סדנת כתיבה חדשה תיפתח אחרי פסח!

DSC_5024.JPG
צילום: באדיבות מולי נעים מ'צילום נעים'.
     השנה אני מציין שש עשרה שנות הוראה בתחום הכתיבה היוצרת. זה די מדהים. אני עוד זוכר איך התחלתי בזה. פניתי אז למנהלת בית הספר 'אסכולות' של האוניברסיטה הפתוחה, גלית דבי מרץ, וביקשתי ממנה לפתוח סדנה לכתיבה יוצרת ב'בית איילה' בתל אביב. מי היה מאמין כמה אלפי תלמידים יעבדו איתי מאז, כמה עשרות ספרים כתבו ופרסמו, ואפילו זכו בפרסים על כתיבתם. הנה קטע ממכתב, שכתבה לי אחת מתלמידותיי, מרית בלקינד, שגם הוציאה לאור את הספר שכתבה במהלך הסדנה:
     "לפני כשלוש שנים חיפשתי לעצמי מסגרת לעסוק בכתיבה. מצאתי סדנאות וחוגים בשפע, אך את ליבי משכה דווקא הסדנא של אילן שיינפלד באסכולות. בכיתוב הקצר שהציג את הסדנא הבטיח המנחה שנכתוב בה "עד שתכאב לנו היד." 

תבינו, אני כל חיי כותבת. אני הפראיירית שבכל מסגרת ובכל טכס, בראש השנה וביום הזיכרון, בעלייה על הקרקע ובפגישת השנתון, מקבלת על עצמה לכתוב את דברי הברכה/ הפרידה/ההספד/החנופה. אף פעם לא כאבה לי היד. אמרתי בליבי: "נראה אותך!"

וכך, כמו שאתם כבר יודעים, נכנסתי בנובמבר ההוא, נרגשת ומלאת ציפיות לבית איילה המפואר, ונפלתי אל תוך המרתף הצפוף והגדוש בעשרים נשים מבוגרות ובשני גברים שאחד מהם הוא המנחה.

מאז עברנו יחד כמה מחזורים של סדנא. חברים עזבו ונוספו אחרים. אני לא הולכת לסקור כאן את כל הקורות… אתם מכירים את זה כמוני.

מה שכן חשוב לי לומר לכם, חברי לסדנא, אפילו אם אתם כבר יודעים, זה עד כמה תרמתם לתנופה שלי ככותבת.

אילן, אתה מורה מעולה. נדיב ורגיש וכן. במהלך הסדנאות שהייתי תלמידתך הרגשתי שאתה נותן לנו מעצמך. נתינה אמיתית ושלמה.

אני, "הכותבת המדופלמת", מצאתי את עצמי מולךָ כתלמידה בכיתה א', לומדת את סודות הא'-ב' של הכתיבה, ובהדרגה משנה את הרגלי הכתיבה שלי ומוציאה מתחת ידי טקסטים  שאפילו אני הייתי מרוצה מהם. עולם חדש מופלא. (עכשיו אני שומעת את אילן אומר: "באמת, מרית, תמצאי ביטוי אחר, זה כל כך נדוש.")

באחת הפגישות הראשונות באסכולות אמרת לנו "תורידו מהכתפיים שלכם את הצנזור, את המבקר." ואני, מה קרה לי? לא רק שיושב לי צנזור על כתף שמאל ומבקר על כתף ימין, עכשיו יש לי גם אילן על הראש!

בתודה ובהערכה רבה,

מרית."

*

 

     בתקופה האחרונה התגבר מאוד זרם הפניות אלי, בבקשה כי אפתח סדנאות חדשות לכתיבה. רבים מן הפונים אלי מגיעים דרך המלצות של תלמידים מן העבר, חלק לא מבוטל מתלמידיי הם מטפלים בתחומים שונים. היקף הגילאים מגוון.
     בעקבות הביקוש הרב החלטתי לפתוח עוד סדנת כתיבה בתל אביב, בבית הסופר, קפלן 6 תל אביב, בימי שני, בשעות 10-13. להלן תאריכי המפגשים: 23.4.18, 30.4.18, 7.5.18, 14.5.18, 21.5.18, 28.5.18, 4.6.18, 11.6.18, 18.6.18, 25.6.18, 2.7.18, 9.7.18.
בסדנה זו נגלה 12 גורמים מחוללי יצירה, ובהם זיכרון, זיכרונות, חושים, רגשות, קולות פנימיים, חלומות, הצל וכיו"ב, ונלמד איך לעבוד עמם כחומרי יצירה. כמו כן נלמד על סוגי מספרים ונקודות מבט, על השקטת הצנזור הפנימי, הרגלי כתיבה ועוד.
כל מפגש ייפתח בתרגיל בכיתה, ימשיך בהרצאה פרונטלית קצרה, עם דוגמאות מסופרים ומשוררים שעבדו עם חומרים אלה, ובסיומו תכתבו תרגיל בבית אותו תעלו לפורום סגור מפני העולם, באתר האינטרנט שלי.
מי מכם שיודע/ת כי יפסיד שיעור או שניים אין בעיה – תוכלו לקבל ממני את השיעור בכתב
ולהמשיך להשתלב בפעילות הקבוצה עם שובכם/ן.
עלות הקורס: 1800 ש"ח, מתוכם 300 ש"ח בעת ההרשמה, ואת השאר ניתן לפצל
עד שלושה תשלומים בצ'קים, אותם תמסרו בידיי ביום פתיחת הסדנה.
ההרשמה נעשית על ידי העברה בנקאית של 300 ש"ח לחשבוני והודעה לי על כך במייל.
אילן שיינפלד
חשבון 961-5257233
בנק לאומי
סניף 961 כרמיאל.
אנא הקדימו להירשם. מספר המקומות מוגבל. והודיעו לי על כך במייל, כדי שאכין לכם חשבונית.
בתודה ובברכת חג שמח,
 אילן שיינפלד.
מודעות פרסומת

המורה יושב על ההר – מפגש כתיבה חד-פעמי און ליין.

DSC_5057

היום קיימתי שיעור און ליין עם קבוצת תלמידים משלי. השיעור היה כה מוצלח, וכול כך שימח אותי, עד שהחלטתי לפתוח אותו באופן חד-פעמי בפני הציבור הרחב.

ביום ראשון הבא, 11.2.18, בשעות 10-12 לפני הצהריים, אקיים אם כן שיעור און-ליין בנושא "הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה" – על תהליך היצירה.

במהלך השיעור אעשה לכם/ן כמה תרגילי כתיבה קטנים, נחמדים, ואדבר אתכם על תהליך היצירה. איך מחוללים כתיבה שופעת ומשוחררת ממחסומי כתיבה או מחסומים רגשיים ואחרים, איך מתגברים על החוסר בזמן, על הקושי להתמקד ועל הפחד לכתוב, ובעיקר – איך מנהלים יחסים בריאים עם שד הפרפקציוניזם וחבר מרעיו – השופט, המבקר והצנזור הפנימי.

במהלך השיחה גם אחשוף מעט מתהליכי היצירה שלי, מסביב לספריי המוכרים.

זוהי הזדמנות חד-פעמית לבקר אצלי בסטודיו, מבלי שתצטרכו לעלות על ההר, לתובל. למעשה, אינכם צריכים אפילו לצאת מחדר העבודה שלכם. הכינו לכם כוס קפה או תה טובה, הדליקו מחשב – ונדבר.

הנה הקישור לשיחה:

אילן שיינפלד: הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה. הרצאה חד פעמית על תהליך היצירה. 
Sun, Feb 11, 2018 10:00 AM – 12:00 PM IST

Please join my meeting from your computer, tablet or smartphone.
https://global.gotomeeting.com/join/759297141 

You can also dial in using your phone. 
United States: +1 (571) 317-3112 

Access Code: 759-297-141
First GoToMeeting? Let's do a quick system check:https://link.gotomeeting.com/system-check

מחיר המפגש: 90 ש"ח. תוכלו לשלם כאן.

