כול צבעי הקשת – מיעוטי ישראל משלבים ידיים.

הדרוזי
הדגל הדרוזי

 

הגאווה
דגל הגאווה

עם חקיקת חוק הלאום וה'תיקון' המפלה לחוק הפונדקאות, נכנסה ישראל למצב מסוכן. הסכנה הגדולה העומדת בפניה, ולמעשה מתחוללת ברגעים אלה ממש, היא התפוררות החברה הישראלית לרכיביה, לעדותיה, לקהילותיה, למיעוטיה, כאשר כול מיעוט, עדה או מגזר חשים פגועים ומבודדים כתוצאה מחוק הלאום.

חקיקת חוק הלאום וחגיגתו על ידי ראש הממשלה לעת עתה, בנימין נתניהו, אינה אקראית. היא חלק מפעילותו השיטתית להיאחזות בשלטון – פירוק החברה הישראלית ממנגוני השמירה הדמוקרטיים שלה, שבירת ערכי השוויון והערבות ההדדית שעליהם התבססה ופצפוצה של החברה הישראלית לעדות, קהילות ומגזרים מופרדים ומסוכסכים אלה עם אלה. באופן זה מבקש האדם המסוכן ביותר לישראל כיום, בנימין נתניהו, לשמר את שלטונו.

אבל בו-בזמן שחקיקת חוק הלאום היא יריית הפתיחה של נתניהו למערכת הבחירות הבאה, אתנן פוליטי לשותפיו מן הבית היהודי ולבסיס הבוחרים שלו, חוק הלאום ותוצאותיו, הניכרות מדי יום ברחוב הישראלי – הודעותיהם של קצינים דרוזיים שהם עוזבים את הצבא, נטישתו של חה"כ דראושה את מפלגתו, ועוד הרבה – הם גם יום קבורתו. בנימין נתניהו לא ישרוד פוליטית את המשבר הנורא שיצר, מלווה בתשועותיו ובחיוכיו לכול עבר.

הקהילה הלהט"בית, שיצאה בשבוע שעבר למאבק על זכויותיה, סימנה את הדרך לכול בני המיעוטים המודרים האחרים, מכוח חוק הלאום. מאבקה של הקהילה החל בדרישה לביטול התיקון לחוק הפונדקאות, אך הובהר מיד כי זהו מאבק כולל לשוויון זכויות לבני ובנות הקהילה. זה גם הבסיס למסמך הדרישות שהציגה הנהגת הקהילה, המורכבת מראשי 14 ארגונים, בפני השלטון. ואין לאף איש או אישה מן הקהילה שום כוונה לחדול ממאבקם, עד להשגת הדרישות האלה.

הדרך היחידה בה ניתן יהיה להפיל את שלטון נתניהו והימין הפוליטי היא על ידי תזוזה בגושים הפוליטיים. הקהילה הלהט"בית, שבני ובנותיה, הוריהם וחבריהם, משויכים לכול קצווי הקשת הפוליטית, היא המפתח לשינוי זה במפת הגושים. די בתזוזה של כול הלהט"בים הדתיים, בני משפחותיהם והוריהם ממפלגות הימין אל מפלגות המרכז, או אל המפלגה הלהט"בית העומדת לקום, כדי לערער את מבנה הגושים הפוליטיים ולחולל שינוי שייזכר לדורות בחברה הישראלית.

באופן דומה, בני המיעוטים הנרדפים, ובהם עולי אתיופיה, הנכים, החולים, הקשישים, ניצולי השואה, החד-הוריות, וכמובן אחינו, אזרחים שווי זכויות עד לפני שבוע ועתה אזרחים סוג ב' כביכול – ערביי ישראל המוסלמים והנוצרים, הדרוזים, הבדואים, הצ'רקסים – כול תזוזה של בני המיעוטים והמגזרים האלה ממפלגות הימין אל מפלגות המרכז, אם מפלגתה העתידית של חה"כ אורלי לוי ואם למפלגות קיימות במרכז ומשמאל לו – תחולל את השינוי, שכול אחד ואחת מכם מייחלים לו.

חברים וחברות, שום שינוי לא ייתכן כול עוד בבית ראש הממשלה בירושלים יושב זוג נהנתן, החי מכספי הציבור ומגלגל את הוצאותיו על הציבור, ואגב כך מקצץ בקצבאות ומעביר מיליארדים מתקציב המדינה להתנחלויות ולחרדים. שום שינוי לא ייתכן מצד מי שחי כמיליונר, על חשבון זולתו, ומנותק לחלוטין מן היומיום הישראלי. מתי בפעם האחרונה, לדעתכם, עמדו בנימין או שרה נתניהו במכולת, כשעליהם לשקול על מה יוציאו את המטבעות המועטות שבכיסם, על לחם או על חלב לילדים, על תרופות הכרחיות או על מלבוש? זה לא קרה, כי הם חיים על חשבון אחרים, כי אחרים עורכים בעבורם קניות, כי הם חיים בספרות אחרות של קיום, מנותקות לחלוטין משלנו, האזרחים הפשוטים.

הדרך להפיל את שלטון הנהנתנות, השחיתות והרשע הזה היא ביציאה לרחובות. עכשיו. לא רגע לפני מועד הבחירות. עד כה יצאו לרחוב רק מני נפתלי ואלדד יניב וכול תומכיהם, והמחאה התרכזה בעיקר בפתח תקווה ובכיכר הבימה. כעת על כול נציגי המגזרים המודרים והמוחלשים כתוצאה מחוק הלאום לשלב ידיים ולצאת יחד, מדי סוף שבוע, לצמתים המרכזיים בכול רחבי הארץ, לכיכרות, כול מיעוט עם דגליו ועם סיסמאותיו, ומעל לכול סיסמה אחת – שיוויון לכול!

אני מבקש מכם להפיץ פוסט זה בכול הקבוצות החברתיות שאתם חברים/ות בהן, ולצרף אלי כול פעיל/ה חברתי/ת מכול אחד מן המגזרים, העדות והקבוצות שציינתי לעיל. כאדם פרטי, סופר בעל שם ומורה לכתיבה יוצרת, אב גאה לשני בנים תאומים, ואיש יחסי ציבור וקמפיינר ותיק במקצועי, אינני יכול להפיל את השלטון לבדי. אבל אם תצטרפו אלי ואל חברי וחברותיי מקהילת הלהט"ב, ונצא מדי שבוע אל הכיכרות, זה יקרה וזה אפשרי. אל תגידו שזה אבוד, אל תאמינו לשיסוי שמשסה אתכם ראש הממשלה לעת עתה, בקוראו לכול מתנגדיו 'השמאל' או 'ארגוני הקרן החדשה.' אני בן לניצולי שואה, ציוני למהדרין, יהודי דתי בנשמתי וחילוני באורחותיי. אין שום קרן או ארגון מאחורי, מלבד הדאגה העמוקה שלי לעתיד עם ישראל וארצו. ואני אומר לכם, התנערו, קומו משולחנכם, חידלו לכתוב פוסטים. עכשיו הזמן לצאת לרחובות!

התחילו בזה שתצטרפו לשיירת המכוניות שתעלה ביום חמישי בבוקר למצעד הגאווה בירושלים. נמשיך יחד בכול מוצאי שבת, בכול צומת וכיכר בכול אזור בארץ, עד שייפול השלטון הזה. כי הוא כבר נפל. קבלת חוק הלאום והתיקון לחוק הפונדקאות היו הניצוץ שהבעיר את האש. עכשיו צריך להפוך אותה לכוח פוליטי גדול ופעיל.

יחד ננצח את ממשלת העוולה והגזל. יחד נצא אל הרחוב.

מודעות פרסומת

נא להכיר. בנימין נתניהו. פטריוט שימושי. נבל.

המשורר הבריטי סמואל ג'ונסון טבע כבר באפריל 1775 את האימרה בת-האלמוות, "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל." נזכרתי בה כרגע, אחרי שראיתי את תגובתו המחפירה של ראש ממשלת ישראל לעת עתה, בנימין נתניהו, בפתח ישיבת הממשלה הבוקר, על הביקורת שהוטחה בו בסוף שבוע זה על ידי הקהילה הלהט"בית, העדה הדרוזית וסופרי ישראל.

על פי הדיווח ב"הארץ", "ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף הבוקר (ראשון) בחריפות את הביקורת של האופוזיציה על חוק הלאום ואמר כי "ההתקפות שהגיעו מחוגי השמאל שמגדיר את עצמו ציוני חושפות את השפל אליו הידרדר". נתניהו האשים את המבקרים בצביעות והוסיף כי "השמאל הישראלי צריך לעשות חשבון נפש, הוא צריך לשאול את עצמו מדוע מושג יסוד של הציונות, מדינת לאום יהודית של עם ישראל בארצו, הפך אצלו למושג גס, למילה גסה, לעיקרון שיש להתבייש בו".

