להתחבר אל השפע

     "אתה מעשן כי באמצעות העשן אתה חוסם את ערוצי התקשורת שלך," שמעתי בתוכי היום קול. "נדמה לך, שאתה זקוק לניקוטין כדי להתמקד, להתרכז, אבל למעשה אתה ממסך את עצמך, חוסם את עצמך מפני השפע, וכך סוגר חלק גדול מיכולותיך. למעשה, אתה יכול לעבוד בו-זמנית על דברים שונים, באופן מניפתי. העשן פשוט סוגר אותך בדבר אחד."

     זה היה במהלך המפגש השבועי שלי עם יצחק, העובד איתי בשיטת "השער." היום שאלתי לשמה והוא אמר לי ששמה The Gate. מסתבר שמי שהמציא אותה שמו יוחאי ישראלי, והאתר שלו, שפגשתיו אך עוד לא התעמקתי בו, נמצא כאן.

     המדהים בשיטה זו, אמרתי ליצחק, הוא שהיא עובדת מתחת למגננות של היחיד, חוצה דרכן היישר אל תוך לבו, אל מהותו, ומחברת אותו עם ישותו המלאה, השלמה והגבוהה ביותר, זו הנמצאת מעבר לאגו, לפרסונה שהתרגל לראות בה את עצמו.

     אני, למשל, חזרתי הבוקר לילד שהייתי בגיל שש, כאשר קיבלתי מידי המנהלת של בית הספר היסודי בנווה מגן, זהבה, את ספר העברית הראשון שלי. התבוננתי בעצמי שם, וגם בסדרת התמונות שצולמתי בהן בגן חובה, אוחז בספר. הייתי ילד יפה, חכם ומלא תום. עוד לא נגעה בי אז ידו הרעה של העולם, בדמות הדחייה שחוויתי מילדי השיכון שגרתי בו, ואחרי כן מידי אחרים.

    הדחייה ההיא לימדה אותי להתגונן, לעטות על עצמי שיריון. היו ועוד יש לו פנים רבים ושונים. הפן המרכזי הוא הפעילות למען הכלל, החריגה מעצמי אל החוץ, שהתפתחה לקושי להישאר בתוך השלווה הפנימית, שהיא המצב הטבעי שלי. גם אמי זכרה לברכה דרבנה אותי לכך. היא דאגה בראותה שאני שקוע בעולמם של ספרים, והאיצה בי שוב ושוב לרדת אל החצר, לשחק עם הילדים, שהיו מתאנים לי לא אחת.

     הפן האחר של ההתגוננות הזאת מפני מכוותו של עולם הוא סגירת הפתחים שלי בפני השפע הרוחני שחוויתי כול חיי. אין מדובר רק בתיקשור, אלא גם בשפע המזומן בפני אדם יוצר, ברגע שהוא פותח את דלתותיו ומניח לשפע של היקום לבוא אליו.

     אמנם, אף על פי שסיגלתי לעצמי דרכי התגוננות אלה ואחרות, הספקתי במהלך חיי עד הנה לעשות הרבה. כתבתי עשרות ספרים, בניתי והחרבתי מערכות יחסים, הקמתי עסקים וסגרתי אותם. אבל כול אלה הם באמת כאין וכאפס למה שביכולתי לעשות, כאשר אני מחובר לגבוה שלי, ודרכו ליקום. אני מצוי אז מחוץ לגופי, שט נעלס בתוך ים האנרגיה המואר והמבורך שהיקום כולו עשוי ממנו, מחובר לבריאה.

     זה מה שחוויתי היום. ואז גם שמעתי בתוכי קול אומר, "כאן מצויים כוחות המרפא שלך, את עצמך ואת אחרים. עכשיו אתה יודע איך להתחבר אליהם, ואיך לתת להם לשפוע מתוכך אל הזולת."

     כמעט מיד ריפאתי חלק מסוים בגוף האסטרלי שלי, ואחרי כן גם בגוף הפיסי. ואז ידעתי, שאכן הגעתי למקום חדש, נפלא. התחברתי לילד שבתוכי.

