רחמנות, יהודים, רחמנות (משהו על האקרים)

     אינני מכיר את גב' אליזבת קנת. למען האמת, לדעתי אינה קיימת כלל. אבל אמש קיבלתי ממנה מכתב קורע לב, וזו לשונו:

"חבר יקר,

צר לי לבוא אליך בדרך זו, אני כותב לך את זה דואר לך עם כבוד כבוד והאנושות, אני פונה אליך להתאמן קצת סבלנות ולקרוא את המסר שלי, אני נתקלתי בפרופיל שלך ואת הרוח שלי להוביל אותי ליצור איתך קשר, גם אני ממש הייתי זקוקה לכמה כנים, למען האמת לחלוק את רגשותי ואת הנטל שלי איתך, תן לי להציג את עצמי אליך, אני גברת אליזבת קנת, בת 23 הבת היחידה בסוף מר מארק מארק קנת. יליד חוף השנהב במערב אפריקה. אבא שלי היה איש עסקים עשיר מאוד כשהיה בחיים הוא עסק בייבוא ​​מכוניות והוא נהרג בגלל העושר שלו על ידי אחד מבני המשפחה שלנו כדי שהוא יטען רכוש של אבא שלי שהוא כבר דון, אמא שלי מתה כשהייתי בן 6 ואבא שלי טיפל בי כמו בתו היחידה, לפני מותו של אבא שלי בבית חולים פרטי כאן Coted'ivoire שבו הוא התקבל, הוא התקשר אלי בסתר בצד המיטה שלו גילה לי על סך של ארבעה מיליון חמש מאות
דולר ($ 4.5million) הוא השאיר בחשבון מתח באחד הבנק כאן ב Abidjan Cote d'ivoire. והוא גם אמר לי איפה הוא שמר את כל המסמכים שהבנק הוציא לו כשהפקיד את הכסף, ואת שלי
השם נכתב כמו הבא של המלך כמו בתו היחידה, אז אני יוצר איתך קשר כדי לעזור לי לעמוד בתור שותף זר שלי שרוצים לעזור לי להעביר את הכסף בחשבון שלך שם במדינה שלך כמו אבא שלי הורה לי לחפש שותף מראש של הבחירה שלי איפה החיים שלי יכול להיות שמור, אז אחרי נכנס לפרופיל שלך המוח שלי ליווה אותי ליצור איתך קשר.

(1) האם אתה יכול לקחת אותי טוב כאשר אני בא לארץ שלך
(2) האם אתה יכול לעמוד בתור הנהנה של הקרן מאז שאני רק בן 23.
(3) האם תוכל לעזור לי כאחותך / בתך / ידידך
(4) האם אתה יכול לעשות הסדר
בשבילי לבוא לארץ שלך אחרי הכסף מועבר, ו
עוד החינוך שלי וגם להשקיע את הכסף שם במדינה שלך.

מיד אני שומע ממך על הבקשה שלי, אני יעביר לך את כל המסמכים הנדרשים לגבי הפקדה זו עם הבנק פנה, כך תוכל ליצור קשר עם הבנק עבור העברת הכסף לחשבון שלך.
תודה על ההבנה שלך.
גב' אליזבת קנת."

