַחֵר.
אֶת "הַתִּקְוָה" אֲנִי מְסָרֵב לָשִׁיר, וּבְאֶמְצַע
"שִׁיר הַשָּׁלוֹם" אֲנִי הוֹלֵךְ מִן הַכִּכָּר,
אוֹחֵז בְּיָדֵךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶּחְרְדִי.
יָדֵךְ בְּתוֹךְ יָדִי הָיְתָה אֱמֶת.
צוּרָה שֶׁל הִשְׁתַּיְּכוּת.
הִזְדַּקְּקוּת בֵּין שְׁנַיִם.
יִתָּכֵן שֶׁהִצַּלְתְּ אֶת חַיַּי.
נכתב בלילה של רצח רבין
מתוך הספר 'אוצר שירים'.

לא הלכתי הערב לעצרת, אף על פי שלבי שם. פשוט נראה לי לא נכון לחשוף את מיכאל ודניאל בגיל 4.5 לרצח רבין וגם לא נראה לי נכון לערבב אותם בהמון אדם ולעמת אותם עם נאומים עזים ואנרגיות שיקשה עליהם להכילן. אבל לבי שם, וגם מחשבתי.

עשרים ואחת שנים חלפו מאז רצח רבין. עשרים ואחת שנים רעות, שבהן הידרדרה מדינת ישראל לעברי פי פחת. עשרים ואחת שנים שאנו חיים בהן חסרי תקווה, תחת שלטונו של ראש ממשלה מסית ומדיח, מסוכן לעמו.

תיעבתי אותו מהרגע הראשון שראיתיו, נואם בכישרון עז כשגריר ישראל באו"ם. כבר אז ידעתי שיום יבוא ויהיה לראש ממשלה. אך לא שיערתי אז איזה חורבן ימיט על החברה הישראלית.

אני מקווה שיילך מכאן. מהר.

יעל זאבי ז"ל

יעל זאבי, אלמנתו של רחבעם זאבי, הלכה אתמול לעולמה.

בעבורי לא הייתה אלמנתו של מטריד מיני ו/או ימני ו/או גזען. היא פשוט הייתה יעל, הגננת הראשונה שלי.

הייתי ילד בגן הילדים שלה, שהתנהל במפלס התחתון של בית המשפחה, בנווה מגן, רמת השרון. שם רקדתי ריקודי מעגל עם עוד הרבה ילדים אחרים, ובהם חברתי דאז איה קניוק, הבת של יורם, ועוד רבים. שם התחפשתי עם אבריימל'ה חברי לקוזקים.

אני לא זוכר הרבה מן הגן. אבל אני זוכר את הסייעת רותי, את הגננת יעל, ואת הפלא הגדול בביתה – חור להשלכת כביסה מלוכלכת מקומת המגורים של הבית היישר אל פינת הכביסה בקומה התחתונה.

הצטערתי מאוד על מה שהייתה צריכה לעבור בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה ובחודשים שלפני מותה. אינני מצדיק כמובן שום הטרדה מינית, אבל צר לי עליה, שבימות זיקנתה הייתה צריכה להיות עדה לביוש זכר בעלה.

יהי זכרה ברוך.

הזכות לאונן

החוק לסינון פורנוגרפיה ברשת הישראלית, שעבר השבוע בקריאה ראשונה, הוא חוק לא רק מסוכן אלא גם מטומטם. אחד הדברים שלמדתי בנעוריי בשיעורי האזרחות היה המושג 'שסתום לחץ'. דהיינו, שלחברה מתוקנת יש כול מיני שסתומי לחץ, באמצעותם היא מסייעת לאזרחיה לפרוק את דחפיהם, באופן שלא יהפכו לאלימים. הזכות לצפות בסרטים ארוטיים היא כזו. וכול עוד הסרטים הללו לא נעשו מתוך כפייה של המשתתפים בהם לעשות כן, אין בהם כול רע.

מי שמבקש לחסום את היכולת לצפות בסרטים ארוטיים בישראל הוא פוריטן וטהרן. הוא אדם החושש שאין לו ולחברה שהוא חי בה היכולת להבחין בין אינטימיות לבין פורנוגרפיה, ולכן זקוק לגבולות חיצוניים, כדוגמת חסימת הרשת מפניהם, כדי לשמור על מה שהוא מדמיין כ'חוסנה המוסרי' של החברה הישראלית.

מוטב היה להכליל בחומר הלימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים שיחות על מיניות ועל אינטימיות, על גבולות המותר והאסור ביחסים בין אישיים, על מהותה של המיניות והקשר שלה לאהבה, לרבייה ולעונג, וגם על מהות הפורנוגרפיה.