     וברגע שנוכחתי בזה גם התרחבה באחת ההתבוננות שלי בבניי. נמלאתי חמלה ואהבה כלפיהם. הבנתי שהיו רגעים שבהם מישטרתי אותם, מפני שהאמנתי שזה מה שעלי לעשות. כך היה אפילו הבוקר. בעשרים לשמונה, השעה שעלינו להיות בה בגן, דניאל החל לבנות מכונית מיוחדת בחלקי פליימובייל. הוא מפליא לעשות בזה, משקיע בזה את מלוא דמיונו והכוח היוצר שלו, ובאמת יוצר בזה דברים נפלאים.

     אלא שהשעה הייתה מאוחרת מדי, לטעמי, ואני זירזתי בו שיפסיק ויתלבש. הוא סירב. אמרתי לו שאם לא יפסיק אצטרך לזרוק לו את החלקים האלה. "אז אני אזרוק לך דברים!" הוא השיב לי, ושב לבנות את מה שעמל עליו.

     מקץ עוד עשר דקות השלים את המכונית שבנה, ואז פנה ברצון להתלבש.

     וכשנזכרתי בזה, במהלך העבודה עם יצחק, הבנתי – יותר מדי שנים גידלתי את בניי מתוך ה'אילן שיינפלד,' הפרסונה הנוקשה שלי. עכשיו אני יכול להיות ולנכוח ולתקשר איתם מתוך הילד הפנימי שבי, זה שהייתי בגיל חמש או שש, בן גילם, זה שעודני הוא.

     הדברים האלה מילאו וממלאים אותי בשמחה.

     באחד ממפגשי הסדנה שלי למתחילים אני מבקש ממשתתפיה לכתוב מכתב מן הילד או הילדה שהיו, לאדם שהם היום. נדמה לי, שהיום אף אני עשיתי כך, בדרכי, ועם עזרתו המבורכת של יצחק.

     אינני יודע מדוע אני מספר לכם את הדברים האלה. על פי רוב אדם מותיר דברים כאלה בינו לבינו. אני מרגיש שיש לי הזכות לשתפכם בהם, אולי הדברים הללו ידברו אליכם, יתנו בידכם תקווה וכלים לשינוי, כזה שאני עובר כעת.

     הערב, כשהתיישבתי לארוחת ערב, החלטתי להכין לעצמי סלט ירקות. אופיר פוגל, השכן הנטורופת שלי, הבהיר לי זה מכבר שעלי להגדיל בהרבה את צריכת הירקות והפירות שלי. אז יצאתי לחצר, קטפתי בה עלי שומר, עלי זעתר, פטרוזיליה. קצצתי אותם, הוספתי עליהם מלפפון, עגבניה, גמבה, פלפל חריף אחד, גרעיני דלעת, כף צ'יה וכף זרעי פשתן, קוביות גבינה בולגרית, שמן זית ביתי בכבישה קרה ומלח.

     אכלתי את זה עם צנים של חברת 'מונבטים.' גם זו המלצה של אופיר. צנים שעשוי מעדשים כתומות ודחוסות במכבש.

     התענגתי על כול ביס, ואז אמרתי לעצמי שזה סוד השפע. להיות פתוח, גמיש, וליהנות מכול רגע.

     אני נמצא כעת בסדנת הכתיבה שלי במשגב. תלמידיי כותבים על משאלות ליבם, ואני כותב את הפוסט הזה. אני מרגיש עייף מכול מאורעות היום החולף, שעיקרם מסע ברוח. יום, שגם סיימתי בו את עריכתו של ספר על תנועת האימן, ספר עמוק ורוחני מאד, יום שאירחתי בו ילד וילדה מן הגן, והשגחתי עליהם ועל ילדיי, לקחתי את פינו לווטרינרית לזריקת כלבת, ובלילה, בדרך חזרה הביתה, גם אעשה קניות לשבת, כי מחר עלי לקום מוקדם ולנסוע ללמד במכללת כנרת. יום, שקמתי בו אל בשורת האיוב, מותה המדהים, המזעזע, של רונית מטלון, שלא הכרתי אותה, אבל אני חש כבן משפחתה, משפחת הספרות העברית.

