הרשמה לסדנאות הכתיבה החדשות שלי אחרי החגים

IMG_5813.JPG
צילום: עדי נס.

למעוניינים/ות, להלן פרטים על סדנאות הכתיבה שלי, שנפתחות אחרי החגים ובמהלך התקופה הקרובה:

סדנת כתיבה למתחילים בגליל, באזור משגב

מפגשי הכתיבה מיועדים לכל מי שמעונין/ת להתנסות בכתיבה יוצרת, כתהליך רוחני, או למי שמעוניין/ת להעלות על הכתב את סיפור חייו למען הדורות הבאים. אין צורך בניסיון קודם, אבל חשוב לדעת להעלות את הכתוב למחשב, שכן את עבודות הבית מעלים לפורום סגור באתר האינטרנט של אילן ושם אתם קוראים את כל קטעי הכתיבה. מדי מפגש נגלה עורק זהב של  יצירה בתוככם. כל מפגש יתחיל בתרגיל כתיבה שאת פריו נחלוק בינינו לפי רצון הכותב/ת. לאחר מכן יספר אילן מה עומד מאחורי כל תרגיל וכיצד יוצרים אחרים הפיקו זהב מן המקום הזה בנפש.

הסדנה תתקיים בבית מרחבים, במועצה האזורית משגב, בימי חמישי, בשעות 19.00-21.30. תאריכי המפגשים: 2.11.17, 9.11.17, 16.11.17, 23.11.17, 30.11.17, 7.12.17, 14.12.17, 21.12.17, 28.12.17, 4.1.18, 11.1.18 ו-18.1.18. לפרטים והרשמה: אדווה, עמותת מרחבים. טל' 04-9990314 או 04-9990269.

סדנת כתיבה למתקדמים בתובל
בסדנת‭ ‬הכתיבה‭ ‬ילמדו‭ ‬המשתתפים‭ ‬מנַיִן‭ ‬באים‭ ‬רעיונות‭ ‬לסיפורים‭ ‬ולספרים‭, ‬לתסריטים‭ ‬ולמחזות‭, ‬ויעסקו‭ ‬בעיקר‭ ‬בפיתוח‭ ‬עלילה‭, ‬בסוגי‭ ‬פתיחות‭ ‬וסיומים‭, ‬בתחנות‭ ‬הסיפור‭ ‬המיתי‭ ‬ועוד‭. ‬ההשתתפות‭ ‬בסדנה‭ ‬כרוכה‭ ‬בכתיבה‭ ‬משבוע‭ ‬לשבוע‭. ‬רצוי‭ ‬להגיע‭ ‬עם‭ ‬רעיון‭ ‬לפרויקט‭ ‬כתיבה‭, ‬אך‭ ‬ניתן‭ ‬לפתח‭ ‬רעיון‭ ‬כזה‭ ‬גם‭ ‬במהלך‭ ‬הלימודים‭ ‬בסדנה‭. ‬תנאי קבלה – השתתפות קודמת בסדנת כתיבה של אילן שיינפלד.

הסדנה תתקיים בביתי בקיבוץ תובל, בימי רביעי, בשעות 20.00-22.30. תאריכי המפגשים: 15.11.17, 22.11.17, 29.11.17, 6.12.17, 27.12.17, 3.1.18, 10.1.18, 17.1.18, 24.1.18, 31.1.18, 7.2.18, ו-14.2.18. מחיר: 900 ש"ח. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

 

סדנת כתיבה למתחילים בתל אביב

מפגשי הכתיבה מיועדים לכל מי שמעונין/ת להתנסות בכתיבה יוצרת, כתהליך רוחני, או למי שמעוניין/ת להעלות על הכתב את סיפור חייו למען הדורות הבאים. אין צורך בניסיון קודם, אבל חשוב לדעת להעלות את הכתוב למחשב, שכן את עבודות הבית מעלים לפורום סגור באתר האינטרנט של אילן ושם אתם קוראים את כל קטעי הכתיבה. מדי מפגש נגלה עורק זהב של  יצירה בתוככם. כל מפגש יתחיל בתרגיל כתיבה שאת פריו נחלוק בינינו לפי רצון הכותב/ת. לאחר מכן יספר אילן מה עומד מאחורי כל תרגיל וכיצד יוצרים אחרים הפיקו זהב מן המקום הזה בנפש.

הסדנה מתקיימת בבית אילה, שדרות בן גוריון 13, תל אביב, במסגרת בית הספר אסכולות של האוניברסיטה הפתוחה. המפגשים נערכים בימי שלישי, בשעות 10.00-13.00. תאריכי המפגשים: 6.3.18, 13.3.18, 20.3.18, 27.3.18, 10.4.18, 17.4.18, 24.4.18, 1.5.18, 8.5.18, 15.5.18, 22.5.18 ו-29.5.18. לפרטים והרשמה: ריקי, טל' 03-5278504.

סדנת כתיבה למתקדמים בתל אביב

בסדנת‭ ‬הכתיבה‭ ‬ילמדו‭ ‬המשתתפים‭ ‬מנַיִן‭ ‬באים‭ ‬רעיונות‭ ‬לסיפורים‭ ‬ולספרים‭, ‬לתסריטים‭ ‬ולמחזות‭, ‬ויעסקו‭ ‬בעיקר‭ ‬בפיתוח‭ ‬עלילה‭, ‬בסוגי‭ ‬פתיחות‭ ‬וסיומים‭, ‬בתחנות‭ ‬הסיפור‭ ‬המיתי‭ ‬ועוד‭. ‬ההשתתפות‭ ‬בסדנה‭ ‬כרוכה‭ ‬בכתיבה‭ ‬משבוע‭ ‬לשבוע‭. ‬רצוי‭ ‬להגיע‭ ‬עם‭ ‬רעיון‭ ‬לפרויקט‭ ‬כתיבה‭, ‬אך‭ ‬ניתן‭ ‬לפתח‭ ‬רעיון‭ ‬כזה‭ ‬גם‭ ‬במהלך‭ ‬הלימודים‭ ‬בסדנה‭. ‬תנאי קבלה – השתתפות קודמת בסדנת כתיבה של אילן שיינפלד.

הסדנה מתקיימת בבית אילה, שדרות בן גוריון 13, תל אביב, במסגרת בית הספר אסכולות של האוניברסיטה הפתוחה. המפגשים נערכים בימי ראשון, בשעות 10.00-13.00. תאריכי המפגשים: 4.3.18, 11.3.18, 18.3.18, 25.3.18, 8.4.18, 15.4.18, 22.4.18, 29.4.18, 6.5.18, 13.5.18, 27.5.18 ו-3.6.18. לפרטים והרשמה: ריקי, טל' 03-5278504.

