המורה יושב על ההר – מפגש כתיבה חד-פעמי און ליין.

DSC_5057

היום קיימתי שיעור און ליין עם קבוצת תלמידים משלי. השיעור היה כה מוצלח, וכול כך שימח אותי, עד שהחלטתי לפתוח אותו באופן חד-פעמי בפני הציבור הרחב.

ביום ראשון הבא, 11.2.18, בשעות 10-12 לפני הצהריים, אקיים אם כן שיעור און-ליין בנושא "הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה" – על תהליך היצירה.

במהלך השיעור אעשה לכם/ן כמה תרגילי כתיבה קטנים, נחמדים, ואדבר אתכם על תהליך היצירה. איך מחוללים כתיבה שופעת ומשוחררת ממחסומי כתיבה או מחסומים רגשיים ואחרים, איך מתגברים על החוסר בזמן, על הקושי להתמקד ועל הפחד לכתוב, ובעיקר – איך מנהלים יחסים בריאים עם שד הפרפקציוניזם וחבר מרעיו – השופט, המבקר והצנזור הפנימי.

במהלך השיחה גם אחשוף מעט מתהליכי היצירה שלי, מסביב לספריי המוכרים.

זוהי הזדמנות חד-פעמית לבקר אצלי בסטודיו, מבלי שתצטרכו לעלות על ההר, לתובל. למעשה, אינכם צריכים אפילו לצאת מחדר העבודה שלכם. הכינו לכם כוס קפה או תה טובה, הדליקו מחשב – ונדבר.

הנה הקישור לשיחה:

אילן שיינפלד: הסופר, הפקיד וזנבה של המוזה. הרצאה חד פעמית על תהליך היצירה. 
Sun, Feb 11, 2018 10:00 AM – 12:00 PM IST

Please join my meeting from your computer, tablet or smartphone.
https://global.gotomeeting.com/join/759297141 

You can also dial in using your phone. 
United States: +1 (571) 317-3112 

Access Code: 759-297-141
First GoToMeeting? Let's do a quick system check:https://link.gotomeeting.com/system-check

מחיר המפגש: 90 ש"ח. תוכלו לשלם כאן.

מפגש כתיבה חד פעמי

שיחה חד פעמית עם אילן שיינפלד על תהליך היצירה.

₪90.00

שלכם/ן,

אילן שיינפלד.

מודעות פרסומת

איך להזמין אותי למפגש סופר – מידע למורות לספרות, לרכזות סל תרבות בישובים ולכל המתעניין

 

     מזה שנים רבות אני נוהג להיפגש עם קהל מגוון, בגילאי שונים, בכול רחבי הארץ. זאת, אם במסגרת מפעל 'סופר אורח' של משרד החינוך, שהייתי פעיל בו בעבר, אם דרך הספריות הציבוריות ואם דרך מתנ"סים, חנויות ספרים והזמנות פרטיות.

     אני שמח להיפגש עם תלמידי תיכון בגילאי חטה"ב והחטיבה העליונה, וכמובן עם מבוגרים מהם. ניתן להזמין אותי למפגש סופר, שבו אספר על חיי ויצירתי, תהליכי היצירה שלי ואעבור עם הקהל על שיר או שניים משלי. אפשר להזמין אצלי גם סדנת כתיבה חד-פעמית מפרה ומיוחדת, המועילה הרבה להעלאת היצירתיות בארגון.

     בשל השתנות כל מערך הספקים של מפגשי מסוג זה, במשרד החינוך ובמשרד התרבות, מצאתי לנכון לכתוב לכם/ן כיצד ניתן להזמין אותי למפגש ביישוב, במוסד, בבית הספר או בספריה, או בארגון שלכם. אשמח לבוא גם למפגש סופר חד-פעמי או לסדנת כתיבה חד-פעמית בארגון גדול.

לבתי ספר – סל תרבות ארצי

סל תרבות ארצי הוא תוכנית חינוכית החושפת את תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמלי. התוכנית קיימת משנת 1987 ופועלת ביישובים רבים ברחבי הארץ.

התוכנית משותפת למשרד החינוך, החברה למתנ"סים והרשויות המקומיות.

תוכלו להזמין אותי דרך הקישור הבא:

http://www.saltarbutartzi.org.il/%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2/5ca22d2f-3cd1-481e-b482-108de2cb88c6

לספריות ולמתנ"סים – פמי פרימיום

חברת פמי פרימיום עוסקת בניהול תהליכים מורכבים ומתן שירותים במגוון תחומים ובפריסה ארצית. היא זכיינית משרד התרבות לקיום אירועים בספריות הציבוריות וכן לקיום אירועי 'תרבות בפריפרייה.'