*
     כמו שאתם רואים, גב' אליזבת קנת היא מאוד מסכנה. היא לא רק צעירה יתומה, שאמה מתה בילדותה ואביה הטוב, האהוב והעשיר נרצח על ידי אחד מבני משפחתם. היא כעת מיליונרית חסרת כול, וזקוקה רק לעזרתי, כדי שתוכל לעשות שימוש בכספי הירושה האדירים שהותיר לה אביה בסתר. היא אפילו מוכנה לגלות ציונות יתרה, ולהשקיע חלק מן הכספים במדינת ישראל.
     והיא לא ממש יודעת דקדוק, תחביר ואת הלשון העברית. מסיבה פשוטה, המכתב שלה מזויף, סיפורה בדוי, ומכתבה תורגם באמצעות תוכנת התרגום של גוגל לשלל שפות תבל.
     מכתבים קורעי לב כאלה, מצד אנשים שירשו הון עתק שאינם יכולים לעשות בו שימוש אלא בעזרתך, או שירשו מישהו ששם משפחתו קרוב לשמך – השבוע קיבלנו, בני המשפחה, הודעה מצערת על מותו של קרובמ שפחתנו, דיוויד שיינפלד, והצעה לזכות בכספי הירושה שלו. רק חבל שדוד דיוויד פשוט לא קיים – או מכתבים שבהם מודיעים לך כי זכית בהגרלת גוגל/מיקרוסופט, ולחליפין – הודעות דואר מטעם דרופבוקס, גוגל או ג'ימייל, שתבת הדואר שלך לא מסתנכרנת כי יש בעיה עם פרטי התשלום שלך – כול אלה הם מכתבים מזויפים שמטרתם אחת – להשתלט על חשבון הגוגל/פייסבוק/דואר ובעיקר על חשבון הבנק שלך, ולהוציא ממך כול מה שאפשר. מידע, וכסף.
     כול אימת שאתם מקבלים הודעה כזו, מחקו אותה. באותו אופן, כאשר חבר/ת פייסבוק שולח אליכם מצגת תמונות, תמונה בודדת או סרטון וידאו ששמכם כלול בשם הקובץ שלו – אל תפתחו את זה בשום פנים ואופן, והודיעו לחבר/ה האלה, שאתם חוסמים אותם עד שיסיימו את הטיפול בניקוי הווירוס שהשתלט להם על החשבון. וזה קרה פשוט משום שהם כן לחצו על סרטון הווידאו ששמם מופיע בו, ונשלח להם על ידי אחד/ת מחבריהם/חברותיהם.
     פעם, הלהיט הכי גדול בשוק הטרור היה תעודת זהות ו/או דרכון ישראלי. כיום, בעידן האלקטרוני, רבים הם אלה המבקשים להשתלט על המידע האישי שלנו, או על חשבון הבנק/אשראי/פייפאל שלנו. וזה קל מאד. כול שעליכם לעשות הוא לפתוח, מתוך אי הבנה או חוסר זהירות, קובץ השותל את עצמו במחשב שלכם ומרוקן אותו ממידע וממון.
     אז אל תהיו רחמנים, יהודים. לא כלפי בעלי/ות פרופילים משונים, הכותבים לכם מכתבים בעברית עילגת. היו זהירים.
     שבת שלום.
מודעות פרסומת

ברק צודק

     שלשום, כשקמתי בבוקר, נרקם למול עיניי ממש, בעיני רוחי כמובן, סרט  מבהיל. בסרט הזה, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ וראש הענף לבטחון אישים נדברים ביניהם. הם מבינים שראש הממשלה כבר חצה בהתנהגותו, בנאומיו, בעיקר בנאומו האחרון, את כול האזורים האפורים ואת כול הקווים האדומים, והפך לסכנה ממשית, מיידית, לקיומה של מדינת ישראל וללכידותה הלאומית.

     ראש ענף בטחון אישים מודיע למאבטחי ראש הממשלה מה שהוא מודיע. במפתיע, באמצע היום, פורצים אל משכן ראש הממשלה הבכירים הללו. הם מודיעים לראש הממשלה כי הוא, אשתו וילדיו עצורים בגין סיכון המולדת, ונוטלים אותם למאסר.

     שורת הבכירים הללו מכנסת מסיבת עיתונאים. "אנו מצטערים להודיע, כי מכיוון שראש ממשלת ישראל לא מצא לנכון להודיע על נבצרות, והמשיך להסית ולפלג את הציבור בישראל, החלטנו להזיזו מתפקידו. ראש הממשלה ומשפחתו נמצאים במקום בטוח, בתנאי הסגר. אנו נחזיק בהם רק עד שמשטרת ישראל, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יודיעו על החלטתם בנוגע להגשת כתב אישום  בחקירות שהיו מעורבים בהן. אנו מבקשים מממשלת ישראל למנות ראש ממשלת מעבר, עד לכינון בחירות חדשות."

     התנערתי מחזיון האימים הזה מבוהל. מה זה, אמרתי לעצמי, מה אני הוזה פה? האם ייתכן שיקרה דבר כזה במדינת ישראל? בזיכרוני עלו רק שני מקרים דומים בעבר. האחד, של משפחת צ'אוצ'סקו. האחר של משפחת הצאר הרוסי. שניהם נגמרו בכי רע.