סדנת כתיבה לבוגרים – גירוי וליווי בכתיבת פרויקט

הסדנה מיועדת הן לבוגרי קורס מתקדמים שלי והן למי שעוד לא עשה אצלי קורס מתקדמים אבל רוצה כבר לכתוב ספר. מדי שבוע תקבלו גירויי כתיבה לכיתה ולבית, שיוליכו אתכם צעד אחר צעד בדרך הכתיבה של רומן על פי המבנה התלת-מערכתי.

הסדנה תתקיים בימי ראשון בחדר טשרניחובסקי בית הסופר, קפלן 6 תל אביב, אך זוהי סדנה פרטית שלי שאינה קשורה לבית הסופר. המפגשים ייערכו בימי ראשון בשעות 17.00-20.00. תאריכי המפגשים: 12.11.17, 19.11.12, 26.11.17, 3.12.17, 10.12.17, 24.12.17, 31.12.17, 7.1.18, 14.1.18, 21.1.18, 28.1.18 ו-4.2.18. מחיר: 1500 ש"ח בתשלום מראש בהעברה בנקאית, 1800 ש"ח בשלושה תשלומים בצ'קים. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

במידה ותיעדרו ממפגשים מסוימים בשל נסיעה לחו"ל, תוכלו לקבל את סיכומי ההרצאות והתרגילים של המפגשים שהחסרתם, להשלימם בקריאה ולהגיש את עבודותיכם בהתאם.

הזדרזו להירשם. ההרשמה תכף נסגרת.

אם יש מישהו/י בסביבתכם הקרובה העשוי/ה להיות מעוניינ/ת בסדנת כתיבה בהנחייתי, אשמח אם תפנו אותו אלי.

בתודה,

אילן שיינפלד

ilan@isheinfeld.com

טלפון: 0522-300098

ת"ד 466

קיבוץ תובל. 2013600

 

מודעות פרסומת

פערים (היום ה-36)

הגבר לצידי מצחקק. הוא חובש אוזניות וצופה בסרט בסמרטפון. הוא צוחק, מנסה להחניק את צחוקו, אבל לשווא. הסרט מצחיק מדי.

הוא לובש מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה, עם משבצות שחור-לבן עליה. הוא נושא עמו תיק דק של לפטופ, ויורד בתחנה בבנימינה.

מאחורי יושבת משפחה ערבית. האב מדבר בטלפון. קולו רך. בנו בן השנתיים ישוב על ברכי אמו. הוא ממלמל שוב ושוב שברי מלים בערבית. הוא רוצה משהו. הוא אומר אימא בערבית ומבקש ממנה משהו. אולי הוא מרותק למה שהוא רואה במכשיר הטלפון של אמו, עליו היא משמיעה לו שירי פעוטות. אני מזהה את השירים האלה. הם השירים שנהגתי להשמיע למיכאל ולדניאל כשהיו בגילו.

הרכבת משקשקת, נוסעת לאט, מיטלטלת מצד לצד. אני סחרחר ומותש. ורוצה הביתה.

היה לי יום הוראה ארוך בתל אביב. יצאתי מהבית בשעה שש וחצי בבוקר, ובקושי ראיתי את ילדיי. נישקתי כול אחד מהם במצח וחיבקתיו. רגע לפני שנכנסתי למכונית, ממהר לתחנת הרכבת, מיכאל קרא לי אל החלון הגדול. הוא רצה להגיד לי משהו, ונלחץ בגופו אל הרשת.

לפני חודש הילדים הסירו את הרשת ממקומה, והבית נמלא בחרקים. רק אתמול השיב אותה חיים, בעל ידי הזהב, למקומה.

"עצור, מיכאל!" צעקתי, "תיכף אתה מוציא שוב את הרשת ממקומה!" – והלכתי למכונית מבלי לשמוע מה רצה לומר לי.

אחרי כן, בדרך, ניחמתי בי.

זה היה יום ארוך. לימדתי בו פעמיים, ויכולתי לכתוב רק בשעה שגם תלמידיי כתבו את תרגילי הכיתה שלהם. כך גם עשיתי. בין לבין דיברתי איתם על מועדים אפשריים לפגישות המשך בסמסטר ב'. אבל עשיתי זאת בלי שמחה, יודע שאני מוכר את הזמן שלי בשלושת החודשים הבאים, בשעה שמה שעלי באמת לעשות הוא לכתוב.

איני יכול לשאת עוד את הפער בין פרנסתי לבין יצירתי. אני עומד בפני אתגר גדול מאוד עם הספר הבא שלי, ואיני יכול עוד לדחותו.

זו הסיבה בשלה פתחתי את הקמפיין שלי לגיוס המונים. אני צריך לקנות לי זמן כתיבה. ואם אתה ואת מבינים משהו במחויבות ליצירה – אתם תתמכו בי כאן:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206

נ.ב.

ביום חמישי, מחרתיים, בין 19.00-22.00, יש לי מופע יחיד בהיכל התרבות בכרמיאל, במסגרת 'ימי תרבות' של מפעל הפיס. אני לא מצליח למצוא בייביסיטר לילדים לשלוש השעות האלה. אם למישהו יש רעיון, אודה לכם מאד. מדובר בקהל רוכשי כרטיסים ואני חייב להתייצב בפניו בזמן.

ספר תפילות נוצרי (היום ה-35)

     הספר שאני כותב כעת עוסק, בין השאר, בפולמוס ובמחלוקת בין היהדות לבין הנצרות. לכן, עלי להתעמק בברית החדשה ובספר התפילות הנוצרי. אין זו משימה קלה בעבורי.

     גדלתי במשפחה יהודית דתית-מסורתית. הברית החדשה מעולם לא נכנסה אלינו הביתה. כאשר למדתי אמנות בבית הספר התיכון ביקשה מאיתנו המורה לאמנות הסקסית שלנו – אני לא זוכר את שמה, אבל היא הופיעה בבית הספר במלבושים אווריריים, טובלת אותנו בריח בשמיה – לקרוא את הברית החדשה, כדי להבין את הייצוגים של מוטיבים מחיי ישו באמנות המערב.

     כאשר שמעה זאת אמי, זעקה שלעולם לא תיתן לטומאה הזאת להיכנס אליה הביתה. "אם אתה חייב לקרוא את זה, עשה זאת בספרייה," אמרה.

     רק כאשר עזבתי את בית הוריי לדירה משלי, בגיל עשרים ושתיים, השגתי לי עותק מן הברית החדשה וקראתיו. זה היה מאוחר מדי בשביל המורה לאמנות, אני כבר גיליתי שאני הומו. זה גם היה מאוחר מדי בעבורי כצעיר יהודי. יכולתי לקרוא בברית החדשה רק כבספר פולקלור, באופן שונה לגמרי מקריאתי את התנ"ך.