להזמנתי במסגרת 'תרבות בפריפריה' – אנא פנו אל גב' ליאורה פרידן, רכזת תחום ספרות,
תרבות לפריפריה, פמי פרימיום, במייל sifrut@femi.co.il

להזמנתי לספרייה ציבורית – אנא פנו אל גב' נטלי אשכנזי, בקרת רכש הספריות הציבוריות, במייל NataliA@femi.co.il

לארגונים/חברות

אני שמח לבוא לארגונים כמו חברות הייטק, חברות רפואיות, בנקים וכדומה, ולהעביר לעובדיהן מפגש סופר ו/או סדנת כתיבה חד-פעמית. מנסיוני, סדנאות כאלה נותרות זמן רב בהווי הארגון ומשפיעות על תהליכיו. יש אפשרות גם להתארח בסדנת כתיבה חד-פעמית כזו בביתי, בקיבוץ תובל, כחלק מטיול בגליל.

ניתן לפנות אלי במישרין:

אילן שיינפלד

ת"ד 466

תובל. 2013600.

טלפון 0522-300098

מייל ilan@isheinfeld.com

תודה ושנה טובה,

אילן שיינפלד.

 

אתה חברה שלי – מכתב לחבריי ולחברותיי בפייסבוק

בזמן האחרון התרבו הפניות מצד חברים וחברות שלי מכאן, מן העבר, שהופתעו לגלות לפתע כי אינם/ן בין חברי עוד. אלה האמיצים מביניהם פנו אלי בשאלה, האם מחקתי אותם מרשימת חבריי בפייסבוק. הנפגעים עד עמקי נשמתם אולי לא פנו אלי כלל. ולכן גם החלטתי לכתוב את המכתב הבא.

בפברואר 2015, כאשר הגעתי למכסת 5000 החברים בפייסבוק, החלטתי להפוך את הדף האישי שלי לדף אמן. על פי חוקי פייסבוק, אדם פרטי יכול לצבור רק עד 5000 חברים, ואילו אמן יכול לצבור אינסוף כאלה. מכיוון שאני סופר מוכר, והבלוג שלי, סיפור הורותי את מיכאל ודניאל ותמונותינו מושכים אלינו קוראים רבים, החלטתי לאפשר להם להצטרף לרשימת חבריי, על ידי הפיכת הדף האישי שלי לדף אמן. וכך עשיתי.

ברגע שהתחלתי בתהליך קיבלתי התראה, שמוטב שאגבה מקודם לכן את תכני הדף, משום שכול תכניו יימחקו ברגע היהפכותו לדף אמן. כמו כן הובהר לי, שכול הרשומים כחברים בדף זה יהפכו ל'עוקבים'. ניחא. אמרתי לעצמי שהעיקר שכולכם תראו את הפוסטים שאני מפרסם. גיביתי את העמוד מאוחר מדי, וכך איבדתי רבות מן התמונות שהעליתי ישר מן הטלפון החכם לפייסבוק. ואז גיליתי, להוותי, שברגע שהפכתי את הדף האישי שלי לדף אמן, אין לי עוד מסנג'ר. דהיינו, אין לי אפשרות להחליף הודעות צ'ט אישיות עם חבריי וחברותיי. על כך לא מספרים בפייסבוק, בתהליך ההמרה של דף אישי לדף אמן.

בצר לי, פתחתי דף אישי חדש, העליתי אליו חלק מן התמונות, שהיו שמורות במחשב שלי, והודעתי על כך הן בדף האמן, שהיה פעם דף פרטי, והן בקבוצה שפתחתי על שמי, כעוד ניסיון לגבור על מגבלת 5000 החברים.

כך, אפוא, נוצר אצלי בלגן מאורגן. אני פועל כיום במקביל בשלושה מקומות שונים בפייסבוק:

הדף האישי הנוכחי

https://www.facebook.com/profile.php?id=100009188770762

דף האמן שהיה מקודם הדף האישי שלי

https://www.facebook.com/ilan.sheinfeld?fref=ts

הקבוצה שפתחתי על שמי

https://www.facebook.com/groups/407581652611004/?fref=ts

כל מי שחש את עצמו נפגע, שמא הסרתי אותו מרשימת חבריי/ותיי מוזמנ/ת לשלוח לי בקשת חברות בדף האישי הנוכחי, ואאשר לו אותה מיד.

עם זאת, זו הזדמנות טובה בעבורי לספר לכם את מי אני כן מסיר מרשימת חבריי וחברותיי, ו/או לא מאשר את בקשת החברות שלו/ה.