לו היה מפנה את ביקורתו במישרין למנסחי גילוי הדעת, הייתי מיד תובע אותו בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. מכיוון שנזהר בלשונו, ותקף את ה'שמאל הישראלי,' אין לי אלא לומר לו בריש גלי – בנימין נתניהו. אתה נבל. חוק הלאום שלך הוא פטריוטיזם בגרוש, המוחק את מגילת העצמאות, אשר נוסחה ונחתמה על ידי ענקי רוח גדולים ממך. מגילת העצמאות היא פרי של ניסוח מופתי, זהיר ומאוזן, וקובעת, בין השאר: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת." עוד היא כותבת, "אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים. אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ."

איפה אתה, חתיכת אפס מאופס, והניסוח הנפלא הזה? חוק הלאום שלך קובע, בין כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שהמדינה תעודד התיישבות יהודית (טהרנית), שירושלים השלמה היא בירת ישראל וכי הערבית לא תהיה עוד שפה רשמית במדינת ישראל, אלא 'שפה במעמד מיוחד.' הוא גם משמיט לגמרי את הקריאה לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם המדינות השכנות, את הקריאה לערביי ישראל ומיעוטיה ליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ומוחק את ההבטחה לשיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכול אזרחיה.

אתה קורא לי ולחבריי לא ציוניים!? אני הקדשתי את כול חיי לשירות השפה העברית, ספרותה ותרבותה. ואתה, מי אתה? ראש וראשון החותרים תחת חזונה של מדינת ישראל כמדינה ציונית דמוקרטית. בעבור חופן קולות מזדמנים בקלפי, מה שקרוי 'הבייס' שלך, בעטת בקודשי ישראל ובעמודי התווך של הציונות המדינית. אתה התופעה המסוכנת ביותר להתמד קיומה של ישראל כיום. אתה, לא האיראנים, לא הסורים. אתה, בנימין נתניהו, אתה מחריבה של מדינת ישראל. ואת האמת הזאת לא יכסה צבא הטוקבקיסטים בשכר שאתה ובנך מעסיקים לכאורה.

אני מקווה מאוד שבקרוב תורד מן השלטון, בצורה דמוקרטית, ואחרי כן תושלך לכלא או לפח האשפה של ההיסטוריה, המצחין מדמויות כמוך. אני רק מקווה, באמת מקווה בכול לבי, שלא תגמור כמוהן. נדמה לי, שאינך מבין לאשורו את עומק הזעם שחוללת כאן בשבוע האחרון. אבל אם אינך מסוגל לקראו כיאות, אעשה כן בעבורך. אתה גמרת, בנימין נתניהו. אם מידי בית המשפט ואם מידי הבוחר. כול השאר הוא רק עניין של זמן.

 

כל צבעי הקשת – ברחוב!

אתמול ביקרתי עם ילדיי ב"מיי ביבי" בירכא. אנחנו עושים את זה לעתים תכופות. ירכא שכנה שלנו, ואנחנו עורכים בה קניות ומבלים בה. מה שבלט לעיניי בשבת הוא, שרוב הבתים בירכא הניפו השבת שני דגלים – את הדגל הדרוזי ואת דגל ישראל.

"אבא, למה הדרוזים תלו את דגל הגאווה על הגגות?" תמהו בניי. חייכתי אליהם.

"זה לא דגל הגאווה, זה הדגל הדרוזי," אמרתי להם, "הם מאוד דומים. בשניהם יש את כול צבעי הקשת, אבל בדגל הדרוזי ישנו גם משולש ירוק." מה שלא סיפרתי להם הוא מהי משמעות הצבעים בדגל הדרוזי – הפס האדום בעבור הלב ואהבת הזולת, הפס הצהוב מסמל את השמש והחיטה, אם כול חי, הפס הכחול את השמיים והאמונה באל, הפס הלבן את האור ואת הטוהר, והמשולש הירוק – את האדמה ואת החיים.

אין זה מקרה, בעיניי, שהשבוע שני הדגלים, הדגל הדרוזי ודגל הגאווה, נישאים ברחבי ישראל. בני ובנות העדה הדרוזית ובני ובנות קהילת הלהט"ב הם הנפגעים העיקריים, אך לא היחידים, מן החקיקה הנחפזת והממאירה של סוף מושב הכנסת האחרון – חוק הלאום וה'תיקון' המפלה לחוק לנשיאת עוברים, הידוע בשם 'חוק הפונדקאות.'

בנימין נתניהו עשה טעות גורלית, את טעות חייו, כאשר עורר את זעמן של שתי הקהילות האלה, הקהילה הלהט"בית והעדה הדרוזית. הוא לא העריך נכונה את עוצמת כוחן ואת עומק זעמן. הוא עתיד ללמוד זאת בדרך הקשה. שלטונו ייפול בשבועות הקרובים, כתוצאה מהמשך המחאה של קהילת הלהט"ב והיציאה לרחוב של בני ובנות העדה הדרוזית. עליהם יתווספו גם הנכים, הקשישים, החולים, כול המגזרים המודרים והמוחלשים בחברה הישראלית.

הסיפור הזה, של החרבת ישראל הדמוקרטית על ידי שלטון הימין נגמר. עכשיו זה רק עניין של זמן.

אבל זה תלוי במידה רבה גם בכך, שהעדה הדרוזית, קהילת הלהט"ב וערביי ישראל וכול שאר המיעוטים המודרים מחוק הלאום ומחוק הפונדקאות לא יילכו שולל אחר תרבות הספינים והרמייה של ראש ממשלת ישראל. אל תאמינו למלה היוצאת מפיו. הוא יודע שגמר את תפקידו, וכעת הוא רק מנסה בכול מאודו לעשות את מה שהוא יודע לעשות. מניפולציות ריקות, תכסיסים פוליטיים, רטוריקה ריקה. האפס הזה גמר את תפקידו כאן. עכשיו תורנו להראות לו, ברחוב, את הדרך החוצה.

 

مئات من الكتّاب والشعراء والمسرحيين وكتاب السيناريوهات والشخصيات الأدبية يدعون نتنياهو والكنيست: قوموا بالإلغاء فورًا لقانون القومية وتعديل قانون حمل الأجنة!

قام مئات من الكتّاب والشعراء والمسرحيين وكتاب السيناريوهات والشخصيات الأدبية بالدعوة المثيرة إلى رئيس حكومة إسرائيل السيد بنيامين نتانياهو لإلغاء قانون القومية والتعديل القانون الذي يتنكر لمجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا في القانون لحمل الأجنة. وقام بالمبادرة الكاتب إيلان شينفيلد, الوالد للتوأمين الذين وُلدا من خلال إجراءات تأجير الرحم في الهند ومقيم في توبال في الجليل. "إنّ بيان الرأي الي وضعته يعمد ربط كلا المسألتين, معارضة قانون القومية والتعديل في قانون حمل الأجنة," قال إيلان شينفيلد. "في الكفاح الواسع النطاق عبر الحدود والقطاعات الاجتماعية الذي يتمتع بدعم الجمهور من جميع القطاعات   حظي مجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا أثار كفاح أوسع بكثير من قانون تأجير الرحم. يهدف الصراع إلى المساواة بالحقوق والتضامن الاجتمعي في إسرائيل. وهو صراع مشترك لجميع القطاعات الاجتماعية الضعيفة والمنفرة في المجتمع الإسرائيلي بما فيهم من يتضرر نتيجة قانون القومية. فهذا هو أيضا المنطق وراء بيان الرأي الذي أقرّتها حين أريئيلي, رئيسة جمعية المثليين والمتحولين جنسيًّا والتي تقود هذا الصراع وتمّ تقصيره بتوصية دفيد غروسمان وبمساعدة نفيت برئيل وإشكول نيفو. أشكر كل من قام بمساعدنتا في التوجّه إلى الأدباء وطلب توقيهم على هذا البيان خلال أيام نهاية الأسبوع, بما فيهم تمار بيلغ, نيرا توفال, أديبة غيفين, يئير بن حاييم, إشكول نيفو, تسرويا شليف, عديت شحوري, جاد قينار, أرنا عقاد وآخرين. نشكر أيضا عميت ألكساندر ليف-برينكير عن الترجمة إلى الإنجليزية." فيما يلي البيان الذي نشره جميع الموقعات والموقعون بالعبرية والإنجليزية والعربية على جميع وسائل الإعلام المحلية والأجنبية:

إلى حضرة السيد بنايمين نتانياهورئيس حكومة إسرائيلالنواب والنائبات في كنيست إسرائيلبيان الرأي

نحن, الكتّاب وكتاب المسرحيات والأفلام والأكادميون والمثقفون في إسرائيلط نودّ التعبير أمامك عن الصدمة القاسية وهزّة القلب التي أصيبنا فيها إثر القوانين التي أقرّتها الكنيست مؤخرا بقيادتكم وأهمّها قانون القومية والتعديل في قانون حمل الأجنة.