מפגש כתיבה חד פעמי

שיחה חד פעמית עם אילן שיינפלד על תהליך היצירה.

₪90.00

שלכם/ן,

אילן שיינפלד.

כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

צילומים

     את מולי נעים, מ'צילום נעים,' הכרתי לפני 12-13 שנים, בבר-בית קפה-מועדון הגייז "אוויטה." בשנים ההן עוד היה יותר בית קפה מבר, היה בו מטבח (מצוין) ושולחנות ישיבה בחוץ, מה שאפשר לי לבוא ולעבוד בו. לכתוב בו.

     היה לי כיף גדול לשבת לכתוב על שולחן בבית קפה של גייז, כשכול אימת שאני מרים את ראשי, אני חוזה בחתיכים, שאולי לא יהיו שלי, אבל תענוג להביט בהם.

ובתוכם היה גם מולי, אז בן עשרים ושמונה, בין תחנות בחיים, שעבד שם כמלצר והתבלט ביחסו האדיב, וגם בהיותו בלתי שייך למקצוע הזה, אף על פי שהיטיב לעשות בו.

מאז חלפו שנים. ה"אוויטה" הפך מבית קפה לבר, המטבח נסגר, השולחנות בחוץ נעלמו, ואני חדלתי מלבוא אל המקום, מפני שלא מצאתי את עצמי במקום שבו עלי לעמוד שעות, עם בקבוק בירה ביד, ולבהות בזולתי. זו מעולם לא הייתה אופציית בילוי בשבילי. לכן גם פתחתי, בזמנו, את "קפה תיאו." רציתי בית קפה של גייז. מקום לשבת ולשוחח בו בניחותא, לשמוע מוסיקה, לאכול, לחזר. אבל בישיבה.

     מדי פעם פגשתי במולי בעיר. ואחרי כן בפייסבוק. כך נודע לי שהוא ובן זוגו פתחו חברת הייטק, מצליחה, וכי בשנים האחרונות התפנה לעסוק בצילום, אותו למד בטכניון.

     בשבוע שעבר התעכבתי בתל אביב. לימדתי בבוקר, ובערב היה לי מפגש סופר בנתניה. כך, אפוא, התפנתה לי שעת אחר צהריים שקטה, ומולי ואני כבר מזמן נדברנו להיפגש. אז קפצתי אליו, ונכנסנו לסטודיו. הוא הדליק את פנסי התאורה, נטל לידו את המצלמה, והתחיל לפזז בתזזית מדהימה. מעולם לא ראיתיו כך. משתובב, נלהב, עם המצלמה בידו.

     לזכותי ייאמר, שאחרי עשר שנות חיים עם צלם, עדי נס, אני יודע להצטלם. לזכותו של מולי ייאמר, שהוא ידע לומר לי זאת בזמן הנכון, כדי להיפתח.

     הנה מה שיצא מזה.

    כשהתבוננו בצילומים על גבי המחשב שלו, נדהמתי לגלות עד כמה הצליח לתפוס אותי, בשברירי שניות, ולשקף לי את עצמי במצבי נפש שונים.

     אם אתם זקוקים לצילומי פורטרט, צילומי מוצר ו/או צילומים ליחסי ציבור. תוכלו למצוא את מולי כאן.

תסכולים

     אמש, אחרי שהילדים נרדמו, ואחרי שסיימתי להכין את השיעור למחר ולבדוק את כול העבודות לסדנאות של מחר בבוקר, סידרתי את חדר העבודה שלי בפעם השנייה השבוע. בראשית השבוע קיימתי שיעור און-ליין עם זוכת הפרס הראשון בתחרות סיפורים על 'רילוקיישן.' הפרס היה שיעור און-ליין איתי, ושנינו נהנינו מאד מן השיחה. להערכתי ייצא מתוכה ספר מרתק מפרי עטה. אך תוך כדי שיחה הבנתי, שמה שאנשים רואים כשהם מדברים איתי הוא הררי מחברות ותיקי עבודה, מין גבב רב, שאני יודע מה יש בו, אך על אחרים הוא עלול להטיל אימה.

     הזזתי, אפוא, את שולחן העבודה שלי כך שאשב בגבי אל החלון. כך, אמרתי לעצמי, כול מי שאשוחח איתו בסקייפ יראה נוף ירוק מעבר לכתפיי. ואמנם, בשיחה השבועית שלי עם יצחק, הוא סיפר לי שהוא רואה את הנוף, אך לא את פניי. האור הנוהר מן החוץ מעלים אותם בתוך מראות היופי והבוהק המסמא.

     אז אמש החזרתי את השולחן שלי למקומו הקודם, בניצב לחלון, מול ספריית התחקיר שלי. ובאותה הזדמנות גם סידרתי את ערמות המחברות ותיקי העבודה בחדרי. ובעודי עושה כן, הרגשתי איך אני נופל לידי דכדוך.

     יש כאן מאות מחברות שכתבתי, ואינני יודע אפילו מה כתבתי בהן, מפני שעוד לא היה בידי הזמן לשבת ולהקלידן ולקרוא בהן. יש כאן עשרות תיקי עבודה על מחזות, תסריטים, קבצי סיפורים ועוד. הסיכוי שאצליח להגיע לכול זה, לממש את כתיבתי במלואה, קלוש ביותר. אולי כבר מוטב שפשוט תעלה באש כעת את הכול, שמעתי קול נלוז בתוכי. שרוף את הכול וזהו. כך תשתחרר מן המועקה הזאת, המלווה אותך כבר שנים, והולכת ומתגברת, הולכת ומתגבהת, עם כול מחברת שאתה מסיים, בקצב של אחת או שתיים לחודש.

     ואז נרגעתי, והמשכתי לסדר את המחברות, והבטחתי לעצמי לכרסם אותן לאט לאט. כמו שעושים כושר. כמו שאני עושה כול דבר אחר בחיי. בהתמדה, בקביעות, בעקשות, בנחישות.

     אבל היום הזה עבר כולו עם הילדים. בבוקר, בבילוי במתחם 'איי ג'אמפ' בחיפה, על הטרמפולינות, אחר הצהריים עם חברתי האהובה סיגל כהן, שבאה לבקר אצלנו עם חברתה עומר, ואז, תוך כדי ביקור, דניאל התלונן על כאב ראש, ואני הבחנתי בזה שהעיניים שלו בורקות ולחייו סמוקות, ומדדתי את חומו, והיה לו 37.4 מעלות. עוד לא חום גבוה, 'רשמי,' אבל בהחלט סימן לבאות.

     אז נתתי לו אקמולי, ולשמחתי אחרי כן הוטב לו, והוא גם גילה מחדש תיאבון, וחיסל חמישה טוסטים עם קוטג' וזיתים, ושתה הרבה מים. אבל אני קראתי הנה את אבא שלי, שיקדים ויבוא אלינו הלילה, כדי שאם יהיה צורך בכך, הוא יקפוץ עם דניאל לרופא בבוקר, בשעה שאני ארד ללמד בעיר.

     אני מקווה שזו אזעקת שווא, שדניאל יקום בריא בבוקר. 37.4 זה לא חום שמחייב את השארתו בבית. אבל אותי זה כבר מלחיץ מספיק כדי להרהר בביטול שיעוריי למחר. אני מקווה שיקום בסדר, ושאוכל לנסוע ללמד בתל אביב בראש שקט.

הפתעות

     אני כותב את הבלוג הזה כבר שש שנים ויותר. הוא מנחם אותי, בשעה שאינני כותב פרקים ברומאן הבא שלי, אלא עסוק בבדיקת עבודות ובעריכת ספרים מדי יום ומדי לילה. הוא גם מאפשר לי סוג אחר לגמרי של כתיבה. משוחררת יותר.