     סילקתי את מראות העוועים האלה מדעתי, ולא הייתי מעלה על הדעת להעלותם על הכתב כלל, שמא איחשד בהסתה. עד שבאו דבריו של אהוד ברק השבוע, שחזה, כי במקרים מסוימים, שאותם לא פירט, וחבל, עלולים בכירי הצבא, המוסד והשב"כ לסרב לפקודה בלתי חוקית מצד ראש הממשלה.

     הבוקר שמעתי, כדרכי מדי יום שישי, את תוכניתם של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי בגל"צ. ליפשיץ אמר במהלכה, שדווקא משום שהוא לא חושב שאהוד ברד ירד מן הפסים, לדעתו יש לזמן אותו לחקירה. ברק, טען, מקורב לחוגי הצבא הבכירים. אולי הוא יודע משהו על התקוממות הנרקמת כעת במחשכים.

     נחרדתי למשמע דבריו. אהוד ברק לא חתרן ולא מורד. הוא ראש ממשלה לשעבר, גיבור עטור פרסים, וזכותו עומדת לו לא רק בזכות המבצעים שהיה שותף להם בשירותו הסדיר, אלא גם בזכות הפינוי של צה"ל מאדמתה המדממת של לבנון, אחרי 15 שנים של התבוססות במלחמת יש הברירה, אליה גררה אותנו ממשלת בגין-שרון. עצם ההיגד, שראוי לזמן את אהוד ברק לחקירה, הוא מסוכן, מפני שהוא פותח פתח לבילוש ולחקירה של כול מי שאינו איש ימין, כול מי שאינו מוכן לקדש את כהונתו של ראש ממשלת ישראל, כול מי שמביע שאט נפש וזעזוע מהתנהגותם של ראש הממשלה ואשתו וחבר מרעיו –  ודאגה עמוקה לגורלה ולחוסנה המוסרי והחברתי של מדינת ישראל.

     למעשה, עצם העובדה שאני מרגיש מחויב בנפשי לכתוב את הדברים האלה, מעידה על המצב שאנו נמצאים בו. אחרי מגיפת החוקים האישיים – החוק הצרפתי, וחוק ההמלצות וכו', ואחרי נאומו האחרון של ראש הממשלה, אי אפשר לומר שאנחנו במדרון חלקלק. אנחנו כבר בתהום. וכשאנחנו בתהום, הדבר היחיד שיכול להציל אותנו הוא הכרזת נבצרות מצד ראש הממשלה. ואם אין הוא הגון או אמיץ דיו כדי לעשות זאת, המערכת הציבורית תצטרך להוליכו מכסאו בעצמה.

     הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ וראש הענף לבטחון אישים לא יעזו, כפי שראיתי בחזוני הנורא, לעשות מעשה. איש מהם לא יעלה על הדעת למרוד במלכות. אבל אנחנו נמצאים במצב כזה, שבו הכול עלול לקרות, כולל תסריטי אימים שאינני  רוצה אפילו להעלות על הדעת או על הכתב – והיחיד שמוביל אותנו לזה בעזות מצח, בתחושת אני ואפסי עוד, או בתכסיסים שקופים ועלובים ללפות את כסאו ואת כוחו המדומה, האבוד, הוא לא שום איש שמאל ולא שום קרן חדשה ושום שטות מגונה אחרת – האיש המוביל אותנו לזה הוא ראש ממשלת ישראל. בנימין נתניהו.

     בנימין נתניהו לעג לא אחת לאהוד ברק. אבל אהוד ברק הוציא אותנו מלבנון, אחרי מאות פצועים והרוגים, ובנימין נתניהו מוביל אותנו אל סיפה של התקוממות אזרחית או, חלילה, מלחמת אחים.

     הוא חייב לעוף מתפקידו מיד. ורצוי ששותפיו לקואליציה ולליכוד יעשו כן, שחס וחלילה לא יעשו זאת אחרים.