פעם, לפני עשרים שנה, הייתה לי קלטת וידיאו אחת בבית, שהופקה על ידי חברת 'ארוס.' היה בה סרט ארוטי הומוסקסואלי מיושן. בן זוגי ואני קראנו לה 'הקלטת האדומה,' בגלל הפס האדום של 'ארוס' שהיה מודבק על צדה. מרוב מבוכה על שהיא בחזקתנו בכלל הטמנו אותה גבוה בארון הבגדים, ורק לעתים נדירות, כשממש התחשק לנו לגוון, הוצאנו אותה לצפייה.

מאז עברו שנים, וגם בני זוג, ולפני קרוב לחמש שנים הפכתי לאב יחיד לתאומים. במשך השנים שחלפו מאז נולדו לי בניי ביליתי מעט מאוד עם גברים, מפני שעתותיי עם בניי, מפני שאני טרוד ועסוק בהם ובגידולם ובשלומם, וגם נזהר מלהכניס זרים הביתה. גם הליבידו הלך לטייל ומגיע הנה לביקור לעתים רחוקות.

את היעדר בן הזוג ממלאת היכולת להקליד בגוגל free gay porn. לא רק שאין בזה פסול, בעבורי זו ברכה. זה מרגיע אותי, מאזן אותי  ומאפשר לי לחזור להתמקד בחשוב מכול. בילדיי.

אם ספקי האינטרנט יחסמו אתרים פורנוגרפיים, אצטרך להמתין למשלוח סרטים מחברי הטוב, החי בקנדה, הקרוי 'אחותי הקטנה,' או שיקומו כאן מחדש ספריות השאלה של די.וי.די ארוטיים. הרי רבים מאתנו זקוקים לזה, והצורך הזה לא יפחת. הוא רק יגבר.

לקינוח, הנה 'פורנו טריפטיכון,' שכתבתי דווקא כשהיה לי בן זוג, חייל. השיר יפורסם בספר השירים 'על מהותו של הג'סטין,' אחד משלושת כרכי השירה שעל הדפסתם אני שוקד כעת.

ויסלחו לי רבין ויעל זאבי, שדבריי עליהם כרוכים בדבריי על פורנו ועל הזכות לאוננות.

פּוֹרנוֹ טריפּטיכוֹן

א

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ אִתִּי. לֹא

לְשִׁעוּרִין, לֹא לַחֲצָאִין, לֹא

לַחֲלֹק אוֹתְךָ עִם בְּנֵי-מִשְׁפַּחְתְּךָ,

חֲבֵרֶיךָ, חַיָּלֶיךָ, הַשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי

 

שֶׁלְּךָ, וְכָל מַה שֶּׁחַיֶּיךָ הַצְּעִירִים

מֻרְכָּבִים מִמֶּנּוּ. הַכֹּל חָמְרֵי חַיִּים

הֶכְרֵחִיִּים וַחֲשׁוּבִים וּמְלֵאֵי בְּרָכָה,

 

אֲבָל הֵם מְנַטְרְלִים אוֹתִי מִן הַשִּׂמְחָה

שֶׁבַּחִבּוּק אִתְּךָ, בִּהְיוֹתְךָ מָסוּר כָּל-כָּךְ

לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל סוֹבְבֶיךָ, וְשֶׁלְּךָ,

 

מִלְּבַד לַצֹּרֶךְ הַדָּחוּף שֶׁלִּי בְּאַהֲבָה.

שֶׁתַּחְפֹּן אוֹתִי בֵּין כַּפּוֹתֶיךָ, יְרֵכֶיךָ,

מִתְקַפֵּל אֵלַי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

 

הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה. יֵשׁ לְךָ חַיִּים. זֶה בֶּאֱמֶת

יָפֶה וְאַף נָעִים. אֲבָל אֲנִי אֵינִי עָשׂוּי

לַהִמָּנְעוּת מִמְּךָ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים.

 

ב

מֵרֹב תִּסְכּוּל עַל שֶׁלֹּא בָּאתָ

מָצָאתִי עַצְמִי מְאוֹנֵן מוּל

שְׁנֵי נְעָרִים גֶּרְמָנִיִּים בַּאֲתַר

הַבּוֹיז דוֹט קוֹם בָּאִינְטֶרְנֶט.

 

בַּסֶּרֶט הַקָּצָר מִשְּׁנַת 2003

הֵם עוֹד מוֹצְצִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

וַלְטֶר נוֹאֵק "יָא וַייטֶער וַייטֶער" בְּעוֹד מַקְס

יוֹנֵק אֶת עֲנָקוֹ עָמֹק בְּפִיו.

 

גָּמַרְתִּי לִפְנֵיהֶם, כְּמוֹ תָּמִיד. לֹא נִשְׁאַרְתִּי

כְּדֵי לִרְאוֹת מִי מְזַיֵּן אֶת מִי, מָתַי הֵם

מִתְחַלְּפִים, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה שַׁבְרִירֵי שְׁנִיּוֹת

 

הֵם מַתִּיזִים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ אֶת זַרְעָם

הַלְּבַנְבַּן, הֶעָשׂוּי מִתַּעֲרֹבֶת קֶמַח וּמַיִם

וְעוֹד תַּעֲלוּלִים שֶׁל בַּמָּאִים.