     אבל העייפות הזאת מבורכת, טובה. אני יודע שעשיתי היום כברת דרך בהתחברות שלי מחדש אל מהותי הפנימית. ואני מאחל אותה גם לכם.

      שתהיה לכם/ן שבת שלום.

מודעות פרסומת

עת תמורה

אבריימלה.jpg
אבריימל'ה ואני רוקדים ריקוד קוזאקי במסיבת פורים, בגן של יעל זאבי בנווה מגן. אבא של אברמיימל'ה דאג לנו לשפמים המלאכותיים, שהיו נורא מגרדים.

     לפני שלושה שבועות, בשלושים בנובמבר, פרסמתי כאן את 'הרשימה' שלי, ובה רשימת יעדיי לשלוש השנים הקרובות. כמעט בן-לילה החלו דברים להתרחש. בתחילה קיבלתי הודעה מחברת פייסבוק שאינני מכיר אישית, שמיטה זוגית עם מזרן מחכה לי אצלה, במודיעין, ובקרוב אבוא לקחתה. אחרי כן הייתה לי שיחת  טלפון מרגשת עם אדם, שהתקשר לברר איתי, האם אני אכן רציני בנוגע לרצוני להפסיק לעשן, והציע לי את עזרתו. אמרתי מיד שכן.

     יצחק גוברין, זה שמו, הוא בעלה של יעל, תלמידת כתיבה שלי לשעבר מכרמיאל. היא למדה אצלי ב'אסכולות' בחיפה. שניהם ילידי ארגנטינה, מה שמקרב בינינו עוד יותר. כבר למן הגעתנו הנה, מלווים אותנו יעל ויצחק בקליטתנו כאן. הם המליצו לנו באיזו רשת מזון כדאי לקנות, לאיזה רופא כדאי ללכת, ועוד הרבה. ומכיוון שידעתי, שיצחק עוסק בריפוי מרחוק, ואני נותן בו את אמוני המלא, הסכמתי לנסות את זה.

     מזה שלושה שבועות, בימי חמישי בשעה עשר בבוקר, אנחנו נפגשים. לא פיסית, אף על פי שהמרחק בינינו קצר, אלא דרך סקייפ. אני מתרווח בכורסה הנוחה שקניתי לי לא מכבר, לחדר העבודה שלי, מול המיקרופון והמצלמה, ויצחק מנחה אותי בדמיון מודרך.

     מכיוון שאני נכנס בקלות רבה מאד למדיטציה, לגלי אלפא, אני נפתח להשפעתו ולדבריו, וכבר למן המפגש הראשון שלנו החלו להתרחש אצלי דברים מופלאים. אתחיל במובן מאליו. הפחתתי כבר בשלושים אחוז את צריכת הסיגריות שלי, והתחלתי לעשן רק חצאי סיגריות ולזרוק את השאר. פיתחתי גם מיאוס כלפי העישון. אני משתדל להימנע ממנו בכלל, ומעישון בחדר העבודה שלי בפרט. כשאני מוכרח לעשן אני יוצא החוצה, מצית סיגריה, ולעתים קרובות משליך אותה אחרי כמה יניקות.

     עודני מעשן. תמיד אהיה מעשן. אבל אולי אהיה מעשן בלי סיגריות.