إنّ قانون القومية الذي ينصّ على أنّ إسرائيل هي دولة القومية اليهودية لا غير فتح المجال الصريح للتمييز العنصري والديني, ويلغي موقف اللغة العربية كلغة رسمية مثلها مثل العبرية ولا ذكر فيه للديموقراطيا كالعنصر الأساسي لنظام الحكم ولا للمساواة كالقيمة الأساسية. إنّ القانون بنصّه الحالي, مخالف لتعريف الدولة دولة ديموقراطية ويناقض روج وثيقة الاستقلال التي على أساسها أقيمت الدولة. ولا حق لأي كنيست كانت بإجراء هذين الشيئين.

بالإضافة أقرّت الكنيست التعديل في قانون حمل الأجنة بما ينكر حق الأزواج والأفراد المثليين التمتع به.

إنّ هذين القانونين ينكران من المجتمع الإسرائيلي العرب, المسيحيين والمسلمين والدروز والشركس والبدو وينتهكان حقوق الأبوة لأعضاء مجتمع المثليين والمتحولين جنسيّا. وليس هذان القانونان إلى إضافة إلى عدد كبير من الإجراءات التي اتخذتها الحكومة برئاستكم وألحقت الأذى بقطاعات أخرى في المجتمع الإسرائيلي بما فيهم اليهود الريفورم والكونسرفاتيف, المرضى والكبار بالسنّ, المنقذون من المحرقة والمعاقون, الأمهات غير المتزوجة والقادمون الجدد من أثيوبيا.

خلال سنوات حكمكم قمتم بالطحن المستمرّ لأسس دولتنا, ألحقتم الضرر بعلاقات إسرائيل واليهود في الولايات المتحدة وتسببتم بالفقر وشروط معيشة صعبة لقطاعات واسعة في المجتمع.

لقد قمتمم بأعمالكم هذه بالإيذاء بشدّة بالمجتمع الإسرائيلي. أما الضربة القاتلة فكانت في قيَم المساواة والتضامن التي تعتبر حجر الأساس للمجتمع الإسرائيلي ومصدر قوتها.

إننا تطالبكم بالإلغاء فورًا لقانون القومية, الذي يخلق الشقوق بين المجتمع الإسرائيلي واليهود في الولايات المتحدة, يفرض التمييز على العرب والدروز والبدو ويؤذي التعايش بين الأغلبية اليهودية والأقلية في إسرائيل. كما نطالب موافقتكم الفورية لمطالبة المساواة لكل أعضاء مجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا. إنّ قطع دولة إسرائيل الطريق أمام الرغبة الطبيعية الإنسانية بالأبوة والعيش في إطار العائلة في إسرائيل غير معقول بتاتًا.

هناك مخالفات تعتني بها المحاكم. لكن هناك خطايا مرتبطة في لبّ الكيان للشعب اليهودي ووطنه, هي موضوع الاهتمام لمثقفين وحكم التأريخ.

גילוי דעת – בטלו לאלתר את חוק הלאום ואת התיקון לחוק הפונדקאות!

אילן שיינפלד. צילום מולי נעים..JPG

מאות סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי ספרות בקריאה לנתניהו ולכנסת

  • בטלו לאלתר את חוק הלאום ואת התיקון לחוק לנשיאת עוברים!

 

מאות סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי ספרות יצאו הערב בקריאה דרמטית לראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, לביטול חוק הלאום והתיקון המפלה את קהילת הלהט"ב בחוק לנשיאת עוברים. את גילוי הדעת יזם והניע הסופר אילן שיינפלד, אב לתאומים שנולדו בתהליך פונדקאות להודו ותושב תובל בגליל.

"גילוי הדעת שניסחתי כורך במכוון וביודעין את ההתנגדות לחוק הלאום ולתיקון לחוק לנשיאת עוברים," אמר אילן שיינפלד. "בעיניי, הקהילה הלהט"בית, במאבקה חוצה הגבולות והמגזרים, הזוכה לתמיכה חסרת תקדים מכול שכבות הציבור בישראל, הציתה מאבק שהוא הרבה יותר גדול מחוק הפונדקאות עצמו. זהו המאבק לשוויון זכויות ולערבות הדדית בישראל. למאבק זה שותפים כול המגזרים המוחלשים והמודרים בחברה הישראלית, ובהם חברי/ות הקהילה הלהט"בית וכול מי שנפגעו מחוק הלאום. זה היה גם הרציונל מאחורי הנוסח של גילוי הדעת, וקוצר בהמלצתו של דוד גרוסמן ובסיועם של נוית בראל ואשכול נבו. אני מודה למי שסייעו לי בהחתמת הסופרים במהלך סוף שבוע זה, ובהם תמר פלג, נירה תובל, אדיבה גפן, יאיר בן חיים, אשכול נבו, צרויה שלו, עדית שחורי, גד קינר , ארנה עקאד, ורבים אחרים. כן תודה לעמית אלכסנדר לב-ברינקר ולשרון נאמן על התרגום לאנגלית ולמיכל סלע וגל אמיר על התרגום לערבית."

בגילוי הדעת שהוציאו בעברית, באנגלית ובערבית, לכול כלי התקשורת המקומית והזרה, כתבו החותמות והחותמים:

לכבור מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל

חברי/ות כנסת ישראל

גילוי דעת

אנו, סופרים, תסריטאים, מחזאים, אקדמאים ואנשי רוח בישראל, מבקשים להביע בפניך את הזעזוע הגדול וטלטלת הלב הפוקדים אותנו, למול החוקים האחרונים שקיבלה כנסת ישראל בהנהגתך, ובראש וראשונה חוק הלאום והתיקון לחוק לנשיאת עוברים.

חוק הלאום, לפיו מדינת ישראל היא מדינת הלאום של היהודים בלבד, מתיר באופן מפורש אפליה גזעית ודתית, מבטל את הערבית כשפה רשמית לצד העברית, אינו מזכיר דמוקרטיה כיסוד המשטר ואינו מזכיר שוויון כערך יסוד. ככזה, חוק הלאום מנוגד להגדרתה של המדינה כמדינה דמוקרטית, וסותר את מגילת העצמאות שעל בסיסה הוקמה המדינה. שני דברים שאין לאף כנסת זכות לעשות.

כן קיבלה הכנסת את התיקון לחוק לנשיאת עוברים, תוך שהיא מדירה ממנו זוגות ויחידים חד-מיניים.

שני חוקים אלה מדירים מן החברה הישראלית את הערבים, הנוצרים והמוסלמים, הדרוזים, הצ'רקסים והבדואים, ופוגעים בזכות להורות של בני קהילת הלהט"ב. הם מצטרפים לשורה ארוכה של צעדים, שנקטה ממשלת ישראל בראשותך, ופגעו במגזרים נוספים של החברה הישראלית, ובהם היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, החולים והקשישים, ניצולי השואה והנכים, הנשים החד-הוריות, עולי אתיופיה, ועוד.

במשך שנות שלטונכם כרסמתם בהתמדה ביסודות המדינה שלנו. פגעתם ביחסי ישראל ויהדות ארה"ב ודרדרתם לעוני ולתנאי קיום קשים אוכלוסיות שלמות.

במעשיכם אלה פגעתם בחברה הישראלית פגיעה קשה. אך הפגיעה האנושה מכול היא בערכי השוויון והערבות ההדדית, עליהם מושתתת החברה הישראלית, ומהם היא שואבת את כוחה.

אנו תובעים ממך את ביטולו המיידי של חוק הלאום, שיוצר שסע בין החברה הישראלית לבין יהדות ארה"ב, מפלה את הערבים, הדרוזים והבדואים, ופוגע בדו-קיום של הרוב היהודי בישראל עם המיעוטים בה, ואת היענותך המידית לתביעה לשוויון של בני ובנות הקהילה הלהט"בית. לא עולה על הדעת כי מדינת ישראל תעמוד בפני רצונו הטבעי של אדם להיות להורה ולהקים משפחה בישראל.

ישנן עבירות שהן עניינו של בית המשפט. אך ישנם חטאים שנוגעים בלוז קיומו של העם היהודי ושל מולדתו, והם עניינם של אנשי הרוח ושל משפט ההיסטוריה.

