המורה יושב על ההר – מפגש כתיבה חד-פעמי און ליין.

DSC_5057

היום קיימתי שיעור און ליין עם קבוצת תלמידים משלי. השיעור היה כה מוצלח, וכול כך שימח אותי, עד שהחלטתי לפתוח אותו באופן חד-פעמי בפני הציבור הרחב.

ביום ראשון הבא, 11.2.18, בשעות 10-12 לפני הצהריים, אקיים אם כן שיעור און-ליין בנושא "הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה" – על תהליך היצירה.

במהלך השיעור אעשה לכם/ן כמה תרגילי כתיבה קטנים, נחמדים, ואדבר אתכם על תהליך היצירה. איך מחוללים כתיבה שופעת ומשוחררת ממחסומי כתיבה או מחסומים רגשיים ואחרים, איך מתגברים על החוסר בזמן, על הקושי להתמקד ועל הפחד לכתוב, ובעיקר – איך מנהלים יחסים בריאים עם שד הפרפקציוניזם וחבר מרעיו – השופט, המבקר והצנזור הפנימי.

במהלך השיחה גם אחשוף מעט מתהליכי היצירה שלי, מסביב לספריי המוכרים.

זוהי הזדמנות חד-פעמית לבקר אצלי בסטודיו, מבלי שתצטרכו לעלות על ההר, לתובל. למעשה, אינכם צריכים אפילו לצאת מחדר העבודה שלכם. הכינו לכם כוס קפה או תה טובה, הדליקו מחשב – ונדבר.

הנה הקישור לשיחה:

אילן שיינפלד: הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה. הרצאה חד פעמית על תהליך היצירה. 
Sun, Feb 11, 2018 10:00 AM – 12:00 PM IST

Please join my meeting from your computer, tablet or smartphone.
https://global.gotomeeting.com/join/759297141 

You can also dial in using your phone. 
United States: +1 (571) 317-3112 

Access Code: 759-297-141
First GoToMeeting? Let's do a quick system check:https://link.gotomeeting.com/system-check

מחיר המפגש: 90 ש"ח. תוכלו לשלם כאן.

מפגש כתיבה חד פעמי

שיחה חד פעמית עם אילן שיינפלד על תהליך היצירה.

₪90.00

שלכם/ן,

אילן שיינפלד.

מודעות פרסומת

טייס מתמחה מחפש נוסעים לטיסה טרנס אטלנטית – על סדנאות כתיבה

ilan shinefeld.jpg
אילן שיינפלד, "כורה ספרים". פורטרט בבגדי כורה במרתפי ספריית 'שער ציון בית אריאלה' (2002). צלם: דור גרבש. התמונה נתרמה לעמותה לילדים בסיכון. 

     תארו לעצמכם שאתם פותחים עיתון או דף פייסבוק, ונתקלים במודעה שזו כותרתה. היא מציעה לכם טיסה ממושכת, בתנאים נוחים ובתשלום מוזל, אבל בידי טייס מתמחה.

הייתם טסים איתו?

זה מה שאת/ה עושה, כשאת/ה הולך לסדנת כתיבה עם סופר או סופרת, שהוציאו ספר ראשון, אולי אפילו רב-מכר, וכבר בטוחים שיש להם מה ללמד אותך.

אתה מפקיד את נפשך, את רגשותיך ואת הנימים העדינים של היצירתיות המבקשת להיפתח בך בידי בני אדם, שיש להם אולי כוונה טובה, אבל הם לא בהכרח מתאימים להנחיית קבוצה בכלל, ולעבודה בתחום פיתוח היצירתיות בפרט.

יש המון מנחי כתיבה. כול אחד שכתב ספר ורוצה להתפרנס הופך את עצמו למנחה כתיבה. אך לא כול אדם כותב יכול להנחות את זולתו בתהליך הכתיבה. פיתוח כתיבה כרוך בהתפתחות אישית, בתהליך נפשי ורגשי עמוק. זו עבודת עומק, לא עבודת שטח. מדובר בגילוי מרחבים חדשים בנפש, שחרור קולות מודחקים, לא בתיקון תחביר וכתיב ובעיות סגנון. זו אינה עבודתו של מנחה כתיבה, אלא של עורך לשון.

