שני סופרים, שני זוגות תאומים, סדר אחד.

דרק.jpg
ציור של דרק בוקנר, מן האתר שלו: http://www.derekbuckner.com/

   אחת המסורות היהודיות הקדומות היא אירוח אורחים בסעודת הפסח, בליל הסדר. לפני ואחרי הארוחה אנחנו יושבים וקוראים את ההגדה, סיפור השחרור של העם היהודי ממצרים. בעבורי, זה טקסט איום ונורא. הוא משלב פיוטים כתובים היטב עם ירושה לאומית של התקרבנות בלתי פוסקת. "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח."
המילים האלה נשמעות כמו צביעות, כאשר על פי כוונתה המקורית של ממשלת ישראל, היום , יומיים אחרי ליל הסדר, היו אמורים להיות מגורשים 40 אלף פליטים אריתראים וסודנים מישראל. ביצוע ההחלטה הנואלת הזאת מתעכב רק בשל צו ביניים שהוצא על ידי בית המשפט העליון, אך איש אינו יודע מה יקרה בהמשך. בינתיים, מדינת ישראל סגרה את מתקן החולות לפליטים ופינתה 800 מהם לדרום תל אביב, עם צו הגבלה, לפיה הם אינם מורשים לחיות או לעבוד בשבע ערים מרכזיות, אך ללא פתרון שיוכל לקיים אותם.
בליל הסדר ישבתי, אפוא, בבית היפה של אחי, קראתי את הטקסט הזה, שאין לו כל משמעות אקטואלית, מפני שישראל שוב איננה מדינה של קרבנות, אלא אומה המקרבנת את אותם פליטים. אכלנו ארוחה נהדרת, שגיסתי מיכל בישלה, ואני שמחתי לשבת ליד סופרת אחרת, חברתה של גיסתי, ג'והנה הרשון שמה, בעלה הצייר דרק בוקנר, שני בניהם התאומים והוריה של ג'ואן, כולם אורחים מארצות הברית.
אני וג'והנה.jpg

     היה משמח מאוד לארח אותם בליל הסדר. ג'ואנה היא המחברת של ארבעה רומנים, ובהם "הכלה הגרמנית" ו"ירושה כפולה." סיפוריה הופיעו, בין היתר, ב"ניו יורק טיימס" ובאנתולוגיות ספרותיות שונות. היא משמשת כמרצה במחלקה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת קולומביה ומתגוררת בברוקלין עם בעלה ובניהם התאומים. כפי שאתם יודעים, אני מחברם של 24 ספרים, מהם חמישה רומנים, ואב יחיד של תאומים. כך שלה ולי היה הרבה על מה לדבר. הכתיבה שלנו, הניסיון ההדדי שלנו בהוראת כתיבה יוצרת, וההורות הדומה שלנו לתאומים. שנינו גם חיים עם ציירים. החבר הראשון שלי היה סער עפרוני, צייר פיגורטיבי ישראלי, שמת כשהיה בן 28. ואילו דרק בוקנר עוד לגמרי חי ויוצר. ואני אוהב את יצירותיו.

הספר של ג'ואנה.jpg
זה ספרה היחיד של ג'ואנה שתורגם עד כה לעברית, וראה אור בהוצאת "מטר."

     בקושי הצלחנו לדבר, בגלל קריאת ההגדה, ומכיוון שהיו ילדים רבים מסביב לשולחן, תודה לאל. אבל היו לנו כמה רגעים יחד, בהם שוחחנו על מה שאני מנסה לעשות כדי לסייע בעצירת הגירוש של הפליטים מישראל, ועל חוסר הרלוונטיות של ההגדה למול החוויה הישראלית כיום, על משטר טראמפ ועוד.
היה לי אפילו זמן לראות את האתר שלה ואת הציורים היפים של בעלה.
במשך הארוחה בניה לימדו את בניי בני השש לשחק בייסבול בחצר, אז עכשיו נראה שאני אצטרך לקנות להם ערכת בייסבול לאימון בהמשך. אבל אני מקווה שהחברות שלנו רק החלה.