ובזה באנו על החתום (לפי סדר ה-א'-ב'): איטו אבירם, גליה אבן-חן, מיכאל אבסטיין, שרה אהרונוביץ' קרפנוס, אמיר אור, תמרה אור-סלילת, חנה אזולאי-הספרי, יואב איתמר, זוהר איתן, רגב אלהרר, פרופ' רחל אליאור, איריס אליה-כהן, אלי אליהו, ורדה אליעזר, פרופ' קרן אלקלעי-גוט, גל אמיר, נילי אמיר-סגל, תמיר אסולין, שולמית אפפל, רועי צ'יקי ארד, ד"ר ננה אריאל, ענבל אשל-כהנסקי, דניאל באומגרטן, פרופ' חיים באר, שמעון בוזגלו, עדו בורנשטיין, דרור בורשטיין, תום בייקין-אוחיון, רונית בכר-שחר, הלית בלום, פרופ' ניצה בן-דב, יערה בן דוד, יוכבד בן-דור, יאיר בן-חיים, סיגל בן-יאיר, מיקי בן-כנען, יקיר בן-משה, איילת בן-נר, סיוון בסקין, אלון בר, תמי בראון אלקלס, נוית בראל, ורדה ברגר, ענת ברזילי, עידן בריר, שלומית ארנון בר לב, אבנר ברנהיימר, נועה ברקת, אסתי ג.חיים, דנה ג.פלג, אורנה גאון רוזנבלום, ד"ר אליזבט גולדוין, אריאלה גולדמינץ, נוגה גולדרינג, פרופ' גליה גולן, רוני גלבפיש, מרדכי גלדמן, פרופ' מיכאל גלוזמן, לילך גליל, מרדכי גלילי, מיכל ג'מילי, ורדה גנוסר, אדיבה גפן, נילי גפנן, דויד גרוסמן, חגית גרוסמן, ליאור גרנות, פרופ' נורית גרץ, יאיר דברת, שרון דואק, מיכל דורון, יעל דיין, ריקי דסקל, אבשלום הולצברג, רויטל שירי-הורוביץ, פרופ' אריאל הירשפלד, פרופ' אופירה הניג, אמירה הס, ד"ר תמר הס, עמרי הרצוג, עדי וולפסון, ד"ר עודד וולקשטיין, שושנה וייג, פרופ' רפי וייכרט, טלי וייס, פרופ' מאירה וייס, דורית וייסמן, יוסי וקסמן, ד"ר דורית זילברמן, אילנה זפרן, נורית זרחי, שמי זרחין, מישל חדאד, פרופ' נעמי חזן, יחיאל חזק, אלון חילו, רועי חן, שלומי חסקי, אילן חצור, מאיה טבת דיין, אופיר טושה גפלה, נביל טנוס, א.ב.יהושע, יונתן יבין, נעה ידלין, זיו יונתן, עצמון יניב, צפריר יעקובסון פלד, סמדר יערון, פרופ' משה ב.יצחקי, הלית ישורון, יעל ישראל, אליעז כהן, שלומית כהן-אסיף, יואב כץ, ד"ר תמימה כתאנה, עמית לאור, ענת לב-אדלר, תמיר להב-רדלמסר, נעמי לויצקי, מרסלה לונדון, הדרה לזר, טלי לטוביצקי, סביון ליברכט, נעם לסטר, מוטי לרנר, ד"ר גלעד מאירי, יעל מדיני, אלה מוסקוביץ'-וייס, עדנה מזי"א, הלל מיטלפונקט, נועה מיכאלי, לורן מילק, אבישי מילשטיין, ד"ר ארלט מינצר, ד"ר אפרת מישורי, נעה מנהיים, מחמוד מרעי, מירב משולם-לוי, אגי משעול, דרור משעני, אשכול נבו, ד"ר חיים נגיד, פרופ' חנה נווה, מיטל ניסים, טל ניצן, צביקה ניר, חוה ניסימוב, נביל נסראלדין, יחזקאל נפשי, רות נצר, יוסי סוכרי, רוני סומק, שהם סמיט, חיים ספטי, אביגיל ספרבר, גליה עוז, דניאל עוז, עמוס עוז, פרופ' פניה עוז-זלצברגר, שז עוז, אלטייב ע'נאים, ארנה עקאד, עמיר עקיבא סגל, מאיה ערד יסעור, מיטשל פייגנבאום, גיורא פישר, אסתר פלד, עודד פלד, חווה פנחס-כהן, חיים פסח, לילי פרי, פרופ' מנחם פרי, ד"ר לי פרלמן, גלית פרץ-שוורץ, שירי צוק, חמוטל צור, פרופ' עתי ציטרון, ערן צלגוב, אוריאל קון, פרופ' גד קינר קיסינג'ר, יונתן קלדרון, פרופ' ניסים קלדרון, אביחי קמחי, ענן קניג, אורלי קסטל בלום, יהודית קציר, פרופ' רות קרטון-בלום, תמר קרפ-רוזנפלד, אתגר קרת, אגי רגנר, מעין רוגל, עמית רוטברד, שרון רוטברד, עוז רוטברט, פרופ' משה רון, ד"ר דיתי רונן, נתן רונן, דניאל רזיאל, רות רייזל, פרופ' שלום רצבי, פרופ' לילי רתוק, פרופ' יגאל שוורץ, ריקי שולמן, גל שחף גלבוע, מתי שמואלוף, ורדה שפין-גרוס, דפנה שחורי, עידית שחורי, יודית שחר, ציפי שחרור, אילן שיינפלד, עילית שייר, סמדר שיר, צרויה שלו, רחל שליטא, עדנה שמש, ספי שפר, אביגיל שפרבר, נירה תובל, אביבה תומר, אלי תומר.

 

*

 אשמח על שיתוף.

לילה טוב,

אילן.

 

 

מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

אילן שיינפלד

מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

(פזמון סאטירי)

 

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי כָּל כָּךְ רְעֵבָה,

כְּבָר שְׁבוּעַיִם לֹא בָּא לִי

שׁוּם דָּבָר לַקֵּבָה.

לֹא אַבְרֵךְ וְלֹא רַב,

לֹא עֲרֵל, לֹא נִמּוֹל,

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱכֹל

 

מִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, וְלוּ כַּזֶּרֶת,

מִכְחוֹל חָרְדָּ"לִי אוֹ דָּתִי לְאֻמִּי,

אוֹ מִכְחוֹל שֶׁל עוֹבֵד אֱלִילִים חִלּוֹנִי,

הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לִי מָה לֶאֱכֹל,

רֶעבֶּע, כִּי כָּכָה אֲנִי כְּבָר

פָּשׁוּט לֹא יָכֹל. אֲנִי מֻכְרָח

לִמְצֹץ אוֹ לְשַׁפְשֵׁף עַל כָּרִית

 

אֶת מָה שֶׁקָּרָאתָ לוֹ 'אוֹת הַבְּרִית,'

אָז, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין הַתְּפִלּוֹת,

כְּשֶׁהִכְנַסְתָּ לִי יָד בַּצִּיצִית, לִטַּפְתְּ

אוֹתוֹ, נָשַׁקְתָּ לִי וְאָמַרְתָּ

שֶׁאוֹת בְּרִית שֶׁכָּזֶה

לֹא נִבְרָא עוֹד, בְּשַׁמְטַא,

 

וְאִם תְּלָחֵךְ אוֹתוֹ קְצָת בִּשְׂפָתֶיךָ

יָשׂוּשׂ וְיִשְׂמַח לֵב אֱלוֹקֶיךָ

וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם, רִבּוֹן עוֹלָם

יְגַדֵּל לִי אוֹתוֹ לְאֵבָר מֻשְׁלָם.

 

אָז לָמָּה, רֶעבֶּע, תִּקְרָא לִי סוֹטֶה,

הֲרֵי, בֵּינֵינוּ, גַּם אַתָּה נוֹטֶה

לְמַשְׁמֵשׁ אוֹתוֹת בְּרִית שֶׁל יַלְדֵי הַמִּגְזָר

 

וְאִם כָּךְ גָּזַר אֱלוֹהַיי, שֶׁיְּהֵא עָלַי

לְפַרְנֵס בְּגוּפִי אֶת תְּשׁוּקַת רַבּוֹתַי,

לְפָחוֹת אַל תִּקְרָא לִי חוֹטֵא, אוֹ

אֹמַר לְךָ זֹאת בְּאֹפֶן בּוֹטֶה –

 

מָלֵא פִּיךָ, רֶעבֶּע, בְּמַיִם,

לְבַל תִּתְקַע לְךָ שַׂעֲרָה בַּשִּׁנַּיִם

(אוֹתָהּ מוֹרִידִים בַּגָּרוֹן, אַלְלַי,

עִם בְּשָׂרָה הַלָּבָן שֶׁל חַלַּת הַשַּׁבָּת)

וְאִם אַתָּה מֻכְרָח לְהִתְבַּטֵּא,

סַפֵּר בְּאֱמֶת מִי כָּאן סוֹטֶה.