אינני מאשר חברות ליפהפיות שחומות עור, שפתחו את הדף האישי שלהן ביום הפנייה אלי או כמה ימים מקודם לכן, וברשימת חבריהן יש 2-3 ישראלים תמימים, שלא הבינו כי מדובר בפרופיל מזוייף של חתיכה אקזוטית, שנועד לנצל את חרמנותם כדי להשתלט, בזמן זה או אחר, על חשבון הפייסבוק שלהם.

אינני מאשר חברות לערבים/יות, מארצות אויב, או כאלה הכותבים בדף האישי שלהם בערבית בלבד, מחשש שמא אתן בזה את ידי לפרסום דברים המנאצים את מדינת ישראל או מכחישים את תקפותה ואת זכות קיומה. אך במידה ואני מדבר עם פונים כאלה, ומגלה כי פניהם לשלום, כמו שני חוקרי ספרות עברית מאוניברסיטת קהיר, שהתעניינו ביצירתי, אני פותח עימם בדיאלוג בשמחה.

אינני מאפשר חברות לישראלים, שאין לי עמם ולו חבר אחד משותף, והדף שלהם נפתח ביום הפנייה אלי, או שיש להם רק חבר אחד או שניים בדף, מחשש שמא מדובר בפרופיל מזויף.

אינני מאפשר חברות לישראלים/ות, שאני נכנס לדף האישי שלהם, וכול מה שאני מגלה בו הוא העלאה ושיתוף של חומר פרסומי. אין לי עניין להפוך את הפיד או את הדף האישי שלי לבמת פרסום לעסקים, לבעלי מקצועות חופשיים וכדומה. זו גם הסיבה שאינני ממהר לסמן 'אהבתי' על כל דף, שמישהו/י מבקש/ת ממני לסמנו ככזה. אני מתייחס ברצינות לסימני ה'אהבתי' שלי, ומשתדל לתיתם רק לדברים שאני באמת מכיר ואוהב, או לפחות מוקיר ומעריך את בעליהם.

עד כאן דברים, שאני ממליץ לכם מאוד לאמצם. אינכם רוצים שישתלטו לכם על חשבון הפייסבוק, או יהפכו אותו לבמה של דברי שטנה. שימו לב למי אתם מאשרים חברות, בבקשה, כי כול מי שאתם מאשרים לו חברות זוכה בכניסה לפיד ולדף האישי שלכם, ואז גם חבריכם, ואני ביניהם, חשופים לתכניו.

ישנם גם אנשים שאני חוסם או מסיר מרשימת חבריי. כאלה הם אנשים המנאצים אותי באופן אישי, או כאלה, שבמהלך שנות חברותנו בפייסבוק הטיפו לי מוסר באופן קבוע וצדקני, או הציקו לי בהערותיהם. ישנם מעטים כאלה, אבל היו מקרים שבהם כבר לא יכולתי לשאת את זה.

אינני חוסם אנשים שדעותיהם, בכל דבר ועניין, שונות משלי. לא בתחום הפוליטי, לא בתחום ההורי, ובינתיים גם לא בנוגע להומוסקסואליות. אמנם, יש שמצאתי בין חבריי וחברותיי עמדות הומופוביות, שלעתים הכעיסו אותי מאוד. אבל עד כה השתדלתי להבליג עליהן והותרתי את חברותנו בעינה, מן הסיבה הפשוטה. אני מאמין שמוטב לתת פתחון פה גם לדעות חשוכות, שמרניות ומרגיזות ביותר, בנוגע להומוסקסואליות ולמאבקה של הקהילה לשיוויון זכויות, מאשר להתעלם מהן.

אבל רוע לשמו, דברי הסתה, עלבונות אישיים וכדומה אינני סובל באף אחד מדפי הפייסבוק שלי, ואו אז אני פונה לאדם, מבהיר לו את דעתי, ומחליט אם להותירו בין חבריי או לחסום אותו לתמיד.

כך שאם אינכם מטרידים כפייתיים או מנאצי דעת, לא הסרתי אתכם מרשימת חבריי ולא חסמתי אתכם. אתם/ן מוזמנים/ות פשוט לשלוח לי בקשת חברות בדף האישי הנוכחי שלי, ונתחבר מחדש בשמחה.

לילה טוב,

אילן.

סדנאות כתיבה חדשות בהנחייתי.

