כול צבעי הקשת – מיעוטי ישראל משלבים ידיים.

הדרוזי
הדגל הדרוזי

 

הגאווה
דגל הגאווה

עם חקיקת חוק הלאום וה'תיקון' המפלה לחוק הפונדקאות, נכנסה ישראל למצב מסוכן. הסכנה הגדולה העומדת בפניה, ולמעשה מתחוללת ברגעים אלה ממש, היא התפוררות החברה הישראלית לרכיביה, לעדותיה, לקהילותיה, למיעוטיה, כאשר כול מיעוט, עדה או מגזר חשים פגועים ומבודדים כתוצאה מחוק הלאום.

חקיקת חוק הלאום וחגיגתו על ידי ראש הממשלה לעת עתה, בנימין נתניהו, אינה אקראית. היא חלק מפעילותו השיטתית להיאחזות בשלטון – פירוק החברה הישראלית ממנגוני השמירה הדמוקרטיים שלה, שבירת ערכי השוויון והערבות ההדדית שעליהם התבססה ופצפוצה של החברה הישראלית לעדות, קהילות ומגזרים מופרדים ומסוכסכים אלה עם אלה. באופן זה מבקש האדם המסוכן ביותר לישראל כיום, בנימין נתניהו, לשמר את שלטונו.

אבל בו-בזמן שחקיקת חוק הלאום היא יריית הפתיחה של נתניהו למערכת הבחירות הבאה, אתנן פוליטי לשותפיו מן הבית היהודי ולבסיס הבוחרים שלו, חוק הלאום ותוצאותיו, הניכרות מדי יום ברחוב הישראלי – הודעותיהם של קצינים דרוזיים שהם עוזבים את הצבא, נטישתו של חה"כ דראושה את מפלגתו, ועוד הרבה – הם גם יום קבורתו. בנימין נתניהו לא ישרוד פוליטית את המשבר הנורא שיצר, מלווה בתשועותיו ובחיוכיו לכול עבר.

הקהילה הלהט"בית, שיצאה בשבוע שעבר למאבק על זכויותיה, סימנה את הדרך לכול בני המיעוטים המודרים האחרים, מכוח חוק הלאום. מאבקה של הקהילה החל בדרישה לביטול התיקון לחוק הפונדקאות, אך הובהר מיד כי זהו מאבק כולל לשוויון זכויות לבני ובנות הקהילה. זה גם הבסיס למסמך הדרישות שהציגה הנהגת הקהילה, המורכבת מראשי 14 ארגונים, בפני השלטון. ואין לאף איש או אישה מן הקהילה שום כוונה לחדול ממאבקם, עד להשגת הדרישות האלה.

הדרך היחידה בה ניתן יהיה להפיל את שלטון נתניהו והימין הפוליטי היא על ידי תזוזה בגושים הפוליטיים. הקהילה הלהט"בית, שבני ובנותיה, הוריהם וחבריהם, משויכים לכול קצווי הקשת הפוליטית, היא המפתח לשינוי זה במפת הגושים. די בתזוזה של כול הלהט"בים הדתיים, בני משפחותיהם והוריהם ממפלגות הימין אל מפלגות המרכז, או אל המפלגה הלהט"בית העומדת לקום, כדי לערער את מבנה הגושים הפוליטיים ולחולל שינוי שייזכר לדורות בחברה הישראלית.

באופן דומה, בני המיעוטים הנרדפים, ובהם עולי אתיופיה, הנכים, החולים, הקשישים, ניצולי השואה, החד-הוריות, וכמובן אחינו, אזרחים שווי זכויות עד לפני שבוע ועתה אזרחים סוג ב' כביכול – ערביי ישראל המוסלמים והנוצרים, הדרוזים, הבדואים, הצ'רקסים – כול תזוזה של בני המיעוטים והמגזרים האלה ממפלגות הימין אל מפלגות המרכז, אם מפלגתה העתידית של חה"כ אורלי לוי ואם למפלגות קיימות במרכז ומשמאל לו – תחולל את השינוי, שכול אחד ואחת מכם מייחלים לו.

חברים וחברות, שום שינוי לא ייתכן כול עוד בבית ראש הממשלה בירושלים יושב זוג נהנתן, החי מכספי הציבור ומגלגל את הוצאותיו על הציבור, ואגב כך מקצץ בקצבאות ומעביר מיליארדים מתקציב המדינה להתנחלויות ולחרדים. שום שינוי לא ייתכן מצד מי שחי כמיליונר, על חשבון זולתו, ומנותק לחלוטין מן היומיום הישראלי. מתי בפעם האחרונה, לדעתכם, עמדו בנימין או שרה נתניהו במכולת, כשעליהם לשקול על מה יוציאו את המטבעות המועטות שבכיסם, על לחם או על חלב לילדים, על תרופות הכרחיות או על מלבוש? זה לא קרה, כי הם חיים על חשבון אחרים, כי אחרים עורכים בעבורם קניות, כי הם חיים בספרות אחרות של קיום, מנותקות לחלוטין משלנו, האזרחים הפשוטים.

הדרך להפיל את שלטון הנהנתנות, השחיתות והרשע הזה היא ביציאה לרחובות. עכשיו. לא רגע לפני מועד הבחירות. עד כה יצאו לרחוב רק מני נפתלי ואלדד יניב וכול תומכיהם, והמחאה התרכזה בעיקר בפתח תקווה ובכיכר הבימה. כעת על כול נציגי המגזרים המודרים והמוחלשים כתוצאה מחוק הלאום לשלב ידיים ולצאת יחד, מדי סוף שבוע, לצמתים המרכזיים בכול רחבי הארץ, לכיכרות, כול מיעוט עם דגליו ועם סיסמאותיו, ומעל לכול סיסמה אחת – שיוויון לכול!

אני מבקש מכם להפיץ פוסט זה בכול הקבוצות החברתיות שאתם חברים/ות בהן, ולצרף אלי כול פעיל/ה חברתי/ת מכול אחד מן המגזרים, העדות והקבוצות שציינתי לעיל. כאדם פרטי, סופר בעל שם ומורה לכתיבה יוצרת, אב גאה לשני בנים תאומים, ואיש יחסי ציבור וקמפיינר ותיק במקצועי, אינני יכול להפיל את השלטון לבדי. אבל אם תצטרפו אלי ואל חברי וחברותיי מקהילת הלהט"ב, ונצא מדי שבוע אל הכיכרות, זה יקרה וזה אפשרי. אל תגידו שזה אבוד, אל תאמינו לשיסוי שמשסה אתכם ראש הממשלה לעת עתה, בקוראו לכול מתנגדיו 'השמאל' או 'ארגוני הקרן החדשה.' אני בן לניצולי שואה, ציוני למהדרין, יהודי דתי בנשמתי וחילוני באורחותיי. אין שום קרן או ארגון מאחורי, מלבד הדאגה העמוקה שלי לעתיד עם ישראל וארצו. ואני אומר לכם, התנערו, קומו משולחנכם, חידלו לכתוב פוסטים. עכשיו הזמן לצאת לרחובות!

התחילו בזה שתצטרפו לשיירת המכוניות שתעלה ביום חמישי בבוקר למצעד הגאווה בירושלים. נמשיך יחד בכול מוצאי שבת, בכול צומת וכיכר בכול אזור בארץ, עד שייפול השלטון הזה. כי הוא כבר נפל. קבלת חוק הלאום והתיקון לחוק הפונדקאות היו הניצוץ שהבעיר את האש. עכשיו צריך להפוך אותה לכוח פוליטי גדול ופעיל.

יחד ננצח את ממשלת העוולה והגזל. יחד נצא אל הרחוב.

מודעות פרסומת

נא להכיר. בנימין נתניהו. פטריוט שימושי. נבל.

המשורר הבריטי סמואל ג'ונסון טבע כבר באפריל 1775 את האימרה בת-האלמוות, "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל." נזכרתי בה כרגע, אחרי שראיתי את תגובתו המחפירה של ראש ממשלת ישראל לעת עתה, בנימין נתניהו, בפתח ישיבת הממשלה הבוקר, על הביקורת שהוטחה בו בסוף שבוע זה על ידי הקהילה הלהט"בית, העדה הדרוזית וסופרי ישראל.