     מאז ועד היום התווספו לספרייתי ספרים רבים על הנצרות ועל הקונפליקט בין היהדות לבין הנצרות. אך עד עצם הבוקר הזה מעולם לא פתחתי את סידור התפילות הנוצרי השמור עמי. הבוקר נחה עלי הרוח, וקראתי את תפילת השחר הנוצרית. בקלות רבה יכולתי להבחין בהשפעה העזה של סידור התפילות העברי ושל תפילת שמונה עשרה על התפילה הנוצרית. אני מוכרח להודות, חשתי אי נוחות עזה למול שרבוב הפסוקים מן האגרות השונות של הברית החדשה, לתוך תערובת תמוהה של ציטוטי פסוקים ממזמורי תהלים. זה הסב לי אי נוחות לפחות כפי שאמור היה הדבר לחולל אצל גיבור ספרי.

     כתבתי את זה. ואמשיך לקרוא בסידור התפילות הנוצרי ולכתוב על החוויה בימים הקרובים.

     על פי התכנון שלי הייתי אמור לערוך הבוקר ספרים של אחרים. אבל מה שקרה הוא ששקעתי בשיחת טלפון ארוכה עם יועץ משפטי, בנוגע לשמירה על זכויות יוצרים, ובקריאת עבודות של תלמידיי לקראת השיעורים שעלי להעביר מחר בתל אביב.

     אחר הצהריים הילדים חזרו מן הגן עם חבר חדש ואביו, גבר צעיר, עמו שוחחתי בעניין רב. כאשר עזבו אבא שלי הגיע הנה, כדי לשמור על הילדים מחר, בזמן שאלמד במרכז. ובעודי ממתין לספגטי שמיכאל ביקש לארוחת הערב, ניצלתי את הזמן וניקיתי את המקרר.

     עייף, ביליתי את השעתיים האחרונות בצפיה בשיעור און-ליין שהיה מאוד לא מוצלח. זה היה ובינר על 'איך להרוויח כסף מיוטיוב.' המרצה לא התבוננה במצלמה במישרין, זעה ונעה כול הזמן על הכיסא המשרדי שישבה עליו, עצרה כמה פעמים את דבריה כדי לומר משהו לעוזרים הטכניים שלה – ולא סיפקה את התוכן שהבטיחה בפרסומות הרבות ששלחה לגבי השיעור שלה – איך להכניס כסף מיו טיוב. תחת זאת, זה היה שיעור המשווק אותה עצמה.

     בעבורי, זה היה שיעור טוב על מה לא לעשות, כשאתחיל בשיעורי הכתיבה היוצרת שלי און ליין. ואני מתכוון בהחלט לעשות זאת בקרוב. תקוותי היא, שהשילוב בין הוראה און ליין לבין קמפיין גיוס ההמונים שלי יאפשר לי לעזוב את ההוראה פנים אל פנים ואת העריכה של ספרי אחרים, או לצמצמן, כדי להשקיע את רוב זמני ומרצי בכתיבת ספריי הבאים.

     אם ברצונכם/ן לעזור לי בזה תוכלו לעשות זאת כאן:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206&page=investors

     אספתי עד כה רק עשרה אחוז מן הסכום הנדרש לי, לשנה שקטה של כתיבה. אני מפציר בכם לעזור לי בזה. גם סופר כמוני, המוכר היטב את יצירתו, אינו יכול לחיות מתמלוגים בלבד. אבל כול פרנסה אחרת שהוא נוטל על עצמו, בלית ברירה, מרחיקה אותו משולחן הכתיבה, ואתכם – מקריאה בספריו הבאים.

     אז אנא, תמכו בי, ובכך תזכו אותי בזמן כתיבה, ואת עצמכם – בהמתנה קצרה יותר מכרגיל לספריי הבאים. תודה.

איך להזמין אותי למפגש סופר – מידע למורות לספרות, לרכזות סל תרבות בישובים ולכל המתעניין

 

     מזה שנים רבות אני נוהג להיפגש עם קהל מגוון, בגילאי שונים, בכול רחבי הארץ. זאת, אם במסגרת מפעל 'סופר אורח' של משרד החינוך, שהייתי פעיל בו בעבר, אם דרך הספריות הציבוריות ואם דרך מתנ"סים, חנויות ספרים והזמנות פרטיות.

     אני שמח להיפגש עם תלמידי תיכון בגילאי חטה"ב והחטיבה העליונה, וכמובן עם מבוגרים מהם. ניתן להזמין אותי למפגש סופר, שבו אספר על חיי ויצירתי, תהליכי היצירה שלי ואעבור עם הקהל על שיר או שניים משלי. אפשר להזמין אצלי גם סדנת כתיבה חד-פעמית מפרה ומיוחדת, המועילה הרבה להעלאת היצירתיות בארגון.

     בשל השתנות כל מערך הספקים של מפגשי מסוג זה, במשרד החינוך ובמשרד התרבות, מצאתי לנכון לכתוב לכם/ן כיצד ניתן להזמין אותי למפגש ביישוב, במוסד, בבית הספר או בספריה, או בארגון שלכם. אשמח לבוא גם למפגש סופר חד-פעמי או לסדנת כתיבה חד-פעמית בארגון גדול.

לבתי ספר – סל תרבות ארצי

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית החושפת את תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמלי. התוכנית קיימת משנת 1987 ופועלת ביישובים רבים ברחבי הארץ.

התוכנית משותפת למשרד החינוך, החברה למתנ"סים והרשויות המקומיות.

תוכלו להזמין אותי דרך הקישור הבא:

http://www.saltarbutartzi.org.il/%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2/5ca22d2f-3cd1-481e-b482-108de2cb88c6

לספריות ולמתנ"סים – פמי פרימיום

חברת פמי פרימיום עוסקת בניהול תהליכים מורכבים ומתן שירותים במגוון תחומים ובפריסה ארצית. היא זכיינית משרד התרבות לקיום אירועים בספריות הציבוריות וכן לקיום אירועי 'תרבות בפריפרייה.'

להזמנתי במסגרת 'תרבות בפריפריה' – אנא פנו אל גב' ליאורה פרידן, רכזת תחום ספרות,
תרבות לפריפריה, פמי פרימיום, במייל sifrut@femi.co.il

להזמנתי לספרייה ציבורית – אנא פנו אל גב' נטלי אשכנזי, בקרת רכש הספריות הציבוריות, במייל NataliA@femi.co.il

לארגונים/חברות

אני שמח לבוא לארגונים כמו חברות הייטק, חברות רפואיות, בנקים וכדומה, ולהעביר לעובדיהן מפגש סופר ו/או סדנת כתיבה חד-פעמית. מנסיוני, סדנאות כאלה נותרות זמן רב בהווי הארגון ומשפיעות על תהליכיו. יש אפשרות גם להתארח בסדנת כתיבה חד-פעמית כזו בביתי, בקיבוץ תובל, כחלק מטיול בגליל.

ניתן לפנות אלי במישרין:

אילן שיינפלד

ת"ד 466

תובל. 2013600.

טלפון 0522-300098

מייל ilan@isheinfeld.com

תודה ושנה טובה,

אילן שיינפלד.