     לעולם אינני יודע לאן הבלוג הזה מגיע. מי קורא אותו. לעתים אני מתבונן בסטטיסטיקה של תוכנת  וורדפרס, ורואה כמה נכנסו לאתר שלי, אילו פוסטים קראו, ומאילו מדינות קוראיי. התפוצה מדהימה בתכלית. יש לי קוראים מישראל, דרך ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה, ועד ארצות שלא הייתי מעלה על דעתי שמישהו קורא אותי בהן.

     הדרך היחידה שלי לדעת מי קורא אותי היא הלייקים והתגובות, או מכתבי הפתעה שאני מקבל מדי פעם.

     כזו היא תכתובת חדשה, שהתחלתי מנהל כעת עם איש תרבות צעיר ומוכשר, שמשמח מאוד את לבי, בעבודתו התרבותית-ספרותית וגם בכלל.

     כול קורא וקוראת חדשים של הבלוג שלי, שאני מגלה, משמחים אותי ביותר. אז אם אתם קוראים אותי, ואינני יודע, אתם בהחלט מוזמנים לכתוב לי כאן שאתם קוראים.

     שיהיה לכם/ן שבוע טוב ומלבב. שפעת הגשמים שירדה עלינו אתמול מבטיחה ירוק בעיניים.  זה כיף.

אילן.

 

נ.ב.

לא שכחתי שעלי לשלוח את הספרים למי שתמכו בהדסטארט שלי. רצפת חדר העבודה שלי מלאה בערימות של מעטפות. אני פשוט מחכה למשלוח של עותקים מ'מעשה בטבעת' כדי לשלוח את הכול במרוכז, בנסיעה עם מכונית מלאה במעטפות, לסניף הדואר המרכזי בכרמיאל. וגם את זה אני עושה, כמובן, בין לבין.

טייס מתמחה מחפש נוסעים לטיסה טרנס אטלנטית – על סדנאות כתיבה

ilan shinefeld.jpg
אילן שיינפלד, "כורה ספרים". פורטרט בבגדי כורה במרתפי ספריית 'שער ציון בית אריאלה' (2002). צלם: דור גרבש. התמונה נתרמה לעמותה לילדים בסיכון. 

     תארו לעצמכם שאתם פותחים עיתון או דף פייסבוק, ונתקלים במודעה שזו כותרתה. היא מציעה לכם טיסה ממושכת, בתנאים נוחים ובתשלום מוזל, אבל בידי טייס מתמחה.

הייתם טסים איתו?

זה מה שאת/ה עושה, כשאת/ה הולך לסדנת כתיבה עם סופר או סופרת, שהוציאו ספר ראשון, אולי אפילו רב-מכר, וכבר בטוחים שיש להם מה ללמד אותך.

אתה מפקיד את נפשך, את רגשותיך ואת הנימים העדינים של היצירתיות המבקשת להיפתח בך בידי בני אדם, שיש להם אולי כוונה טובה, אבל הם לא בהכרח מתאימים להנחיית קבוצה בכלל, ולעבודה בתחום פיתוח היצירתיות בפרט.

יש המון מנחי כתיבה. כול אחד שכתב ספר ורוצה להתפרנס הופך את עצמו למנחה כתיבה. אך לא כול אדם כותב יכול להנחות את זולתו בתהליך הכתיבה. פיתוח כתיבה כרוך בהתפתחות אישית, בתהליך נפשי ורגשי עמוק. זו עבודת עומק, לא עבודת שטח. מדובר בגילוי מרחבים חדשים בנפש, שחרור קולות מודחקים, לא בתיקון תחביר וכתיב ובעיות סגנון. זו אינה עבודתו של מנחה כתיבה, אלא של עורך לשון.

כתיבה היא מקצוע של יחידים, וסדנת כתיבה אינה מהווה תחליף לחיי חברה. אבל אם ההנחייה נעשית נכון, נוצרת בסדנה קבוצת שווים, שחבריה וחברותיה מלווים אלה את אלה בכתיבתם ובחייהם גם שנים ארוכות אחרי כן.

איך תדעו אם אתם בידי המנחה הנכונ/ה?

  •      אם המנחה שלך נותן לך ביקורת על עבודותיך, הוא מנחה רע. הוא מפרנס את האגו שלו ואת המבקר הפנימי שלך. הוא בונה אצלך פדנטיות, לא מטפח בך יצירה.
  •      אם המנחה שלך מתחילה את המפגש השבועי בגירוי כתיבה, ומסתפקת בזה, זה רע. זה אומר שחסר לה ידע תיאורטי בתחומי הכתיבה. היא תוציא ממך חומרים אינטואיטיביים, אך לא תדע איך לכוון אותך לעצב את החומר הכאוטי על פי עקרון ארגון כלשהו. והשילוב בין השניים הוא חיוני למעשה היצירה.
  •      אם סדנת הכתיבה אינה מלווה בהקניית ידע סדורה ושיטתית, זה אומר שהסדנה שאתה משתתף בה היא שליפה מן המותן, פתרון של פרנסה, לא קורס מובנה.
  •      אם הסדנה מסתיימת בעונג הרפה והארעי של פרסום חוברת מפרי עטם של המשתתפים זה רע. היא מחנכת אותך לקוצר רוח, לציפייה לתגובה מיידית ולחוסר יכולת להשהות טקסט ולעבודה עליו גרסה אחר גרסה עד להבשלתו המלאה.
  •      אם בסדנה אינך לומד/ת לבצע תחקיר רגשי ותחקיר עובדתי, לשכתב ולעבור מגרסה לגרסה, אינך מקבל/ת את הכלים הדרושים לך להשלמתו של ספר.
  •      אם המנחה אינו עומד איתך על כתיבה יומיומית ומחויבות למעשה היצירה, ואינו עושה כן בעצמו/ה, הוא מנחה בעייתי. הוא תקוע בעצמו במחסום כתיבה.

מי המנחה שלך? האם יש לו עבר עשיר בהדרכה? האם הוא עבר דרך ארוכה כיוצר? האם הוא/היא סופר ידוע או סופר מתחיל, בן או נכד של קצב, של פוליטיקאי או של ראש ממשלה? אילו תפקידים מילא בעולם הספרות מלבד היותו יוצר? האם היה עורך/מתרגם/מורה/מרצה לספרות/מוציא לאור? כמה נקודות מבט על עולם הספרות וכמה כלים יש בידו להקנותם לך?

ישנם הרבה מורים ומורות לכתיבה בישראל, והרבה בתי ספר וסדנאות לכתיבה. רבים מכם, המבקשים להתנסות בכתיבה או מחפשים ליווי של אדם מנוסה במהלך כתיבתו של ספר, מוצאים עצמם נרשמים לסדנת הכתיבה הראשונה שהם מוצאים בגוגל. אחרי כן, במקרה הטוב אתם מתאכזבים מרה. במקרה הפחות טוב, הסדנה שחשבתם שתועיל לכם גורמת לכם לפקפוק עצמי ולמחסום כתיבה.

אני מזמין אתכם ואתכן להתנסות בדרך אחרת. במסע מתמשך על פני שלבים ברורים וידועים, שמשכו תלוי רק בך. בואו להתנסות אצלי בקורס הראשון, שכולו עוסק בגירויי יצירה, ומלמד איך לעבוד עם זיכרון וזיכרונות, חושים ורגשות, חלומות וקולות פנימיים ועוד. אחרי כן תוכלו, אם תרצו, להמשיך איתי בקורס על יסודות הדמות והעלילה, ואז לעבור לקורס הבוגרים, במהלכו מדי שבוע נפגשים החברים והחברות בקבוצה, שומעים מפי הרצאה על דרכי העיצוב של מסע הגיבור, וכותבים עוד פרק בספרם הבא.

בתום כתיבתה של הגרסה הראשונה כתב-היד מועבר אלי לחוות דעת, שאורכה בדרך כלל כ-16-20 עמודים, המהווה תכנית עבודה לשכתוב ולכתיבת הגרסה השנייה. אחרי כן, אם תרצו, גם אערוך את ספרכם.