כתיבה היא מקצוע של יחידים, וסדנת כתיבה אינה מהווה תחליף לחיי חברה. אבל אם ההנחייה נעשית נכון, נוצרת בסדנה קבוצת שווים, שחבריה וחברותיה מלווים אלה את אלה בכתיבתם ובחייהם גם שנים ארוכות אחרי כן.

איך תדעו אם אתם בידי המנחה הנכונ/ה?

  •      אם המנחה שלך נותן לך ביקורת על עבודותיך, הוא מנחה רע. הוא מפרנס את האגו שלו ואת המבקר הפנימי שלך. הוא בונה אצלך פדנטיות, לא מטפח בך יצירה.
  •      אם המנחה שלך מתחילה את המפגש השבועי בגירוי כתיבה, ומסתפקת בזה, זה רע. זה אומר שחסר לה ידע תיאורטי בתחומי הכתיבה. היא תוציא ממך חומרים אינטואיטיביים, אך לא תדע איך לכוון אותך לעצב את החומר הכאוטי על פי עקרון ארגון כלשהו. והשילוב בין השניים הוא חיוני למעשה היצירה.
  •      אם סדנת הכתיבה אינה מלווה בהקניית ידע סדורה ושיטתית, זה אומר שהסדנה שאתה משתתף בה היא שליפה מן המותן, פתרון של פרנסה, לא קורס מובנה.
  •      אם הסדנה מסתיימת בעונג הרפה והארעי של פרסום חוברת מפרי עטם של המשתתפים זה רע. היא מחנכת אותך לקוצר רוח, לציפייה לתגובה מיידית ולחוסר יכולת להשהות טקסט ולעבודה עליו גרסה אחר גרסה עד להבשלתו המלאה.
  •      אם בסדנה אינך לומד/ת לבצע תחקיר רגשי ותחקיר עובדתי, לשכתב ולעבור מגרסה לגרסה, אינך מקבל/ת את הכלים הדרושים לך להשלמתו של ספר.
  •      אם המנחה אינו עומד איתך על כתיבה יומיומית ומחויבות למעשה היצירה, ואינו עושה כן בעצמו/ה, הוא מנחה בעייתי. הוא תקוע בעצמו במחסום כתיבה.

מי המנחה שלך? האם יש לו עבר עשיר בהדרכה? האם הוא עבר דרך ארוכה כיוצר? האם הוא/היא סופר ידוע או סופר מתחיל, בן או נכד של קצב, של פוליטיקאי או של ראש ממשלה? אילו תפקידים מילא בעולם הספרות מלבד היותו יוצר? האם היה עורך/מתרגם/מורה/מרצה לספרות/מוציא לאור? כמה נקודות מבט על עולם הספרות וכמה כלים יש בידו להקנותם לך?

ישנם הרבה מורים ומורות לכתיבה בישראל, והרבה בתי ספר וסדנאות לכתיבה. רבים מכם, המבקשים להתנסות בכתיבה או מחפשים ליווי של אדם מנוסה במהלך כתיבתו של ספר, מוצאים עצמם נרשמים לסדנת הכתיבה הראשונה שהם מוצאים בגוגל. אחרי כן, במקרה הטוב אתם מתאכזבים מרה. במקרה הפחות טוב, הסדנה שחשבתם שתועיל לכם גורמת לכם לפקפוק עצמי ולמחסום כתיבה.

אני מזמין אתכם ואתכן להתנסות בדרך אחרת. במסע מתמשך על פני שלבים ברורים וידועים, שמשכו תלוי רק בך. בואו להתנסות אצלי בקורס הראשון, שכולו עוסק בגירויי יצירה, ומלמד איך לעבוד עם זיכרון וזיכרונות, חושים ורגשות, חלומות וקולות פנימיים ועוד. אחרי כן תוכלו, אם תרצו, להמשיך איתי בקורס על יסודות הדמות והעלילה, ואז לעבור לקורס הבוגרים, במהלכו מדי שבוע נפגשים החברים והחברות בקבוצה, שומעים מפי הרצאה על דרכי העיצוב של מסע הגיבור, וכותבים עוד פרק בספרם הבא.

בתום כתיבתה של הגרסה הראשונה כתב-היד מועבר אלי לחוות דעת, שאורכה בדרך כלל כ-16-20 עמודים, המהווה תכנית עבודה לשכתוב ולכתיבת הגרסה השנייה. אחרי כן, אם תרצו, גם אערוך את ספרכם.