 

 

 

 

 

אנחנו מערכת החיסון של החברה הישראלית.

סטונוול הישראלי.jpg
סטונוול הישראלי. צילום: טל אלמוג.

 

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ורעייתו, הבינו כנראה באיחור רב מה שהבהרנו היטב במהלך הימים האחרונים: הזגזוג של רה"מ, בין סרטון תמיכה בקהילה לבין הצבעה בעד התיקון המפלה לחוק הפונדקאות היו טעות פוליטית גדולה. טעות אחת יותר מדי.

אבל אם בנימין ושרה נתניהו חושבים, שבכינוס מבוהל של הכנסת לדיון מחודש בתיקון לחוק הפונדקאות, או בהודעות סרק לתקשורת על פגישתם הקרובה עם ראשי הקהילה, או על לחצים המופעלים על רה"מ על ידי רעייתו, מבית, הם יצליחו לסכור את הסחף הציבורי שהחל היום, הם טועים טעות מרה שנייה.

הביטו במה שמתחולל היום, מאז שעות הבוקר ועד עצם כתיבת שורות אלה, משפחת נתניהו: כך נראה סופכם הפוליטי. מה שהחל כמחאתה של הקהילה הלהט"בית על אפלייה בתיקון לחוק הפונדקאות, התרחב במהלך יום ההפגנות הסוער הזה לרשימת דרישות נרחבת בהרבה – הסדר נישואין לגייז בישראל, ייבוא הורמונים לקהילת הטרנס ושינוי היחס המפלה כלפי הטרנסים והטרנסיות במערכת הבריאות, עידוד מפעלות הנוער הגאה, שינוי היחס לבני ובנות הקהילה במערכת החינוך, ועוד ועוד. גם אם תרצו, לא תוכלו לעמוד בפני הדרישות האלה, מסיבה פשוטה. בשל החטא הקדמון שלכם – הקמת קואליציה ימנית משיחית, הנשענת על קולות הדתיים והחרדים, במקום קואליציית מרכז.

יכולתם להקים קואליציה שפויה בארץ הזאת. תחת זאת, העדפתם לחבור אל מגזרים פשיסטיים ומגזרים אנטי-ציוניים, המשתמטים מחובותיו הבסיסיות ביותר של אזרח בישראל. כך, אפוא, הפכתם לנגיף האיידס של החברה הישראלית. במהלך פחות מארבע שנות שלטונכם כרסמתם באופן אנוש בכול המערכות המרכיבות את ישראל הדמוקרטית – במערכת המשפט, במערכת התקשורת, במערכת החינוך, במערכת הביטחון באמצעות מתן היתר להדתה קיצונית, במערכת שירותי הדת, בקליטת יהודים מרחבי תבל וביחסים עם יהדות העולם, בפגיעה בזקנים, בנכים, בחולים, בלהט"בים, באבות הגרושים וברפורמים ובקונסרבטיבים, ויסלחו לי ששכחתי למנות אותם על רשימה זו.

אבל בניגוד למגזרים אחרים בחברה הישראלית, הקהילה הלהט"בית מושרשת בכול קצוות המפה הפוליטית, ובניה ובנותיה משרתים את החברה הישראל בכלכלה ובביטחון, בהיי טק ובחינוך. אנחנו נמצאים בכול מקום, וערניים ורגישים מאוד לכול פגיעה בזכויותינו. ולכן, אנחנו נייר הלקמוס החדש של החברה הישראלית, ואנחנו מערכת החיסון שלה.

ממשלת נתניהו, ממשלה ימנית משיחית, שתקפה במשך שלוש שנים ומחצה את כול המערכות המרכיבות את החברה והמשק בישראל, ופגעה בערכי היסוד של ישראל החילונית והיהודית, הציונית והדמוקרטית, הגיעה היום לסוף דרכה. אתם לא תצאו מזה. המחאה תתרחב, תתפשט, תתפוס עוד ועוד מגזרים מקופחים בחברה הישראלית.

אתם גמרתם את מפעלכם בהחרבת ישראל כפי שהכרנוה. ועכשיו אחת מן השתיים – או שתכריזו על בחירות מוקדמות, או שחקירות המשטרה יאלצו אתכם לרדת מן השלטון. כך או כך, דרככם גמורה.

אמנם, ראשי הקהילה הלהט"בית עושים כול שביכולתם כדי לשוות להפגנות היום, ולעצרת הערב, אופי וגוון א-פוליטיים. אמנם, יש בתוך המפגינים הרבה מחברי התאים הגאים במפלגות הימין. אבל אין זה משנה ואין זה מוריד דבר מעוצמת האמת, שגם היא אינה אמת של צד זה או אחר במפה הפוליטית – אנחנו מערכת החיסון של החברה הישראלית, ואנחנו קמנו עליכם היום, בטרם תביאו עלינו כלייה. חוק הלאום, מאסר רב קונסרביטיבי, אפליית הקהילה הלהט"ב – אלה פרפורי הגסיסה של שלטונכם. ואיזך זיל גמור.

אוי, מאמע. 38C.

IDOR0062.JPG
סצנה בחוף הים של נווה צדק, לפני כשנתיים. צילום: עידו רוזנטל.

 

הרגעים שבהם אני הכי זקוק לאימא שלי הם כשאחד הבנים חולה. כשזה מתרחש בערב שישי, שעה שאני מדליק את הנרות, ומדבר איתה ממילא, כמדי ליל שישי, זה קשה לי שבעתיים. הבכי עולה לגרון. הבכי של הגעגוע ושל הרצון שאימא תבוא הנה מהשמיים ותעזור לי לטפל בילד שלי, בנכד שלה.

דניאל כבר יומיים עם חום. לא משהו דרמטי. 38C. אבל זה מספיק כדי לגרום לו לכאב ראש מתמשך, ולתחושת לאות בכול הגוף. הרופא, שרצתי אליו אתמול, כדי שיראה מה קורה עם הילד, פסק שזה לא ממקור חיידקי, אלא ויראלי, והמליץ מה שממליצים במקרים כאלה. מנוחה, שתייה, ומשהו להורדת החום.

אתמול עשיתי לו שיעור קריאה בשעון, ובספרים, וכתבנו שיר. היום לא היה לו כוח לכלום. הדבר היחיד שסקרן אותו ושובב את נפשו היה הקריאה לשכננו מיקי, שניחן ביכולת טכנית ובתבונת כפיים גדולה משלי, שהסכים בטובו לבוא להרכיב לנו את ציוד הניקוי החדש שקניתי לבריכה בחצר שלנו. דניאל חיכה לזה בקוצר רוח, וישב והביט היטב במה שמיקי עושה. אין לי ספק שלמד בו-בזמן כיצד להרכיב בעצמו את הערכה הזאת.

שלושתנו ישנו בצהריים. אבל משנת הצהריים הוא קם עם כאב ראש ומותשות. ועם 38C מעלות חום. אז כדי לרענן אותו מעט, וגם להוריד את חומו, הצעתי להם אמבטיית קצף, ושניהם בילו באמבטייה זמן ממושך. אבל אחריה שוב התאונן על כאב ראש, אז נתתי לו שוב נורופן.

עכשיו הוא יושב על הכורסה בסלון, רואה קופיקו ומפצח גרעיני דלעת. הוא עצמו ביקש לקנותם לו בשבוע שעבר, ולפתע נזכר בקיומם. שמחתי בזה מאוד. העיקר שיאכל משהו, מלבד היוגורט תות והאקטימל שאכל, כשקם.

מיכאל כבר יושב ואוכל פרוסת חלה עם מרק עוף, שהכנתי כבר אתמול. אבא לימד אותי, שאת המרק מכינים יום מקודם לכן, ומכניסים את הסיר למקרר, כדי שהשומן יקריש על פניו, ואז ניתן יהיה לסלקו בכף מן המרק. כך עשיתי. זה טקס משפחתי מוכר. אבל דניאל לא רוצה מרק. אולי יאכל מן הקבב שהכנתי לו, המתבשל כעת בתנור.

להיות אב יחיד מבוגר לשני ילדים זה לא עניין פשוט. בעיקר אם אתה רך לב כמוני. מקודם לכן, אחרי שנתתי לו את הנורופן, פרץ בבכי, מפני טעמו המרוכז של הסירופ, ואני הרמתי אותו על ידיי, הושבתי אותו על ברכיי, וחיבקתי אותו ארוכות. אחרי כן לחשתי על אוזנו, שאם יילך לנוח על הכורסה ארשה לו לאכול את הקבב בסלון. שזה משהו שאני עושה רק כשילד ממש לא מרגיש טוב. העיקר שיאכל.