שמי אילן שיינפלד. אני מדריך ומורה מגיל 14, בתחילה בתנועת הנוער, אחרי כן בצבא, ואז באוניברסיטאות ובמכללות, בבתי ספר ובמסגרות פרטיות. אני כותב מגיל 14, בכול סוגות הכתיבה. שירה, סיפורת, דרמה, ספרות ילדים, ביקורת, מחקר, מאמרים, טורי דעה, בלוגים והודעות לעיתונות.

מגיל עשרים ואחת, עם שחרורי מן הצבא, שימשתי במשך שתים עשרה שנים כסגן עורך הספרות בעיתון "על המשמר." אחרי כן כיהנתי כדובר התיאטרון "הקאמרי" במשך שלוש שנים, ועוד עשר כאיש יחסי ציבור בתחומי התרבות. בו-בזמן ייסדתי כתב-עת לספרות, הוצאה לאור ומשרד יחסי ציבור עצמאי, ערכתי אלפי יצירות ומאמרים משל טובי הסופרים בישראל, כעורך ספרותי, וכן מאות ספרים.

אני מכיר את תהליך הכתיבה והעבודה על ספר משלב הרעיון ועד שלב הכריכה, ההדפסה, השיווק ויחסי הציבור. למעשה, אני היחיד בישראל שיכול ללוות אותך מצעדיך הראשונים בכתיבה ועד לשיווק הספר לקהל הקוראים.

אני מלמד כתיבה מזה שנים רבות. עשרות מתלמידיי ותלמידותיי כבר הוציאו לאור ספרים, שנכתבו תחת הדרכתי. חלקם אף זכו בפרסים.

אני מזמין אותך לצאת איתי למסע הנפלא, המחכים והמצמיח הזה, של תהליך הכתיבה.

סדנאות בוקר בתל אביב

סדנת הכתיבה החדשה שלי תתקיים מדי יום ראשון, החל מ-4.3.18, בשעות 10-13, בבית הסופר בתל אביב.

סדנת הכתיבה למתקדמים, בוגרי הקורס הראשון שלי,  תתקיים מדי יום שלישי, החל מ-6.3.18, בבית הסופר בתל אביב.

סדנאות ערב בתל אביב

סדנאות הכתיבה לבוגרים, העובדים על ספר בהנחייתי, תתקיימנה מדי יום ראשון, החל מ-4.3.18, בשעות 17-20, בבית הסופר בתל אביב (לקבוצה הוותיקה) ומדי יום שלישי, החל מ-6.3.18, בבית הסופר בתל אביב (לקבוצת הבוגרים החדשה).

סדנאות און ליין

אם אין באפשרותך ללמוד בשעות הבוקר, תוכל ללמוד אתי בכיתה וירטואלית און-ליין. הקורס און ליין יתקיים בימי רביעי, החל מ-7.3.18, בשעות 20-22.

סדנאות לתושבי הצפון ומשגב

סדנת מתחילים חדשה תיפתח בימי שני , החל מ-12.2.18, בשעות 19-22 בספרית "יד שטרית" בטבריה (הרשמה דרך הספריה בלבד, לא כאן)

סדנה חדשה לכתיבת שירה בלבד תיפתח בימי רביעי בשעות 19-22, החל מ-31.1.18, בביתי בקיבוץ תובל.

סדנת מתקדמים חדשה תיפתח בימי חמישי בשעות 19-22, החל מ-1.2.18, בביתי בקיבוץ תובל.

סדנאות נוספות תיפתחנה במכללת כנרת בהמשך השנה (הרשמה דרך היחידה ללימודי חוץ במכללה)

     מחיר הסדנאות: 1800 ש"ח ל-12 מפגשים. ההרשמה בטופס להלן, במייל ilan@isheinfeld.com או בטלפון 0522-300098. ניתן לשלם בתשלומים בכרטיס אשראי. כל הסדנאות פתוחות גם בפני בני נוער וצעירים לפני צבא, או עולים חדשים/כותבי אנגלית. ניתן להגיש עבודות בשפה האנגלית. כל הסדנאות מלוות בחוברות טקסטים, מחייבות שימוש במחשב ובאינטרנט וכרוכות בהגשת עבודות מדי שבוע.

     אם ברצונך להבטיח את השתתפותך באחת הסדנאות הפרטיות שלי, תוכל להקדים ולשלם כאן.

סדנת כתיבה בהנחיית אילן שיינפלד

סדנת כתיבה למתחילים, למתקדמים, לבוגרים, לשירה או לסדנה און ליין, כול סדנה למשך 12 מפגשים.

₪1,800.00

     אשמח לשמוע ממך, ואשמח על הפצת פוסט זה למי שנראה לכם/ן שעשויים להתעניין בסדנאות הכתיבה שלי.

     בתודה,

אילן שיינפלד.

 

הרשמה לסדנאות הכתיבה החדשות שלי אחרי החגים

IMG_5813.JPG
צילום: עדי נס.

למעוניינים/ות, להלן פרטים על סדנאות הכתיבה שלי, שנפתחות אחרי החגים ובמהלך התקופה הקרובה:

סדנת כתיבה למתחילים בגליל, באזור משגב

מפגשי הכתיבה מיועדים לכל מי שמעונין/ת להתנסות בכתיבה יוצרת, כתהליך רוחני, או למי שמעוניין/ת להעלות על הכתב את סיפור חייו למען הדורות הבאים. אין צורך בניסיון קודם, אבל חשוב לדעת להעלות את הכתוב למחשב, שכן את עבודות הבית מעלים לפורום סגור באתר האינטרנט של אילן ושם אתם קוראים את כל קטעי הכתיבה. מדי מפגש נגלה עורק זהב של  יצירה בתוככם. כל מפגש יתחיל בתרגיל כתיבה שאת פריו נחלוק בינינו לפי רצון הכותב/ת. לאחר מכן יספר אילן מה עומד מאחורי כל תרגיל וכיצד יוצרים אחרים הפיקו זהב מן המקום הזה בנפש.

הסדנה תתקיים בבית מרחבים, במועצה האזורית משגב, בימי חמישי, בשעות 19.00-21.30. תאריכי המפגשים: 2.11.17, 9.11.17, 16.11.17, 23.11.17, 30.11.17, 7.12.17, 14.12.17, 21.12.17, 28.12.17, 4.1.18, 11.1.18 ו-18.1.18. לפרטים והרשמה: אדווה, עמותת מרחבים. טל' 04-9990314 או 04-9990269.

סדנת כתיבה למתקדמים בתובל
בסדנת‭ ‬הכתיבה‭ ‬ילמדו‭ ‬המשתתפים‭ ‬מנַיִן‭ ‬באים‭ ‬רעיונות‭ ‬לסיפורים‭ ‬ולספרים‭, ‬לתסריטים‭ ‬ולמחזות‭, ‬ויעסקו‭ ‬בעיקר‭ ‬בפיתוח‭ ‬עלילה‭, ‬בסוגי‭ ‬פתיחות‭ ‬וסיומים‭, ‬בתחנות‭ ‬הסיפור‭ ‬המיתי‭ ‬ועוד‭. ‬ההשתתפות‭ ‬בסדנה‭ ‬כרוכה‭ ‬בכתיבה‭ ‬משבוע‭ ‬לשבוע‭. ‬רצוי‭ ‬להגיע‭ ‬עם‭ ‬רעיון‭ ‬לפרויקט‭ ‬כתיבה‭, ‬אך‭ ‬ניתן‭ ‬לפתח‭ ‬רעיון‭ ‬כזה‭ ‬גם‭ ‬במהלך‭ ‬הלימודים‭ ‬בסדנה‭. ‬תנאי קבלה – השתתפות קודמת בסדנת כתיבה של אילן שיינפלד.