שמי אילן שיינפלד. אני מדריך ומורה מגיל 14, בתחילה בתנועת הנוער, אחרי כן בצבא, ואז באוניברסיטאות ובמכללות, בבתי ספר ובמסגרות פרטיות. אני כותב מגיל 14, בכול סוגות הכתיבה. שירה, סיפורת, דרמה, ספרות ילדים, ביקורת, מחקר, מאמרים, טורי דעה, בלוגים והודעות לעיתונות.

מגיל עשרים ואחת, עם שחרורי מן הצבא, שימשתי במשך שתים עשרה שנים כסגן עורך הספרות בעיתון "על המשמר." אחרי כן כיהנתי כדובר התיאטרון "הקאמרי" במשך שלוש שנים, ועוד עשר כאיש יחסי ציבור בתחומי התרבות. בו-בזמן ייסדתי כתב-עת לספרות, הוצאה לאור ומשרד יחסי ציבור עצמאי, ערכתי אלפי יצירות ומאמרים משל טובי הסופרים בישראל, כעורך ספרותי, וכן מאות ספרים.

אני מכיר את תהליך הכתיבה והעבודה על ספר משלב הרעיון ועד שלב הכריכה, ההדפסה, השיווק ויחסי הציבור. למעשה, אני היחיד בישראל שיכול ללוות אותך מצעדיך הראשונים בכתיבה ועד לשיווק הספר לקהל הקוראים.

אני מלמד כתיבה מזה שנים רבות. עשרות מתלמידיי ותלמידותיי כבר הוציאו לאור ספרים, שנכתבו תחת הדרכתי. חלקם אף זכו בפרסים.

אני מזמין אותך לצאת איתי למסע הנפלא, המחכים והמצמיח הזה, של תהליך הכתיבה.

סדנאות בוקר בתל אביב

סדנת הכתיבה החדשה שלי תתקיים מדי יום ראשון, החל מ-4.3.18, בשעות 10-13, בבית הסופר בתל אביב.

סדנת הכתיבה למתקדמים, בוגרי הקורס הראשון שלי,  תתקיים מדי יום שלישי, החל מ-6.3.18, בבית הסופר בתל אביב.

סדנאות ערב בתל אביב

סדנאות הכתיבה לבוגרים, העובדים על ספר בהנחייתי, תתקיימנה מדי יום ראשון, החל מ-4.3.18, בשעות 17-20, בבית הסופר בתל אביב (לקבוצה הוותיקה) ומדי יום שלישי, החל מ-6.3.18, בבית הסופר בתל אביב (לקבוצת הבוגרים החדשה).

סדנאות און ליין

אם אין באפשרותך ללמוד בשעות הבוקר, תוכל ללמוד אתי בכיתה וירטואלית און-ליין. הקורס און ליין יתקיים בימי רביעי, החל מ-7.3.18, בשעות 20-22.

סדנאות לתושבי הצפון ומשגב

סדנת מתחילים חדשה תיפתח בימי שני , החל מ-12.2.18, בשעות 19-22 בספרית "יד שטרית" בטבריה (הרשמה דרך הספריה בלבד, לא כאן)

סדנה חדשה לכתיבת שירה בלבד תיפתח בימי רביעי בשעות 19-22, החל מ-31.1.18, בביתי בקיבוץ תובל.

סדנת מתקדמים חדשה תיפתח בימי חמישי בשעות 19-22, החל מ-1.2.18, בביתי בקיבוץ תובל.

סדנאות נוספות תיפתחנה במכללת כנרת בהמשך השנה (הרשמה דרך היחידה ללימודי חוץ במכללה)

     מחיר הסדנאות: 1800 ש"ח ל-12 מפגשים. ההרשמה בטופס להלן, במייל ilan@isheinfeld.com או בטלפון 0522-300098. ניתן לשלם בתשלומים בכרטיס אשראי. כל הסדנאות פתוחות גם בפני בני נוער וצעירים לפני צבא, או עולים חדשים/כותבי אנגלית. ניתן להגיש עבודות בשפה האנגלית. כל הסדנאות מלוות בחוברות טקסטים, מחייבות שימוש במחשב ובאינטרנט וכרוכות בהגשת עבודות מדי שבוע.

     אם ברצונך להבטיח את השתתפותך באחת הסדנאות הפרטיות שלי, תוכל להקדים ולשלם כאן.