על פי הדיווח ב"הארץ", "ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף הבוקר (ראשון) בחריפות את הביקורת של האופוזיציה על חוק הלאום ואמר כי "ההתקפות שהגיעו מחוגי השמאל שמגדיר את עצמו ציוני חושפות את השפל אליו הידרדר". נתניהו האשים את המבקרים בצביעות והוסיף כי "השמאל הישראלי צריך לעשות חשבון נפש, הוא צריך לשאול את עצמו מדוע מושג יסוד של הציונות, מדינת לאום יהודית של עם ישראל בארצו, הפך אצלו למושג גס, למילה גסה, לעיקרון שיש להתבייש בו".

לו היה מפנה את ביקורתו במישרין למנסחי גילוי הדעת, הייתי מיד תובע אותו בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. מכיוון שנזהר בלשונו, ותקף את ה'שמאל הישראלי,' אין לי אלא לומר לו בריש גלי – בנימין נתניהו. אתה נבל. חוק הלאום שלך הוא פטריוטיזם בגרוש, המוחק את מגילת העצמאות, אשר נוסחה ונחתמה על ידי ענקי רוח גדולים ממך. מגילת העצמאות היא פרי של ניסוח מופתי, זהיר ומאוזן, וקובעת, בין השאר: "מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת." עוד היא כותבת, "אָנוּ קוֹרְאִים – גַּם בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים. אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ."

איפה אתה, חתיכת אפס מאופס, והניסוח הנפלא הזה? חוק הלאום שלך קובע, בין כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שהמדינה תעודד התיישבות יהודית (טהרנית), שירושלים השלמה היא בירת ישראל וכי הערבית לא תהיה עוד שפה רשמית במדינת ישראל, אלא 'שפה במעמד מיוחד.' הוא גם משמיט לגמרי את הקריאה לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם המדינות השכנות, את הקריאה לערביי ישראל ומיעוטיה ליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ומוחק את ההבטחה לשיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכול אזרחיה.

אתה קורא לי ולחבריי לא ציוניים!? אני הקדשתי את כול חיי לשירות השפה העברית, ספרותה ותרבותה. ואתה, מי אתה? ראש וראשון החותרים תחת חזונה של מדינת ישראל כמדינה ציונית דמוקרטית. בעבור חופן קולות מזדמנים בקלפי, מה שקרוי 'הבייס' שלך, בעטת בקודשי ישראל ובעמודי התווך של הציונות המדינית. אתה התופעה המסוכנת ביותר להתמד קיומה של ישראל כיום. אתה, לא האיראנים, לא הסורים. אתה, בנימין נתניהו, אתה מחריבה של מדינת ישראל. ואת האמת הזאת לא יכסה צבא הטוקבקיסטים בשכר שאתה ובנך מעסיקים לכאורה.

אני מקווה מאוד שבקרוב תורד מן השלטון, בצורה דמוקרטית, ואחרי כן תושלך לכלא או לפח האשפה של ההיסטוריה, המצחין מדמויות כמוך. אני רק מקווה, באמת מקווה בכול לבי, שלא תגמור כמוהן. נדמה לי, שאינך מבין לאשורו את עומק הזעם שחוללת כאן בשבוע האחרון. אבל אם אינך מסוגל לקראו כיאות, אעשה כן בעבורך. אתה גמרת, בנימין נתניהו. אם מידי בית המשפט ואם מידי הבוחר. כול השאר הוא רק עניין של זמן.

 

כל צבעי הקשת – ברחוב!

אתמול ביקרתי עם ילדיי ב"מיי ביבי" בירכא. אנחנו עושים את זה לעתים תכופות. ירכא שכנה שלנו, ואנחנו עורכים בה קניות ומבלים בה. מה שבלט לעיניי בשבת הוא, שרוב הבתים בירכא הניפו השבת שני דגלים – את הדגל הדרוזי ואת דגל ישראל.

"אבא, למה הדרוזים תלו את דגל הגאווה על הגגות?" תמהו בניי. חייכתי אליהם.

"זה לא דגל הגאווה, זה הדגל הדרוזי," אמרתי להם, "הם מאוד דומים. בשניהם יש את כול צבעי הקשת, אבל בדגל הדרוזי ישנו גם משולש ירוק." מה שלא סיפרתי להם הוא מהי משמעות הצבעים בדגל הדרוזי – הפס האדום בעבור הלב ואהבת הזולת, הפס הצהוב מסמל את השמש והחיטה, אם כול חי, הפס הכחול את השמיים והאמונה באל, הפס הלבן את האור ואת הטוהר, והמשולש הירוק – את האדמה ואת החיים.

אין זה מקרה, בעיניי, שהשבוע שני הדגלים, הדגל הדרוזי ודגל הגאווה, נישאים ברחבי ישראל. בני ובנות העדה הדרוזית ובני ובנות קהילת הלהט"ב הם הנפגעים העיקריים, אך לא היחידים, מן החקיקה הנחפזת והממאירה של סוף מושב הכנסת האחרון – חוק הלאום וה'תיקון' המפלה לחוק לנשיאת עוברים, הידוע בשם 'חוק הפונדקאות.'

בנימין נתניהו עשה טעות גורלית, את טעות חייו, כאשר עורר את זעמן של שתי הקהילות האלה, הקהילה הלהט"בית והעדה הדרוזית. הוא לא העריך נכונה את עוצמת כוחן ואת עומק זעמן. הוא עתיד ללמוד זאת בדרך הקשה. שלטונו ייפול בשבועות הקרובים, כתוצאה מהמשך המחאה של קהילת הלהט"ב והיציאה לרחוב של בני ובנות העדה הדרוזית. עליהם יתווספו גם הנכים, הקשישים, החולים, כול המגזרים המודרים והמוחלשים בחברה הישראלית.

הסיפור הזה, של החרבת ישראל הדמוקרטית על ידי שלטון הימין נגמר. עכשיו זה רק עניין של זמן.

אבל זה תלוי במידה רבה גם בכך, שהעדה הדרוזית, קהילת הלהט"ב וערביי ישראל וכול שאר המיעוטים המודרים מחוק הלאום ומחוק הפונדקאות לא יילכו שולל אחר תרבות הספינים והרמייה של ראש ממשלת ישראל. אל תאמינו למלה היוצאת מפיו. הוא יודע שגמר את תפקידו, וכעת הוא רק מנסה בכול מאודו לעשות את מה שהוא יודע לעשות. מניפולציות ריקות, תכסיסים פוליטיים, רטוריקה ריקה. האפס הזה גמר את תפקידו כאן. עכשיו תורנו להראות לו, ברחוב, את הדרך החוצה.

 

مئات من الكتّاب والشعراء والمسرحيين وكتاب السيناريوهات والشخصيات الأدبية يدعون نتنياهو والكنيست: قوموا بالإلغاء فورًا لقانون القومية وتعديل قانون حمل الأجنة!

قام مئات من الكتّاب والشعراء والمسرحيين وكتاب السيناريوهات والشخصيات الأدبية بالدعوة المثيرة إلى رئيس حكومة إسرائيل السيد بنيامين نتانياهو لإلغاء قانون القومية والتعديل القانون الذي يتنكر لمجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا في القانون لحمل الأجنة. وقام بالمبادرة الكاتب إيلان شينفيلد, الوالد للتوأمين الذين وُلدا من خلال إجراءات تأجير الرحم في الهند ومقيم في توبال في الجليل. "إنّ بيان الرأي الي وضعته يعمد ربط كلا المسألتين, معارضة قانون القومية والتعديل في قانون حمل الأجنة," قال إيلان شينفيلد. "في الكفاح الواسع النطاق عبر الحدود والقطاعات الاجتماعية الذي يتمتع بدعم الجمهور من جميع القطاعات   حظي مجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا أثار كفاح أوسع بكثير من قانون تأجير الرحم. يهدف الصراع إلى المساواة بالحقوق والتضامن الاجتمعي في إسرائيل. وهو صراع مشترك لجميع القطاعات الاجتماعية الضعيفة والمنفرة في المجتمع الإسرائيلي بما فيهم من يتضرر نتيجة قانون القومية. فهذا هو أيضا المنطق وراء بيان الرأي الذي أقرّتها حين أريئيلي, رئيسة جمعية المثليين والمتحولين جنسيًّا والتي تقود هذا الصراع وتمّ تقصيره بتوصية دفيد غروسمان وبمساعدة نفيت برئيل وإشكول نيفو. أشكر كل من قام بمساعدنتا في التوجّه إلى الأدباء وطلب توقيهم على هذا البيان خلال أيام نهاية الأسبوع, بما فيهم تمار بيلغ, نيرا توفال, أديبة غيفين, يئير بن حاييم, إشكول نيفو, تسرويا شليف, عديت شحوري, جاد قينار, أرنا عقاد وآخرين. نشكر أيضا عميت ألكساندر ليف-برينكير عن الترجمة إلى الإنجليزية." فيما يلي البيان الذي نشره جميع الموقعات والموقعون بالعبرية والإنجليزية والعربية على جميع وسائل الإعلام المحلية والأجنبية:

إلى حضرة السيد بنايمين نتانياهورئيس حكومة إسرائيلالنواب والنائبات في كنيست إسرائيلبيان الرأي

نحن, الكتّاب وكتاب المسرحيات والأفلام والأكادميون والمثقفون في إسرائيلط نودّ التعبير أمامك عن الصدمة القاسية وهزّة القلب التي أصيبنا فيها إثر القوانين التي أقرّتها الكنيست مؤخرا بقيادتكم وأهمّها قانون القومية والتعديل في قانون حمل الأجنة.