 

אחת הטענות החביבות על אנשים חשוכים ובורי ארצות, מן הטוקבקיסטים המביעים את התנגדותם למתן הזכות לפונדקאות לגייז בישראל היא "למה אתם מביאים לעולם ילד יתום מאם." זו כמובן שטות גמורה. היא נשענת על ההנחה כאילו ילד חייב אב ואם, תפיסה שכבר הוכחה כשגויה זה מכבר, או שהתורמת ו/או הפונדקאית (אלה תמיד שתי נשים נפרדות, כדי שלא תיווצר אצלן זיקה ליילוד) הן אמהותיו. זה כמובן אינו נכון. ילד הנולד במשפחה גאה בא לעולפ מלכתחילה למשפחה שיש בה אב או שניים, המכילים אותו, מספקים את כול צרכיו ומתפקדים בשלל התפקידים שהורות דורשת מכול הורה, רק ללא חלוקה מגדרית. במשפחות שלנו אין חלוקת תפקידים לתפקידי אב ואם. למעשה, החלוקה המיושנת הזאת כבר אינה תקפה במשפחות רבות במאה העשרים ואחת. כשאנו מביאים ילדים לעולם, אנחנו עושים כן מבחירה, ובידיעה שמרגע היוולדם יהיה עלינו לספק להם את כול צורכיהם, הפיסיים והרגשיים, עד יום מותנו.

ביטול החלוקה הזאת של תפקידים מגדריים במשפחה הגאה – וכוונתי גם למשפחות של שתי אימהות כמובן – הוא המטיל אימה על רוב מי שמביעים התנגדות לפונדקאות גאה. שכן, עצם כינונה של אבהות יחידנית היא בו-בזמן שיא התגשמותה של האידיאה הפמיניסטית – וריקונה. ברגע שאנחנו מביאים ילדים לעולם ללא משכב עם אשה, דהיינו, מייתרים את תפקידה המיני בחיינו, וגם מוכיחים את יכולתנו לגדלם לבדנו, זה מעמיד את החזון הפמיניסטי לשיוויון זכויות האשה על ראשו.

מכאן, בדיוק מן ההיפוך הזה, נובעות הטענות של חלק מן הנשים המתנגדות התנגדות עזה כול כך לפונדקאות. הן רואות בה סחר בגופה של אשה, ומתעלמות מהרבה מאוד דוגמאות ועדויות של נשים שבחרו להיות פונדקאיות, וגם מהפגנותיהן של פונדקאיות בהודו, בפני בית המשפט העליון, לבל ימנע מהן את האפשרות הזאת (אך בית המשפט לא שעה לתחינתן ועצר פונדקאות ליחידים בהודו), מפני שהעדויות הללו מערערות את תפיסתן, לפיה פונדקאות היא סחר בגופה של אשה, באופן חמור יותר אפילו מזנות.

התפיסה הזאת היא פרי הבאושים של התפשטות לימודי המגדר והקולוניאליזם. נוח למי שלמדו לימודי מגדר וקולוניאליזם לראות בהומואים דוגמה 'קלאסית' לגבר הלבן השולט, הדומיננטי, הנצלן, הפטריארכלי, הקונה מאישה את שירותיה בביצית וברחם, – ולהתעלם מכך שהרוב המכריע של הומואים הפונים לתהליך פונדקאות עושים זאת מחוסר ברירה וגם מחוסר תקציב, ומעמידים את עצמם בסיכון כלכלי נורא.

אחרים מטיחים בהומואים שעליהם לפנות למסלול אימוץ, כאילו ההומואים אמורים לתקן את הטעויות שעשו זוגות סטרייטים, במשכב חסר זהירות או בהזנחת ילדים השוהים במוסדות הרווחה. הציפייה שהומואים, המבקשים להיות הורים, יקבלו על עצמם את הטיפול בילדים שהוזנחו על ידי הפריבלגים, שיש ביכולתם להרות כול אימת שרצונם בכך, וגם כשאין רצונם בכך, היא מזוהמת. היא רואה בהומו חמור חברתי, מישהו שאפשר לדחוף לו ילדים של אחרים, מפני שהוריהם הביולוגיים לא רצו בהם. זו טענה נגועה בהומופוביה ובאי נטילת אחריות חברתית על גורל ילדים אומללים, פרי חוסר הזהירות או חוסר החמלה של הוריהם הסטרייטים. כול זאת, מבלי להזכיר את העובדה, שיש מעט מאוד ילדים לאימוץ במדינת ישראל, וגם סטרייטים המבקשים לאמץ ילדים צריכים לחכות בתור שנים עד לקבלת ילד לחיקם.

לבסוף, ישנן גם הנשמות הטובות, המציעות להומואים להיכנס להסדר הורות עם אשה. לאלה אפשר לענות, שאם כך הדבר – אולי כדאי להפנות כול זוג סטרייטים, שאינו מצליח להרות, שייקח לו אישה ו/או גבר כשותף שלישי למערכת המשפחתית שלהם. נראה איך הדבר הזה יעבוד.

רמז: זה לא. אף אחד לא רוצה להכניס איש או אישה זרים לחייו, רק כדי לממש את זכותו להיות להורה. במקרה כזה טובה הפונדקאות אלף מונים על פני כול פתרון אחר. אם מדובר בעסקה, הריהי ברורה לשני הצדדים, מפוקחת, מנוהלת על ידי צוות של רופא/ה, עובד/ת סוציאלית, משפטן ועוד. ואם מדובר בפונדקאות 'אלטרואיסטית', על אחת כמה וכמה.

הצביעות החברתית של טוענים ממין אלה מכסה על שמרנות, על בורות ועל הומופוביה. היא גם זו שעמדה מאחורי אישור התיקון הנואל והנפשע לחוק הפונדקאות, שעבר השבוע בכנסת. צחוק הגורל הוא, שהחוק הזה התקבל בשל החרדים והדתיים, שאיימו להפעיל בגינו את הממשלה. החברה החרדית והדתית נגועה בניצול ילדים, בהזנחתם הפושעת, בפגיעה פיסית בילדים ובמעשים מגונים בילדים. החברה הזאת, הבנויה על מודל האב-אם קלאסי, היא גם זו המייצרת בישראל את בעיית הילדים שעברו הזנחה או התעללות, שההומואים נדרשים, כביכול, לאמצם, במקום לגדל 'ילד יתום בלא אם.'

על זה נאמר, עם אב ואם כאלה, יהודים מאמינים ושומרי מצוות, הפוגעים בילדיהם לעתים, כפי שראינו רק אתמול, באופן חסר תקנה, באמת מוטב לו היו יתומים.

אבל ילד שנולד למשפחה גאה הוא ילד שנולד מתוך אהבה גדולה ומתוך רצון וכמיהה. וילד כזה, יגדל ויהיה לתפארת. או, כמו שאמרה לי שוב הבוקר יעל, הגננת של מיכאל ודניאל ב'גן צבר', "אתה באמת לא מבין איזה ילדים נפלאים יש לך." ושוב סיפרה לי כיצד דניאל גילה רגישות יוצאת דופן לילד אחר בגן.

"אתה יודע, דניאל," ליטפתי היום את ראשו, בדרך לגן, כשבאנו לאסוף ממנו את מיכאל בשעת צהריים, "אני ממש שמח שאתה הבן שלי."

"אני יודע, אבא," חייך דניאל.

שתהיה לכם/ן שבת שלום. ואתם בהחלט מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה. תודה רבה.

הפורפרה מרחוב בלפור והתיקון לחוק הפונדקאות.

התזזית שאפיינה הערב את נוהגו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ביחס לתיקון לחוק הפונדקאות, אינה מחדשת דבר באשר לאורחותיו. אחר הצהריים, אחרי התוועדות עם חברי, חבר הכנסת אמיר אוחנה, הודיע נתניהו כי הוא תומך בהקניית זכות הפונדקאות גם לזוגות ויחידים חד-מיניים, וכי על כן תידחה ההצבעה השנייה והשלישית על התיקון לחוק הפונדקאות עד לתיקון התיקון, לקראת מושב החורף של הכנסת.

הצהרתו של נתניהו עוררה שמחה גדולה בלב הקהילה ותומכיה. היו שדיברו עליה כעל הישג היסטורי, אחרים חגגו את נצחונם. מעטים זכרו גם להגיד תודה לחה"כ אמיר אוחנה, שמאז היבחרו ליו"ר התא הגאה במפלגת השלטון, ומאז התמנותו לחבר כנסת, היה ללעג ולשנינה בפי רבים מבני ובנות הקהילה, ובהם בעיקר מתחריו הפוליטיים.