סדנת כתיבה בהנחיית אילן שיינפלד

סדנת כתיבה למתחילים, למתקדמים, לבוגרים, לשירה או לסדנה און ליין, כול סדנה למשך 12 מפגשים.

₪1,800.00

     אשמח לשמוע ממך, ואשמח על הפצת פוסט זה למי שנראה לכם/ן שעשויים להתעניין בסדנאות הכתיבה שלי.

     בתודה,

אילן שיינפלד.

 

כבד לי בנשמה (היום ה-21)

אשת הפיראט היהודי.jpg

     הבוקר קמתי וראשי כבד עלי, משום שנת הלילה, אך בעיקר בשל אי-מייל שקיבלתי אמש מחבר נעורים אהוב ומוערך על-ידי מאד, שבו ביטא את רחשי לבו כלפי הקמפיין שלי לגיוס המונים. כך, בין השאר, כתב לי:

     "הגבול בין קבלת סיוע מחברים לתלות מתמשכת וחו"ח 'קיבוץ נדבות' הוא מדרון חלקלק שלעיתים קשה לזהות את הגבול ומאד קשה לחזור. אני מכיר כמה אנשים בגילנו שפוטרו, נפלו כלכלית וחצו אותו ורוצה למנוע ממך את הסכנה הזו […] כמו שכתבת, לקחת החלטה נכונה אמיצה בגיל 52 לאמץ 2 ילדים ואכן יש לך אחריות, ואני חושב שבחרת נהדר להיות הורה, למרות הגיל. ברור לי שגידול 2 ילדים לבד זו משימה מאוד מאוד קשה.

     השאלה איך תבטיח את ביטחונך וביטחונם הכלכלי חשובה , מוסרית ופרקטית, יותר ממימוש עצמי מלא/אופטימלי שלך כסופר (וזה לא בינארי, או – או, אלא שאלה של מינונים וגם מימשת את עצמך לא מעט עד היום, אתה סופר מוכר ומוערך). ובמחשבה קדימה, ונניח שתגייס 250 אלף ותשרוד איתם שנה, אז שנה הבאה תצא לעוד מבצע? ועוד אחד? ובעשור של גיל 60-70, כשהילדים בני 8-18, היכן תעמוד?? מתי שהוא הזרם ייפסק, ואל תתרשם מכמה עשרות פוסטים תומכים בפייס. יש אלף שלא הגיבו, הם הרוב הדומם. האחריות שלך כלפי עצמך וכלפיהם צריכה לגבור על הדחף האומנותי או צורך להתמסר לכתיבה, זק ככל שיהיה. אנחנו לא בני 20 ואין לנו את הלוקסוס להמר.

     בהכירך אותי כאדם מעשי ומכיוון שחשפת הכל בכתבה אני מרשה לעצמי לתת לך  עצת אוהב: קח את יהודה עמיחי כמודל – לוחם, משורר ומורה. יש לנו עוד 10 שנים עד לפנסיה, מכללות ובתי ספר באזור מעלות, כרמיאל או עכו וכדומה ישמחו להתברך במחנך ומורה לספרות ברמתך. עבודה כזו תשלב את עולמך עם שליחות ערכית וחינוכית, שגם היא לא זרה לך. אני מכיר אותך, אתה תהיה מורה מצוין ונערץ. ובמישור הפרקטי – עם משכורת של כ 10,000 ₪ בחודש במשרה של 24 שעות שבועיות ורק 8 חודשי עבודה נטו בשנה (כן כן זה המקצוע), יוותר לך זמן (וקצת כוח ) להיות עם הילדים ולכתיבה […] במונחים של מגזרי שוק אחרים, בהם התקן הוא כ 2000 שעות בשנה, זו חצי משרה. לא בכדי הפך מקצוע ההוראה דה פקטו ל'משרת אם.' מצטער שאני מקשה עליך, מתנצל אם פגעתי או חדרתי לנושאים לא לי."

*

     אני מבקש מראש שלא תגיבו במילה אחת על דבריו, מפני שמדובר בחבר אהוב מאוד, ואינני רוצה ולו שמץ פגיעה בו. אבל מכתבו הקשה עלי מאוד דווקא משום שאני מעריך אותו, את יושר לבו ואת כנותו, ובטוח בדאגתו לי.