إنّ قانون القومية الذي ينصّ على أنّ إسرائيل هي دولة القومية اليهودية لا غير فتح المجال الصريح للتمييز العنصري والديني, ويلغي موقف اللغة العربية كلغة رسمية مثلها مثل العبرية ولا ذكر فيه للديموقراطيا كالعنصر الأساسي لنظام الحكم ولا للمساواة كالقيمة الأساسية. إنّ القانون بنصّه الحالي, مخالف لتعريف الدولة دولة ديموقراطية ويناقض روج وثيقة الاستقلال التي على أساسها أقيمت الدولة. ولا حق لأي كنيست كانت بإجراء هذين الشيئين.

بالإضافة أقرّت الكنيست التعديل في قانون حمل الأجنة بما ينكر حق الأزواج والأفراد المثليين التمتع به.

إنّ هذين القانونين ينكران من المجتمع الإسرائيلي العرب, المسيحيين والمسلمين والدروز والشركس والبدو وينتهكان حقوق الأبوة لأعضاء مجتمع المثليين والمتحولين جنسيّا. وليس هذان القانونان إلى إضافة إلى عدد كبير من الإجراءات التي اتخذتها الحكومة برئاستكم وألحقت الأذى بقطاعات أخرى في المجتمع الإسرائيلي بما فيهم اليهود الريفورم والكونسرفاتيف, المرضى والكبار بالسنّ, المنقذون من المحرقة والمعاقون, الأمهات غير المتزوجة والقادمون الجدد من أثيوبيا.

خلال سنوات حكمكم قمتم بالطحن المستمرّ لأسس دولتنا, ألحقتم الضرر بعلاقات إسرائيل واليهود في الولايات المتحدة وتسببتم بالفقر وشروط معيشة صعبة لقطاعات واسعة في المجتمع.

لقد قمتمم بأعمالكم هذه بالإيذاء بشدّة بالمجتمع الإسرائيلي. أما الضربة القاتلة فكانت في قيَم المساواة والتضامن التي تعتبر حجر الأساس للمجتمع الإسرائيلي ومصدر قوتها.

إننا تطالبكم بالإلغاء فورًا لقانون القومية, الذي يخلق الشقوق بين المجتمع الإسرائيلي واليهود في الولايات المتحدة, يفرض التمييز على العرب والدروز والبدو ويؤذي التعايش بين الأغلبية اليهودية والأقلية في إسرائيل. كما نطالب موافقتكم الفورية لمطالبة المساواة لكل أعضاء مجتمع المثليين والمتحولين جنسيًّا. إنّ قطع دولة إسرائيل الطريق أمام الرغبة الطبيعية الإنسانية بالأبوة والعيش في إطار العائلة في إسرائيل غير معقول بتاتًا.

هناك مخالفات تعتني بها المحاكم. لكن هناك خطايا مرتبطة في لبّ الكيان للشعب اليهودي ووطنه, هي موضوع الاهتمام لمثقفين وحكم التأريخ.

גילוי דעת – בטלו לאלתר את חוק הלאום ואת התיקון לחוק הפונדקאות!

אילן שיינפלד. צילום מולי נעים..JPG

מאות סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי ספרות בקריאה לנתניהו ולכנסת

  • בטלו לאלתר את חוק הלאום ואת התיקון לחוק לנשיאת עוברים!

 

מאות סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי ספרות יצאו הערב בקריאה דרמטית לראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, לביטול חוק הלאום והתיקון המפלה את קהילת הלהט"ב בחוק לנשיאת עוברים. את גילוי הדעת יזם והניע הסופר אילן שיינפלד, אב לתאומים שנולדו בתהליך פונדקאות להודו ותושב תובל בגליל.

"גילוי הדעת שניסחתי כורך במכוון וביודעין את ההתנגדות לחוק הלאום ולתיקון לחוק לנשיאת עוברים," אמר אילן שיינפלד. "בעיניי, הקהילה הלהט"בית, במאבקה חוצה הגבולות והמגזרים, הזוכה לתמיכה חסרת תקדים מכול שכבות הציבור בישראל, הציתה מאבק שהוא הרבה יותר גדול מחוק הפונדקאות עצמו. זהו המאבק לשוויון זכויות ולערבות הדדית בישראל. למאבק זה שותפים כול המגזרים המוחלשים והמודרים בחברה הישראלית, ובהם חברי/ות הקהילה הלהט"בית וכול מי שנפגעו מחוק הלאום. זה היה גם הרציונל מאחורי הנוסח של גילוי הדעת, וקוצר בהמלצתו של דוד גרוסמן ובסיועם של נוית בראל ואשכול נבו. אני מודה למי שסייעו לי בהחתמת הסופרים במהלך סוף שבוע זה, ובהם תמר פלג, נירה תובל, אדיבה גפן, יאיר בן חיים, אשכול נבו, צרויה שלו, עדית שחורי, גד קינר , ארנה עקאד, ורבים אחרים. כן תודה לעמית אלכסנדר לב-ברינקר ולשרון נאמן על התרגום לאנגלית ולמיכל סלע וגל אמיר על התרגום לערבית."

בגילוי הדעת שהוציאו בעברית, באנגלית ובערבית, לכול כלי התקשורת המקומית והזרה, כתבו החותמות והחותמים:

לכבור מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל

חברי/ות כנסת ישראל

גילוי דעת

אנו, סופרים, תסריטאים, מחזאים, אקדמאים ואנשי רוח בישראל, מבקשים להביע בפניך את הזעזוע הגדול וטלטלת הלב הפוקדים אותנו, למול החוקים האחרונים שקיבלה כנסת ישראל בהנהגתך, ובראש וראשונה חוק הלאום והתיקון לחוק לנשיאת עוברים.

חוק הלאום, לפיו מדינת ישראל היא מדינת הלאום של היהודים בלבד, מתיר באופן מפורש אפליה גזעית ודתית, מבטל את הערבית כשפה רשמית לצד העברית, אינו מזכיר דמוקרטיה כיסוד המשטר ואינו מזכיר שוויון כערך יסוד. ככזה, חוק הלאום מנוגד להגדרתה של המדינה כמדינה דמוקרטית, וסותר את מגילת העצמאות שעל בסיסה הוקמה המדינה. שני דברים שאין לאף כנסת זכות לעשות.

כן קיבלה הכנסת את התיקון לחוק לנשיאת עוברים, תוך שהיא מדירה ממנו זוגות ויחידים חד-מיניים.

שני חוקים אלה מדירים מן החברה הישראלית את הערבים, הנוצרים והמוסלמים, הדרוזים, הצ'רקסים והבדואים, ופוגעים בזכות להורות של בני קהילת הלהט"ב. הם מצטרפים לשורה ארוכה של צעדים, שנקטה ממשלת ישראל בראשותך, ופגעו במגזרים נוספים של החברה הישראלית, ובהם היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, החולים והקשישים, ניצולי השואה והנכים, הנשים החד-הוריות, עולי אתיופיה, ועוד.

במשך שנות שלטונכם כרסמתם בהתמדה ביסודות המדינה שלנו. פגעתם ביחסי ישראל ויהדות ארה"ב ודרדרתם לעוני ולתנאי קיום קשים אוכלוסיות שלמות.

במעשיכם אלה פגעתם בחברה הישראלית פגיעה קשה. אך הפגיעה האנושה מכול היא בערכי השוויון והערבות ההדדית, עליהם מושתתת החברה הישראלית, ומהם היא שואבת את כוחה.