    עם תום הסדר נהגתי כל הדרך חזרה לגליל כדי שנתעורר בבית. וכך עשינו, ומכיוון שהיו לנו ימים מעטים בגשם, יצאתי לגינה עם מיכאל ודניאל, ובילינו ארבע שעות בעישוב, שיצאתי מהן מותש, וידיי סדוקות ומלאות בעפר. אבל אני אוהב את זה. זו הדרך הטובה ביותר לבלות חופשה בבית שלנו: הכנת הגן לזריעה ולנטיעה, ולחוות את החיים.
היום כבר נסענו לתל אביב. ירדנו אליה ברכבת, שבאופן מפתיע לא הייתה מלאה בחיילים, כנראה מפני שרבים מהם מרותקים לבסיס בשל המתיחות בדרום, שהפכה לרצחנית במיוחד. בילינו בדיזנגוף סנטר, שם קנינו כמובן ערכת בייסבול, לגו טכני, שתי ביצי דינוזאור המתבקעות במים ועוד אקדח חיצים לאוסף של מיכאל ודניאל, ואחרי כן נסענו לבקר את אילנה בנווה צדק. עוד לפני בואנו אליה קיבלו הילדים כל אחד שקית מלאה בממתקים מניסים במכולת, לכבוד יום הולדתם הקרב, ואז באנו לאילנה, ירדנו איתה למרכז סוזן דלאל, קנינו גלידת נווה צדק וישבנו איתה במרכז סוזן דלאל, בשמש, משחקים בייסבול וכדורגל ונהנים חליפות.

     אבל מקץ שעה כבר נסענו משם לתחנת הרכבת. השהות בשכונה ובעיר הייתה כנראה חוויה מוזרה לשלושתנו. שוב איננו מרגישים שם בבית. רק כשהגענו הנה, אחרי נסיעה חזור ברכבת, נחנו קצת ויצאנו לשחק בייסבול ולהחליק על הסקייטבורד במגרש הספורט של תובל, הרגשנו שוב בבית.

     "לא מתייחסים אליך פה כאל חדש," אמרה לי אתמול חברת תובל, בשיחה שניהלנו, על היזמה שאני מנסה לגלגל כאן בנוגע לפליטים. היא כנראה צודקת. כעת הגיע הזמן כבר לחדול מלהודות לחברי וחברות תובל בכול יום על קליטתם אותנו. זהו. אנחנו כבר מבני המקום. יש אחרינו חדשים אחרים. והראייה – במוצאי שבת הקרובה תתקיים אצלנו המימונה, וביום השואה יתקיים אצלנו מפגש של 'זיכרון בסלון', עם אבא שלי, שיחיה.

     אנחנו תובלניקים. נווה צדק הייתה ותמשיך להיות בעבורנו זיכרון אהוב ומתוק. אבל הבית שלנו הוא כאן. בתובל.

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.

מודעות פרסומת

היום יום חשוב. היום הראשון של השינוי בחיי.

אני והילדים בנווה צדק
עדו רוזנטל חברי לכד בלבו החכם ובעדשתו הרגישה סצנה מחיינו הקודמים בנווה צדק, המדגימה יותר מכל את נשיאת העולם של אב יחידני בגידול תאומיו.

     היום יום חשוב בעבורי. זה היום הראשון של השינוי בחיי, שבו אעשה אתכם את הצעד הראשון להתחייב לכתיבה בלבד. כמו שכתבתי לכם לא פעם כאן, על פי רוב ברמיזה בלבד, מאז הפכתי להורה יחיד אני עובד בלי לאות, אבל מתקשה לכתוב את הספר הבא. הפער הזה, בין הספרים שמבקשים להיכתב דרכי, לבין מציאות חיי, הוא בלתי אפשרי. ואסור לי לחיות כך. עלי להשתקע ביצירתי, לא רק בעבורי, אלא גם בעבורכם.