     אך העבודה של יצחק איתי היא הרבה מעבר לעישון. הוא עובד איתי כישות שלמה, מסייע לי להסיר ממני כול מיני דברים מיותרים, התחייבויות ונדרים ושבועות שפג תוקפן ופס זמנן, מגננות ישנות, הסכמות שאין בהן שום תועלת. וההשפעה של זה ניכרת בי באופן העמוק ביותר שניתן לשער. אני נפתח. אני מרגיש שערוצי התקשורת שלי, אלה שחסמתי בתוכי לפני שנים, כי פחדתי מה יגידו עלי – לא אחת התקשרו דורשי טובתי באמת ולכאורה להוריי, בטענה שצריך לאשפז אותי, כי אני מבלה יותר מדי שעות בכתיבה ב'קפה יובל' לשעבר ברמת השרון, או כי אני פתאום מציע לאנשים בגדים באיזה צבע ללבוש או איזה סוג של תה עשבים לשתות כדי להיטיב איתם, או מוסר להם הודעות מעולמות שמעבר, או קורא להם בקלפים – כול הערוצים האלה נפתחים מחדש.

     השבוע גם דיברתי עם עצמי הרבה על מציאת איזון מחודש בין חיי הכתיבה שלי לבין חיי הפרנסה. ודאי לי שפעלתי עד כה באופן בלתי תקין. עבדתי קשה מאוד בהוראה, בעבור שכר ברוטו של 40 שקלים לשעה. זה לא ייתכן עוד. ודאי שלא, כאשר בעריכה אני מרוויח הרבה יותר, וכאשר שכר העבדות הזה מונע ממני יצירה.

     בשלב מסוים השבוע, פתאום התחיל העצמי הגבוה שלי לדבר. הוא דיבר אל אילן שיינפלד, והסביר לו כמה דברים על מהותו ועל האבסורד שבהמשך עבודתו כך. ויהיו לזה תוצאות מדהימות בקרוב.

     אבל החלק המדהים הוא, שאחרי סיום השיחה עם העצמי הגבוה שלי, בכתב, המשיכה היד שלי לרטוט על המחברת, ושרבטה בו מה שראיתי בעיני רוחי, כול מיני נוסחאות מתמטיות התעופפו באוויר, ומיני כתב שאין לי מושג בהם, ואולי הם סתם שרבוטים. אבל משוחרר לגמרי משיפוט שרבטתי את מה שראיתי, וזה נראה כך –

כתב סתרים.jpg

     כשסיימתי, נזכרתי בזיכרון ילדות שכבר חשבתי שנמחק לגמרי מזיכרוני. בגן חובה ובכיתה א' היה לי חבר ילדות ושמו אבריימל'ה. הוא גר ברחוב הזית בנווה מגן, ובסוף כיתה א' עקר יחד עם משפחתו לירושלים. נדמה לי שהיו משפחה דתית ו'התחזקו.'

     כך או כך, בהיותנו בכיתה א', הביא אבריימל'ה איזה יום מחברת דפרון עם שורות לכיתה. המחברת כולה הייתה מלאה בשרבוטים כאלה, והוא הציע לי ללמוד את כתב הסתרים שלו על ידי העתקה מדויקת של מה שנראה כמו סטנוגרמה סתמית.

     ניסיתי את כוחי בזה, וכול אימת שהגשתי בפניו את המחברת, שורת התעתיק שלי מתחת לשורת המקור שלו, כעס עלי ואמר לי שאיני מדייק במלאכת ההעתקה. לבסוף התרגזתי, אמרתי לו שזו אינה שפה, אלא סתם קשקושים חסרי פשר, ודחיתי מעלי את מחברתו.

     השבוע נזכרתי בו. שאלתי את עצמי לאן נעלם, איך נראים חייו כעת, והאם ייתכן, שהילד הזה, אבריימל'ה, היה מתקשר בילדותו. שאולי השרבוטים חסרי הפשר הללו, שהתייחס אליהם כאל שפת סתרים וביקש ללמדני אותה לא היו אלה שיירים של תקשור ישן, מגלגול קודם או מקיום מקביל, שכילד לא היה יכול לפענחם, אלא רק לבטא את הרטט האנרגטי שקיבל, בצורת סטנוגרמות אינסופיות במחברותיו.

     לא סתם אני מספר לכם את הדברים האלה. אני מרגיש שהמפגשים עם יצחק מעבירים אותי מסע בזמן, אל הנער שהייתי פעם, לפני שהתחלתי לעשן, ואל הילד שהייתי בגן חובה ובכיתה א'. אינני יודע איך קוראים לשיטת הטיפול שלו, וגם אין הדבר חשוב בעיניי. מה שמהותי בעבורי הוא האמון ביצחק, והידיעה שזה עובד.