 

בָּא לִי לְהָקִיא. זֶה דַּי מַבְחִיל, בְּעֶצֶם.

אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם

כְּבָר שָׁלשׁ שָׁנִים, בְּתוֹךְ הַקְּלִיפּ,

 

מוּנָעִים רַק מֵחַרְמָנוּתָם שֶׁל הַצּוֹפִים

וְתֵבַת הַמִּסְלָקָה שֶׁל הָאַשְׁרַאי,

מִתְבַּזִּים לְמוּל כָּל עַיִן כַּמְהָנִית,

 

וְנוֹאֲקִים בְּגֶרְמָנִית, שֶׁלֹּא נֵדַע.

 

ג

וְאוּלַי לֹא קוֹרְאִים לָהֶם וַלְטֶר וּמַקְס

כִּי אִם מַקְס וּמוֹרִיץ, וְאוּלַי הֵם בִּכְלָל

מִזְּמַן מֵתִים, אוֹ שׁוֹכְבִים עִם אֲחֵרִים

בִּקְלִיפִּים חֲדָשִׁים יוֹתֵר, מֵ-2006.

 

בַּעֲבוּרִי הֵם לְכוּדִים בְּשִׂיא הָעֹנֶג

בְּחַלּוֹן צְפִיָּה קָטָן, הַנִּפְתָּח וְנִסְגָּר

כְּמוֹ חוֹר שֶׁל הֲצָצָה, כְּמוֹ עַיִן,

וּמַקְנֶה דִּמּוּי חַי וְנוֹאֵק לִתְשׁוּקָתִי.

 

הַבְּעָיָה עִם פּוֹרְנוֹ הִיא הַהֶכְרֵחַ

לִשְׁמֹר עַל נִקָּיוֹן. לֶאֱסֹף אֶת

הַזֶּרַע בְּתוֹךְ הַיָּד, שֶׁלֹּא יִזְלֹג

 

עַל הַכִּסֵּא הַמִּשְׂרָדִי, עַל הָרִצְפָּה, וִישַׁמֵּשׁ

מָזוֹן אַקְרָאִי לְכַלְבָּתִי, גַּרְגְּרָנִית,

מְרַחְרַחַת וְטוֹעֶמֶת כָּל דָּבָר.

 

וְאַחַר כָּךְ הַנְּדִידָה אֶל הָאַמְבַּטְיָה, כְּדֵי

לְהִתְקַלֵּחַ מִשְּׁיָרָיו שֶׁל חֹמֶר הַסִּיכָה,

אָה, אֵיזוֹ טִרְחָה, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל רֶגַע

 

שֶׁבּוֹ תַּשְׁפְּרִיץ אֶת יִצְרְךָ אֶל תּוֹךְ

הַיָּד הַמְיֻמֶּנֶת, הָרַכָּה, הַיּוֹדַעַת בְּדִיּוּק

 

 

אֵיפֹה יֵשׁ לְהַחֲזִיק בַּכּוֹבַע, אֵיפֹה יֵשׁ לְהַרְפּוֹת,

אֵיפֹה יֵשׁ לְשַׁפְשֵׁף וְאֵיפֹה לַעְצֹר, כְּדֵי

שֶׁתְּשׁוּקָתְךָ תִּהְיֶה מֻחְלֶטֶת וּשְׁלֵמָה.

 

מִיָּד אַחַר כָּךְ אַתָּה כְּבָר מִתְיַסֵּר, מַבִּיט

בְּעַצְמְךָ מֻתָּשׁ, מָלֵא פֻּרְקָן, וּמְהַרְהֵר הַאִם

אָכֵן לֹא חֵטְא הוּא לְהַשְׁפִּיךְ אֶל תּוֹךְ הַיָּד

 

בְּאֶמְצַע יוֹם הָעֲבוֹדָה, בִּמְקוֹם לִשְׁמֹר

אֶת חֶלְבּוֹנֶיךָ בְּמַחְסָנִית הַזֶּרַע הַתְּפוּחָה, עַד

שֶׁיַּחְזֹר הָעֶלֶם הַחַרְמָן שֶׁלְּךָ מִן הַצָּבָא,

 

וְיַטְעִים אוֹתְךָ, כְּלוֹמַר אוֹתִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה פֹּה

שׁוּם סָפֵק, בְּמַטְּחֵי הַזֶּרַע הַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ,

הַיְשֵׁר אֶל פִּי הָעַרְמוֹנִית.

9.2.06

*

שבוע טוב.

מודעות פרסומת

השאר תגובה