 

יום החופש הראשון של אבא (היום ה-34)

     היום היה יום החופש הראשון האמיתי שלי. הילדים התחילו שבוע חדש ושנה חדשה בגן, ואני הייתי פנוי לעיסוקיי. אבל הם רבים מספור, ומנשוא. ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לתכנן את יומי ברצועות זמן.

     אני שונא טבלאות זמן. השימוש בהן רע לי. הוא חוסם את שפיעת היצירתיות שלי. כול אימת שאני משתמש בהן, אני עושה כן ליום או ליומיים, ואז מניח לעצמי לשוב אל הרגליי הישנים, שעיקרם – עבודה על הדבר שהכי מושך את לבי בכול רגע נתון.

     אבל בימים כמו אלה, שיש לי מהם שבועיים בלבד עד לתחילת עונת החגים, שבה ילדיי יבלו עמי ימים רבים בבית, אני מוכרח לנצל את הזמן שלי עד תום.

שעה סעיף הערות  
06.00-07.00 דפי בוקר    
07.00-.08.00 ילדים    
08.00-09.00 כושר וארוחת בוקר    
09.00-09.30 כתיבה    
09.30-11.00 עריכה זאב    
11.00-12.00 עריכה דניאל    
12.00-13.00 סידורים    
13.00-14.00 הקלדה    
14.00-15.30 ארוחה ומנוחה    
15.30-16.30 ירידה עם מיכאל לרופא בכרמיאל    
18.00-20.00 בילוי עם חברים ובבית    
20.00-21.00 כתיבה    
21.00-23.00 בדיקת עבודות    
23.00-24.00 כתיבת פוסט ואינטרנט  

     וזה מה שעשיתי. עשיתי אימון כושר, אכלתי ארוחת בוקר וישבתי לכתוב את מנת הכתיבה היומית שלי. לא יכולתי הבוקר לספר סיפור, אבל היה לי ראיון מרתק בכתב עם הדמות שלי, שבה סיפרה לי על עצמה, ועלי, דברים שלא ידעתי מקודם לכן. כמו כן כתבתי גם על קבוצת האנטגוניסטים שהדמות שלי מתעמתת עמה.

     עשיתי את זה לשעה, במקום חצי שעה כמתוכנן, ואז הייתי חייב לערוך פרק בכל אחד משני הספרים שהתחייבתי לעורכם. כשסיימתי, ביליתי שעה שלמה ברישום הוצאותיי בשלושת החודשים האחרונים, ובהכנת החומר לרואת החשבון.

     או-אז קבעתי תור למיכאל לרופא הילדים, להיום אחר הצהריים.

     בזמן האחרון מיכאל מתלונן על כאבי ראש ועל כאבי לב, ומכיוון שלפני כשבועיים חווה, כנראה, זעזוע מוח קל, לקחתי את תלונותיו ברצינות רבה.

     ויש לזה סיבה נוספת. אתמול בערב ביקר אותנו שכננו תומר, והניף במשובה את דניאל באוויר. מיכאל, שרגע לפני כן הכניס אל פיו קוביית שוקולד, ביקש מתומר שירים גם אותו באוויר. אבל הוא כול כך התלהב מעצם המחשבה שכך יהיה, שהקדים קנה לוושט, וקוביית השוקולד נתקעה בקנה הנשימה שלו.

     הילד התחיל להיחנק ולבכות מבהלה בו-זמנית. טפחתי על גוו, וכשראיתי שהוא ממשיך להיחנק פעלתי במהירות אינסטינקטיבית – פשוט הרמתי אותו, כפות רגליו באוויר וראשו משורבב כלפי מטה, וניערתי אותו.

     קוביית השוקולד נשרה מגרונו אל הארץ. תודה לאל.

     ואז הוא בכה מבהלה.

     הרמתי אותו בזרועותיי, חיבקתי אותו. "אתה רואה, מיכאל," אמרתי לו, "עכשיו אתה מבין למה אני כול הזמן מזהיר אותך לא להכניס צעצועים קטנים לפה. כך בדיוק נחנקים."

     זו בהחלט הייתה הסיבה הנוספת לרדתנו לרופא הילדים בכרמיאל היום. אבל האמת היא, שהייתי כול כך טרוד מכאבי הראש שמיכאל מתלונן עליהם, עד ששכחתי בכלל לספר לרופא על סצינת ההיחנקות מאתמול.

     כך או כך, הרופא הקשוב הזה בדק את מיכאל, אמר שלדעתו הכול בסדר איתו, אבל ליתר ביטחון הפנה אותנו לנוירולוג ולקרדיולוג ילדים. וזה יהיה עיסוקי בשבועות הקרובים.

*

     אחרי כן לקחתי את הילדים, כפי שהבטחתי לדניאל, אל הקניון החדש בעיר, כדי לקנות להם שם חישוקי פלסטיק, שניתן לזרוק אותם למימי הבריכה ולצלול אחריהם. זה עלה לי גם בשני כדורי פוקימון, שמיכאל ביקש. לא יכולתי לסרב לו.

     הלכנו גם לקנות תרופות ב'מכבי' ומוצרי טיפוח וניקיון בסופר פארם, ואז חזרנו הביתה.

     הילדים נרדמו כבר בדרך. בבית אכלו, התקלחו והלכו לישון עם הסיפור 'כיפה אדומה.' העיקר שישמעו את הקול שלי קורא להם מן הספר.

     התיישבתי ליד שולחן הכתיבה, אבל שכחתי לגמרי מכוונתי לכתוב שוב הערב. תחת זאת שקעתי בכתיבת אימייל ארוך ליועץ משפטי, בנוגע למה שנראה כמו פגיעה בזכויות היוצרים שלי על 'מעשה בטבעת.' לאחרונה גיליתי, כבדרך אגב, כי חברת הפקה ישראלית וספקית תוכן בינלאומית עומדות להסריט סדרה, המבוססת על הסיפור של ארגון 'צבי מגדל,' ועל ספרי. – תוך הכחשת כל קשר לספרי. כאילו הפרשה הזאת הייתה כה ידועה מקודם לפרסום ספרי.

     זה הכניס אותי להלם. וזו הסיבה הנוספת והנסתרת מאחורי פנייתי לקמפיין לגיוס המונים. עם הגילוי הזה הבנתי, שאני באמת חייב להשקיע כמה שיותר זמן, מדי יום, הן לפיתוח היצירה שלי לתסריטים, כדי שאחרים לא יגזלו ממני את עולמי, והן לכתיבת שלושת הרומאנים הבאים שלי.

     אם אתם מבינים זאת, אשמח אם תיכנסו לקמפיין שלי לגיוס המונים ותתמכו בי.