הסדנה תתקיים בביתי בקיבוץ תובל, בימי רביעי, בשעות 20.00-22.30. תאריכי המפגשים: 15.11.17, 22.11.17, 29.11.17, 6.12.17, 27.12.17, 3.1.18, 10.1.18, 17.1.18, 24.1.18, 31.1.18, 7.2.18, ו-14.2.18. מחיר: 900 ש"ח. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

 

סדנת כתיבה למתחילים בתל אביב

מפגשי הכתיבה מיועדים לכל מי שמעונין/ת להתנסות בכתיבה יוצרת, כתהליך רוחני, או למי שמעוניין/ת להעלות על הכתב את סיפור חייו למען הדורות הבאים. אין צורך בניסיון קודם, אבל חשוב לדעת להעלות את הכתוב למחשב, שכן את עבודות הבית מעלים לפורום סגור באתר האינטרנט של אילן ושם אתם קוראים את כל קטעי הכתיבה. מדי מפגש נגלה עורק זהב של  יצירה בתוככם. כל מפגש יתחיל בתרגיל כתיבה שאת פריו נחלוק בינינו לפי רצון הכותב/ת. לאחר מכן יספר אילן מה עומד מאחורי כל תרגיל וכיצד יוצרים אחרים הפיקו זהב מן המקום הזה בנפש.

הסדנה מתקיימת בבית אילה, שדרות בן גוריון 13, תל אביב, במסגרת בית הספר אסכולות של האוניברסיטה הפתוחה. המפגשים נערכים בימי שלישי, בשעות 10.00-13.00. תאריכי המפגשים: 6.3.18, 13.3.18, 20.3.18, 27.3.18, 10.4.18, 17.4.18, 24.4.18, 1.5.18, 8.5.18, 15.5.18, 22.5.18 ו-29.5.18. לפרטים והרשמה: ריקי, טל' 03-5278504.

סדנת כתיבה למתקדמים בתל אביב

בסדנת‭ ‬הכתיבה‭ ‬ילמדו‭ ‬המשתתפים‭ ‬מנַיִן‭ ‬באים‭ ‬רעיונות‭ ‬לסיפורים‭ ‬ולספרים‭, ‬לתסריטים‭ ‬ולמחזות‭, ‬ויעסקו‭ ‬בעיקר‭ ‬בפיתוח‭ ‬עלילה‭, ‬בסוגי‭ ‬פתיחות‭ ‬וסיומים‭, ‬בתחנות‭ ‬הסיפור‭ ‬המיתי‭ ‬ועוד‭. ‬ההשתתפות‭ ‬בסדנה‭ ‬כרוכה‭ ‬בכתיבה‭ ‬משבוע‭ ‬לשבוע‭. ‬רצוי‭ ‬להגיע‭ ‬עם‭ ‬רעיון‭ ‬לפרויקט‭ ‬כתיבה‭, ‬אך‭ ‬ניתן‭ ‬לפתח‭ ‬רעיון‭ ‬כזה‭ ‬גם‭ ‬במהלך‭ ‬הלימודים‭ ‬בסדנה‭. ‬תנאי קבלה – השתתפות קודמת בסדנת כתיבה של אילן שיינפלד.

הסדנה מתקיימת בבית אילה, שדרות בן גוריון 13, תל אביב, במסגרת בית הספר אסכולות של האוניברסיטה הפתוחה. המפגשים נערכים בימי ראשון, בשעות 10.00-13.00. תאריכי המפגשים: 4.3.18, 11.3.18, 18.3.18, 25.3.18, 8.4.18, 15.4.18, 22.4.18, 29.4.18, 6.5.18, 13.5.18, 27.5.18 ו-3.6.18. לפרטים והרשמה: ריקי, טל' 03-5278504.

סדנת כתיבה לבוגרים – גירוי וליווי בכתיבת פרויקט

הסדנה מיועדת הן לבוגרי קורס מתקדמים שלי והן למי שעוד לא עשה אצלי קורס מתקדמים אבל רוצה כבר לכתוב ספר. מדי שבוע תקבלו גירויי כתיבה לכיתה ולבית, שיוליכו אתכם צעד אחר צעד בדרך הכתיבה של רומן על פי המבנה התלת-מערכתי.

הסדנה תתקיים בימי ראשון בחדר טשרניחובסקי בית הסופר, קפלן 6 תל אביב, אך זוהי סדנה פרטית שלי שאינה קשורה לבית הסופר. המפגשים ייערכו בימי ראשון בשעות 17.00-20.00. תאריכי המפגשים: 12.11.17, 19.11.12, 26.11.17, 3.12.17, 10.12.17, 24.12.17, 31.12.17, 7.1.18, 14.1.18, 21.1.18, 28.1.18 ו-4.2.18. מחיר: 1500 ש"ח בתשלום מראש בהעברה בנקאית, 1800 ש"ח בשלושה תשלומים בצ'קים. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

במידה ותיעדרו ממפגשים מסוימים בשל נסיעה לחו"ל, תוכלו לקבל את סיכומי ההרצאות והתרגילים של המפגשים שהחסרתם, להשלימם בקריאה ולהגיש את עבודותיכם בהתאם.

הזדרזו להירשם. ההרשמה תכף נסגרת.

אם יש מישהו/י בסביבתכם הקרובה העשוי/ה להיות מעוניינ/ת בסדנת כתיבה בהנחייתי, אשמח אם תפנו אותו אלי.

בתודה,

אילן שיינפלד

ilan@isheinfeld.com

טלפון: 0522-300098

ת"ד 466

קיבוץ תובל. 2013600

 

פערים (היום ה-36)

הגבר לצידי מצחקק. הוא חובש אוזניות וצופה בסרט בסמרטפון. הוא צוחק, מנסה להחניק את צחוקו, אבל לשווא. הסרט מצחיק מדי.

הוא לובש מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה, עם משבצות שחור-לבן עליה. הוא נושא עמו תיק דק של לפטופ, ויורד בתחנה בבנימינה.

מאחורי יושבת משפחה ערבית. האב מדבר בטלפון. קולו רך. בנו בן השנתיים ישוב על ברכי אמו. הוא ממלמל שוב ושוב שברי מלים בערבית. הוא רוצה משהו. הוא אומר אימא בערבית ומבקש ממנה משהו. אולי הוא מרותק למה שהוא רואה במכשיר הטלפון של אמו, עליו היא משמיעה לו שירי פעוטות. אני מזהה את השירים האלה. הם השירים שנהגתי להשמיע למיכאל ולדניאל כשהיו בגילו.

הרכבת משקשקת, נוסעת לאט, מיטלטלת מצד לצד. אני סחרחר ומותש. ורוצה הביתה.

היה לי יום הוראה ארוך בתל אביב. יצאתי מהבית בשעה שש וחצי בבוקר, ובקושי ראיתי את ילדיי. נישקתי כול אחד מהם במצח וחיבקתיו. רגע לפני שנכנסתי למכונית, ממהר לתחנת הרכבת, מיכאל קרא לי אל החלון הגדול. הוא רצה להגיד לי משהו, ונלחץ בגופו אל הרשת.

לפני חודש הילדים הסירו את הרשת ממקומה, והבית נמלא בחרקים. רק אתמול השיב אותה חיים, בעל ידי הזהב, למקומה.

"עצור, מיכאל!" צעקתי, "תיכף אתה מוציא שוב את הרשת ממקומה!" – והלכתי למכונית מבלי לשמוע מה רצה לומר לי.

אחרי כן, בדרך, ניחמתי בי.

זה היה יום ארוך. לימדתי בו פעמיים, ויכולתי לכתוב רק בשעה שגם תלמידיי כתבו את תרגילי הכיתה שלהם. כך גם עשיתי. בין לבין דיברתי איתם על מועדים אפשריים לפגישות המשך בסמסטר ב'. אבל עשיתי זאת בלי שמחה, יודע שאני מוכר את הזמן שלי בשלושת החודשים הבאים, בשעה שמה שעלי באמת לעשות הוא לכתוב.

איני יכול לשאת עוד את הפער בין פרנסתי לבין יצירתי. אני עומד בפני אתגר גדול מאוד עם הספר הבא שלי, ואיני יכול עוד לדחותו.