     אנשים הקוראים את הבלוג שלי מראשיתו עקבו אחריי התהליך כולו. מרגע ההחלטה להפוך לאב, דרך הלידה בדלהי, גידול הילדים בשנים הראשונות, הקושי שלנו עם גן העירייה בתל אביב, ועד המעבר לקיבוץ תובל. אבל מתחת לפני הדברים עומדת גם מציאות כלכלית מורכבת, שעד כה לא סיפרתי עליה דבר.

     כאשר יצאתי למסע הפונדקאות, ברביעי באוגוסט 2011, עשיתי זאת בזכות הלוואה בנקאית שלקחתי מבנק דיסקונט, על סך 150,000 ש"ח. כיום, מקץ שש שנים, מתוכן שמונה חודשי היריון וחמש ורבע שנות הורות מאושרת, החוב שלי לבנק עומד על 180,000 ש"ח. בהמשך, נטלתי הלוואה גם מבנק לאומי. על 32,000 ש"ח. יתרתה כיום היא 16,306 ש"ח. במהלך השנים האלה נקלעתי שוב ושוב לקשיי פרנסה,  ולכן נטלתי עוד שתי הלוואות, האחת מחברת אשראי והאחרת מחברת מימון ישיר. כך יצא, שאני מחזיר היום 4695 ש"ח מדי חודש לבנקים. הוסיפו על זה 3400 ש"ח מדי חודש בעבור הגן לילדים, ואת שאר הדברים שהחיים מורכבים מהם, ותגיעו לעול שהורה יחיד אינו יכול לעמוד בו.

     אינני שונה בזה מישראלים רבים אחרים. רובנו מתקשים לעמוד בנטל היומיום וחיים מעבר למסגרות האשראי שלנו. אני שונה מהם רק בשני דברים מהותיים. האחד, מדינת ישראל הכריחה אותי, במניעתה מהומואים לעשות פונדקאות בישראל, לעשותה בחו"ל. השני, אני סופר, זו מהותי, זו תכלית חיי, ואני מוכרח לממשה כשירות העמוק ביותר שלי למען הכלל.

     ככל שחלפו החודשים מאז עברנו מתל אביב לקיבוץ תובל, הלכה והשתרשה בי ההכרה, שלא אוכל להמשיך לנסוע פעמיים-שלוש בשבוע לתל אביב, כדי להתפרנס, ולכן גם יזמתי ופתחתי סדנאות כתיבה באזור כנרת ומשגב. אני שמח בעמלי, ומודה לאל על ההזדמנות שזימן לי, לפתח אנשים ככותבים ולהיטיב בזה את עולמם. אבל העבודה הזאת, באופן שבו אני עושה אותה – בודק עשרות עבודות מדי שבוע, בלילות, כדי למנוע מתלמידיי את ה'טקס' הקניבלי של קריאת עבודותיהם בכיתה – גוזלת את זמן היצירה שלי.

     הבנתי שאסור לי להמשיך כך, ולכן החלטתי לפנות אליכם במישרין. לכל קוראי וקוראות הבלוג שלי, שנהנו במשך השנים הללו מסיפוריי על בניי, מתמונותיהם, מן המסע הגדול שאנחנו עוברים, מאז לידתם ועד הנה, וגם לקוראיי ספריי – אני זקוק לעזרתכם כדי לשוב אל שולחן הכתיבה, כמו שעשיתי כשכתבתי את 'מעשה בטבעת' – לשש שעות לפחות מדי יום. זו תהיה הדרך היחידה שלי להבטיח לכם, שייקח לי פחות מחמש שנים לעבוד על כול ספר. זו תהיה הדרך היחידה שלי להביא בפניכם את הספר הבא בתוך שנה-שנתיים.

