יאוש (היום ה-56)

מיכאל משחק.jpg
כשאני רואה את מיכאל משחק, חוגג את ילדותו, שום יאוש אינו בנמצא.

     החיים, לפחות כמו שאני חווה אותם, הם חיים בתוך נדנדה. פעם אני למעלה, פעם אני למטה. אתמול הייתי למעלה, היום למטה.

     אני לא בטוח שאני יודע למה. בבסיס הדברים מדובר במעגלי הריתמוס הפנימי שלי. אני חי את חיי כמו בחסידות, בקצב קבוע של שינוי בין צמצום לבין התרחבות. אני תמיד יכול לייחס את היאוש לאירועים חיצוניים, כמו שיחת הטלפון שפספסתי מפקידת הבנק הבוקר, בהיותי שקוע לחלוטין בכתיבה; טכנאי המחשב החדש שהגיע הנה, פירמט לי את המחשב כדי שיפעל מהר יותר, ורק אז אמר לי שעלי לרכוש מחדש רישיונות הפעלה ל'חלונות' ול'אופיס,' הוצאה שלא הכין אותי אליה מראש; הגילוי שהכלבה שלנו, פינו, שלא השתינה בשני טיולי הבוקר שערכתי איתה, השתינה בחדווה וגם מרחה את השתן שלה על המזרן הישן, המשמש אותנו בפינת המשחקים בקומה השנייה; או שיחת הטלפון הקצרה ממנהלת המשרד של הגסטרואנתרולוגית שלי, לגבי תוצאות הביופסיה שעברתי לא מכבר. היא אמרה לי שאין לי סרטן או הליקובקטר, אבל שנראה שתסמונת הבארט חזרה. וזה רע, מפני שאם כך הדבר יהיה עלי לחזור לדיאטה נטולת עגבניות, אבטיחים, שוקולד, פלפל חריף, אוכל מטוגן, בשר בקר, וללא קפה וסיגריות. לפחות קניתי לעצמי לאחרונה כמה חפיסות של סיגריות עשב, נטולות טבק או ניקוטין, שטעמן ערב לי. זו עשויה להיות התחלה טובה להפסקת עישון, אם לא תהיה לי ברירה אלא לקיימה, וכפי הנראה כך הדבר.

     ודאי אשוחח עם הרופאה שלי בימים הקרובים, ואז אדע בדיוק מה קורה. עודני מקווה שאולי מנהלת המשרד שלה, שהיא גם חברת פייסבוק שלי, קראה את האבחנה הקודמת בדבר תסמונת הבארט שלי, כאילו עודנה קיימת. אבל זוהי נחמת טפשים. יהיה עלי לחזור למקום שעצרתי בו לפני שש שנים, כשעשיתי כול מה שאני יכול כדי לרפא את עצמי, כולל הדיאטה הזאת. זנחתי אותה ברגע שנודע לי, שתסמונת הבארט שלי נעלמה.

     כתבתי הבוקר. התחלתי את הכתיבה בתחושת היאוש שלי, והגעתי לסצנה מדהימה של התגלות בפני הגיבור שלי. יכולתי לראות את ההתגלות ואת תגובתו אליה, וזה היה חזק מאוד.

     כשסיימתי לכתוב, ערכתי שני תת-פרקים בספר האחר שאני עורך כעת לפרנסתי, נחתי בצהריים ואז אספתי את הילדים מן הגן. דניאל רצה ללכת לטייל איתי ועם פינו, מיכאל תבע שאשחק איתו כדורגל. עשיתי זאת וגם זאת. אחרי כן הילדים הזמינו חבר מן הגן הביתה, ושיחקו איתו, סוחבים ערימה חדשה של ג'אנק מפינת המיחזור אל ממלכתם – חלקה המגודר של החצר, שהקונבקטור, לב ליבה של מערכת החימום המרכזית, עומד בה.

     הילדים כבר הלכו לישון. אני תיכף אתחיל לקרוא את עבודותיהם של תלמידיי לקראת סדנת הכתיבה היוצרת שלנו מחר. אם אתם רוצים, אתם יכולים להיכנס לקמפיין שלי לגיוס המונים ולתמוך בו, ובי. בכול מקרה, תודה על היותכם בין קוראיי. לילה טוב.

נ.ב.

     צר לי אם הישירות שלי גורמת לכם אי-נוחות. חברה יקרה שלי כתבה לי הבוקר, שעלי להימנע מלשחק בתפקיד הקורבן או המסכן. ובכן, אני לא. אל תפרשו לא נכון את הטון שלי או את תוכן דבריי. אני אדם חזק מאד, ואם יש איזשהו דבר שאני מתעב הריהו רגש הרחמים, שעה שהוא מופנה כלפי.

 

 

 

מודעות פרסומת

השאר תגובה