     ואגב, אם יש לכם אי אילו קשרים בתעשיית המו"לות או בתעשיית הקולנוע והטלביזיה בחו"ל, ותרצו לעזור לי בקידום ההסרטה של 'מעשה בטבעת' והרומאנים האחרים שלי, אשמח מאוד. כבר לא מדובר בי, אלא בילדים שלי. אני צריך לדאוג לפיתוח יצירתי כדי להשאיר להם משהו אחריי. וכמה שיותר, יותר טוב.

     לילה טוב.

 

השלת המסיכות במהלך הכתיבה (היום ה-17)

     הנסיעה הערב ברכבת מתל אביב לעכו, בדרך חזרה הביתה, היתה כמו רכיבה על סוס. הנהג כנראה היה על אמפטמין. זה ההסבר היחיד למהירות שנהג בה את הרכבת.

     הרגשתי כמי שנחלה במחלת ים. היטלטלתי בקרון מצד אל צד, סחרחר, רעב ונורא מתגעגע לילדים. לא ראיתי אותם משש בבוקר. הערתי אותם בנשיקות, לוחש לאוזניהם שאני מוכרח לרדת ללמד בתל אביב, הספקתי להכין שוקו למיכאל ואקטימל ודניאלה לדניאל, ורצתי מהבית החוצה, מותיר אותם עם אבא שלי בן ה-82, שיטפל בהם עד שובי.

     עד החגים, מדי יום שלישי אני מלמד כתיבה יוצרת בתל אביב. אחרי כן זה יעבור כנראה לימי ראשון. השיעור הראשון שלי מתחיל בשעה עשר, כך שאני חייב לעלות על הרכבת של שבע וחצי או שמונה כדי להגיע לשם בזמן. אני מלמד עד אחת בצהריים,  ואז נוסע לבית ילדותי, בית אבי, ברמת השרון, שם אני אוכל ונח. בשעה חמש כבר מתחילה הסדנה הבאה שלי, בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה, ביה"ס 'חשיפה,' בכפר הירוק. אני מלמד שם עד שמונה, אבל מסיים את השיעור בקביעות עשר דקות מקודם לכן, שאם לא כן לא אספיק להגיע לרכבת של שמונה וחצי, ואז אמצא את עצמי בבית רק בחצות.

     נורא קשה לכתוב ביום כזה. אבל אני משתדל. אני עושה כול שביכולתי לכתוב בזמן שתלמידיי כותבים. לעתים אני גם קורא בפניהם את מה שכתבתי, אחרי שקראו הם את שלהם. אני רואה בזה חלק מן השיעור שלי. הם יכולים לראות אותי כותב בכתב-יד, כפי שהם מתבקשים לעשות, ויכולים לשמוע איך אני מפענח ומפתח בתוכי את משימת הכתיבה שנתתי גם להם.

     במהלך קורס הבוקר שלי, קורס הבוגרים, ביקשתי מהם לכתוב מהי האמת על אודותיהם או על אודות הפרוטגוניסט שלהם, שהוא מבקש להסתיר. התכוונתי לכתוב על כך גם אני, אבל סדרת צלצולי טלפון מן הבנק, בשל האוברדרפט, לא אפשרה לי להתרכז בזה.

     לשמחתי, באמצע השיעור הביא לי השליח שהזמנתי צ'ק נחמד להפקדה, שהפקדתי באמצעות האפליקציה של הבנק היישר בחשבון שלי. זה אפשר לי להירגע קצת בחלקו השני של השיעור.

     ישבתי והקשבתי לסיפוריהם. עם סיום קריאתם, כתגובה עמוקה מתוכי למשהו מקסים ומרגש שקרא אחד מתלמידיי, ביקשתי מחברי/ות הקבוצה לחשוב על התפקידים שבחרו להם במסגרת הדינמיקה של הקבוצה שלנו. "כל אחד מכם בחר בתפקיד מסויים בקבוצה," אמרתי להם, "והתפקיד הזה מבוסס על הסיפור שאתם מספרים לעצמכם על אודות חייכם. אינני מבקר אתכם על כך. כולנו זקוקים ל'תפקידים' כדי להיות חלק מן המשחק החברתי. גם אני. אבל זכרו שהתפקידים האלה אינם אלא מסיכות. כדי לכתוב לעומק, עליכם להשיל מעליכם את המסיכות שלכם ולהיות מוכנים לפגוש בלא-ידוע, בריק, להיכנע לאי-הוודאות המצויה בעומקה של כול כתיבה טובה. זה המקום היחיד שממנו תקבלו רעיונות חדשים ותגלו דברים על אודותיכם. כתיבה היא צמיחה. אתם רוצים לכתוב כי אתם רוצים לגדול בתוך עצמכם. אבל כדי שזה יקרה עליכם להסיר מעליכם את המסיכת שלכם, לעזוב את אזור הנוחות שלכם, ולצלול אל הלא-נודע."

    זה בדיוק מה שקורה לפרוטגוניסט בסוף המערכה השנייה של סיפורו. המערכה מסתיימת ברגע של כניעה, שבו הפרוטגוניסט מבין, שהוא מוכרח לוותר על תפיסתו לגבי המטרה בשמה יצא לדרך. זוהי הדרך היחידה שבה יוכל להשיג באמת את מה שהוא רוצה בו, במערכה השלישית.

     "ויש לכם כול מה שאתם זקוקים לו כדי לכתוב את רגע הכניעה הזה," הוספתי, "מפני שזה בדיוק מה שעליכם עצמכם לעשות על מנת לכתוב," מצביע, כתמיד, על הקשר הקרוב והאינטימי בין ניסיוננו ככותבים – לבין חוויותיו של הפרוטגוניסט שלנו."

     בערב, בזמן שקבוצת המתחילים שלי בכפר הירוק כתבה על רצונות, מטרות ורגשות סותרים, הרגשתי שגם אני רוצה לכתוב. הוצאתי מתיקי את המחברת הצהובה ואת עט הפיילוט, וכתבתי דיאלוג פנימי של האנטגוניסט ברומאן הבא שלי, במהלכו הוא מדבר עם עצמו על האמיתות שהוא מבקש להחביא מעין רואי: שמתחת למראה האדוק שלו גר כופר. אבל זה דבר שלעולם לא ייתן לאיש להבחין בו.

     אני שמח שכתבתי זאת. הן משום שעמדתי במנת הכתיבה היומית שלי – המינימום היומי הוא דפי בוקר, סצנה לספר ופוסט בעברית ובאנגלית עם ערב – והן משום שיצאתי מזה עם כמה תובנות חדשות לגבי האנטגוניסט שלי.

     זה הספק רב ליום אחד. אבל היום הזה היה קשה. אני לא יכול יותר לעזוב את ילדיי למשך 24 שעות, עם אבא שלי, ולכתוב רומאנים במהלך שעות עבודתי בסדנאות הכתיבה. אני זקוק לחופשת כתיבה.