קורס ליסודות הדמות והעלילה

קורס כתיבה על יסודות הדמות והעלילה ייפתח ביום שישי הקרוב בהנחייתי, בימי שישי בבוקר, בשעות 09.30-12.30, בביתי בנווה צדק. הקורס מיועד לאנשים שכבר עברו סדנת כתיבה ראשונה, וכבר היקנו לעצמם הרגלי כתיבה, וכעת מבקשים ללמוד כיצד לעצב דמות, מהו מבנה העליליה התלת-מערכתי, מהו מסעו של הגיבור, תחבולות סיפר, היחסים בין תיאור, דיאלוג וסיפר ועוד. הקורס מיועד לקבוצה קטנה של משתתפים/ות. בכל מפגש נכתוב תרגיל, הקשור בנושא השיעור, אלמדכם את הקשור בו, ואת עבודת הבית תביאו עמכם למפגש שאחריו. הקורס יכלול שנים עשר מפגשים בימי שישי בבוקר, בתאריכים כדלקמן:

15.5.15,22.5.15, 29.5.15, 5.6.15, 12.6.15, 19.6.15, 26.6.15, 3.7.15, 10.7.15, 17.7.15, 24.7.15, 31.7.15.

עלות כול מפגש היא 175 ש"ח, אפשר לשלם בשלושה צ'קים שווים מראש. מי שיודע מראש שהוא ייעדר משיעור כמובן שעלותו תופחת לו, ועדיין יקבל את תמצית השיעור במייל.

הרשמה בהודעה פרטית אלי, כאן.

סדנת כתיבה לבוגרי סדנאות וליווי כותבים במהלך כתיבה

סדנה זו היא סדנת בוגרים, המיועדת לאנשים כותבים, בוגרי סדנאות שלי או של אחרים, המעוניינים לפתוח בפרויקט כתיבה חדש, בליווי קבוצתי, ו/או המצויים כבר בתוך פרוייקט כתיבה, וזקוקים לליווי כזה. מדי שבוע ניפגש, נכתוב תרגיל המבוסס על גירויים שאביא בפניכם, שמטרתם היא עיצוב עולם העלילה שלכם, ודמויות הסיפור, ובו-בזמן חפירה בתוך עולמכם הפנימי אחר חומרי יצירה. הקורס יתקיים מדי יום חמישי בבוקר, בשעות 10.00-13.00, בביתי בנווה צדק, בתאריכים כדלקמן:

11.6.15, 18.6.15, 25.6.15, 2.7.15, 9.7.15, 16.7.15, 23.7.15, 30.7.15, 6.8.15, 3.9.15, 10.9.15, 17.9.15

מחיר כל מפגש הוא 175 ש"ח. מחיר זה כולל מע"מ. תשלום – בשלושה צ'קים שווים. אם אתם יודעים מראש שאתם נוסעים לחופשה בחלק ממועדי המפגשים כמובן לא תחויבו עליהם.

בסדנה זו ההרשמה בעיצומה ונותרו בה מקומות בודדים בלבד. ההרשמה – בהודעה פרטית אצלי, כאן.

אשמח לשיתוף פוסט זה בדפיכם ובקרב חבריכם/ותיכם.

בתודה מראש,

אילן שיינפלד

A Tale of a Ring

You can download now my best seller novel. A Tale of a RIng, in English, from Amazon kindle store,. A Spanish edition will also be available in few days. Here is the shortcut for the English edition. Please share it with your friends.

החל מהבוקר ניתן לרכוש את התרגום לאנגלית של ספרי רב-המכר, "מעשה בטבעת," במהדורת קינדל באמאזון, בכתובת הבאה. בקרוב מאוד ניתן יהיה לרוכשה גם בשפה הספרדית. להלן קיצור הדרך לגרסה האנגלית. אשמח אם תשתפו אותו ותפיצו זאת בין חבריכם וחברותיכם:

http://www.amazon.com/dp/B008H8LD4E

יויינע והגויים (עוד פרקים מן הגניזה של "כשהמתים חזרו")

בזמן עריכתו של הרומאן, "כשהמתים חזרו," הושמטו מחלקו הראשון כמה פרקונים, שעניינם יחסי משפחת פלדמן, משפחת אבי, עם הגויים. הצטערתי על כך, מפני שבחלקו השלישי של הספר, כאשר יויינע שב מן המתים, פוגש את עוזרו של המשיח, יבגני, ועושה איתו עסקים, העלולים למוטט את סולומון המשיח, הוא מגלה שיבגני הוא לא אחר מאשר בנו של ואסילה, אותו נער גויים שרב עימו בנעוריו. ולכן הושמט עניין זה גם מחלקו השלישי של הספר.