     אספר לכם עוד על כך כשיגיע הזמן.

     ואם מישהו/י מתעניינ/ת בעבודה עם יצחק, שיחפש את Isaac Govrin בחברים שלי בפייסבוק, ויגיד שאני שלחתי אותו:)

     שתהיה לכולכם/ן שבת טובה ונעימה.

נ.ב.

תכף אבא שלי מגיע הנה עם בת זוגו, שזו לה הפעם הרשונה לבקרנו כאן, ועמם גם אחי טל וגיסתי אוסי. לכבוד הביקור אני מבשל כבר שלושה ימים. בישלתי רוסטביף, שעועית צהובה במיץ עגבניות, כרוב אדום מאודה בצימוקים, חצילים ממולאים בבשר טחון וצנוברים, סיר ממולאים נוסף  ובו קישואים, בצל ועגבניות ממולאים, בורשט עם בשר גולש ועצמות מח, כפי שאבא שלי אוהב, עוף בתנור, תפוחי אדמה, עוגת אגוזי מלך ומייפל, סלט כרוב אדום לפי בקשת הילדים וודאי עוד כמה דברים ששכחתי. והבוקר גם השאלתי את מכסחת הדשא מהשכן, ויחד עם הילדים כיסחנו את הדשא וגרפנו את עליהם של העצים הנשירים שכיסו את אדמת החצר. מילאנו חמישה שקי אי-זבל.

איזה כיף שבאים אורחים!

נ.ב.

אם אתם חושבים שהתחרפנתי, ברוכים הבאים למועדון. אני בן 57, וכבר הרבה מדי פעמים אנשים ביקשו להתריע שהתחרפנתי. אז זהו זה. זה נגמר. אני שם על כולם קצוץ, וחוזר לתקשר. בלי פחד ובלי חסימות.

הרשימה, או – מאיפה יש לי את הכוחות.

     בכול פעם שאני מצוי בפתחו של שינוי, אני קורא ספרים בתחום. כאשר החלטתי לפרוש מעבודתי כדובר התיאטרון הקאמרי ולהקים משרד יחסי ציבור (1995), קראתי הרבה ספרים על ניהול זמן וניהול כוח אדם וניהול משימות וניהול תקציב. אחרי כן, כשהחלטתי להתמסר לכתיבה של סיפורת ודרמה, קראתי הרבה ספרים על כתיבה ועל הוראת כתיבה, וזאת עודני עושה כמובן, בקביעות.

     את שיטת ההיגדים החיוביים, לחרות בהם בזיכרון היקום את מה שאני מבקש, למדתי בתחילת שנות השמונים אצל שלי אלקיים. את חלוקת השנה, החודש והשבוע למשימות למדתי מבן זוגי לשעבר, עדי נס, שהיה מפיק בערוץ 1 ואחרי כן בערוץ הספורט קודם שנהיה לצלם בעל מוניטין בינלאומי, ועזר לי בזה מאוד בניהולו של משרד יחסי הציבור שלי.

     בשנות האלפיים עברתי אימון אישי ממושך אצל עו"ד יבין רוכלי, מאמן ועורך דין כאחד. הוא לימד אותי לבחון מהם ערכיי, לבנות על פיהם חזון ואז לגזור ממנו תוכנית עבודה קונקרטית. כעת, אני קורא שני ספרים במקביל, ששניהם מובילים אותי לשלב הבא – ספרה של שולי זיו אסולין, "איך להתפרנס מאמנות" (הוצאת פראג) וספרו של יובל אברמוביץ', "הרשימה."