     אז אם אתם מעוניינים לסייע לי בזה, אתם מוזמנים/ות להיכנס לקמפיין שלי למימון המונים, כאן, ולתרום את חלקכם בדבר. רבים מכם קוראים את תכני הבלוג שלי כבר שנים. ואני מספק אותם בחינם, בשמחה, ובשפע. אם כול אחד ואחת מקוראי/ות הבלוג הזה יכניס בין 20-50 שקלים לקמפיין, תוציאו אותי לחופשי כאדם כותב. ומכיוון שאתם כבר ממילא קוראים ומכירים אותי מזה שנים, אתם כבר יודעים שזה יהיה לכם כדאי. אז הנה, לחצו כאן, ותנו את חלקכם/ן.

     תודה ולילה טוב,

     אילן.

 

 

מלאכים של עופרת, מלאכים של כספית (היום ה-2)

     אתמול בלילה, אחרי שהילדים נרדמו, ואחרי שחבר שלי יצא מכאן, ניגשתי אל חדר העבודה שלי, לסדרו עוד קצת. אמנם, עברו כבר למעלה משמונה חודשים, מאז היגרנו מתל אביב לתובל, אבל רק עכשיו אני מוצא פה ושם זמן לסדר את החדר.

     אגב הזזת סלסלות מסמכים ממקום למקום נשרה מאחת מהן דבוקת פתקי ממו, ובה סיפור קצר, כתוב בכתב יד ומנוקד על ידי. שמו "מלאכים של כספית." כמו דברים רבים אחרים כאן, שמחכים להתגלות בפניכם, שכחתי בכלל שכתבתיו.

     פרשתי לפני את הפתקים וקראתי בהם בפליאה. על יופיים, על כך ששכחתי אותם, על כך שפעם, נזכרתי, כתבתי שני מדריכים שלא ראו אור מעולם – המדריך לשיקום הנהנתנות, והמדריך לגידול מלאכים.

     הנה הפתקים האלה:

מלאכים של כספית_Page_1_Image_0001מלאכים של כספית_Page_2_Image_0001מלאכים של כספית_Page_3_Image_0001מלאכים של כספית_Page_4_Image_0001מלאכים של כספית_Page_5_Image_0001מלאכים של כספית_Page_6_Image_0001מלאכים של כספית_Page_7_Image_0001

     טבעו של רעיון שהוא בא לפתע. משום מקום. ואז חשוב לכתוב אותו כדי לא לאבדו. אני מסתובב לשם כך עם חבילת פתקי ממו בתיק, בתוך ניילונית. כשיש לי רעיון כזה, אני כותב לי פתק ומניח אותו בתוך הניילון, לבל יאבד. כמו כן, יש לי תמיד בתיק חבילת כרטיסיות. אם בא לי רעיון לסצנה, או ליותר מזה, אני כותב לי כרטיסיה. וכמובן, תמיד ישנה עמי מחברת צהובה עם עט פיילוט, כדי לכתוב כול העולה על דעתי, בכול רגע נתון.

     התוצאה של כול אלה היא שפע גדול ומבורך של יצירה. שערו בנפשכם, את 'מלאכים של כספית' ואת 'מלאכים של עופרת' וחבריהם כתבתי לפני 15 שנים, ועד כה לא התפניתי אפילו להקלידם.

מהו, אם כן, סדר יומי ככותב והתהליך שאני עובר עם כתיבתי?

     אני כותב מדי בוקר שלושה דפי בוקר, במחברת מסוג אחד, ובהמשך היום – במחברת מסוג שונה. כך אני מבדיל בין דפי הבוקר לבין חומרי יצירה המתכוונים להיות כאלה. מקץ תקופה ארוכה של עבודה באופן זה, אני מתיישב להקליד את הפתקים ואת המחברות. עם סיום ההקלדה וההגהה אני מדפיס את הכול, על פי רוב מדובר בנפח דפים של עגלת שוק לשנת כתיבה, פורש את הכול וממיין – שירה, סיפורת, חומר לרומאן, חומרים אוטוביוגרפיים, הגיגים, מאמרים, טורים וכך הלאה.

    רק בשלב הזה, פרישת החומר אחרי הדפסתו, אני בכלל מגלה מה ישנו מתחת ידיי. או אז אני מכין לי מין פרוטוטיפ, אב-טיפוס ראשוני, של הספר הבא, בדפים מוערמים זה על גבי זה, מבדיל אותו משאר הניירת, ומתחיל לעבוד. כותב סינופסיס לספר, פורש אותו מחדש על הארץ, ואז עובר עליו ברגליים יחפות, וכותב פתקי ממו בכל מקום שחסר בו משהו, כמו דמות או קו עלילה או פרק.

     אחרי כל אלה אני מבודד לעצמי מה נושאי התחקיר שעלי לעשות בנוגע לפרוייקט החדש. עם זה אני נוסע לספרייה של אוניברסיטת תל אביב, מבלה שם שעות ארוכות בחדר הביבליוגרפיה, מחפש ספרים ומאמרים בנושאים שאני מתעתד לכתוב עליהם. יום אחד אני מקדיש לשליפת הספרים וכתבי-העת ממדפיהם. יום אחר אני מקדיש לצילום חומרים מתוך ספרים.

     עם שובי עם ארגז חומרי התחקיר הביתה, אני מתיישב לקרוא. זה לוקח כמה חודשים. קריאה קשובה ומבעבעת, במהלכה אני מוצא עוד ועוד חומרי סיפור ורעיונות לכתיבה, מסמן הכול במרקר, מתרגם מה שאני צריך לתרגם כדי להבינו עד תום, ואז מצלם שוב את כול מה שקראתי, גוזר ממנו קטעים ומכין מהם כרטיסיות כתיבה.

      רק אז, כשיש לי סינופסיס, כרטיסיות תחקיר ותדפיס ראשוני של חומר שכתבתי באופן אינטואיטיבי, אני מתיישב לכתוב את הגרסה הראשונה. זה אורך כמה חודשים, תקופה אינטנסיבית של חלימה וטלטלה.

    כשאני מסיים את הגרסה הראשונה אני מדפיס עותק, הולך לבית קפה, ומקדיש כמה בקרים לקריאתו במקום אחר מזה שבו כתבתי אותו. זה מאוד חשוב, שינוי הסביבה הזה, מפני שזה מאפשר לי מבט אחר, בוחן ועורך, על החומר.

     אני קורא בעיון ומסמן לי בעט כל מיני דברים בשולי הדפים, עורך את החומר תוך כדי קריאתו, ואם אני מרגיש שעלי להזיז פרק מפה לשם, או פסקה מפה לשם, אני עושה את הקופי-פייסט עם מספריים וצלוטייפ. כן כן. למרות שאני משתמש ותיק מאוד ויעיל מאוד במחשב. רק בדרך זו אני יכול לראות למול עיניי את תזוזתם של חלקי הטקסט ממקום למקום, ולראותם בצורה מרחבית, להבין את זרימת העלילה.