זו הסיבה בשלה פתחתי את הקמפיין שלי לגיוס המונים. אני צריך לקנות לי זמן כתיבה. ואם אתה ואת מבינים משהו במחויבות ליצירה – אתם תתמכו בי כאן:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206

נ.ב.

ביום חמישי, מחרתיים, בין 19.00-22.00, יש לי מופע יחיד בהיכל התרבות בכרמיאל, במסגרת 'ימי תרבות' של מפעל הפיס. אני לא מצליח למצוא בייביסיטר לילדים לשלוש השעות האלה. אם למישהו יש רעיון, אודה לכם מאד. מדובר בקהל רוכשי כרטיסים ואני חייב להתייצב בפניו בזמן.

ספר תפילות נוצרי (היום ה-35)

     הספר שאני כותב כעת עוסק, בין השאר, בפולמוס ובמחלוקת בין היהדות לבין הנצרות. לכן, עלי להתעמק בברית החדשה ובספר התפילות הנוצרי. אין זו משימה קלה בעבורי.

     גדלתי במשפחה יהודית דתית-מסורתית. הברית החדשה מעולם לא נכנסה אלינו הביתה. כאשר למדתי אמנות בבית הספר התיכון ביקשה מאיתנו המורה לאמנות הסקסית שלנו – אני לא זוכר את שמה, אבל היא הופיעה בבית הספר במלבושים אווריריים, טובלת אותנו בריח בשמיה – לקרוא את הברית החדשה, כדי להבין את הייצוגים של מוטיבים מחיי ישו באמנות המערב.

     כאשר שמעה זאת אמי, זעקה שלעולם לא תיתן לטומאה הזאת להיכנס אליה הביתה. "אם אתה חייב לקרוא את זה, עשה זאת בספרייה," אמרה.

     רק כאשר עזבתי את בית הוריי לדירה משלי, בגיל עשרים ושתיים, השגתי לי עותק מן הברית החדשה וקראתיו. זה היה מאוחר מדי בשביל המורה לאמנות, אני כבר גיליתי שאני הומו. זה גם היה מאוחר מדי בעבורי כצעיר יהודי. יכולתי לקרוא בברית החדשה רק כבספר פולקלור, באופן שונה לגמרי מקריאתי את התנ"ך.

     מאז ועד היום התווספו לספרייתי ספרים רבים על הנצרות ועל הקונפליקט בין היהדות לבין הנצרות. אך עד עצם הבוקר הזה מעולם לא פתחתי את סידור התפילות הנוצרי השמור עמי. הבוקר נחה עלי הרוח, וקראתי את תפילת השחר הנוצרית. בקלות רבה יכולתי להבחין בהשפעה העזה של סידור התפילות העברי ושל תפילת שמונה עשרה על התפילה הנוצרית. אני מוכרח להודות, חשתי אי נוחות עזה למול שרבוב הפסוקים מן האגרות השונות של הברית החדשה, לתוך תערובת תמוהה של ציטוטי פסוקים ממזמורי תהלים. זה הסב לי אי נוחות לפחות כפי שאמור היה הדבר לחולל אצל גיבור ספרי.

     כתבתי את זה. ואמשיך לקרוא בסידור התפילות הנוצרי ולכתוב על החוויה בימים הקרובים.

     על פי התכנון שלי הייתי אמור לערוך הבוקר ספרים של אחרים. אבל מה שקרה הוא ששקעתי בשיחת טלפון ארוכה עם יועץ משפטי, בנוגע לשמירה על זכויות יוצרים, ובקריאת עבודות של תלמידיי לקראת השיעורים שעלי להעביר מחר בתל אביב.

     אחר הצהריים הילדים חזרו מן הגן עם חבר חדש ואביו, גבר צעיר, עמו שוחחתי בעניין רב. כאשר עזבו אבא שלי הגיע הנה, כדי לשמור על הילדים מחר, בזמן שאלמד במרכז. ובעודי ממתין לספגטי שמיכאל ביקש לארוחת הערב, ניצלתי את הזמן וניקיתי את המקרר.

     עייף, ביליתי את השעתיים האחרונות בצפיה בשיעור און-ליין שהיה מאוד לא מוצלח. זה היה ובינר על 'איך להרוויח כסף מיוטיוב.' המרצה לא התבוננה במצלמה במישרין, זעה ונעה כול הזמן על הכיסא המשרדי שישבה עליו, עצרה כמה פעמים את דבריה כדי לומר משהו לעוזרים הטכניים שלה – ולא סיפקה את התוכן שהבטיחה בפרסומות הרבות ששלחה לגבי השיעור שלה – איך להכניס כסף מיו טיוב. תחת זאת, זה היה שיעור המשווק אותה עצמה.

     בעבורי, זה היה שיעור טוב על מה לא לעשות, כשאתחיל בשיעורי הכתיבה היוצרת שלי און ליין. ואני מתכוון בהחלט לעשות זאת בקרוב. תקוותי היא, שהשילוב בין הוראה און ליין לבין קמפיין גיוס ההמונים שלי יאפשר לי לעזוב את ההוראה פנים אל פנים ואת העריכה של ספרי אחרים, או לצמצמן, כדי להשקיע את רוב זמני ומרצי בכתיבת ספריי הבאים.

     אם ברצונכם/ן לעזור לי בזה תוכלו לעשות זאת כאן:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206&page=investors

     אספתי עד כה רק עשרה אחוז מן הסכום הנדרש לי, לשנה שקטה של כתיבה. אני מפציר בכם לעזור לי בזה. גם סופר כמוני, המוכר היטב את יצירתו, אינו יכול לחיות מתמלוגים בלבד. אבל כול פרנסה אחרת שהוא נוטל על עצמו, בלית ברירה, מרחיקה אותו משולחן הכתיבה, ואתכם – מקריאה בספריו הבאים.

     אז אנא, תמכו בי, ובכך תזכו אותי בזמן כתיבה, ואת עצמכם – בהמתנה קצרה יותר מכרגיל לספריי הבאים. תודה.

איך להזמין אותי למפגש סופר – מידע למורות לספרות, לרכזות סל תרבות בישובים ולכל המתעניין

 

     מזה שנים רבות אני נוהג להיפגש עם קהל מגוון, בגילאי שונים, בכול רחבי הארץ. זאת, אם במסגרת מפעל 'סופר אורח' של משרד החינוך, שהייתי פעיל בו בעבר, אם דרך הספריות הציבוריות ואם דרך מתנ"סים, חנויות ספרים והזמנות פרטיות.

     אני שמח להיפגש עם תלמידי תיכון בגילאי חטה"ב והחטיבה העליונה, וכמובן עם מבוגרים מהם. ניתן להזמין אותי למפגש סופר, שבו אספר על חיי ויצירתי, תהליכי היצירה שלי ואעבור עם הקהל על שיר או שניים משלי. אפשר להזמין אצלי גם סדנת כתיבה חד-פעמית מפרה ומיוחדת, המועילה הרבה להעלאת היצירתיות בארגון.

     בשל השתנות כל מערך הספקים של מפגשי מסוג זה, במשרד החינוך ובמשרד התרבות, מצאתי לנכון לכתוב לכם/ן כיצד ניתן להזמין אותי למפגש ביישוב, במוסד, בבית הספר או בספריה, או בארגון שלכם. אשמח לבוא גם למפגש סופר חד-פעמי או לסדנת כתיבה חד-פעמית בארגון גדול.

לבתי ספר – סל תרבות ארצי

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית החושפת את תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמלי. התוכנית קיימת משנת 1987 ופועלת ביישובים רבים ברחבי הארץ.

התוכנית משותפת למשרד החינוך, החברה למתנ"סים והרשויות המקומיות.