והנה, עברו רק כמה שעות וכבר התבשרנו כי ראש הממשלה חזר בו מהחלטתו, והתיקון לחוק הפונדקאות כן יידון הלילה במליאת הכנסת. לכן יצאו באופן ספונטני כמה מבני ובנות הקהילה להפגין בתל אביב, וחסמו בין השאר כבישים.

אין טעם להתאכזב מנתניהו. האיש הזה מפרפר תמידית בין משאלות לבו לבין המציאות הפוליטית שקלע את עצמו לתוכה. לו היה מקים ממשלה עם הבית היהודי, יש עתיד, כולנו והמחנה הציוני, כול זה היה נמנע מאתנו. כול כך הרבה טעויות היו נמנעות ממנו ומאתנו. אבל הוא הקים לו ממשלת ימין קיצונית, שבמשך שנות כהונתה עד הנה שמה לעצמה למטרה להחריב את מרקם החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל, ובו מערכת המשפט, התקשורת החופשית ועוד.

דבר אחד נתניהו לא לקח הערב בחשבון. הקהילה הלהט"בית נמצאת בנקודת רתיחה מסוכנת. הגם שבהפגנה במוצאי שבת השתתפו רק אלפי הורים מן הקהילה, עם ילדיהם, במידה והתיקון המפלה לחוק הפונדקאות יאושר הלילה בכנסת – ייפתחו שערי שמיים. הקהילה כולה תצא לרחובות, ותראה לממשלת ישראל מה קורה לממשלת זדון, המקבלת חוק מפלה, מנוגד לחוקי היסוד של ישראל, לפסיקתו של בית הדין הגבוה לצדק וגם למוסר האנושי הפשוט.

התלמוד הבבלי, במסכת נדרים, דף פא, עמוד א' אומר: "היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה." בהשאלה אומר כאן בבהירות רבה – מר בנימין נתניהו, היזהר בנו, בני ובנות הקהילה הלהט"בית, כי מן הזעם שלנו, בתוך מפלגתך ומחוצה לה, תאבד את שלטונך.

נ.ב.

ולכול מי שהלעיזו על חה"כ אמיר אוחנה, לא מאוחר לבקש ממנו סליחה ומחילה. דעותיו המדיניות והאחרות אינן כדעותיי. הזדעזעתי ממנו השבוע, כאשר הודיע שלא ייתן ליועץ המשפטי לממשלה לשאת את דברו בוועדה שהוא עומד בראשה, אחרי שהיוהמ"ש סירב לשלוח נציגים ממערכת אכיפת החוק לדיון בוועדה, מחשש להכתמת חקירותיו של ראש הממשלה. אבל דעות פוליטיות לחוד, ומאבקי קהילה לחוד. אמיר אוחנה סייע רבות לקהילה, כאשר הורים לתינוקות שנולדו בנפאל נתקעו בה, אחרי רעידת האדמה הקשה, וסייע לה גם היום, בהצלחתו להוציא מראש הממשלה הצהרה, התומכת בפונדקאות לזוגות ויחידים חד-מיניים ואת דחיית הדיון בתיקון. למרבה הצער, כוחו לא עמד לו מול יו"ר הקואליציה והלחצים שהופעלו על ראש הממשלה בנושא. אך כוחו עודו במותניו, ואנו נהיה זקוקים לו, לאמיר אוחנה, גם בהמשך הדרך. אז כדאי שתבקשו ממנו את סליחתו, ותאמרו לו תודה.

 

רוחות מלחמה

     ביום חמישי האחרון, בדרכי לסדנת הכתיבה שלי במשגב, עצרתי בתחנת הדלק. בעודי ממלא את טנק הדלק ראיתי שם ערמות של שמיניות בקבוקי מים מינרלים גדולים למכירה. אולי תקנה שתי שמיניות כאלה לממ"ד, אמרתי לעצמי, הרי אין לדעת מתי יתחמם גבול הצפון. כדאי שתהיה מוכן. אבל אז סילקתי את המחשבה הזאת מדעתי. לא רציתי לתת לחרדות שלי להשתלט עלי. סיימתי את התדלוק ונסעתי אל הסדנה.

     אתמול בלילה דיברתי עם אחותי ערן בפייסבוק. שוחחנו על מצב העניינים בארץ, על מידת הסכנה הטמונה בנתניהו, רגע לפני פרסומן של המלצות המשטרה בנוגע לחקירותיו השונות. דיברנו בבירור על האפשרות שיצית מלחמה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מן השחיתות שלקה בה, לכאורה.

     הבוקר, בשבע, התעוררתי עם הודעה מחברתי תמי, ששאלה אם הכול בסדר אצלנו. הבנתי מיד שמשהו קרה, ופתחתי את ווי נט. ראיתי את הכותרות. סגרתי, וניגשתי אל המקלחת. באותו רגע היה לי טלפון מאבא שלי. "ראית חדשות?" שאל.

     "כן, אבא, כרגע התעוררתי," השבתי לו, ראשי כבד עלי משינה מרובה, עמוקה.

     "כדאי שתפנה את הבגאז' של האוטו ותכניס אליו מזוודה עם בגדים," אמר לי. "שתהיה מוכן לכול מקרה."

     "אבא, בוא נדבר יותר מאוחר," ביקשתי, "רק התעוררתי. וחוץ מזה אני לא כול כך ממהר להפוך לפליט."

     "תוכל לדבר איתי רק בצהריים," הפליט – שהרי הוא מבלה מדי שבת את בוקרה בבית הכנסת – ואז סיימנו את השיחה.

     רק יצאתי מן המקלחת ראיתי הודעות בכול ערוצי התקשורת מחבריי וחברותיי. אמרתי לעצמי, שרק לענות לכול אחד ואחת מהם בנפרד ישגע אותי. אז ירדתי למטה לפגוש בילדים, שהתעוררו הרבה לפניי וקבלו על קימתי המאוחרת, ולהכין לנו ארוחת בוקר.

     רק התיישבתי לאכול, ואז היה לי טלפון מתמי, לוודא שהכול איתנו בסדר. אמרתי שכן, ושאני באמצע האוכל.

     הסברתי לילדים מה קורה. סיפרתי להם שהאויבים הפילו לנו מטוס ושהטייסים הפצועים בבית החולים, ושאנחנו הגבנו.

     "מה זה הגבנו?" שאל דניאל.

     "תקפנו."

     "הגבנו זו מילה נרדפת ל'תקפנו," הסביר מיכאל לדניאל.

     ואז כתבתי את הפוסט הזה מהבוקר, שבו ביקשתי מכולם להירגע.

     סליחה אם מישהו נפגע ממני. זה פשוט בלתי אפשרי לנסות להיצמד לשגרת השבת בבית, להתנהל עם רמה מופחתת ככול האפשר של חרדה, שלא תקרין על הילדים, ועם זאת לתדרך אותם מה לעשות במקרה של אזעקה, וגם להרגיע את כול העולם שאנחנו בסדר.

     יצאנו לחצר. אני החלטתי כבר אתמול שהיום אעבוד בגינה, והבטחתי לילדים שנכסח יחד את הדשא. בינתיים הגיע אלינו חבר של הילדים, שדניאל יצא מוקדם יותר ביוזמתו כדי להזמינו אלינו. אני שאלתי את המכסחה מן השכנים, והזמנתי את הילדים לכסח את הדשא, להתנסות בעבודה עם המכסחה. דניאל נהנה מזה מאוד, והתקשה לוותר על המכסחה בעבור מתן ומיכאל. אבל אחריהם נתתי לו שוב לעבוד איתה, וכשהדשא כולו היה כבר קצור גם נתתי בידיהם מספרי גדר ענקיים כדי לגזום בהם את העשב בשולי המדשאה ומסביב לעצים.

     כשסיימנו, מיכאל הזכיר לי, שאתמול הצעתי לו שהיום נשב ונלמד קצת אותיות. אז נכנסנו הביתה כולנו, הוצאנו חוברת אותיות וטושים, ומתן ומיכאל ישבו ולמדו אותיות, בעוד דניאל הרכיב עוד דגם חדש של מכונית בפליימובייל.

     אחרי כן יצאתי לעשב את גן הירק.

     הבעיה היחידה שלי היא, שהתמכרתי לזה. עישבתי ועישבתי, בשלב מסוים דניאל בא לעזור לי, ואחרי שמילאתי חצי שק ענק בעשב הצעתי לילדים לקפוץ יחד לכפר לקנות לנו בשר לארוחת הצהריים.

     בצהריים דיברתי עם אבא שלי. התנצלתי על תגובתי אליו הבוקר. הסברתי לו שרק התעוררתי, והותקפתי מיד בדברים, שלא הייתי מסוגל כלל לשקול אותם בראש צלול.