אנו תובעים ממך את ביטולו המיידי של חוק הלאום, שיוצר שסע בין החברה הישראלית לבין יהדות ארה"ב, מפלה את הערבים, הדרוזים והבדואים, ופוגע בדו-קיום של הרוב היהודי בישראל עם המיעוטים בה, ואת היענותך המידית לתביעה לשוויון של בני ובנות הקהילה הלהט"בית. לא עולה על הדעת כי מדינת ישראל תעמוד בפני רצונו הטבעי של אדם להיות להורה ולהקים משפחה בישראל.

ישנן עבירות שהן עניינו של בית המשפט. אך ישנם חטאים שנוגעים בלוז קיומו של העם היהודי ושל מולדתו, והם עניינם של אנשי הרוח ושל משפט ההיסטוריה.

ובזה באנו על החתום (לפי סדר ה-א'-ב'): איטו אבירם, גליה אבן-חן, מיכאל אבסטיין, שרה אהרונוביץ' קרפנוס, אמיר אור, תמרה אור-סלילת, חנה אזולאי-הספרי, יואב איתמר, זוהר איתן, רגב אלהרר, פרופ' רחל אליאור, איריס אליה-כהן, אלי אליהו, ורדה אליעזר, פרופ' קרן אלקלעי-גוט, גל אמיר, נילי אמיר-סגל, תמיר אסולין, שולמית אפפל, רועי צ'יקי ארד, ד"ר ננה אריאל, ענבל אשל-כהנסקי, דניאל באומגרטן, פרופ' חיים באר, שמעון בוזגלו, עדו בורנשטיין, דרור בורשטיין, תום בייקין-אוחיון, רונית בכר-שחר, הלית בלום, פרופ' ניצה בן-דב, יערה בן דוד, יוכבד בן-דור, יאיר בן-חיים, סיגל בן-יאיר, מיקי בן-כנען, יקיר בן-משה, איילת בן-נר, סיוון בסקין, אלון בר, תמי בראון אלקלס, נוית בראל, ורדה ברגר, ענת ברזילי, עידן בריר, שלומית ארנון בר לב, אבנר ברנהיימר, נועה ברקת, אסתי ג.חיים, דנה ג.פלג, אורנה גאון רוזנבלום, ד"ר אליזבט גולדוין, אריאלה גולדמינץ, נוגה גולדרינג, פרופ' גליה גולן, רוני גלבפיש, מרדכי גלדמן, פרופ' מיכאל גלוזמן, לילך גליל, מרדכי גלילי, מיכל ג'מילי, ורדה גנוסר, אדיבה גפן, נילי גפנן, דויד גרוסמן, חגית גרוסמן, ליאור גרנות, פרופ' נורית גרץ, יאיר דברת, שרון דואק, מיכל דורון, יעל דיין, ריקי דסקל, אבשלום הולצברג, רויטל שירי-הורוביץ, פרופ' אריאל הירשפלד, פרופ' אופירה הניג, אמירה הס, ד"ר תמר הס, עמרי הרצוג, עדי וולפסון, ד"ר עודד וולקשטיין, שושנה וייג, פרופ' רפי וייכרט, טלי וייס, פרופ' מאירה וייס, דורית וייסמן, יוסי וקסמן, ד"ר דורית זילברמן, אילנה זפרן, נורית זרחי, שמי זרחין, מישל חדאד, פרופ' נעמי חזן, יחיאל חזק, אלון חילו, רועי חן, שלומי חסקי, אילן חצור, מאיה טבת דיין, אופיר טושה גפלה, נביל טנוס, א.ב.יהושע, יונתן יבין, נעה ידלין, זיו יונתן, עצמון יניב, צפריר יעקובסון פלד, סמדר יערון, פרופ' משה ב.יצחקי, הלית ישורון, יעל ישראל, אליעז כהן, שלומית כהן-אסיף, יואב כץ, ד"ר תמימה כתאנה, עמית לאור, ענת לב-אדלר, תמיר להב-רדלמסר, נעמי לויצקי, מרסלה לונדון, הדרה לזר, טלי לטוביצקי, סביון ליברכט, נעם לסטר, מוטי לרנר, ד"ר גלעד מאירי, יעל מדיני, אלה מוסקוביץ'-וייס, עדנה מזי"א, הלל מיטלפונקט, נועה מיכאלי, לורן מילק, אבישי מילשטיין, ד"ר ארלט מינצר, ד"ר אפרת מישורי, נעה מנהיים, מחמוד מרעי, מירב משולם-לוי, אגי משעול, דרור משעני, אשכול נבו, ד"ר חיים נגיד, פרופ' חנה נווה, מיטל ניסים, טל ניצן, צביקה ניר, חוה ניסימוב, נביל נסראלדין, יחזקאל נפשי, רות נצר, יוסי סוכרי, רוני סומק, שהם סמיט, חיים ספטי, אביגיל ספרבר, גליה עוז, דניאל עוז, עמוס עוז, פרופ' פניה עוז-זלצברגר, שז עוז, אלטייב ע'נאים, ארנה עקאד, עמיר עקיבא סגל, מאיה ערד יסעור, מיטשל פייגנבאום, גיורא פישר, אסתר פלד, עודד פלד, חווה פנחס-כהן, חיים פסח, לילי פרי, פרופ' מנחם פרי, ד"ר לי פרלמן, גלית פרץ-שוורץ, שירי צוק, חמוטל צור, פרופ' עתי ציטרון, ערן צלגוב, אוריאל קון, פרופ' גד קינר קיסינג'ר, יונתן קלדרון, פרופ' ניסים קלדרון, אביחי קמחי, ענן קניג, אורלי קסטל בלום, יהודית קציר, פרופ' רות קרטון-בלום, תמר קרפ-רוזנפלד, אתגר קרת, אגי רגנר, מעין רוגל, עמית רוטברד, שרון רוטברד, עוז רוטברט, פרופ' משה רון, ד"ר דיתי רונן, נתן רונן, דניאל רזיאל, רות רייזל, פרופ' שלום רצבי, פרופ' לילי רתוק, פרופ' יגאל שוורץ, ריקי שולמן, גל שחף גלבוע, מתי שמואלוף, ורדה שפין-גרוס, דפנה שחורי, עידית שחורי, יודית שחר, ציפי שחרור, אילן שיינפלד, עילית שייר, סמדר שיר, צרויה שלו, רחל שליטא, עדנה שמש, ספי שפר, אביגיל שפרבר, נירה תובל, אביבה תומר, אלי תומר.

 

*

 אשמח על שיתוף.

לילה טוב,

אילן.

 

 

מסעותיי עם רבנים, אברכים וכיו"ב

הערב, אחרי ש-200 רבנים פרסמו גילוי דעת, התומך ברב הראשי של ירושלים, אריה שטרן, שיצאה נגד ההורות הלהט"בית בשל 'אומללות ילדינו.' הבנתי שאין לי ברירה. אני מוכרח להתחיל לספר על מסעותיי עם רבנים, אברכים ועוד מצאצאי הציונות הדתית, פשוט כדי להסיר לוט מעל צביעותה של קהילה זו.

הפעם הראשונה שנתקלתי בה בהומואים דתיים וחרדים הייתה במפגש סודי, שהתקיים אי-שם בראשית שנות השמונים, בדירה פרטית בתל אביב. מי שריכז אז את פעילות הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), קבוצה שהתנהלה בסודי-סודות, היה חברי המנוח, תיאו מיינץ. נדמה לי שהוא שהזמין אותי למסיבה זו.

נכנסתי לחדר מואפל חלקית, ושם, לתדהמתי הרבה, ראיתי זוגות של גברים חסידים וחרדים, לובשי קפוטות ושטריימלים, רוקדים סלואו. כמעט ופרצתי בבכי, מרוב התרגשות, בייחוד כשסיפרו לי כול אחד מאיזו שכונה או ישוב דתי הם באים. לא אספר זאת גם היום, בחלוף שלושים שנים ויותר.

מה שקרה אחרי כן היה מאוד מעניין. היה לי אז טור בעיתון 'זמן תל אביב.' רמזתי בו על קיום קבוצה כזו. מיד אחרי פרסום הכתבה הגיע אלי, לביתי בנווה צדק, רב חרדי. הוא ביקש להיכנס אלי הביתה, ומכיוון שזיהיתי אותו מאותה מסיבה, הזמנתיו פנימה ברצון.