     באשר ליובל אברמוביץ', יש לי שני סיפורים קטנים לספר. פעם, לפני שנים רבות, נדמה לי שבראשית שנות התשעים, כשהוצאת "שופרא לספרות יפה" שבבעלותי הייתה בתחילת פעילותה, קיבלתי כתב-יד של ספר מתח מאת מישהו שלא הכרתי אז, יובל אברמוביץ'. כתב-היד הדהים אותי. הוא היה כתוב בצורה טכנית מסוימת, שאיש לא הגה מקודם לכן. זה היה מותחן לכול דבר ועניין, אבל כתוב בצורה מיוחדת, שלא אפרט אותה, שמא אפגע בזה בסיכוייו של הספר לראות אור. החזרתי את כתב-היד ליובל, בצער רב. ידעתי שאין סיכוי שמישהו ירכוש ספר כול כך חדשני, ושאין סיכוי שאכניס את ההוצאה הצפויה על עריכתו והדפסתו.

     כיום, לו יראה אור, אני מניח שהוא יהפוך לרב-מכר.

     כאשר החל יובל להתפרסם עם פרויקט "הרשימה" שלו, זה קצת הקניט אותי. וזאת, מבלי שקראתי את ספרו, אלא מראיונות שנתן בתקשורת לגביו. אמרתי לעצמי שזה ידע מוכר, שאני מכיר מהרבה ספרי הדרכה קודמים, שאין פה חידוש, ואני מניח שגם התקנאתי בו, בו-בזמן.

     לפני כמה חודשים ראיתי את ספרו בדוכן ספרים בתחנת רכבת מרכז. אמרתי לעצמי שאקנה לי אותו. מה אכפת לי. אקרא אותו כשיזדמן לי.

     עשר דקות אחרי כן, בדרכי מתחנת הרכבת לסדנת הכתיבה שלי, נשפכה כול כוס הקפה התרמית שלי על ספרו.

     הנחתי אותו לייבוש, ודחקתי אותו מפניי. לא נעים לקרוא בספר שכול דפיו ספוגים בכתמי קפה אמריקנו חזק.

     אבל מסתבר שהחיים מובילים אותנו בכוחם לכול מיני חוויות ומקומות. השבוע, בתוך תחושה עמוקה שאני עומד בפני שינוי גדול בחיי, וגם חייב לזהות אותו, לסייע לו ולחולל אותו, ובתוך הקריאה בספרה של שולי זיו אסולין, שמלמד ומזכיר לי רבות, על אופן ההתנהלות הראוי לי כיוצר וכמפרנס יחיד, נטלתי לידיי את ספרו של יובל, ומאז לא הרפיתי ממנו.

     לפני כמה ימים התיישבתי לכתוב לי סדרת היגדים חיוביים חדשים, שתכוון את האנרגיה שלי ותודיע ליקום מה אני רוצה כעת. אבל כידוע, לא די בזה שאתה מצהיר ומודיע על רצונך. עליך לעשות צעדים לשם הגשמתו. כך, אפוא, אתמול, ברגע של בחירה בשלווה, ניקיתי כליל את משטח שולחן הכתיבה שלי, הדלקתי עליו נר, שמתי עליו חבילת נייר A4 לבן, והתחלתי לכתוב את הרשימה שלי.

     היא ראשונית, היא נכתבה בבת אחת, ומעצם  טבעה היא נתונה לשינויים. אבל בעבר כתבתי את הרשימה שלי רק לעיניי בלבד, כבגדר דף משימות ונוסח תפילה. כעת, בהשפעת ספרו של יובל, אני כותבה ברבים.

     זאת, כדי להודיע לעולם גם בפומבי, שזה מה שאני מבקש לעצמי, וכמובן גם כדי לקבל את העזרה במימושה.

     היו ברוכים,

     אילן.