     המכתב הקשה עלי מכמה טעמים. ראשית, משום שלא אימצתי את ילדיי אלא הבאתי אותם לעולם באמצעות פונדקאית, מזרעי שלי. הם בשר מבשרי, ויקרים לי יותר מעצמי. שנית, משום שאין טעם לשלוח אותי להיות מורה בתיכון. אני מתפרנס מהוראת כתיבה יוצרת במסגרת האוניברסיטה הפתוחה ומסגרות אחרות כבר במשך חמש עשרה שנים. ובזה בדיוק העניין. מזה בדיוק אני רוצה להשתחרר, חלקית, אני אוהב ללמד, אבל חייב להשתחרר מזה חלקית, כדי להיענות לצו העמוק יותר של היצירה.

     המכתב שלו הקשה עלי בעיקר מפני שהציף בדיוק מה שהוא, ואולי גם חבריי הרבים ובני משפחתי חושבים על פנייתי לציבור, אך נזהרים מלומר לי. שהפכתי את עצמי לקבצן, שביישתי את עצמי ופגעתי בשמי הטוב, שאני במדרון חלק שאין ממנו תקומה. אלה דברים מחרידים, מפני שהם מהדהדים גם את פחדיי, גם את חלק מן הקולות הפנימיים שבתוכי.

     אבל איש מסובביי אינו חי במקומי ואינו יודע עם אילו לחצים מן הבנקים אני מתמודד, בנוסף על תביעת היצירה ועל לחצי החיים. איש מהם גם אינו חי את נסיבות חיי – הבקשה המפורשת ממני שאוציא לאור ספר מדי שנה או שנתיים, והגילוי המבעית שלי, שחברת הפקה ישראלית עומדת לצלם סדרת טלביזיה על הסיפור של 'צבי מגדל', ארגון הסרסורים היהודיים בארגנטינה, העומד בבסיס רב-המכר שלי 'מעשה בטבעת,' וזאת – תוך הכחשה של קשר כלשהו בין הסדרה לבין ספרי, ובהתאם, אי בקשת זכויות יוצרים ותשלום עליהן (מה שהבהיר לי שעכשיו הזמן שבו עלי לשבת ולכתוב סדרות טלביזיה בעצמי משלושת ספריי, אחרת אאבד את עולמי).  איש מהם גם אינו יושב, כמוני, לבדוק עשרות עבודות מדי שבוע, משל תלמידיי, ולערוך שניים-שלושה ספרים בו-זמנית, בזמן המעט שנותר בידיי מיומי ומחיי, הזמן שאני מוכרח להקדיש ליצירתי.

     אינני כועס על חבר נעוריי, גם לא על איש מבין חבריי ומי שבחרו לא לתרום לי, לא להשתתף במה שהם רואים כמנוגד לערכיהם וגם כמנוגד לטובתי. אני גם לא מאוכזב מהם. אני יודע רק דבר אחד פשוט. כול שקל שנתרם מאפשר לי להחזיק את הראש מעל המים ברגע זה, מול הבנקים, ומאפשר לי עוד 1000 מילה ביום. כול שקל כזה מקרב אותי קצת יותר למטרה שלי. לשבת ולכתוב יום שלם, או לפחות בכל הזמן הנתון שיש לי, מבלי ליירא את נפשי ולהעסיק את עצמי בדאגה ליומיום, לעכשיו, להווה.

     קשה לי מאוד לעמוד במקום הזה, של המבקש. הוא מנוגד לאופיי ולערכיי. אני אדם שתמיד עבד בחייו, ומעולם לא הושטתי ידי בבקשת עזרה מאיש, מלבד פעמיים, בזמן המשבר עם בית הקפה שלי. ואז זה היה לא למעני, אלא למען עובדיי, שלא יכולתי לעמוד למולם בשעה שאינני יכול לשלם להם את משכורותיהם, לא בשביל עצמי. וגם פה עוד נותרו לי קצוות לסגור, הכלולים ביני לביני במניין חובותיי בעולם.

     עם זאת, כשהתלבטתי האם בכלל לפתוח בקמפיין הזה, או להמשיך לברוא לעצמי פרנסות, כפי שאני מיטיב לעשות, הבנתי דבר אחד. שאני צריך להמשיך לברוא לי פרנסות – אבל חייב לפתוח בו-זמנית צינורות של שפע בתוך חיי, לאפשר למי שרוצה לעזור לי, לעשות כן. ושאסור לי להתבייש בזה, מפני שאם אתבייש בזה, או אדון את עצמי לחומרה, כפי שאני יודע כול כך טוב לעשות, אולי אהיה צודק ומוסרי בעיני עצמי, אבל אהפוך לכותב מסתוכל, שאינו ממלא את תכלית חייב. וזה יכאיב לי לא פחות, אלא הרבה יותר.