הוא נשק למזוזה שעל סף דלתי, נכנס אלי הביתה, נפנה אלי ואמר: "באתי כדי להזהיר אותך, שאם תכתוב מלה אחת על החוג שלנו נרצח אותך."

ולמול עיניי ההמומות הוא גם ניגש אל מכשיר הטלפון הביתי שלי, חייג למישהו ואמר לו בקול צלול שהמסר הועבר.

אני כמובן נותרתי רועד וחיוור פנים שעה ארוכה אחרי כן.

     *

     חלפו שנים. אני יצאתי מן הארון, פרסמתי ספרי שירה, שהציר המרכזי שבהם היה ההתמודדות עם השסע שחשתי בין יהדותי לבין ההומוסקסואליות שלי, ובתוכם יצירות כמו הקדושתא, רצף הפיוטים המעטרים את תפילת שמונה עשרה, בגרסה הומוסקסואלית. מאז, הפכתי לאדם שדתיים וחרדים מזרמים שונים משחרים לפתחו, תרתי משמע. כך הסתבר לי, למשל, שספר משלי מסתובב בין הידיים בחצר חסידות מסוימת, או שחרדים נכנסים לחנויות ספרים בירושלים, מתיישבים בהן, קוראים את ספריי מכריכה לכריכה, ואז נמלטים מתוכן.

במהלך השנים שחלפו מאז נעוריי ניהלתי כמה וכמה מפגשים סוערים, עם כמה מטובי בניה של הקהילה החרדית ושל הציונות הדתית. האחד היה מגיע אלי באישון לילה מחצר החסידות שלו, האחר היה מגיח מדי פעם מיוזע כולו, בריצה, היישר באוטובוס מן הישיבה, השלישי היה חרדי, אבל הייתה לנו קרבה גופנית ונפשית גדולה, והיו לי גם שני אהובים, שניהם מישובים מרכזיים מאוד של הציונות הדתית-לאומית, שבשניהם התאהבתי עד כלות.

הקהילה החרדית והציונות הדתית מוציאות גברים לתפארת. הם עושים אחלה סקס, מסוגלים לעשות סקס שבע פעמים בלילה, שזה באמת משהו, וגם דיסקרטים ושומרי סוד כמוני. אני לעולם לא אחשוף איש מהם, לעולם לא אספר מניין בדיוק הגיעו אלי ואיך. סודם שמור עמי. אבל דבר אחד אומר – כול ההתנפלות הזאת של רבנים על קהילת הלהט"ב היא מרמה אחת גדולה, המכסה הן על טובי בניה של הציונות הדתית, העושים סקס גברי נפלא, והן על התועבה-באמת המתחוללת מאחורי הטלית – ניצול קטינים, אונס, ועוד כול מיני חולירע, שהחברה החרדית מצטיינת בהם.

הרבנים האלה בכלל לא יהודים בעיניי. הם טריפה. אני הרבה יותר יהודי מהם, גם מבלי לקיים תרי"ג מצוות. מפני שאני יש בי חמלה ואהבת אדם, מה שהם חסרים לבלי די.

לזה כמובן שייך הפזמון הסאטירי שפרסמתי כאן לפני כמה ימים, ואולי זעזע חלק מכם/ן.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.

 

ילד צריך אימא ואבא. או אבא עם לב רגיש.

במרוצת הימים האחרונים, מאז התרגש עלינו גל המחאה הלהט"בית, שרק החל, הייתי עסוק לא רק בארגון ההפגנה בכרמיאל, ובטיפול בתקשורת שהתלוותה אליה. דניאל נתקף בווירוס, עם 38.5 מעלות חום, בתוך כך התלונן על כאבי ראש ואז על כאבי אוזניים. כך, אפוא, ביקרתי עם הילדים אצל רופאי הילדים בכרמיאל שלשום, כדי לאבחן וירוס, ואז אתמול, כדי לנקות את האוזן משעווה ולאבחן נוזלים באוזן, ואז דניאל נרגע – ומיכאל התחיל מעלה חום ומשתעל.

אתמול היו לו 38-39 מעלות במשך היום. אני הצטרכתי לרדת לתל אביב, כדי ללמד. אז השארתי אותם בידי אבא שלי, עם תרופות להורדת חום והוראות מדויקות כמה לתת לו ומתי, וליתר ביטחון גם ביקשתי מחברתנו ורוניקה, הסייעת הוותיקה בגן, שתקפוץ אלינו הביתה, כדי לראות אם אבא זקוק לעזרה בטיפול בילדים החולים.

אבל כשחזרתי בחצות הביתה, ושמעתי את הילד משתעל, וכאשר בא למיטתי באמצע הלילה, וניסה להירדם לידי, משתעל תכופות, ועם בוקר, כשראיתי ששוב יש לו חום, למרות התרופות להורדת חום שקיבל, הרגשתי שמשהו לא בסדר. חששי התגבר, כאשר שיחקנו שח מט וניצחתי אותו, וזה פשוט לא קורה, וכאשר התלונן שהוא מבולבל.

ברגע ששמעתי זאת טסנו שלושתנו לרופא הילדים, פעם שלישית ברציפות, יום אחר יום השבוע. הוא בדק אותו, אמר שהריאות שלו נשמעות נקיות, אבל שהשיעול הזה, יחד עם מה שהילד מתאר כבלבול, באמת לא מוצא חן בעיניו, אז כדאי שאקח אותו ל"טרם" לספירת דם ולצילום חזה.

הגענו ל"בטרם". צילום החזה עבר מהר. ואז ישבנו וחיכינו לבדיקת הדם. מיכאל בכה שהוא לא רוצה בדיקת דם. אז ניסיתי להסיח את תשומת ליבו בפרק מ"קופיקו" בטלפון החכם שלי. אבל הפרק נגמר ואנחנו עוד המתנו לאח, שיתפנה לקחת ממנו דם. ובינתיים גם דניאל כבר איבד את סבלנותו, ואיים עלי שפשוט יילך משם, אם לא נלך כולנו יחד.

אחרי הפצרות מרובות הגיע האח אל החדר. הושבתי את מיכאל על ברכיי, והאח קשר לזרועו הדקיקה של מיכאל כפפת לטקס, כדי לעצור את הדם, וביקש ממנו לאגרף את כפו כמה פעמים. הילד בכה מאוד. ברגע שהאח קרב אליו עם המחט, שצינור דקיק מחובר אליה, עצמתי את עיניו בכף ידי, ועצמתי אף אני את עיניי. לעולם איני מסוגל לראות הקזת דם. לא ממני, ודאי שלא מילדיי. ביקשתי גם מדניאל שלא יסתכל בזה, כדי שלא יהיו לו סיוטים.

מיכאל בכה נורא. זה ממש כאב לו. ואחרי שסיימנו קרא לי הרופא והראה לי בצילום את מיקום הדלקת בריאתו של מיכאל. "יש לו דלקת ריאות," פסק. "אני רושם לך אנטיביוטיקה לעשרה ימים ואינהלציות." התלבטתי רגע אם לא כדאי לתת לו מנה ראשונה בעירוי, ואז הרופא הציע לי לתת לו מנה בסירופ.

הוא מזג לו סירופ מוקסיפן בכוס חד פעמית והושיט לו אותה. הוספתי בה מעט מים. הילד שתה מעט מן הסירופ, ובקושי היה מסוגל לבלוע כדי מחציתו. "מיכאל," אמרתי לו, "אתה חייב לשתות את זה. אחר כך אקנה לך סירופ בטעם אחר."

אבל מיכאל התקשה מאוד לבלוע את הסירופ, ולקחנו אותו אתנו למכונית. נסענו לחלקו השני של הערב – לקנות לילדים את כול הדרוש להם לכיתה א'. אתמול הם עשו את זה עם סבא. הוא בחר איתם תיקים, קלמרים, קופסאות אוכל וכלי כתיבה, הוציא על זה 600 ש"ח. הם שמחו מאוד, קינחו את הערב של אמש בגלידה, וסבא חשב שבזה הסתיים העניין. אבל היום הגיעה אלי רשימת הציוד הנדרשת, והשלמתה הייתה דרך להוציא את הילד מן הכאב בזרועו ומתחושת החולי שלו.

נכנסתי איתם ל"אופיס דיפו" כרמיאל, נתתי למנהל החנות את רשימת הציוד, לכול ילד סל על גלגלים, והצעתי להם לנסוע אחריו ולבחור כול מה שירצו בו, על פי הרשימה. הם כמובן שמחו על כך מאוד.