סיפור אחר, שהשמטתי אני עצמי, הוא סיפורו של דודל דער באבס. את הסיפור הזה לקחתי מספר הקהילה של נובוסליץ, עיירת אבי, והוספתי בו כהנה וכהנה. אך כאשר נדרשתי לצמצם את הספר הזה הורדתי, במו ידיי, את הסיפור הזה, שהיה בו טעם של אנקדוטה.

הנה, אם כן, לכבוד שבת, תשע עמודים של פרקונים גנוזים מן הספר. תחילתם דווקא מופיעה בספר. אך לא כל מהלך יחסיו של יויינע עם ואסילה, והיווצרות צלקת הצלב על חזהו.

שבת שלום,

אילן.

*

פיקחות היא מידה שאדם נולד איתה, ואילו עורמה צריכה שנים כדי שתבשיל. יויינע, שהיה הקטן מבין אחיו, ולמן ילדותו לא היה נוח לו מקומו ביניהם, בורך בשתיהן.

אחיו הגדולים, יענקל ומשה, הצטרכו לישב עם אביהם ללמוד ממנו את אומנותו. מדי יום, אחרי שחזרו מן החדר, היו סרים לבקתת העץ בחצר, שאביהם ישב בה ופרוות שועל פרושה על ברכיו. שלמה הראה לבניו איך מנקרים את הגיד מן העור עם חודו של סכין, שלא להטיל בו פגם. הוא נעץ בפרווה את קצה סכינו ומשך מתוכה את גידיה, רצועות של רתמה לבנה וקשה, שתהיה הפרווה גמישה דייה כדי לשמש לירמולקא.

שעה שעשו כן היה יויינע משדל את אחיו הקטנים לבוא אחריו, לטפס על העצים הגבוהים, שצמחו על הפלג שהוביל את מימיו אל הפרוט, ולגנוב מהם קיני ציפורים. אם היו מסרבים, מחשש שבגדיהם ייקרעו וחמת אימם תצא עליהם, היה מבטיח להם גמול יפה לעמלם.

כסיל וזלמן טיפסו בזריזות בידיהם הקטנות על העצים, נלפתים בגזעים ובבדיהם, מגיעים עד ענפים גבוהים, שולחים ידיהם אל קיניהן של ציפורי שיר וחומסים מהן את הביצים שדגרו עליהן. האימהות היו חגות סביבם ומצייצות מרה על שוד קיניהן, והילדים היו ממהרים ומחליקים על הגזעים כלפי מטה. בעומדם לארץ היו שולים מכיסיהם את הביצים הקטנות, הנקודות, של ציפורי השיר, ומוסרים אותן בידי אחיהם.

יויינע היה נוטל את ביצי הציפורים, הולך עימן לילדי הגויים ומציען להם בשכר רצועה של גומי להכנת רוגטקה או חודים של ברזל לראשי חיצים.

את הדברים האלה היה מביא בפני אחיו הגדולים, להכנת כלי משחית, ומשדלם לבוא עימו לצייד. הם היו משוטטים בשדות, צדים יונים למאכל, שפנים ושועלים קטנים. את היונים היו מביאים לאימן, שתבשלן, ואת החיות המתות היו נותנים לאביהם, שיפשוט את עורן מעליהן. את בשרן מכרו לגויים.

מן הכסף שקיבל בעבור הטריפה היה יויינע מפריש לאחיו, שלולא הם לא היה מסחרו מתקיים כלל.

ליבו של שלמה חרה בבנו המסית את אחיו הקטנים לטפס על עצים. גם אימם הייתה מצטעקת אחריהם. היא פיחדה שמא תבוא עליהם אחריתם מידי הציפורים. אבל יויינע היה שם בכפה יונים דשנות, ומדי פעם קופיקה, רובל ופעם אפילו רובל של זהב, ואזי הייתה ניחמת בליבה ואומרת עליו, שהוא א קליינע סויחער, סוחר קטן, ממש א ממזרעל, אפילו שאינו בר מצווה.

נערי הגויים התקנאו ביויינע על שום יכולתו להפיק רווח מכל דבר. יום אחד שאלו ואסילה למה מה הוא צריך לשלם לו בגומי או בחודי ברזל על ביצי יער. הרי אף הוא יכול לטפס על עצים. אמר לו יויינע, אדרבא, נסה וטפס. וואסילה, שהיה חסון גוף אבל נטול דעת, טיפס על העץ ונפל ממנו ארצה, לקול צחוקם של חבריו.

אחרי כן הראה לו יויינע איך אחיו הקטנים מטפסים בזריזות על העצים ומביאים לו מהם את מרכולתו. הביט ואסילה בילדים ואמר ליויינע, שלא פלא שהם יכולים לטפס ככה. הרי הם רזים ודקים כשני קופים יהודים. התקצף עליו יויינע ושמר את הדבר בליבו.