"אתה צריך להשתחרר מן ההרגלים האלה שלך," הוא אמר לי. "ישנם מצבים שבהם אתה חייב להגיב מיד."

לא רציתי להגיד לו, להזכיר לו, שאני בכורו, בן דור שני לשואה, ושיש לי דיפלומה בהישרדות. אז סיימנו את השיחה בהסכמה. מחר הוא יבוא הנה, כדרכו מדי יום ראשון, אף על פי שמחר אני לא מלמד, פשוט מתוך רצונו לשמור על שגרה. שהילדים ייפגשו בו אחת לשבוע כמו תמיד.

האבא הזה שלי הוא באמת אגדה.

*

     אכלנו על האש. שיפודי פרגיות, סטיק לאבא, צ'יפס לכולם, פיתות חמות מן המנגל.

     הלכתי לנוח. הילדים נשארו יחד בסלון, רואים טלביזיה.

    כשקמתי, נתתי להם ארוחת ארבע, ושבתי לעשב. מילאתי עוד חצי שק בעשב. הגינה נראית טוב מתמיד. ואז הצעתי להם ללכת להביא קומפוסט משכן, כדי להשקות בו את עצי הלימון שלנו, שלא הוציאו פרים עדיין, ולפזר מסביבם ברזל, ואחרי שעשינו זאת גם יצאנו לכיכר הרוח, להביא ממנה דלי אדמה ולמלא בו את הבורות שחפרו הילדים ובעלי החיים בדשא.

     אני רוצה לסיים את העבודה בגינה עד יום שני, שאז ישוב הגשם וישקה את גן הירק ואת סביבותיו, ויאפשר לכול שתילי הכרוב, הכרובית, כרוב הניצנים, הבצל והלפת, שבחצרנו, לגדול ולצמוח.

       כול היום הזה הייתי מאוד מתוח. דרוך. השתדלתי לא לפתוח טלוויזיה ורק מעט רדיו. אבל הייתי צמוד לווי נט. גם הילדים היו מתוחים. דניאל שיגע את מיכאל למן הבוקר. הציק לו, הרביץ לו, קרא לו בשמות, ואני מצאתי את עצמי שוב ושוב מנסה להרגיע אותו. לשווא.

     "אני לא רוצה שהוא יהיה יותר אח שלי," בכה מיכאל באיזה שלב. "הוא כול הזמן מציק לי."

     אתם יכולים לשער מה זה עשה לי בלב.

     אחר הצהריים מיכאל שיחק עם כדור בבית. ביקשתי ממנו שייצא החוצה וישחק בחוץ. הוא עשה כן, ואז דניאל ואני יצאנו גם אנו, דניאל עם פריכיות וקוטג' שהכין לעצמו בעצמו, ואני עם כוס קפה. רק ראה אותנו מיכאל כעס עלינו, שאנחנו באים אחריו, ונכנס עם הכדור שלו הביתה.

     "למה אתה כול כך כועס, מיכאל?" שאלתי אותו כשיצא שוב החוצה.

     "כי באתם אחריי," הוא השיב לי, "אין לי מקום לעצמי. אני רוצה להיות לבדי ואני לא יכול."

     "חמוד שלי," חייכתי אליו, "בסך הכול רציתי לעודד אותך במשחק. אבל אם היית אומר שאתה רוצה להיות לבד, במקום להתעצבן, הייתי מכבד את זה. גם אני אוהב מאוד להיות לבד. כול לילה, כשאתם הולכים לישון, אני לבדי."

     "אתה לבדך כי אין לך עם מי לדבר," הוא אמר לי, "אני כול הזמן עם אח שלי ולא יכול להיות לבדי."

     "אם אתה רוצה לישון לבדך רק תגיד לי," עניתי לו. "זה תלוי רק בך."

     ואחרי כן שבנו הביתה, אכלנו ועלינו לעשות אמבטיה, ושניהם השתעשעו יחד מתחת להררי הקצף, ואז רבו קצת, ועלו למיטות, וקראנו כמה ערכים באנציקלופדיה, היום על מאובנים ועל מאדים.

     "ילדים," לא הייתה לי ברירה אלא לומר להם זאת, "אם תהיה אזעקה בלילה תבואו להעיר אותי ונרוץ לממ"ד. אני לא מאמין שזה יקרה, אבל כדאי שתדעו מה לעשות במקרה כזה."

     "אבא, אני פוחד," אמר מי מהם, "אפשר לישון איתך הלילה?"

     "אין צורך," השבתי לו, "שום דבר לא יקרה, ואני עוד פה, בחדר שלכם."

     "אבל אבא, איך נראים טילים?" שאל דניאל.

     "זה לא חשוב. זה לא משהו שאתה צריך לחשוב עליו עכשיו, לילה טוב דניאל."

      והם נרדמו.

     זה היה יום ארוך. לא יכולתי לעשות בו שום דבר של יצירה. הדבר היחיד שעשיתי אמש הוא להקליד חצי מחברת, שכתבתי בה בשבועות האחרונים, וכהרגלי לא ידעתי כלל מה כתבתי בה, ואז גיליתי בה כמה שירים חדשים, והערב עשיתי הגהה על שני שליש מחברת מוקדמת יותר שהקלדתי, מחברת מאוגוסט ואילך, וגם בה מצאתי שירים – ופרקים שלמים לרומן הבא שלי, ששכחתי שכתבתי אותם.

     מחר מתחיל שבוע חדש. אני מקווה שלטובה. לא קל לשמור על שגרת השבת ביום מתוח כזה. אבל השתדלתי.

     בעודי עובד בגינה חשבתי על התכונה הישראלית הזאת, שברגע שקורה משהו, הוא מיד מזכיר לנו מי מבין בני משפחתינו, חברינו ומודעינו עלול להימצא באזור סכנה, ומיד להתקשר אליו כדי לוודא שהכול אצלו בסדר.

     זו תכונה מאוד ישראלית, ויהודית. אני מכיר אותה מקרוב. כשהיו אירועי טרור בניו יורק גם אני שלחתי כמה הודעות דואגות ליוני ואבשי, כשעוד גרו שם, וכשהתחולל גל השריפות בקליפורניה שיגעתי את אורן וארווין בהודעות מודאגות. אז לא הבנתי מה שהבנתי הבוקר. שכאשר אתה במצב של עקה, הדבר האחרון שאתה רוצה לעסוק בו הוא להרגיע את המודאגים, הגם שהם מודאגים מתוך אהבה.

     ועוד דבר הבנתי. שיש בזה שמץ מניצחון החיים על המת. שיש בזה גם סוג משונה מאוד של הפקת נחמה. 'איזה מזל שאני לא שם,' כזה.

     אל תיעלבו. הבנתי את זה גם על עצמי.

     כשאנחנו מציפים את הרשת בהודעות דאגה, אנחנו עושים דבר והיפוכו – מביעים דאגה, ובד-בבד עם כך גם מאששים לעצמנו, פסיכולוגית, שאנחנו בטוחים מפני סכנה.

     תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מצלצלים מודאגים למישהו, שבטווח עשרות קילומטרים ממנו הופל מטוס ועלה בלהבות.

     וגם אני אשתדל לזכור זאת בפעם הבאה שאבהל ואדאג למישהו.

     שיהיה לכולנו שבוע טוב.

נ.ב.

     הייתי ממש גאה לראות שההפגנה השבועית נגד השחיתות התנהלה כסדרה, ואפילו שמחתי עם כך שהפגנת הנכים התחוללה הערב. ממש כמו אלפי המטיילים שעלו השבת צפונה, זה מעיד על כך שהחיים הנורמליים כאן נמשכים. ובמצב כזה, אינני רואה שום סיבה לדחיית פרסומן של המלצות המשטרה בנוגע לחקירותיו של בנימין נתניהו. יש מבוגר אחראי מלבד בנימין נתניהו בארץ הזאת. קוראים לו גדי אייזנקוט. והוא לא יעשה שום דבר מיותר שיכניס אותנו למלחמה מיותרת. אני בטוח בכך. ולכן, אין מה לדחות את פרסום ההמלצות על נתניהו. להפך. ככול שיקדם כן ייטב. מה שמאיים על שרידותנו אינה איראן, אלא השחיתות וההתנהלות המאפיונרית של שלטון נתניהו כאן, הבגידה בכול מה שמקודש לערכינו, וגם לבטחוננו. נזק ההתנהלות של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל, בכול דבר שנגע בו למן הקמת הממשלה ועד הנה, חמור בהרבה מנזקו של מזל"ט איראני.

     ואת הנזק הזה ראוי ואפשר להפסיק. בדין. וככל שיקדם כך ייטב.