זה עלה לי עוד 550 ש"ח. משמע, עלות הציוד לילד אחד לכיתה א' היא כ-600 ש"ח. ולי, כידוע, יש שניים, תודה לאל. אז זה כפול.

כשיצאנו מיכאל אמר שהוא רעב. שמחתי מאוד. ראיתי שם מסעדה ערבית שמוכרת בשרים על האש. התיישבנו, הזמנתי לדניאל קבב, שהוא אוהב, ולמיכאל פרגיות, שהוא אוהב. וסלטים, ופיתות, ושתייה. אכלנו שלושתנו ועוד נשאר מה לקחת הביתה. אבל זה קצת הסיח את דעת מיכאל מן החולי.

ואז נסענו הביתה, דניאל התקלח, מיכאל עשה זאת אתי מוקדם יותר, נשכבנו במיטה, ולבקשת מיכאל, שהיה עייף מכדי לשמוע סיפור בקריאה, סיפרתי להם על ימות ילדותי. איך הייתי מאוהב בגן חובה ברוני מנסדורף, אחות של עמוס, ואיך אמם ערה הרחיקה אותי מבתה, כי כנראה הייתי ילד משוחרר מדי לטעמה. אחרי כן סיפרתי להם איך אחד הילדים בא בוקר אחד לגן, ואמר לנו שהוא יודע איך מכינים דבש. הוא לקח זרד דק, תחב אותו בגופו של שבלול חי, ובעסיס גופו הדביק לקצה הזרד שלו דבורה, מן הדבורים הרבות שמצצו צוף מפרחי הגדר החיה שהקיפה את הגן. אחרי כן תחב את הדבורה האומללה לשקית ניילון ומילא אותה במים.

"מה אתם חושבים קרה לדבורה?"

"היא טבעה ומתה," קבע מיכאל.

"בדיוק, ואז הגננת הסבירה לנו מה זה 'צער בעלי חיים,' ומאז אני מאוד אוהב בעלי חיים," אמרתי להם. ואז סיפרתי להם על מיצי, החתולה שלי, ועל שלושת כלבי וכלבות הזאב שהיו לי ולאחי, ואיך הורינו הרחיקו אותם מן הבית.

"ולכן, ברגע שבגרתי וגרתי לבדי, גידלתי בעלי חיים. בתחילה את שושכמוה, כלב שחור שחי אתי חמש עשרה שנים, אחרי כן את לונה, שחייתה אתי ארבע עשרה שנים, ואת סולטן החתול, וכעת את החתולים גילון ודמקה ואת פינו. ואני אף פעם לא אקח אותם מכם, כי לא אעשה לכם מה שכול כך פגע בי," סיימתי.

ואחרי כן התקשו להירדם יחד, בשל השיעול של מיכאל. וכעת אולי, אולי הם כבר נרדמים.

הארכתי הפעם בסיפור, כי אף על פי שהוא  טריביאלי – הורה מתמודד עם ילד חולה – הוא אינו טריביאלי כלל. לא בימינו אלה, שבהם נתונה האבהות הגאה תחת מתקפה מחודשת של דתיים, המאמינים שהם היחידים היודעים איך צריכה להיראות משפחה ולמה זקוק ילד, בורים ועמי ארצות, שמדקלמים ססמאות על הזדקקות הילד לאב ולאם, כי זה מה שהם מכירים, והם לא מעלים על דעתם שאפשר אחרת, וסתם הומופובים וטרולים, שנהנים לכתוב נגד מבנה המשפחה הגאה, מבלי להבין שהם היחידים הפוגעים בילדינו, בעצם הארס שהם מטפטפים כלפינו. אה, וגם אחת, עירית לינור, בקהילה אנחנו מכנים אותה 'הפטרייה', כי היא תמיד צצה מחדש, כמו פטרת רגליים, ברגע שהיא רק מזהה הזדמנות להמשיך לטפטף מארסה כלפי המשפחות שלנו, ההורות שלנו וילדינו. אני מאוד מתפלא על גלי צה"ל שממשיכים לתת לאישה הנתעבת הזאת במה. המחאה הלהט"בית היא הזדמנות פז לשלוח אותה הביתה, ולנקות קצת את גלי האתר מארסה.

 

ילד צריך הורה שיאהב אותו, יהיה קשוב לו וידאג לכול צרכיו. ילד צריך הורה שיעמיד אותו תמיד, אבל תמיד, בראש סדר העדיפויות שלו, ויוותר על הכול למענו. ילד צריך גם סביבה תומכת, שלא תעמיד אותו כשונה או כאחר רק בשל הבחירה של הוריו או של ההורה שלו במבנה משפחה שונה מן המקובל. ילד כזה גדל בתוך אושר. ולראייה, הייתם צריכים לראות איך הבוקר שניהם התנדבו לנקות יחד אתי את הבית, ניקיון יסודי, לקראת בואו של אורח שאני מאוד מצפה לבואו. זה כמובן משהו שלא הייתי מעלה על הדעת, לו הייתי יודע שמיכאל עם דלקת ריאות. אבל התרגשתי מאד למול נכונותם לעזור לי כך, ורצינותם בכול מעשיהם.

"אבא, למה קוראים לדלקת ריאות 'דלקת ריאות'?" שאל דניאל במכונית, בדרך הביתה.

"כי זה כמו יובל המבולבל," השיב לו מיכאל. "ליובל קוראים יובל, ומבולבל כי הוא מבולבל. ככה זה דלקת ריאות."

תודו שזה הסבר הגיוני מפי ילד חכם בן שש ומחצה. בחוכמתו פירק את שמו לשם ולתואר, ואז השליך את זה למחלתו. ושיסלח לי יובל על ההקשר האסוציאטיבי של מיכאל. אנחנו כאן אוהבים אותו מאוד.

שיהיה לכם/ן לילה טוב. לילה מלא אהבה ובריאות ושפע. וגם לנו, בעזרת השם. לילה טוב.

מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

אילן שיינפלד

מכתב לרב מקהילת הלהט"ב

(פזמון סאטירי)

 

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי כָּל כָּךְ רְעֵבָה,

כְּבָר שְׁבוּעַיִם לֹא בָּא לִי

שׁוּם דָּבָר לַקֵּבָה.

לֹא אַבְרֵךְ וְלֹא רַב,

לֹא עֲרֵל, לֹא נִמּוֹל,

אוֹי, רֶעבֶּע, אוֹי, רֶעבֶּע,

אֲנִי מֻכְרָח לֶאֱכֹל

 

מִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, וְלוּ כַּזֶּרֶת,

מִכְחוֹל חָרְדָּ"לִי אוֹ דָּתִי לְאֻמִּי,

אוֹ מִכְחוֹל שֶׁל עוֹבֵד אֱלִילִים חִלּוֹנִי,

הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לִי מָה לֶאֱכֹל,

רֶעבֶּע, כִּי כָּכָה אֲנִי כְּבָר

פָּשׁוּט לֹא יָכֹל. אֲנִי מֻכְרָח

לִמְצֹץ אוֹ לְשַׁפְשֵׁף עַל כָּרִית

 

אֶת מָה שֶׁקָּרָאתָ לוֹ 'אוֹת הַבְּרִית,'

אָז, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין הַתְּפִלּוֹת,

כְּשֶׁהִכְנַסְתָּ לִי יָד בַּצִּיצִית, לִטַּפְתְּ

אוֹתוֹ, נָשַׁקְתָּ לִי וְאָמַרְתָּ

שֶׁאוֹת בְּרִית שֶׁכָּזֶה

לֹא נִבְרָא עוֹד, בְּשַׁמְטַא,

 

וְאִם תְּלָחֵךְ אוֹתוֹ קְצָת בִּשְׂפָתֶיךָ

יָשׂוּשׂ וְיִשְׂמַח לֵב אֱלוֹקֶיךָ

וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם, רִבּוֹן עוֹלָם

יְגַדֵּל לִי אוֹתוֹ לְאֵבָר מֻשְׁלָם.