תוכלו להזמין אותי דרך הקישור הבא:

http://www.saltarbutartzi.org.il/%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2/5ca22d2f-3cd1-481e-b482-108de2cb88c6

לספריות ולמתנ"סים – פמי פרימיום

חברת פמי פרימיום עוסקת בניהול תהליכים מורכבים ומתן שירותים במגוון תחומים ובפריסה ארצית. היא זכיינית משרד התרבות לקיום אירועים בספריות הציבוריות וכן לקיום אירועי 'תרבות בפריפרייה.'

להזמנתי במסגרת 'תרבות בפריפריה' – אנא פנו אל גב' ליאורה פרידן, רכזת תחום ספרות,
תרבות לפריפריה, פמי פרימיום, במייל sifrut@femi.co.il

להזמנתי לספרייה ציבורית – אנא פנו אל גב' נטלי אשכנזי, בקרת רכש הספריות הציבוריות, במייל NataliA@femi.co.il

לארגונים/חברות

אני שמח לבוא לארגונים כמו חברות הייטק, חברות רפואיות, בנקים וכדומה, ולהעביר לעובדיהן מפגש סופר ו/או סדנת כתיבה חד-פעמית. מנסיוני, סדנאות כאלה נותרות זמן רב בהווי הארגון ומשפיעות על תהליכיו. יש אפשרות גם להתארח בסדנת כתיבה חד-פעמית כזו בביתי, בקיבוץ תובל, כחלק מטיול בגליל.

ניתן לפנות אלי במישרין:

אילן שיינפלד

ת"ד 466

תובל. 2013600.

טלפון 0522-300098

מייל ilan@isheinfeld.com

תודה ושנה טובה,

אילן שיינפלד.

 

יום החופש הראשון של אבא (היום ה-34)

     היום היה יום החופש הראשון האמיתי שלי. הילדים התחילו שבוע חדש ושנה חדשה בגן, ואני הייתי פנוי לעיסוקיי. אבל הם רבים מספור, ומנשוא. ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לתכנן את יומי ברצועות זמן.

     אני שונא טבלאות זמן. השימוש בהן רע לי. הוא חוסם את שפיעת היצירתיות שלי. כול אימת שאני משתמש בהן, אני עושה כן ליום או ליומיים, ואז מניח לעצמי לשוב אל הרגליי הישנים, שעיקרם – עבודה על הדבר שהכי מושך את לבי בכול רגע נתון.

     אבל בימים כמו אלה, שיש לי מהם שבועיים בלבד עד לתחילת עונת החגים, שבה ילדיי יבלו עמי ימים רבים בבית, אני מוכרח לנצל את הזמן שלי עד תום.

שעה סעיף הערות  
06.00-07.00 דפי בוקר    
07.00-.08.00 ילדים    
08.00-09.00 כושר וארוחת בוקר    
09.00-09.30 כתיבה    
09.30-11.00 עריכה זאב    
11.00-12.00 עריכה דניאל    
12.00-13.00 סידורים    
13.00-14.00 הקלדה    
14.00-15.30 ארוחה ומנוחה    
15.30-16.30 ירידה עם מיכאל לרופא בכרמיאל    
18.00-20.00 בילוי עם חברים ובבית    
20.00-21.00 כתיבה    
21.00-23.00 בדיקת עבודות    
23.00-24.00 כתיבת פוסט ואינטרנט  

     וזה מה שעשיתי. עשיתי אימון כושר, אכלתי ארוחת בוקר וישבתי לכתוב את מנת הכתיבה היומית שלי. לא יכולתי הבוקר לספר סיפור, אבל היה לי ראיון מרתק בכתב עם הדמות שלי, שבה סיפרה לי על עצמה, ועלי, דברים שלא ידעתי מקודם לכן. כמו כן כתבתי גם על קבוצת האנטגוניסטים שהדמות שלי מתעמתת עמה.

     עשיתי את זה לשעה, במקום חצי שעה כמתוכנן, ואז הייתי חייב לערוך פרק בכל אחד משני הספרים שהתחייבתי לעורכם. כשסיימתי, ביליתי שעה שלמה ברישום הוצאותיי בשלושת החודשים האחרונים, ובהכנת החומר לרואת החשבון.

     או-אז קבעתי תור למיכאל לרופא הילדים, להיום אחר הצהריים.

     בזמן האחרון מיכאל מתלונן על כאבי ראש ועל כאבי לב, ומכיוון שלפני כשבועיים חווה, כנראה, זעזוע מוח קל, לקחתי את תלונותיו ברצינות רבה.

     ויש לזה סיבה נוספת. אתמול בערב ביקר אותנו שכננו תומר, והניף במשובה את דניאל באוויר. מיכאל, שרגע לפני כן הכניס אל פיו קוביית שוקולד, ביקש מתומר שירים גם אותו באוויר. אבל הוא כול כך התלהב מעצם המחשבה שכך יהיה, שהקדים קנה לוושט, וקוביית השוקולד נתקעה בקנה הנשימה שלו.

     הילד התחיל להיחנק ולבכות מבהלה בו-זמנית. טפחתי על גוו, וכשראיתי שהוא ממשיך להיחנק פעלתי במהירות אינסטינקטיבית – פשוט הרמתי אותו, כפות רגליו באוויר וראשו משורבב כלפי מטה, וניערתי אותו.

     קוביית השוקולד נשרה מגרונו אל הארץ. תודה לאל.

     ואז הוא בכה מבהלה.

     הרמתי אותו בזרועותיי, חיבקתי אותו. "אתה רואה, מיכאל," אמרתי לו, "עכשיו אתה מבין למה אני כול הזמן מזהיר אותך לא להכניס צעצועים קטנים לפה. כך בדיוק נחנקים."

     זו בהחלט הייתה הסיבה הנוספת לרדתנו לרופא הילדים בכרמיאל היום. אבל האמת היא, שהייתי כול כך טרוד מכאבי הראש שמיכאל מתלונן עליהם, עד ששכחתי בכלל לספר לרופא על סצינת ההיחנקות מאתמול.

     כך או כך, הרופא הקשוב הזה בדק את מיכאל, אמר שלדעתו הכול בסדר איתו, אבל ליתר ביטחון הפנה אותנו לנוירולוג ולקרדיולוג ילדים. וזה יהיה עיסוקי בשבועות הקרובים.

*

     אחרי כן לקחתי את הילדים, כפי שהבטחתי לדניאל, אל הקניון החדש בעיר, כדי לקנות להם שם חישוקי פלסטיק, שניתן לזרוק אותם למימי הבריכה ולצלול אחריהם. זה עלה לי גם בשני כדורי פוקימון, שמיכאל ביקש. לא יכולתי לסרב לו.

     הלכנו גם לקנות תרופות ב'מכבי' ומוצרי טיפוח וניקיון בסופר פארם, ואז חזרנו הביתה.

     הילדים נרדמו כבר בדרך. בבית אכלו, התקלחו והלכו לישון עם הסיפור 'כיפה אדומה.' העיקר שישמעו את הקול שלי קורא להם מן הספר.

     התיישבתי ליד שולחן הכתיבה, אבל שכחתי לגמרי מכוונתי לכתוב שוב הערב. תחת זאת שקעתי בכתיבת אימייל ארוך ליועץ משפטי, בנוגע למה שנראה כמו פגיעה בזכויות היוצרים שלי על 'מעשה בטבעת.' לאחרונה גיליתי, כבדרך אגב, כי חברת הפקה ישראלית וספקית תוכן בינלאומית עומדות להסריט סדרה, המבוססת על הסיפור של ארגון 'צבי מגדל,' ועל ספרי. – תוך הכחשת כל קשר לספרי. כאילו הפרשה הזאת הייתה כה ידועה מקודם לפרסום ספרי.

     זה הכניס אותי להלם. וזו הסיבה הנוספת והנסתרת מאחורי פנייתי לקמפיין לגיוס המונים. עם הגילוי הזה הבנתי, שאני באמת חייב להשקיע כמה שיותר זמן, מדי יום, הן לפיתוח היצירה שלי לתסריטים, כדי שאחרים לא יגזלו ממני את עולמי, והן לכתיבת שלושת הרומאנים הבאים שלי.