     אחרי שאני מסיים את המעבר על הגרסה הזאת, אני מקליד את כול התיקונים למחשב, ומתחיל לכתוב את הגרסה הבאה.

     זו דרך עבודתי מגיל ארבע עשרה, מאז כתבתי את השיר הראשון שלי, במחברת 'דפרון' עם שורות. אינני מוציא מתחת ידיי דבר שלא עבר תקופת צינון וכמה גרסאות. זו, בעיניי, הדרך היחידה להביא יצירה לידי הבשלה.

     זו גם הסיבה שאני זקוק לזמן.

     אינני יודע כמה זמן הקציב לי הקב"ה על האדמה הזאת. ודאי לי דבר אחד – מלבד ילדיי, שלומם ובריאותם, אסור לי ליתן לשום הסחת דעת להיכנס לעולמי ולגזול את זמני. קיבלתי את הזמן הזה מעם ריבונו של עולם ומעם הוריי כמתת, המתת המופלא של חסד החיים, ולא בכדי. עלי לעשות בו שימוש מושכל. לכתוב, לתקן, לפתח, להביא יצירה ועוד יצירה אל הבשלתן ופרסומן.

     אשמח אם תצטרפו אלי במסע הזה, עם ספריי הבאים – שני רומנים היסטוריים חדשים, ספר הורות, קובץ סיפורים ועוד, בקיצור הדרך הבא:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206

אשמח כמובן אם תשתפו פוסט זה בעמודי הרשתות החברתיות שלכם/ן.

תודה ויום טוב,

אילן.

 

 

סדנאות כתיבה חדשות: קיץ 2017

stock-photo-antique-typewriter-vintage-typewriter-machine-closeup-photo-224408902

   למעוניינים/ות, להלן פרטים על סדנאות הכתיבה שלי, שנפתחות בשבוע הבא:

סדנת כתיבה למתחילים בכפר הירוק

הסדנה מתקיימת במסגרת בית ספר חשיפה של האוניברסיטה הפתוחה בכפר הירוק, בימי שלישי, בשעות 17.00-20.00. תאריכי המפגשים: 17.6.17, 11.7.17, 18.7.17, 25.7.17, 1.8.17, 8.8.17, 15.8.17, 22.8.17, 29.8.17, 5.9.17, 12.9.17, 19.9.17. לפרטים והרשמה: ורדה, טל' 03-7660662.

סדנת כתיבה למתחילים בגליל, באזור משגב

הסדנה תתקיים בביתי שבקיבוץ תובל, בימי רביעי, בשעות 20.30-22.30. תאריכי המפגשים: 28.6.17, 5.7.17, 12.7.17, 19.7.17, 26.7.17, 2.8.17, 9.8.17, 16.8.17, 23.8.17, 30.8.17, 6.9.17, 13.9.17. מחיר לתושבי תובל: 500 ש"ח. מחיר לתושבי משגב והצפון: 750 ש"ח. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

סדנת כתיבה לבוגרים – גירוי וליווי בכתיבת פרויקט

הסדנה מיועדת הן לבוגרי קורס מתקדמים שלי והן למי שעוד לא עשה אצלי קורס מתקדמים אבל רוצה כבר לכתוב ספר. הסדנה תתקיים בבית הספר למקצועות הפרסום ACC, רחוב שדרות יהודית 35 תל אביב, חלקה בימי ראשון וחלקה בימי שלישי, בשעות 10.00-13.00. תאריכי המפגשים: 25.6.17, 2.7.17, 9.7.17, 16.7.17, 25.7.17, 1.8.17, 8.8.17, 15.8.17, 22.8.17, 29.8.17, 5.9.17, 12.9.17. מחיר: 1500 ש"ח בתשלום מראש בהעברה בנקאית, 1800 ש"ח בשלושה תשלומים בצ'קים. הרשמה: אצלי, בטל' 0522-300098 או במייל ilan@isheinfeld.com.

מכיוון שמדובר בסדנאות קיץ, וייתכן שחלקכם/ן תיעדרו ממפגשים מסוימים בשל נסיעה לחו"ל, תוכלו לקבל את סיכומי ההרצאות והתרגילים של המפגשים שהחסרתם, להשלימם בקריאה ולהגיש את עבודותיכם בהתאם.

הזדרזו להירשם. ההרשמה תכף נסגרת.

אם יש מישהו/י בסביבתכם הקרובה העשוי/ה להיות מעוניינ/ת בסדנת כתיבה בהנחייתי, אשמח אם תפנו אותו אלי.

בתודה,

אילן שיינפלד

 

סדנת כתיבה חדשה שלי תיפתח ב 12 למאי במכללת כינרת

סדנת כתיבה חדשה שלי תיפתח ביום שישי 12.5.17 במכללת כינרת. מצ"ב הפרטים, אשמח אם תצטרפו אליה ו/או תשתפו פוסט זה, כדי לעודד הרשמת של אחרים.

מודעה על סדנה במכללת כינרת.jpg

בתודה מראש,

אילן שיינפלד.

היום הראשון בגן ודגי הזהב המדברים

     השעות פה כול כך מלאות, שקשה לי לכתוב מדי ערב. שלא לדבר על הימים. אבל ידיי מלאות בעבודה מבורכת.

     הבוקר ביקרנו בפעם הראשונה בגן. זו הייתה חוויה מרגשת. התעוררנו מוקדם, וכיוון שקבענו כי נגיע לשם רק בעשר, היינו כולנו נרגשים ומלאי ציפייה. בתשע וחצי כבר דיוושנו על שני קורקינטים בשבילי הקיבוץ. עברנו דרך המזכירות, שם חיכתה לי חבילה ראשונה בדואר, ומשם ניגשנו לגן.

     אחרי סבב היכרות ראשוני, שבו כול ילד וילדה הציגו את עצמם בשמם, מיכאל ודניאל התרפקו עלי, מקשיבים לילדים, לומדים אותם, אבל עוד לא נענים להזמנות לשחק יחד. לשמחתי, כל הילדים, בנים ובנות כאחד, גילו בהם עניין רב והציעו להם לשחק. להתחפש בפינת התחפושות, לבנות יחד בקוביות וכך הלאה. הם העדיפו לצאת לחצר, ויעל הגננת התירה להם בחכמתה לעשות כן, וניהלה את המתרחש בגן בתזרים זרימה מופלא. מדי פעם הזמינה ילד/ה לפינת החימר, בעוד הילדים האחרים משחקים תחת עיניהן הבוחנות שלה ושל ורוניקה, הגננת השנייה, ואני השגחתי על מיכאל ודניאל בחצר, בעודם מגלים את באר המים שם ומלטפים את חתולת הגן המתנמנמת על כרית בשמש.

     ארבעים דקות לפני שתים עשרה הצעתי לגננת שאבא שלי יחליף אותי. היה לי חשוב שיכירו אותו בגן. וכך היה. אני הלכתי הביתה, להעמיד סיר אורז על האש ולהכין ארוחת צהריים, ואילו אבא שלי נשאר עם הילדים בגן וגם הביא אותם בחזרה הביתה.