 

אָז לָמָּה, רֶעבֶּע, תִּקְרָא לִי סוֹטֶה,

הֲרֵי, בֵּינֵינוּ, גַּם אַתָּה נוֹטֶה

לְמַשְׁמֵשׁ אוֹתוֹת בְּרִית שֶׁל יַלְדֵי הַמִּגְזָר

 

וְאִם כָּךְ גָּזַר אֱלוֹהַיי, שֶׁיְּהֵא עָלַי

לְפַרְנֵס בְּגוּפִי אֶת תְּשׁוּקַת רַבּוֹתַי,

לְפָחוֹת אַל תִּקְרָא לִי חוֹטֵא, אוֹ

אֹמַר לְךָ זֹאת בְּאֹפֶן בּוֹטֶה –

 

מָלֵא פִּיךָ, רֶעבֶּע, בְּמַיִם,

לְבַל תִּתְקַע לְךָ שַׂעֲרָה בַּשִּׁנַּיִם

(אוֹתָהּ מוֹרִידִים בַּגָּרוֹן, אַלְלַי,

עִם בְּשָׂרָה הַלָּבָן שֶׁל חַלַּת הַשַּׁבָּת)

וְאִם אַתָּה מֻכְרָח לְהִתְבַּטֵּא,

סַפֵּר בְּאֱמֶת מִי כָּאן סוֹטֶה.

 

 

 

 

 

אנחנו מערכת החיסון של החברה הישראלית.

סטונוול הישראלי.jpg
סטונוול הישראלי. צילום: טל אלמוג.

 

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ורעייתו, הבינו כנראה באיחור רב מה שהבהרנו היטב במהלך הימים האחרונים: הזגזוג של רה"מ, בין סרטון תמיכה בקהילה לבין הצבעה בעד התיקון המפלה לחוק הפונדקאות היו טעות פוליטית גדולה. טעות אחת יותר מדי.

אבל אם בנימין ושרה נתניהו חושבים, שבכינוס מבוהל של הכנסת לדיון מחודש בתיקון לחוק הפונדקאות, או בהודעות סרק לתקשורת על פגישתם הקרובה עם ראשי הקהילה, או על לחצים המופעלים על רה"מ על ידי רעייתו, מבית, הם יצליחו לסכור את הסחף הציבורי שהחל היום, הם טועים טעות מרה שנייה.

הביטו במה שמתחולל היום, מאז שעות הבוקר ועד עצם כתיבת שורות אלה, משפחת נתניהו: כך נראה סופכם הפוליטי. מה שהחל כמחאתה של הקהילה הלהט"בית על אפלייה בתיקון לחוק הפונדקאות, התרחב במהלך יום ההפגנות הסוער הזה לרשימת דרישות נרחבת בהרבה – הסדר נישואין לגייז בישראל, ייבוא הורמונים לקהילת הטרנס ושינוי היחס המפלה כלפי הטרנסים והטרנסיות במערכת הבריאות, עידוד מפעלות הנוער הגאה, שינוי היחס לבני ובנות הקהילה במערכת החינוך, ועוד ועוד. גם אם תרצו, לא תוכלו לעמוד בפני הדרישות האלה, מסיבה פשוטה. בשל החטא הקדמון שלכם – הקמת קואליציה ימנית משיחית, הנשענת על קולות הדתיים והחרדים, במקום קואליציית מרכז.

יכולתם להקים קואליציה שפויה בארץ הזאת. תחת זאת, העדפתם לחבור אל מגזרים פשיסטיים ומגזרים אנטי-ציוניים, המשתמטים מחובותיו הבסיסיות ביותר של אזרח בישראל. כך, אפוא, הפכתם לנגיף האיידס של החברה הישראלית. במהלך פחות מארבע שנות שלטונכם כרסמתם באופן אנוש בכול המערכות המרכיבות את ישראל הדמוקרטית – במערכת המשפט, במערכת התקשורת, במערכת החינוך, במערכת הביטחון באמצעות מתן היתר להדתה קיצונית, במערכת שירותי הדת, בקליטת יהודים מרחבי תבל וביחסים עם יהדות העולם, בפגיעה בזקנים, בנכים, בחולים, בלהט"בים, באבות הגרושים וברפורמים ובקונסרבטיבים, ויסלחו לי ששכחתי למנות אותם על רשימה זו.

אבל בניגוד למגזרים אחרים בחברה הישראלית, הקהילה הלהט"בית מושרשת בכול קצוות המפה הפוליטית, ובניה ובנותיה משרתים את החברה הישראל בכלכלה ובביטחון, בהיי טק ובחינוך. אנחנו נמצאים בכול מקום, וערניים ורגישים מאוד לכול פגיעה בזכויותינו. ולכן, אנחנו נייר הלקמוס החדש של החברה הישראלית, ואנחנו מערכת החיסון שלה.

ממשלת נתניהו, ממשלה ימנית משיחית, שתקפה במשך שלוש שנים ומחצה את כול המערכות המרכיבות את החברה והמשק בישראל, ופגעה בערכי היסוד של ישראל החילונית והיהודית, הציונית והדמוקרטית, הגיעה היום לסוף דרכה. אתם לא תצאו מזה. המחאה תתרחב, תתפשט, תתפוס עוד ועוד מגזרים מקופחים בחברה הישראלית.

אתם גמרתם את מפעלכם בהחרבת ישראל כפי שהכרנוה. ועכשיו אחת מן השתיים – או שתכריזו על בחירות מוקדמות, או שחקירות המשטרה יאלצו אתכם לרדת מן השלטון. כך או כך, דרככם גמורה.

אמנם, ראשי הקהילה הלהט"בית עושים כול שביכולתם כדי לשוות להפגנות היום, ולעצרת הערב, אופי וגוון א-פוליטיים. אמנם, יש בתוך המפגינים הרבה מחברי התאים הגאים במפלגות הימין. אבל אין זה משנה ואין זה מוריד דבר מעוצמת האמת, שגם היא אינה אמת של צד זה או אחר במפה הפוליטית – אנחנו מערכת החיסון של החברה הישראלית, ואנחנו קמנו עליכם היום, בטרם תביאו עלינו כלייה. חוק הלאום, מאסר רב קונסרביטיבי, אפליית הקהילה הלהט"ב – אלה פרפורי הגסיסה של שלטונכם. ואיזך זיל גמור.

אוי, מאמע. 38C.

IDOR0062.JPG
סצנה בחוף הים של נווה צדק, לפני כשנתיים. צילום: עידו רוזנטל.

 

הרגעים שבהם אני הכי זקוק לאימא שלי הם כשאחד הבנים חולה. כשזה מתרחש בערב שישי, שעה שאני מדליק את הנרות, ומדבר איתה ממילא, כמדי ליל שישי, זה קשה לי שבעתיים. הבכי עולה לגרון. הבכי של הגעגוע ושל הרצון שאימא תבוא הנה מהשמיים ותעזור לי לטפל בילד שלי, בנכד שלה.

דניאל כבר יומיים עם חום. לא משהו דרמטי. 38C. אבל זה מספיק כדי לגרום לו לכאב ראש מתמשך, ולתחושת לאות בכול הגוף. הרופא, שרצתי אליו אתמול, כדי שיראה מה קורה עם הילד, פסק שזה לא ממקור חיידקי, אלא ויראלי, והמליץ מה שממליצים במקרים כאלה. מנוחה, שתייה, ומשהו להורדת החום.

אתמול עשיתי לו שיעור קריאה בשעון, ובספרים, וכתבנו שיר. היום לא היה לו כוח לכלום. הדבר היחיד שסקרן אותו ושובב את נפשו היה הקריאה לשכננו מיקי, שניחן ביכולת טכנית ובתבונת כפיים גדולה משלי, שהסכים בטובו לבוא להרכיב לנו את ציוד הניקוי החדש שקניתי לבריכה בחצר שלנו. דניאל חיכה לזה בקוצר רוח, וישב והביט היטב במה שמיקי עושה. אין לי ספק שלמד בו-בזמן כיצד להרכיב בעצמו את הערכה הזאת.

שלושתנו ישנו בצהריים. אבל משנת הצהריים הוא קם עם כאב ראש ומותשות. ועם 38C מעלות חום. אז כדי לרענן אותו מעט, וגם להוריד את חומו, הצעתי להם אמבטיית קצף, ושניהם בילו באמבטייה זמן ממושך. אבל אחריה שוב התאונן על כאב ראש, אז נתתי לו שוב נורופן.

עכשיו הוא יושב על הכורסה בסלון, רואה קופיקו ומפצח גרעיני דלעת. הוא עצמו ביקש לקנותם לו בשבוע שעבר, ולפתע נזכר בקיומם. שמחתי בזה מאוד. העיקר שיאכל משהו, מלבד היוגורט תות והאקטימל שאכל, כשקם.