יום אחד קרא אליו את ואסילה ואמר לו, כי מצא קן גדול בראש עץ, אלא שהוא מצוי במקום גבוה, שילד אינו יכול להגיע אליו. רק גוי חסון כמוהו יכול ליקח ממנו את ביציו. ואסילה, שהיה אז בן שש עשרה, שמע את המחמאה שהפריס לו, ניפח את חזהו והלך אחריו. הוא לא ידע שיויינע משלח אותו בקינם של עורבים, עורב ועורבת, שישבו במרחק-מה משם, והשגיחו על קינם בעיניים מעוקמות.

ואסילה טיפס על העץ, ומחמת הגאווה שמילאה אותו, או מחמת זה שהקן הגדול, מזרדים חזקים, היה נעוץ בצמרתו של עץ רב תפארת, לא נפל ממנו. אבל רק הושיט את ידו הגדולה אל הקן עטו עליו הציפורים וניקרו בבשרו במקורן המעוקל.

ולולא הפילוהו לארץ גם את עיניו היו מנקרות.

ואסילה נחבט לארץ וראשו נמלא דם. קראו השקצים לאביו שיבוא להרימו מעפר, שכל גופו שבור ודואב.

בא אליו אביו, ושאלו מניין נפל. סיפר לו. בעט בו אביו וקיללו. כלום אין הוא יודע, כי מי שמעז לשלוח ידו בקן של עורב נהיה אוייבו עד קץ הימים!?

בכה ואסילה בפני אביו ואמר לו, שהנער היהודי הוא שהסיתו לטפס אל קינו של עורב.

אביו הרים אותו בזרועותיו ונשא אותו הביתה. חבשו את פצעיו והניחוהו בסד כל ימות הקיץ, עד שנתאחו עצמותיו. אבל את העורבים השכולים שירדו על ביתו לא הצליחו לסלק, עד שהביאו צייד ציפורים מן הכפר השכן, שקלע בהם ברובהו והרגם.

*

רוב ימות השנה חיינו בשלום עם הגויים, לבד מימי פורענות שהתרגשו עליהם, אם מחמת גזרה שבאה מעם המלכות, אם מחמת דברי בלע שאמר להם הגלח בשעת תפילתם ואם משום דברים אחרים שהלהיטו את דמם של הגויים.

הישוב היהודי הישן עמד על גבעה ששימשה מעבר לבהמות ולעדרי צאן קרוב לגבול האוסטרי. הישוב החדש הקיף את הכיכר בשוק הבהמות. שם היו בית הכנסת, בית המרחץ החדש ובית המרזח של הרשקו.

סביב ביתו של המוכס היהודי ובעל בית המרזח צבי הרשקו סבבו שמועות, לפיהן במרתפו העמוק, שנבנה בזמנו על ידי עבדים, טמונים אוצרות זהב. הגויים היו באים ויושבים בבית המרזח של הרשקו, משמחים ליבם ביי"ש, ואז, שעה שהיה הרשקו עומד עליהם לקבל מהם תשלום היו נותנים בו את עיניהם, רואים איך הוא אוסף קופיקה לקופיקה ורובל לרובל, ואומרים שוודאי יש לו שקים מלאי רובלים במרתפו.

לילה אחד יצאו איכרים מכפר טראסוביץ, שהיו מבאי בית המרזח, והתנפלו על ביתו של צבי הרשקו. הם חשבו להרוג אותו ולקחת את שקי הזהב שהחביא. שמעו יהודי מנובוסליץ את קול זעקותיהם של הרשקו, אשתו ובניהם, מיהרו מעל יצועיהם ובאו לעזרת שכנם במקל ובסכין. ואחד הרצים לעזרם היה אביו של דודל דער באביס, גבר בן חיל, שנלחם בשודדים עד שהשיגו קרדומו של אחד מהם, ונפל תחתיו מת.

באותו לילה, שהצליחו היהודים להניס את הגויים בחזרה לכפרם, הותירו הפורעים אחריהם ילד יתום, שאמו, מרוב כאבה ויגונה על מות בעלה, מסרה אותו לסבתו לגדלו ונסתלקה מן המקום שנטל ממנה את בעלה. על כן נקרא בנה דודל דער באבס, דודל של סבתא.

אמו של דודל עברה לגור בכפר פאריריטה, שם נישאה וילדה לבעלה השני בן, אח לדודל דער באביס.

אלא ששני האחים לא ידעו איש על רעהו כלל.

עם שנודע לו על מות אימו החליט דודל דער באביס לעלות אל קברה בבית הקברות של ליפקאן ולומר שם קדיש יתום.