     ואז נפרדנו מסבא, שיצא לדרכו לרמת השרון, ובפעם הראשונה מאז הגענו הנה פתאום מצאתי את עצמי לבד עם הילדים. בלי סבא ובלי אילנה בדלת ליד. וזה בהחלט היה מהמם.

     אכלנו צהריים, והילדים הודיעו לי, שהם מבקשים שאלך לנוח בחדרי, והם ינוחו כשירצו במיטותיהם. הופתעתי מנקיטת העצמאות הזאת, אבל גם שמחתי בה. ליתר ביטחון נעלתי את דלתות הבית והזהרתי אותם מפני חלונות הקומה השנייה ושקעי החשמל.

     כשקמתי משנת צהריים טובה הם היו חבוקים איש עם רעהו במיטה של מיכאל, ישנים שנת ישרים. ואני הבטתי בהם באושר, וירדתי למטה לשתות כוס מי לימון חמים וכוס קפה, ולבדוק עבודות של תלמידיי.

     בארבע הערתי אותם וירדנו לטיול ארוך. נסענו לדיר אל אסד, שם תיקנו לנו את מערכת ההגברה שקניתי להם רק אתמול, וכבר נשברה, וקניתי ארון שירות של 'כתר פלסטיק' לחדר השירות, כדי לאחסן בו כלי עבודה וחומרי תיקון. אחרי כן נכנסנו לירקן, שם צהלו הילדים כשמצאנו בננות בשלות ותות שדה. משם נסענו לכרמיאל. כבר מזמן ביקש מיכאל שיהיה לנו אקווריום, ואתמול קיבלנו אחד כזה על כול ציודו, מבית משפחה בקיבוץ. אבל את הטיפול באקווריום השארתי לסוף הטיול. מקודם נכנסתי איתם ל'הום סנטר' לקנות צרכי סניטציה הביתה, ומכיוון שביקשו לשבת בתוך עגלת הקניות עשיתי כן בשמחה. חשבתי שבזה אבטיח לי קנייה מסודרת.

     אלא שמיכאל התחיל להשתולל בתוך העגלה ולטלטל אותה מצד אל צד, ואז, ברגע שהסחתי דעתי מהם לשיחה קצרצרה עם מוכר – שמעתי קול חבטה. העגלה נפלה על הארץ, הם בתוכה וכול מה שהכנתי לרכישה התגלגל עמם ארצה.

     מזל ששום דבר לא נשבר. לא עצם בגופם ולא דבר ממה שהתכוונתי לרכוש.

     דניאל פרץ בבכי, כי העגלה נפלה על שוק רגלו, וטען שנשברה לו עצם. מיכאל היה בהלם מתוצאות התנהגותו. שניהם קיבלו כוס מים מן המוכרים האדיבים, ואחרי שהשלמנו את הקנייה שם נסענו ל'עולם של חיות.'

     נכנסנו לחנות. סיפרתי למוכרת שאנחנו דיירים חדשים בתובל, ושקיבלנו אקווריום שלא היה בשימוש. ביקשתי ממנה עזרה בזה, מפני שעברו כבר ארבעים שנה מאז גידלתי דגים בעצמי.

     המוכרת הנחמדה בדקה את הציוד, החליפה מה שהיה זקוק לחידוש, ונתנה לילדים לבחור כול אחד צמד דגי זהב.

     "הדג שלי דיבר אלי!" שמעתי את דניאל מתרונן בין מעברי החנות.

     "אז בקש ממנו משאלה," חייכתי אליו.

     אבל עד שיצאנו מן החנות עם האקווריום ביד הם השתוללו שם נורא. הזיזו את כלובי המכרסמים, התגוללו על הארץ זה על זה, היה די קשה.

     כשיצאנו משם התנצלתי בפני המוכרת על המהומה. ואז הלכנו לקנות ביצים ואקטימל בשופרסל דיל ופיצה בפיצה האט – והביתה.

     זה היה טיול ארוך, והם גם מאוד השתוללו במהלכו. בלילה, אחרי שקראתי להם את 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג, לפי בחירתו של מיכאל, אמר לי הילד החכם הזה, "אתה יודע למה אני משתולל? כי נורא קשה לי."

     "מה קשה לך, מיכאל?"

     "החלונות בבית הזה נורא גבוהים ולא רואים בהם עוד מבוגרים."

     "אתה מתכוון לזה, שאני המבוגר היחיד בבית? לא כמו בבית הקודם, שם הייתה אילנה בדלת ליד ועוד שכנים?"

     "כן."

     "אז קודם כול, אתה תמיד יכול לרדת לקומה הראשונה ולראות עוד מבוגרים," עניתי לו, "וחוץ מזה אתה תמיד יכול לגשת לשכנים. הנה, דניאל דיבר היום עם סמדר, כשחזרה הביתה, וסיפר לה שקנינו דגי זהב."

     ואז נרדמנו, ואני חשבתי על כך, שמיכאל זקוק לעוד מבוגרים בסביבה, כדי לאזן את סביבת חיינו, ולכן גם הביע געגועים לסבא וצער על כך שנסע מכאן.

     כבר אמש אמרתי לאיילת, שהיא מוזמנת לכאן בכול עת, ושתרגיש כאן בבית, כי נוכחות נשית מאוד חשובה בבית הזה. אני מקווה שעוד שכנות תבואנה לבקר, ושבסופו של דבר נמצא את דרכנו לאזן את המבנה המשפחתי שלנו כאן. על פי רשת העזרה ההדדית בישוב, נראה לי שזה יקרה די מהר.

     בינתיים, מחר יום חדש, בו שוב נלך לגן, לקצת יותר זמן, אבל נשוב הביתה בצהריים, ובלילה נשמע את פכפוך המים באקווריום, שארבעה דגי זהב שטים בו, ונדע שהפחנו בו חיים.

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.

נ.ב.

     תודה על כול המילים הטובות על תמונות הבית שהעליתי כאן אמש. מחקתי אותן הבוקר, כי ביסודי אני אדם עניו, ואינני רוצה לנקר עיניים. החיים גם לימדו אותי להישמר בזה.

נ.ב.2

      היום הודעתי לחברתי ורה, מנהלת 'אסכולות' של האוניברסיטה הפתוחה בחיפה, שאשמח לשוב ללמד שם בסמסטר ב'. והיא נעתרה לזה בשמחה. הרי לימדתי שם במשך כמה שנים עד שנולדו לי בניי, ושוב לא יכולתי לנסוע צפונה. והנה, עתה, עלינו צפונה וחידוש ההוראה שם מתאפשר. בעבורי זו שמחה גדולה, לשוב אל ורה ואל בית הכט, וגם לנטוע בזה יתד נוספת וחשובה בגליל. יתד הפרנסה.