ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מיכאל ודניאל על המצוק בבוקר

  הבוקר, היום השלישי ברציפות שנסעתי בו לרמלה, כדי להיפגש עם מנהלי ומנהלות הסניפים של רשת 'צומת ספרים' בכל הארץ, ולספר להם על תהליכי הכתיבה של ספרי החדש, התיישבתי בחצר וכתבתי, כדרכי, דפי בוקר. וכך כתבתי –

     "זה כל כך נעים לי להתעורר כאן, בבית שלי, בחצר שלי, בלב הטבע, ולדעת שכל זה שלי. זה כמו לגור בצימר בתוך הווה מתמשך. וזה שלי, לגמרי שלי, זאת אומרת. וזה מה שמדהים.

     אני חושב ומרגיש שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, וזה קרה לי לגמרי במקרה, ורק משום שפענחתי בצורה קיצונית, כדרכי, את כול אירועי הגן בשנה שעברה.

     זה גם היה יכול להוביל אותי למשהו אחר לגמרי. לגן עירוני אחר, ולהמשך החיים בעיר. תודה לאל שזה הוביל אותי אחרת. אין לי ספק שהייתה פה השגחה מלמעלה, שהנחתה אותי בדרכי ופתחה לי מחדש את החיים, וגם תשמור עלי הלאה.

     אני מבורך ומוגן בכל קנה מידה. כך היה כל חיי, וכך גם עד הנה. ועל מקומה של ההשגחה בחיי אני עוד צריך לכתוב. כל אחד מן האירועים שחוויתי, כל אחד מן האנשים שפגשתי, ביטא בעבורי את כוחה של ההשגחה העליונה, האלוהית, עלי ועל חיי, תודה לאל.

    באמת תודה לאל, ולכל אבותיי הקדומים, ולמלוויי, בעליונים ובתחתונים, על שהנחו אותי בדרכי וממשיכים להגן עלי ולשמרני ולהוביל אותי להצלחה. תודה לכולכם.

     בלב מלא הודיה זה אמשיך לחיות, ליצור ולהיות הורה הכי טוב שאני יכול לילדיי. ומפרנס."

    ואז, אחרי שחשבתי שכבר סיימתי את מכסת דפי הבוקר שלי, צצו עוד כמה שורות. "על המקום הזה, על ההשגחה בחייו של אדם, עלי לכתוב כעת. בחייו של פ'. זה יכול וצריך להיות לב המעשה, לב הדבר בעטיו הוא מעצב את גורלו כפי שהוא עושה.

     וזה יהיה חזק. וזו תהיה עבודה עמוקה והשראה גדולה, הן בעבורי והן בעבור קוראיי, אמן ואמן.

     אז יש לי מה לכתוב, ועוד איך, וזה ייהנה ויעשיר אותי וימלא את לבי ואת ימיי. אמן."

*

     פ' הוא גיבור הרומן הבא שלי, שחלק מגרסתו הראשונה כבר כתוב. שמתי אותו הצידה, בחודשים האחרונים, מכיוון שעבדתי הרבה על 'אשת הפיראט היהודי.' ביני לביני הסכמתי עם עצמי שאניח לו, כעת, שאנוח. לכל היותר אטפל בקבצי הסיפורים הקצרים שלי ובספר ההורות שאני מתכנן, 'אבא קומתיים.'

     אבל ל-פ' יש רצון משלו. הוא כבר רוצה שאספר את סיפורו. וכך גם ש', הדמות ברומן שאחריו. ולכן, רק הבחין בזה שמאליקה יצאה לדרכה, אל ליבותיכם, מיד הגיח פ' מחביונו בלבי, וכבר התחיל מדבר אתי. והוא עושה את זה כמובן ברגעים שאני הכי לא מצפה בהם לבואו, שעה שאני הכי לא מוגן. בשעת בוקר מוקדמת, כשהכרתי עוד מעורפלת לגמרי, או בזמן נים לא נים ברכבת מתחנת לוד לתחנת עכו, בדרכי הביתה. הוא כבר מדבר, מנכס לעצמו את יומי ואת רגשותיי, ואפילו מראה לי סימנים לאן התפתחה הגותו, לפני ארבע מאות שנה, בספר שחבריי הטובים והיקרים לי מאד, משה דב ועופר לירוז, קנו לי 'במקרה' כביכול, כמתנת יום הולדת, ואני קוראו כעת, ומגלה כי, כמובן, כפי שצריכים הדברים לקרות, הספר הזה מכיל בדיוק את מה שאני זקוק לו כדי לכתוב את דמותו הפלאית, הייחודית והמיוסרת של פ'.

     אבל פ' גם שולח אותי שוב ללימא, פרו. ואני כבר מבין, שעד שלא אגיע למקום שחי בו, שלא אמוש את הקירות שחי ביניהם, אריח אותם שוב, לא אוכל לכתוב את סיפורו. ו-ש' תביא אותי לטולדו, ספרד. הם כבר הזמינו לי את כרטיסי הטיסה לארצות האלה. עכשיו אני הוא זה שצריך לדבר עם סוכנת הנסיעות שלי, לתזמן את המסעות הללו, עם הילדים, ולממנם. ישמור אלוהים. מאיפה אקח את הכסף ואת הזמן לזה.

     טוב. צריך לארגן מקום לשבוע בלימא, ומקום בטולדו. אם למישהו/י יש רעיון, אשמח.

     יש לי ספר חדש, 'אשת הפיראט היהודי,' שיחסי הציבור שלו בתקשורת עוד לא החלו, שלושה כרכי שירה חדשים, שכבר נמכרים בחנויות – ושני רומנים שפשוט מסרבים לחכות לי. ועוד ספר הורות וספרי סיפורים וכתבים נוספים, המבעבעים במגרות. אני צריך מענק כתיבה, כנראה, לצאת לפנסיה, לפחות חלקית, מהוראה ומעריכה, כדי שאוכל ואספיק לכתוב את כולם. נדמה לי שעלי להתחיל לחשוב על קמפיין חדש בהדסטארט.

     חתיכת עבודה, לכתוב שני ספרים חדשים, גם שניהם במאה השש עשרה, האחד באירופה והאחר בדרום אמריקה, גם הם מבוססים על פרשיות היסטוריות שכוחות, וגם הם ידרשו ממני תחקיר ענף וכתיבה מרובה. רחמנא ליצלן.

     אבל אני מודה לאלוהים על השפע הזה, כמובן, ולא מתלונן. רק עייף.

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.

נ.ב.1

אנחנו חיים בעידן של שיווק. לכן, אודה לכול מי שקרא/ה כבר את 'אשת הפיראט היהודי,' אם יעלה את רשמיו בפייסבוק/ברשתות החברתיות, וכמו כן באתרי המכירה של סטימצקי, סימניה, ושל צומת ספרים, בוקנט.' אלה צינורות הפרנסה שלי ושל ילדיי. אז תודה.

נ.ב.2

את הברכה המתנוססת בראש הפוסט הזה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מצאתי הבוקר בספר העיון המיוחד במינו שאני קורא, ואותו קיבלתי מחבריי, הקשובים כל כך לעולמי הפנימי, עד שהם יודעים בדיוק מה להביא אל פתחי. והוא כמובן ספר עיון יהודי, העוסק בחסידות.

מודעות פרסומת

השאר תגובה