     אינני רוצה להגיע לערש דווי, בגיל מאה ועשרים כמובן, לא פחות מזה, כשאני מלא צער ויסורים על כך שלא עמדתי בתכלית חיי. ולמען האמת, גם אינני רוצה לחוות את התחושה הזאת ביומיום. הרגשתי כך לא אחת, והתחושה הזאת מאיימת להטביע אותי בתוכה. זו הסיבה לכך שאני כול כך עקבי ועיקש בנוגע למנת הכתיבה היומית שלי.

     אי-כתיבה מרעילה את חיי ומטילה צל כבד של תסכול ושל יאוש על חיי ועל הורותי ועל ילדיי. לכן, אני מוכרח למצוא מדי יום את הדרך לתמרן בה בין מחויבותי העמוקה ואחריותי האינסופית לחיי ילדיי, כהורה מפרנס, יחיד, שעליו לא רק לפרנסם אלא גם לגדלם מסופקים מבחינה רגשית – לבין מחויבותי העמוקה לעצמי ולקוראיי.

     זה מה שעומד בבסיס הפנייה הזאת לציבור. זו האמת לאמיתה. אתם, קוראיי, אינכם צריכים לחוש שום חוסר נעימות, במידה ואתם לא רוצים, לא מוכנים או לא מסוגלים לתת את חלקכם בקמפיין הזה. לא אדון אתכם לכף חובה, גם לא אנתק את קשריי עם איש מכם.  אני אוהבכם ומכיר לכם תודה אפילו על עצם קריאתכם בבלוג שלי.

    אבל אני יודע דבר אחד. כול מה שאני עושה וכותב כאן, בפוסטים היומיים האלה, מאז תחילת הקמפיין, בא מתוך הכוונות הטהורות ביותר, בלב פתוח ובנפש גלויה. ואני הוא זה שיצטרך לעמוד, בסופו של דבר, בפני קוני, שיבדוק מה עשיתי בחיי עד הנה' עד כמה מימשתי את תעודת חיי ומה מידת הפינוק, הנירפות או העצלות שהתרתי לעצמי. ואני די בטוח, שאולי אכשל במבחן הבושה והפגיעה בשמי הטוב, אך אעמוד יפה במבחן החריצות, המחויבות והחתירה להגשמת יעודי. ודי לי בזה, חברים. באמת.

     הקמפיין שלי לגיוס המונים נמצא כאן: https://www.mimoona.co.il/Projects/4206.

     אם קשה לכם להתייחס לזה כאל תרומה, או כאל 'קבצנות אינטרנט,' כפי שהטיחה בי מישהי, אתם מוזמנים לחשוב על כך באופן הבא: זה לא קמפיין התרמה אלא קמפיין שיווק. אני מוכר בו מראש את ספריי ואת שירותיי כמורה, וביוקר, ובאותה הזדמנות מכפיל ומשלש את יחסי הציבור שלי ל'אשת הפיראט היהודי,' ספרי החדש, ולספריי הבאים.

     איש יחסי ציבור יודע תמיד להמציא עוד סיבות ליחסי ציבור. זה גם מה שאמרתי לעצמי, כשנבוכותי לפתוח בקמפיין הזה. אילן, אין לך מה להתבייש. אתה מוכר מראש את הספרים ואת ההרצאות והסדנאות שלך, ומייחצן את ספריך הקודמים והבאים. וזה אחלה. זה בסדר גמור.

     שיהיה לכם שבוע טוב.

נ.ב.

     הבוקר בילינו בחוף אכזיב, אחד החופים היפים בארץ. מתחם קמפינג, עם שתי בריכות שכשוך ענקיות,  טבעיות, של ים כחול ומלא דגיגים. שחינו במים שעה ארוכה, אחרי כן חפרנו בידינו בחול ומצאנו אוצרות של פיראטים – אבנים שהים שייף אותן בכל מיני צורות, צבעים ומרקמים. הבטחנו לעצמו שנשוב לשם, אולי אפילו השבוע.