סבתו באה בדברים עם עגלון שהסיע סחורות בדרכים, וזה העלה אותו על עגלתו, והסיעו בדרכים שבוץ שחור כיסה עליהן והביאו עד בית הכנסת בליפקאן.

נעמד דודל דער באביס וקרא קדיש יתום על אמו, והנה שמע, שממש אותו זמן עומד נער אחר וקורא קדיש יתום על אמו ושם אימהותיהן אחד הוא.

ניגש דודל דער באביס לנער, שאל לשמו ולשם משפחתו, וכך גילה שיש לו אח בליפקאן.

שלחו פרנסי ליפקאן בידי דודל דער באביס איגרת לנובוסליץ, המספרת בנס האחים, ועם שקיבלו בני נובוסליץ את האיגרת הזאת נתנו אל ליבם, שלא רק צרות באות מידי הגויים, אלא גם ניסים.

ולמה מצריך סיפורנו להקדים בסיפורם של דודל דער באביס ושל אחיו מליפקאן? כדי לומר, שלא כל מה שהתחיל בגויים נגמר בכזה גליק.

דימיטרו גר עם אשתו ובנותיו השיקצות בבית אבן נאה שחצר רחבה סביב לו, ובה פרדס ושדה קישואים, פרה חולבת ולהקת אווזים, כל מה שצריך אדם ולמעלה ממנו.

אשתו, ששמה נשכח מחמת הסיפורים שסבבו את בעלה, הייתה אישה טובה. אבל כשהיה בא הביתה שיכור והתאנה לבנותיה, שהיו יפות ודשנות כאווזות, הייתה צועקת ומניפה עליו את המקל ששמרה מתחת למיטתה.

בימות החורף, שעה שהנהר קפא, מיעט לצאת מן הבית. כל היום ישב ורטן, שעה שאשתו ובנותיו עשו מלאכות בחצר ובבית. אבל עם רדת ערב היו פנסי הגז נדלקים ברחובות נובוסליץ ומאירים אותם באורם הכתום-חיוור. אז היה דימיטרו נוטל את מעילו, את כובעו ואת מגפיו ויוצא מן הבית.

מדי ערב התכנסו הגויים אצל המוזג. חדר קטן אחד היה לו, ובחדר שלושה שולחנות וספסלים מסביבם.

אותו מוזג הייתה חוכמתו בזה, שהתסיס בחביות שיכר מכל פרי הארץ. בתחילה שתו אצלו וודקה ומי-שעורה. אחרי כן העמיד בפניהם שיכר דובדבנים ושיכר אשכוליות. לבסוף הלגימם אפילו בשיכר ארגמני, כעין הדם, שהיה עשוי מסלק. הרגילו עצמם לכל אותם טעמים שהוא מוציא מתחת ידיו, ושעה שישבו אצלו ונתנו עינם בכוס, היו אשתו ובנותיו מביאות להם דגים מלוחים, חמאה ולחם, כל טעמו של עולם.

אבל יהודי נובוסליץ הדירו רגליהם משם. הם היו לוגמים תה איש איש בביתו, עם אשתו ובניו ובנותיו, ומי שידו לא הייתה משגת לסמובר היה יוצא מביתו אל בית התה היהודי, וקונה שם, במחיר שתי קופיקות, מים חמים, שישמשו אותו ואת בני ביתו עד יום המחר.

חושך, רוח מנשבת בינות לבתים ואדי קור עולים מן הארץ. גשם יורד, והמים שוטפים בצידי הדרכים, בתעלות המנקזות אותם לנהר.

גוי הולך כסומא בחושך ורואה אור בחלון, ובית שאנשים באים ויוצאים ממנו, ויודע שבית המוזג הוא. שבחוץ צינה וחושך, וצפרדעים מקרקרות, ובפנים שירה ורינה. ממהר הוא לשם שמא יקדימו אותו חבריו, ולא יימצא לו מקום אל שולחנם.

התיישב דימיטרו לשולחן, שתה יתר על המידה משיכר הסלקים, וראשו כבד עליו. נאנח אנחה גדולה ונפל על השולחן.

נחפז אליו המוזג ושאלו מה אירע לו. פתח דימיטרי את פיו וביקש לענות לו, אבל אז נחמרו בו מעיו, והוא הקיא לארץ.

בעל הבית הרימו על רגליו, הוציאו החוצה והראה לו את הכיוון אל ביתו.

דימיטרי יצא מבית המוזג, מתנודד והולך. אך תחת אשר יילך לביתו נתעה בדרך ונכנס לחצרו של שלמה פלדמן.