     אם אתם מבינים זאת, אשמח אם תיכנסו לקמפיין שלי לגיוס המונים ותתמכו בי.

     ואגב, אם יש לכם אי אילו קשרים בתעשיית המו"לות או בתעשיית הקולנוע והטלביזיה בחו"ל, ותרצו לעזור לי בקידום ההסרטה של 'מעשה בטבעת' והרומאנים האחרים שלי, אשמח מאוד. כבר לא מדובר בי, אלא בילדים שלי. אני צריך לדאוג לפיתוח יצירתי כדי להשאיר להם משהו אחריי. וכמה שיותר, יותר טוב.

     לילה טוב.

 

השלת המסיכות במהלך הכתיבה (היום ה-17)

     הנסיעה הערב ברכבת מתל אביב לעכו, בדרך חזרה הביתה, היתה כמו רכיבה על סוס. הנהג כנראה היה על אמפטמין. זה ההסבר היחיד למהירות שנהג בה את הרכבת.

     הרגשתי כמי שנחלה במחלת ים. היטלטלתי בקרון מצד אל צד, סחרחר, רעב ונורא מתגעגע לילדים. לא ראיתי אותם משש בבוקר. הערתי אותם בנשיקות, לוחש לאוזניהם שאני מוכרח לרדת ללמד בתל אביב, הספקתי להכין שוקו למיכאל ואקטימל ודניאלה לדניאל, ורצתי מהבית החוצה, מותיר אותם עם אבא שלי בן ה-82, שיטפל בהם עד שובי.

     עד החגים, מדי יום שלישי אני מלמד כתיבה יוצרת בתל אביב. אחרי כן זה יעבור כנראה לימי ראשון. השיעור הראשון שלי מתחיל בשעה עשר, כך שאני חייב לעלות על הרכבת של שבע וחצי או שמונה כדי להגיע לשם בזמן. אני מלמד עד אחת בצהריים,  ואז נוסע לבית ילדותי, בית אבי, ברמת השרון, שם אני אוכל ונח. בשעה חמש כבר מתחילה הסדנה הבאה שלי, בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה, ביה"ס 'חשיפה,' בכפר הירוק. אני מלמד שם עד שמונה, אבל מסיים את השיעור בקביעות עשר דקות מקודם לכן, שאם לא כן לא אספיק להגיע לרכבת של שמונה וחצי, ואז אמצא את עצמי בבית רק בחצות.

     נורא קשה לכתוב ביום כזה. אבל אני משתדל. אני עושה כול שביכולתי לכתוב בזמן שתלמידיי כותבים. לעתים אני גם קורא בפניהם את מה שכתבתי, אחרי שקראו הם את שלהם. אני רואה בזה חלק מן השיעור שלי. הם יכולים לראות אותי כותב בכתב-יד, כפי שהם מתבקשים לעשות, ויכולים לשמוע איך אני מפענח ומפתח בתוכי את משימת הכתיבה שנתתי גם להם.

     במהלך קורס הבוקר שלי, קורס הבוגרים, ביקשתי מהם לכתוב מהי האמת על אודותיהם או על אודות הפרוטגוניסט שלהם, שהוא מבקש להסתיר. התכוונתי לכתוב על כך גם אני, אבל סדרת צלצולי טלפון מן הבנק, בשל האוברדרפט, לא אפשרה לי להתרכז בזה.

     לשמחתי, באמצע השיעור הביא לי השליח שהזמנתי צ'ק נחמד להפקדה, שהפקדתי באמצעות האפליקציה של הבנק היישר בחשבון שלי. זה אפשר לי להירגע קצת בחלקו השני של השיעור.

     ישבתי והקשבתי לסיפוריהם. עם סיום קריאתם, כתגובה עמוקה מתוכי למשהו מקסים ומרגש שקרא אחד מתלמידיי, ביקשתי מחברי/ות הקבוצה לחשוב על התפקידים שבחרו להם במסגרת הדינמיקה של הקבוצה שלנו. "כל אחד מכם בחר בתפקיד מסויים בקבוצה," אמרתי להם, "והתפקיד הזה מבוסס על הסיפור שאתם מספרים לעצמכם על אודות חייכם. אינני מבקר אתכם על כך. כולנו זקוקים ל'תפקידים' כדי להיות חלק מן המשחק החברתי. גם אני. אבל זכרו שהתפקידים האלה אינם אלא מסיכות. כדי לכתוב לעומק, עליכם להשיל מעליכם את המסיכות שלכם ולהיות מוכנים לפגוש בלא-ידוע, בריק, להיכנע לאי-הוודאות המצויה בעומקה של כול כתיבה טובה. זה המקום היחיד שממנו תקבלו רעיונות חדשים ותגלו דברים על אודותיכם. כתיבה היא צמיחה. אתם רוצים לכתוב כי אתם רוצים לגדול בתוך עצמכם. אבל כדי שזה יקרה עליכם להסיר מעליכם את המסיכת שלכם, לעזוב את אזור הנוחות שלכם, ולצלול אל הלא-נודע."

    זה בדיוק מה שקורה לפרוטגוניסט בסוף המערכה השנייה של סיפורו. המערכה מסתיימת ברגע של כניעה, שבו הפרוטגוניסט מבין, שהוא מוכרח לוותר על תפיסתו לגבי המטרה בשמה יצא לדרך. זוהי הדרך היחידה שבה יוכל להשיג באמת את מה שהוא רוצה בו, במערכה השלישית.

     "ויש לכם כול מה שאתם זקוקים לו כדי לכתוב את רגע הכניעה הזה," הוספתי, "מפני שזה בדיוק מה שעליכם עצמכם לעשות על מנת לכתוב," מצביע, כתמיד, על הקשר הקרוב והאינטימי בין ניסיוננו ככותבים – לבין חוויותיו של הפרוטגוניסט שלנו."

     בערב, בזמן שקבוצת המתחילים שלי בכפר הירוק כתבה על רצונות, מטרות ורגשות סותרים, הרגשתי שגם אני רוצה לכתוב. הוצאתי מתיקי את המחברת הצהובה ואת עט הפיילוט, וכתבתי דיאלוג פנימי של האנטגוניסט ברומאן הבא שלי, במהלכו הוא מדבר עם עצמו על האמיתות שהוא מבקש להחביא מעין רואי: שמתחת למראה האדוק שלו גר כופר. אבל זה דבר שלעולם לא ייתן לאיש להבחין בו.

     אני שמח שכתבתי זאת. הן משום שעמדתי במנת הכתיבה היומית שלי – המינימום היומי הוא דפי בוקר, סצנה לספר ופוסט בעברית ובאנגלית עם ערב – והן משום שיצאתי מזה עם כמה תובנות חדשות לגבי האנטגוניסט שלי.

     זה הספק רב ליום אחד. אבל היום הזה היה קשה. אני לא יכול יותר לעזוב את ילדיי למשך 24 שעות, עם אבא שלי, ולכתוב רומאנים במהלך שעות עבודתי בסדנאות הכתיבה. אני זקוק לחופשת כתיבה.

     אז אם אתם מעוניינים לסייע לי בזה, אתם מוזמנים/ות להיכנס לקמפיין שלי למימון המונים, כאן, ולתרום את חלקכם בדבר. רבים מכם קוראים את תכני הבלוג שלי כבר שנים. ואני מספק אותם בחינם, בשמחה, ובשפע. אם כול אחד ואחת מקוראי/ות הבלוג הזה יכניס בין 20-50 שקלים לקמפיין, תוציאו אותי לחופשי כאדם כותב. ומכיוון שאתם כבר ממילא קוראים ומכירים אותי מזה שנים, אתם כבר יודעים שזה יהיה לכם כדאי. אז הנה, לחצו כאן, ותנו את חלקכם/ן.

     תודה ולילה טוב,

     אילן.