     בשלב מסוים, כשהילדים השתכשכו למולי במים הרדודים, נטלתי לידי את המחברת והעט, ואת כרטיסיות התחקיר שלקחתי איתי לחוף הים, בחרתי כרטיסיה אחת וכתבתי סצנה שלמה ברומן הבא שלי. וגם שיר. ואז הרמתי עיניי לכחול העמוק הזה של ים ושמיים, וידעתי ששוב ניצחתי היום באמנות האפשר.

     כעת, בחמש וחצי אחר הצהריים, התיישבתי לכתוב לכם את הפוסט הזה מוקדם מן הרגיל, רק מפני שסיכמתי עם מיכאל ודניאל, שאני יושב עם עצמי חצי שעה בדיוק. והנה היא עברה.

     להתראות:)

מחסום הכתיבה הסקסי שלי (היום ה-19)

1881
ארוחת צהריים של יום חופש ראשון עם אבא

 

 

1882
פשטידת ברוקולי ללא גלוטן: 500 גרם קוטג', 500 גרם סקי, 3-4 ביצים, חצי חבילת ברוקולי קפוא, פלפל, מלח. זהו. יצא מדהים. חילקתי את זה לשתי תבניות קטנות, אחת להיום, את השנייה הקפאתי ליום אחד.

  מחסום הכתיבה שלי סקסי לאללה. הוא בן 26, עורו שחום, שערו שחור, גופו צנום ומתוק ועיניו כחולות כים. בימים האחרונים הוא ניסה אותי פעמיים. אמש, רגע לפני שהתיישבתי לכתוב, הוא בדק: "אתה לא רוצה להיפגש הלילה? זה הלילה החופשי היחיד שלך מדי שבוע, וזה היום הקבוע שלנו."

     "מצטער," השבתי לו, "יש לי התחייבויות קודמות."

     לא רציתי לספר לו שאני מחויב הלילה לכתיבה שלי. זה היה הורס אותו. אז הסתרתי ממנו את הדבר, ונשארתי ער עד שתיים לפנות בוקר, כותב את הפוסט היומי שלי באנגלית ובעברית.

     היום הוא הופיע אצלי שוב. זה היה חצי היום האחרון של הילדים בגן. בשעה 13.00 בדיוק  יתחילו את חופשת הקיץ שלהם. זו חופשה מקוצרת, תודה לאל, רק בין 18 לאוגוסט ל-1 בספטמבר. אבל בימים האלה אהיה עסוק איתם בלבד.

     "אתה לא מוכרח לכתוב היום," הוא אמר לי, "קח את זה בקלות, אילן. יש לך כול כך הרבה דברים אחרים לעשות."

     כמעט התפתיתי לו. אבל אז בקע בתוכי קול זקן וחכם ואמר לי, שאתמול לא כתבתי כלום ברומאן הבא שלי, ואם לא אכתוב בו גם היום, מחסום הכתיבה שלי יתבסס בביתי על מנת להישאר. ואז אגלה, שהוא לא בחור סקסי בן עשרים ושש, אלא מפלצת בת אלף שנה. אתה חייב להילחם בו, אמר בי קולי החכם. היום אתה חייב להכפיל את מנת הכתיבה שלך, על חשבון אתמול.

     אבל היום יום שישי, יום החופשה הראשון של ילדיי. הם לא יאכלו צהריים בגן, כך שאני חייב לבשל להם ארוחת צהריים. ומכיוון שמיכאל הזמין ממני פשטידת ברוקולי, בדיוק כמו שעושה קאמלה, המבשלת הערבייה הנפלאה מן הכפר למטה, עלי להתקשר אליה, לבקש ממנה (שוב) את המתכון ולרדת לכפר כדי לרכוש את המצרכים שאזדקק להם כדי לבשל את זה.

    זה מה שעשיתי. הבאתי את הילדים לגן, עשיתי אימון אירובי של מחצית השעה בחדר הכושר הקיבוצי, ירדתי לערוך קניות בכפר, חזרתי הביתה, שמתי כל דבר במקומו, הכנסתי פשטידה לתנור וסיר ספגטי על האש, ואז ניקיתי את הבית לכבוד שבת.

     כשסיימתי הסתכלתי בשעון. השעה הייתה 12.05. נותרו לי בדיוק עוד 25 דקות לפני שהיה עלי ללכת לגן, לאסוף ממנו את בניי ולהתחיל בזה את חופשת הקיץ. לא הייתה לי שום כוונה לתת לעשרים וחמש הדקות יקרות הערך הללו ללכת לאיבוד.