     אינני נואש. התברכתי באבא נפלא ובמשפחה תומכת. גם גדלתי בבית, שבו מנוחה נחשבת לגנאי, לפינוק או לעצלות. אצלנו בבית עובדים תמיד. עד שמתים. חונכתי גם לשרוד בכול מצב. וכך נהגתי כל חיי עד כה. אבל כעת אני מבין, שאני לא רוצה רק לשרוד ולעבוד עד שאתפגר. שאני חייב לעבוד בעבודת חיי, בכתיבה, ועליה למסור את נפשי.

     ולילדים, כמובן.

     לכן, אודה לכם אם תצטרפו אלי למסע הזה, כשותפים, בתמיכתכם, ולא פחות מכך – אם תשתפו את הפוסט הזה, ואת אלה שאכתוב אחריו, בעמודי הפייסבוק שלכם.

     הנה הלינק לקמפיין המימון שלי:

https://www.mimoona.co.il/Projects/4206

     ואם תרצו, תעזרו לי בזה גם לזעוק את זעקתם של הרבה הורים יחידניים אחרים, מן הקהילה הלהט"בית ומחוצה לה. תנו לנו להיות משפחות, תנו לנו להיות הורים. תנו לנו לחיות את חיינו כמוכם, בתחושת סיפוק ומיצוי, ולא בחרדה מתמדת מפני הבאות. וזה מתחיל קודם כול בשיוויון זכויות אמתי.

     שיהיה לכם/ן שבוע טוב.

סקר כריכות לרומן החדש שלי, 'אשת הפיראט היהודי.'

בשעה טובה,
הגיע זמן ההחלטה מהי הכריכה הנכונה לרומן החדש שלי, 'אשת הפיראט היהודי,' שיראה אור בקרוב בעריכתה של נעה מנהיים ובעיצובו של אמרי זרטל, בהוצאת כינרת זמורה.
יש כאן שלוש עטיפות. כל אחת בשתי ורסיות, האחת עם אות חדשה, האחרת עם פרנקריהל, האות הישנה והאהובה עלי.
שאלתי היא – אילו מן העטיפות הכי מוצאת חן בעיניכם? הכי מושכת אל הספר? הכי מוכרת? הן מסומנות בספרות. אשמח אם תשיבו לי על פי ספרות. דעתכם תקבע מה תהיה עטיפת הספר.
תודה רבה לכם/ן,
אילן שיינפלד.

אשת1
כריכה 2. מימין א'. משמאל ב'.
אשת2
כריכה 1. מימין א'. משמאל ב'.
אשת3
כריכה 3. מימין א'. משמאל ב'.

Historia de un anillo es ahora un éxito de ventas en la ficción judía en Amazon

מעשה בטבעת רב מכר באנגלית

Debido a una campaña muy eficaz de Benny Carmi, mi página de Turner obra Historia de un anillo, que vendió cerca de 80.000 copias en hebreo, es ahora también un éxito de ventas en la ficción judía en Amazon.com. Aprecio profundamente los esfuerzos de Benny. Ahora es el momento para que usted pueda descargar mi novela en Inglés o Español, y disfrutar de este libro encantador. No dude en compartir con tus amigos gratuita.

http://www.amazon.com/Historia-anillo-Spanish-Ilan-Sheinfeld-ebook/dp/B008HHMEF2/ref=asap_bc?ie=UTF8

A Tale of a Ring is now a best seller in Jewish fiction at Amazon

מעשה בטבעת רב מכר באנגלית.png

Due to a very effective campaign of Benny Carmi, my page turner novel A Tale of a Ring, which sold around 80,000 copies in Hebrew, is now also a best seller in Jewish literature at Amazon.com. I deeply appreciate Benny's efforts. Now it's time for you to download my novel in English or Spanish, and enjoy this enchanting book. Please feel free to share it with your friends.

http://www.amazon.com/Tale-Ring-Historical-Womens-Fiction-ebook/dp/B008H8LD4E/ref=asap_bc?ie=UTF8

Thanks,

Ilan Sheinfeld

ilan@isheinfeld.com