הרשימה שלי, 30.11.17

  1. להוליד בתוך שנה עוד שני ילדים מפונדקאות, מאותה תורמת ביצית, ולגדל את ארבעת  ילדיי לבדי, בתמיכה מלאה מצד משפחתי.
  2. להעלות בתוך שנה מחזה מפרי עטי על במת תיאטרון רפרטוארי וליהנות מרווחיו.
  3. לפרסם עוד השנה את ספר ההורות שלי, "אבא קומתיים."
  4. לפרסם בשנה הבאה את הרומאן שאני עובד עליו כעת, "הנזיר היהודי."
  5. לכתוב את שלושת הרומאנים שאחריו, ולהוציאם לאור ספר מדי שנה בשלוש השנים הבאות.
  6. לתרגם לאנגלית את "כשהמתים חזרו" ואת "אשת הפיראט היהודי."
  7. להוציא לאור בשנה הבאה בארצות הברית ובדרום אמריקה את "מעשה בטבעת", באנגלית ובספרדית, בבתי הוצאה מובילים, וליהנות מרווחיהם.
  8. למכור עוד השנה זכויות הסרטה של "מעשה בטבעת," "כשהמתים חזרו" ו"אשת הפיראט היהודי" לחברות הפקה גדולות בחו"ל.
  9. לעבור בתוך שנה מהיום לפרנסה מן הבית בלבד, שתאפשר לי ימים רצופים של כתיבה.
  10. למצוא בתוך שלושה חודשים בן זוג צעיר, טוב לב, יצירתי, רזה, עם שיער שחור ומלא, ולקיים איתו מערכת יחסים יציבה, ארוכת טווח ומאושרת.
  11. להפסיק לעשן בתוך שלושים יום.
  12. לזכות בפרס ספרותי אחד מדי שנה, שיאפשר לי קיום נוח והקדשת עצמי לכתיבה.
  13. לקבל בתוך תשעה חודשים מהיום רבע מיליון שקל כדי לכסות את חובות הפונדקאות הקודמת שלי וכדי לאפשר לי לממן בעצמי את הפונדקאות הבאה ואת שאר חלומותיי.
  14. לנסוע עם מיכאל ודניאל בפסח לטיול של 10-14 ימים בדרום אמריקה, לצורכי תחקיר, במהלכו אסבלט את הבית בתובל, כך ששכר הדירה יממן את הטיול – וליהנות ממנו.
  15. לסיים לצלם בווידיאו את סדנת המתקדמים שלי ולהעלות את שני הקורסים לאתרי למידה מרחוק ברשת עם כיתוביות לאנגלית.
  16. להקליט את עצמי בתוך שלוש שנים מהיום קורא את מכלול יצירתי ולהעלותו בקולי למכירה ברשת.
  17. לקבל בתוך חודש מהיום מכשיר אליפטיקל של חדרי כושר הביתה, כדי שאוכל לעשות כושר בבית בלי תלות במכון כושר.
  18. לקבל שני מחשבים נייחים חדשים ושני שולחנות מחשב למיכאל ודניאל, ליום הולדתם השישי, עם תוכנות לומדה המתאימות לגילם.
  19. להוציא לאור את כרך המחזות והתסריטים שלי בתוך שנה מהיום.
  20. לבנות חדר עבודה עליון ולהפוך את חדר העבודה התחתון ליחידת דיור לאופר או לחדר עבודה לבן זוג.
  21. להפוך את הממ"ד לאולפן הקלטה בתוך חודש מהיום.
  22. להקליד את כול החומר במחברות שלי בתוך שישה חודשים מהיום.
  23. לצאת לפנסיה מהוראה ומעריכה ב-1 ביולי 2018, עם הכנסה פסיבית מפרסומות בבלוג ומתמלוגים, שתאפשר לי לממן את חלומותיי ולפרנס אותנו בכבוד.
  24. לחיות מהכנסה פסיבית מספריי ומפרסומות בבלוג שלי.
  25. לתרגם ולהעלות את יצירתי למכירה און ליין באמזון בתוך שנה מהיום.
  26. לכתוב ספר על הכתיבה ולהוציאו לאור בתוך שנה מהיום.
  27. לערוך את ספרי על יחסי ציבור, לעדכנו ולהוציאו לאור בתוך שנה מהיום.
  28. לעבור שיקום פה מלא עם השתלות שיניים בתוך שנה מהיום.
  29. להוציא לאור בארצות הברית, בדרום אמריקה, בסין ובארצות אירופה את ספריי, "רק אתה," "שדלץ," "מעשה בטבעת," "כשהמתים חזרו" ו"אשת הפיראט היהודי", ולעשות סבב הרצאות מחוף אל חוף בתוך שלוש שנים מהיום.
  30. להוציא לאור בארצות הברית, בדרום אמריקה, בסין ובארצות אירופה מבחר מתורגם משירתי, ולעשות עמו סבב הופעות בתוך שלוש שנים מהיום.
  31. סדרה וסרט יופקו מן הרומאנים שלי בחו"ל בתוך שלוש שנים מהיום.
  32. לקבל פסנתר טוב וללמוד לנגן עליו.
  33. לקבל אקורדיאון וללמוד לנגן עליו.
  34. ללמוד רישום וציור פיגורטיבי.
  35. להקים גינה קהילתית בתובל וליהנות מתנובתה ומיבולה.
  36. להקים בחצר הבית לול מטילות וליהנות מתנובתן.
  37. להפוך את חיינו בבית בתובל ליחידת משק אוטרקית לגמרי, המספקת את עצמה.
  38. לפנות חלק מן הארכיון שלי למכון גנזים כדי שפחות יעיק עלי.
  39. לסיים את השוואות הקבצים הכפולים בכול המחשבים והגיבויים השונים שלי, לגבות הכול ולבנות לי במחשב ספריית תיקיות חדשה ומסודרת.
  40. לקבל מיטה לחדר האורחים.
  41. לקבל ציוד הקלטה לאולפן הקלטות.
  42. לקבל מצלמת וידיאו טובה עם מיקרופון זעיר לבגד.
  43. להשתחרר מן התלות בקפה ובניקוטין.
  44. להתמיד בתזונה על פי הנטורופתיה ולהיות בריא ושבע ימים.
  45. להוציא לאור את התיזה שלי לתואר שני בתוך שנה מהיום.
  46. לכתוב בתוך שלוש שנים את הדוקטורט שלי, בעברית ובאנגלית, דרך אוניברסיטה בארצות הברית, בהנחייתם של מנחה מתאימ/ה בתחום המגדר וספרות המגדר.
  47. למצוא סוכן ספרותי בחו"ל, שגם ייזום עסקאות, לא רק יגזור קופון.
  48. למצוא איש תמיכה טוב בוורדפרס.