     הוצאתי את מכונת הכתיבה שלי אל השולחן בחצר. התיישבתי לידה וכתבתי בה שלושה דפים הכי מהר שיכולתי. אז, ורק אז, נסעתי לגן.

     חזרנו הביתה. אכלנו ונחנו. ידעתי שאחר הצהריים והערב עלינו לנהוג 45 דקות בכל כיוון אל קיבוץ לוטם. קהילת תובל שכרה את מתחם בריכת השחייה של לוטם כדי לערוך בו את חג הקיץ הקיבוצי שלנו.

1883
דניאל משתובב על מגלשת המים בקיבוץ לוטם
1884
מיכאל משתובב על מגלשת המים בקיבוץ לוטם

    נסענו לשם, פגשנו את כול חברי הישוב ובילינו עמם נפלא. מיכאל ודניאל שחו בבריכת השחייה, שיחקו עם חבריהם על מתקני המים המתנפחים, שהובאו לשם במיוחד, אכלנו ארוחת שישי על האש יחד עם חברי תובל, היה כיף. הצלחתי אפילו להחליף כמה מלים עם חברים מן הקיבוץ, שעמם רציתי לשוחח מזמן.

     חזרנו הביתה בתשע בערב. רחצתי את הילדים, קראתי להם את הסיפור על הסנדלר והגמדים, ואחרי שנרדמו (בהדרגה, הם קפצו כמה פעמים למטה, מאשימים איש את רעהו שהוא מפריע לאחיו לישון, עד שהודעתי להם, שאם לא יילכו לישון לא יזכו בשום בילוי מחר) התיישבתי בחצר, וכתבתי עוד שלושה עמודים ברומאן הבא שלי.

     ניצחתי. מחסום הכתיבה שלי נעלם, ונראה שלא ימהר לשוב הנה. הוא כבר הבין שאני יציב ועיקש, שאני מחויב לגמרי לכתיבה שלי, ושכול עוד אני כך, כול עוד אני מחובר לגמרי לשפיעה ולזרימה היצירתית שביקום ובתוכי, אין דבר שיוכל לפעול נגד זה.

     הייתי שמח לו חברי בן העשרים ושש היה פנוי הלילה, לחגוג אתי את הניצחון הקטן הזה. אבל הוא לא פנוי. אולי אוכל לפגוש בו מחר, אולי לא. כך או כך, גם מחר אכתוב, ואין זה משנה כלל כיצד אעביר את היום עם בניי.

     אם אתם יודעים משהו על חזון ועל מחויבות, אנא היכנסו לקמפיין שלי לגיוס המונים, ותמכו בו, ובי. התמיכה שלכם מאפשרת לי לכתוב מדי יום, מבלי להיות מוטרד על ידי הבנקים.

     הנה אילוסטרציה קטנה: היום חיכתה לי הודעה בתבת הדואר, שבישרה לי כי קיבלתי מכתב בדואר רשום. עכשיו ככה: מאז שקרס בית הקפה שלי, בשנת 2002, עם חובות כבדים, יש לי חרדה מפני מכתבים רשומים. אלה תמיד היו מכתבים מעורכי הדין של הבנקים או מהוצל"פ.

     הגעתי, אפוא, למשרד המזכירות היום, די מבוהל. אשת הדואר הגישה לי מכתב רשום מבנק דיסקונט. הייתי בטוח שזה מכתב התראה רשמי, הדורש ממני את השבת מלוא חובי לבנק, רגע לפני נקיטת צעדיים משפטיים. לרווחתי, כשפתחתי את המעטפה גיליתי בה צ'ק ע"ס 80 ש"ח, שחזר אלי מהפקדתו בבנק. מסתבר שמישהו קנה ממני את הספר 'חדוות המין ההומוסקסואלי,' ואפילו זירז בי לשולחו אליו מיד, ושילם לי את תמורתו בצ'ק מחשבון שנסגר כבר מזמן.

    שיבושם לו. העיקר שיהנה מן הספר.

     אבל האנקדוטה הזאת יכולה להבהיר לכם עד כמה החרדה שלי מן הבנקים גדולה, ועד כמה חרדה כזו יכולה לשתק אותי ככותב.

     אז הנה זה, כאן. הקמפיין שלי. ושתהיה לכם/ן שבת טובה.