על אישה זכה אחת ונבזותם של הטוקבקיסטים

בהלם גמור ובצער נורא קיבלתי את ההודעה על הירצחה של דפנה בר-ציון, בתל אביב. מרגע ששמעתי על כך לבי כואב. אינני מתקשר למנחם בסוזנה כדי לנחמו, כי אינני יודע מה לומר לו, חוץ מזה שזה כואב נורא. אם היא הייתה כאן, הייתי מתקשר אליה, לדפנה. אבל היא איננה. כי היא נרצחה. וזה פשוט בלתי נתפס.
את דפנה ואת מנחם הכרתי כשחברו יחד לפתוח את מסעדת "סוזנה" בנווה צדק. אני הייתי איש יחסי הציבור שליווה את פתיחת המסעדה. אלא שההצלחה הייתה כל כך מיידית, ששבוע אחרי הפתיחה קראו לי דפנה ומנחם לפגישה, והתחננו שאפסיק לעשות להם יחסי ציבור, מפני שהם חוששים שלא יעמדו בעומס המבקרים במסעדה, שרק נפתחה ועוד הייתה צריכה ללמוד את דרכה.
הפסקתי את עבודתי עמם, אבל הרווחתי חברים, ומסעדה נפלאה בשכונה. מאז, כל אימת שהיו לי אורחים מחו"ל לקחתי אותם ל"סוזנה," והם לקקו שפתיהם בהנאה. כך גם בפעם האחרונה, בה הגיעו ארצה הנכדה של האח של סבתי, יענקל, עליו השלום, מלימה, פרו, יחד עם בעלה ושלושת בניהם, במסגרת מסע "תגלית," אחרי שנסעתי לפגוש אותם בפרו, ולחדש קשרים עם ענף אבוד זה של המשפחה, במהלך הכתיבה של ספרי, "כשהמתים חזרו."
את דפנה אהבתי מאוד. היא הייתה אישה מיוחדת. עדינת נפש. מוכשרת בכל אשר נגעה בו ידה. היה איזה נים של עצבות משוך על פניה ותמיד הייתה מדברת בשקט, בנועם, בחיוך. אך כל מי שעבד עמה או בא איתה במגע ידע, שמדובר באישה חזקה, חרוצה ופקחית, שיודעת בדיוק לאן היא רוצה לנווט את הדברים.
מאוד עצוב לי הבוקר, למקרא הידיעות על מותה. עצוב קודם כל בגלל לכתה. עצוב גם בגלל האופן שבו מסרה המשטרה את ההודעה הראשונית לכלי התקשורת. "דמות ידועה מחיי הלילה של תל אביב נרצחה." הכותרת הזאת רוויה בקונוטציות של מין, אלכוהול ואלימות. זו כותרת שמספקת הצדקה-כביכול לרצח, ומכיוון שדירתה נמצאה בפלורנטין, גם היו טוקבקיסטים שמיד הכתירו את המקרה כרצח בסחי וברפש של דרום תל אביב, או כחלק מן הריקבון הפושה בבוהמה, ועוד כל מיני קלישאות מטופשות, שלא הייתי מתעכב עליהן, לולא השאירה אחריה דפנה בת, וחברים, ואוהבים רבים, שהדברים האלה פוגעים בהם ומטמאים את זכרה.

הבוקר, עם גילוי שמה, כבר תיקנו את ההגדרות. עכשיו מגדירים אותה כמסעדנית וכזמרת. אבל היא הייתה קודם כל בן אדם. בן אדם זהב.

נהיו חברה אלימה מאוד. זה בא לידי ביטוי בכתישה של עזה, והפיכת מאות אלפי עזתים לפליטים, מבלי שהכתישה הזאת תלווה במחשבה מעמיקה ולכן גם מבלי שתביא לתוצאות ראויות – מיטוט שלטון החמאס, השבת הרשות הפלסטינית לעזה ותחילתו של משא ומתן לשלום. זה בא לידי ביטוי גם בגסות הרוח, בטמטום ובמשולחות הרסן של הטוקבקיסטים באתרים ישראליים בכלל, ובפרט באתרי החדשות.
הגיע הזמן להפסיק את התופעה המבזה והמביישת הזאת, תרבות הטוקבק. הגיע הזמן שבית המשפט העליון יידרש לסוגיה זו, יתווה לה מדיניות ובעיקר גבולות, וישית קנסות כבדים על בני אדם, המשתלחים איש ברעהו, או בקבוצת בני אדם אחרת, או מנצלים מקרה טרגי כמו רציחתה של דפנה בר ציון, אם בידי בן זוגה לשעבר ואם לאו, כדי לרוקן את נפשם האפלה, המורעלת, בחלוניות הטוקבק.
אינני יכול להגיע ללוויה. אינני יודע אם והיכן יישבו עליה שבעה. אומר לכם רק דבר אחד. דפנה בר ציון הייתה סוג של מלאך. מלאך טוב, רך, ענוג כנפיים. ואני מצטער עמוקות על מותה.