*

     זהו. די מבהיל ומדהים ומרגש להתבונן בזה מודפס ולהעלות את זה לרשת. אבל אלה הדברים שבאמת חשובים לי, ושאני הכי רוצה, מלבד בריאות ושפע ואריכות ימים לכולנו כמובן, וגם שלום, שבלעדיו כול זה לא ייתכן.

     אני בן חמישים ושבע, כמעט שמונה. את הדברים האלה אני רוצה עד יום הולדת שישים.

     זוהי תוכנית גדולה בשביל שלוש שנים. יש בה גם סתירה אימננטית, בין רצוני בעוד שני ילדים לבין רצוני לכתוב ולהוציא לאור כול כך הרבה ספרים באותן שלוש שנים. אני יודע זאת. אבל בעזרתכם, בעזרת היקום ובעזרת החריצות, המחויבות וההתמדה שלי, הכול אפשרי.

     שלכם/ן,

     אילן.

הבתולה (חלום, 17.6.10)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר.

פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה פורקת כל רסן.

מצאנוה מתגוללת בשדות, בדרכים, נמשכת אל בתי זנונים. בכוח הוצאנו אותה משם. היא לא רצתה בהצלתנו, וביקשה להתנגד. אבל אנו ראינו לנו להכרח להצילה מידיהם. שלא תתגולל בחוצות, לא תזנה ותנהג כאחת המופקרות.

היינו בטוחים שכאשר תבוא אל כפרנו תרחץ את גופה, תתלבש ותשמור מצוות. אבל אז חתכה את שערותיה והלכה גלוית ראש.

ועל ידי זה הוציאה עצמה מן הקהל.

שעה 04.30 לפנות בוקר.