מיכאל כבר יושב ואוכל פרוסת חלה עם מרק עוף, שהכנתי כבר אתמול. אבא לימד אותי, שאת המרק מכינים יום מקודם לכן, ומכניסים את הסיר למקרר, כדי שהשומן יקריש על פניו, ואז ניתן יהיה לסלקו בכף מן המרק. כך עשיתי. זה טקס משפחתי מוכר. אבל דניאל לא רוצה מרק. אולי יאכל מן הקבב שהכנתי לו, המתבשל כעת בתנור.

להיות אב יחיד מבוגר לשני ילדים זה לא עניין פשוט. בעיקר אם אתה רך לב כמוני. מקודם לכן, אחרי שנתתי לו את הנורופן, פרץ בבכי, מפני טעמו המרוכז של הסירופ, ואני הרמתי אותו על ידיי, הושבתי אותו על ברכיי, וחיבקתי אותו ארוכות. אחרי כן לחשתי על אוזנו, שאם יילך לנוח על הכורסה ארשה לו לאכול את הקבב בסלון. שזה משהו שאני עושה רק כשילד ממש לא מרגיש טוב. העיקר שיאכל.

 

אחת הטענות החביבות על אנשים חשוכים ובורי ארצות, מן הטוקבקיסטים המביעים את התנגדותם למתן הזכות לפונדקאות לגייז בישראל היא "למה אתם מביאים לעולם ילד יתום מאם." זו כמובן שטות גמורה. היא נשענת על ההנחה כאילו ילד חייב אב ואם, תפיסה שכבר הוכחה כשגויה זה מכבר, או שהתורמת ו/או הפונדקאית (אלה תמיד שתי נשים נפרדות, כדי שלא תיווצר אצלן זיקה ליילוד) הן אמהותיו. זה כמובן אינו נכון. ילד הנולד במשפחה גאה בא לעולפ מלכתחילה למשפחה שיש בה אב או שניים, המכילים אותו, מספקים את כול צרכיו ומתפקדים בשלל התפקידים שהורות דורשת מכול הורה, רק ללא חלוקה מגדרית. במשפחות שלנו אין חלוקת תפקידים לתפקידי אב ואם. למעשה, החלוקה המיושנת הזאת כבר אינה תקפה במשפחות רבות במאה העשרים ואחת. כשאנו מביאים ילדים לעולם, אנחנו עושים כן מבחירה, ובידיעה שמרגע היוולדם יהיה עלינו לספק להם את כול צורכיהם, הפיסיים והרגשיים, עד יום מותנו.

ביטול החלוקה הזאת של תפקידים מגדריים במשפחה הגאה – וכוונתי גם למשפחות של שתי אימהות כמובן – הוא המטיל אימה על רוב מי שמביעים התנגדות לפונדקאות גאה. שכן, עצם כינונה של אבהות יחידנית היא בו-בזמן שיא התגשמותה של האידיאה הפמיניסטית – וריקונה. ברגע שאנחנו מביאים ילדים לעולם ללא משכב עם אשה, דהיינו, מייתרים את תפקידה המיני בחיינו, וגם מוכיחים את יכולתנו לגדלם לבדנו, זה מעמיד את החזון הפמיניסטי לשיוויון זכויות האשה על ראשו.

מכאן, בדיוק מן ההיפוך הזה, נובעות הטענות של חלק מן הנשים המתנגדות התנגדות עזה כול כך לפונדקאות. הן רואות בה סחר בגופה של אשה, ומתעלמות מהרבה מאוד דוגמאות ועדויות של נשים שבחרו להיות פונדקאיות, וגם מהפגנותיהן של פונדקאיות בהודו, בפני בית המשפט העליון, לבל ימנע מהן את האפשרות הזאת (אך בית המשפט לא שעה לתחינתן ועצר פונדקאות ליחידים בהודו), מפני שהעדויות הללו מערערות את תפיסתן, לפיה פונדקאות היא סחר בגופה של אשה, באופן חמור יותר אפילו מזנות.

התפיסה הזאת היא פרי הבאושים של התפשטות לימודי המגדר והקולוניאליזם. נוח למי שלמדו לימודי מגדר וקולוניאליזם לראות בהומואים דוגמה 'קלאסית' לגבר הלבן השולט, הדומיננטי, הנצלן, הפטריארכלי, הקונה מאישה את שירותיה בביצית וברחם, – ולהתעלם מכך שהרוב המכריע של הומואים הפונים לתהליך פונדקאות עושים זאת מחוסר ברירה וגם מחוסר תקציב, ומעמידים את עצמם בסיכון כלכלי נורא.

אחרים מטיחים בהומואים שעליהם לפנות למסלול אימוץ, כאילו ההומואים אמורים לתקן את הטעויות שעשו זוגות סטרייטים, במשכב חסר זהירות או בהזנחת ילדים השוהים במוסדות הרווחה. הציפייה שהומואים, המבקשים להיות הורים, יקבלו על עצמם את הטיפול בילדים שהוזנחו על ידי הפריבלגים, שיש ביכולתם להרות כול אימת שרצונם בכך, וגם כשאין רצונם בכך, היא מזוהמת. היא רואה בהומו חמור חברתי, מישהו שאפשר לדחוף לו ילדים של אחרים, מפני שהוריהם הביולוגיים לא רצו בהם. זו טענה נגועה בהומופוביה ובאי נטילת אחריות חברתית על גורל ילדים אומללים, פרי חוסר הזהירות או חוסר החמלה של הוריהם הסטרייטים. כול זאת, מבלי להזכיר את העובדה, שיש מעט מאוד ילדים לאימוץ במדינת ישראל, וגם סטרייטים המבקשים לאמץ ילדים צריכים לחכות בתור שנים עד לקבלת ילד לחיקם.

לבסוף, ישנן גם הנשמות הטובות, המציעות להומואים להיכנס להסדר הורות עם אשה. לאלה אפשר לענות, שאם כך הדבר – אולי כדאי להפנות כול זוג סטרייטים, שאינו מצליח להרות, שייקח לו אישה ו/או גבר כשותף שלישי למערכת המשפחתית שלהם. נראה איך הדבר הזה יעבוד.

רמז: זה לא. אף אחד לא רוצה להכניס איש או אישה זרים לחייו, רק כדי לממש את זכותו להיות להורה. במקרה כזה טובה הפונדקאות אלף מונים על פני כול פתרון אחר. אם מדובר בעסקה, הריהי ברורה לשני הצדדים, מפוקחת, מנוהלת על ידי צוות של רופא/ה, עובד/ת סוציאלית, משפטן ועוד. ואם מדובר בפונדקאות 'אלטרואיסטית', על אחת כמה וכמה.

הצביעות החברתית של טוענים ממין אלה מכסה על שמרנות, על בורות ועל הומופוביה. היא גם זו שעמדה מאחורי אישור התיקון הנואל והנפשע לחוק הפונדקאות, שעבר השבוע בכנסת. צחוק הגורל הוא, שהחוק הזה התקבל בשל החרדים והדתיים, שאיימו להפעיל בגינו את הממשלה. החברה החרדית והדתית נגועה בניצול ילדים, בהזנחתם הפושעת, בפגיעה פיסית בילדים ובמעשים מגונים בילדים. החברה הזאת, הבנויה על מודל האב-אם קלאסי, היא גם זו המייצרת בישראל את בעיית הילדים שעברו הזנחה או התעללות, שההומואים נדרשים, כביכול, לאמצם, במקום לגדל 'ילד יתום בלא אם.'

על זה נאמר, עם אב ואם כאלה, יהודים מאמינים ושומרי מצוות, הפוגעים בילדיהם לעתים, כפי שראינו רק אתמול, באופן חסר תקנה, באמת מוטב לו היו יתומים.

אבל ילד שנולד למשפחה גאה הוא ילד שנולד מתוך אהבה גדולה ומתוך רצון וכמיהה. וילד כזה, יגדל ויהיה לתפארת. או, כמו שאמרה לי שוב הבוקר יעל, הגננת של מיכאל ודניאל ב'גן צבר', "אתה באמת לא מבין איזה ילדים נפלאים יש לך." ושוב סיפרה לי כיצד דניאל גילה רגישות יוצאת דופן לילד אחר בגן.

"אתה יודע, דניאל," ליטפתי היום את ראשו, בדרך לגן, כשבאנו לאסוף ממנו את מיכאל בשעת צהריים, "אני ממש שמח שאתה הבן שלי."

"אני יודע, אבא," חייך דניאל.

שתהיה לכם/ן שבת שלום. ואתם בהחלט מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה. תודה רבה.