הוא ניגש אל סדנתו, פתח לדלת וראה למולו פרוות שועלים ודובים. תמה אותו שיכור מה אירע לאשתו שהיא נראית כשועל, שערה רב ושיניה חדות ועיניה בורקות. פתח פיו וצרח.

שמע שלמה צרחה עולה מבית המלאכה שלו ומיהר לשם. ראה לאותו גוי שהוא מתפלש בעפר וידיו בפרוות השועל, והוא מצעק עליה אשתי אשתי.

יצא לחצר, לקח דלי מים קרים ושפכו על פניו.

התעורר הגוי ועיניו פרועות ורצח עומד בהן, על שום שזרק מים עליו ועל אשתו בעת ביאתם, כביכול.

נרתע שלמה לאחור וקרא לבניו. כפתוהו והניחוהו לשכוב שם עד שישובו אליו עשתונותיו.

עם שהתעורר משכרונו מצא עצמו דימיטרו כפות בחבלים בסדנתו של פושט העורות. החל מחשב בליבו שמא מתכוון היהודי לפשוט עורו מעליו, פתח פיו וצרח לעזרה.

שמעו הגויים את קול חברם זועק, תפסו קרדומים וסכינים בידיהם, פרצו את דלת בקתתו של שלמה, ומצאו את שכנם קשור שם כאייל לפני עקידה.

מיהרו ושחררו אותו מכבליו.

עודם עושים כן, נכנסו פנימה שלמה ובניו הגדולים, מעשה ויענקל, ושאלו מה אירע שם.

תפסו אותם הגויים בידיהם, ואמרו – למה אתם מבקשים לשחוט את אחינו!?

נבהל שלמה וסיפר להם מה אירע. בלילה שמע צרחה עולה מבקתת העץ שלו, ונכנס לתוכה ומצא בה את דימיטרו מתגולל בקיאו בין פרוותיו, והוא מצעק עליהן שהן אשתו, וריח יי"ש עולה ממנו.

זעמו עליו. לא רק שהוא מבקש לשחוט את שכנו, כמנהג היהודים, כעת הוא רוצה להבאיש גם את ריח אשתו. תפסו בו ובבניו וכבר חישבו להניף עליהם את סכיניהם.

נפל שלמה לרגליהם בתחנונים וביקש, שיקראו מקודם לגוי המוזג וישאלוהו מה אירע אצלו לדימיטרו. רק אחרי כן יגזרו את דינו ואת דין בניו.

סופו של דבר ששיחררוהו בלא דבר, אבל הזהירוהו, שאם עוד פעם אחת יעז לכפות גוי בסדנתו, דמו בראשו.

*

בחצרות צמחו עצי פרי שנתנו פירות יפים, ובהם תפוחים ושזיפים, אגסים וחבושים. כל מי שהיו בחצרו עצי פרי כאלה הצטרך לשומרם מפני מזיקים, ציפורים וגויים. מפני ציפורים היה מתקין דחליל בין עציו והיו מתפחדות ונזהרות לא לקרוב אליו. אבל המזיקים המנקבים את הפירות ומטילים בהם את ביציהם לא התפחדו ממנו, ועל כן היה עליו להתקין בין העצים מין תנור, שהיה מבעיר בו בולי עץ ושורף בו עלים שיפיצו את ריחם ויעטפו בעשנם הרעיל את עציו ואת פריים, להוציא החשק למיני מזיקים לזחול בהם. רק מפני גויים לא הייתה לו תרופה. אם שמע מצהלות שקצים בגנו יצא ונופף במקלו עד שברחו מפניו. אבל אם היו הם בוגרים עמדו עליו, היכו אותו במקלו וחמסו את גנו.

בחצרו של דימיטרו כבר בשלו השזיפים, ואשתו ובנותיו הדליקו את התנור להברחת מזיקים. ראה זאת יונה ונזכר בוואסילה, שקרא לאחיו קופים, וגם הלך והלשין עליו לשומרי הגבול, שהבריח תחת בגדיו בדים משובחים לנובוסליץ האוסטרית. הגוי המטומטם לא ידע, ששומרי הגבול דורשי טובתו הם, לפי ששיחד אותם במתנות, והם באו וגילו לו מי מבקש רעתו.

הלך לוואסילה ואמר לו שילמדו סוד גדול, ובזכות אותו סוד יוכל לקפוץ מעצו של דימיטרו ולא יארע לו דבר.

שאלו מהו אותו סוד. אמר לו, עלה על עצי הפרי של דימיטרו וקטוף מהם. ושעה שייצא אליך ומקלו בידו צעק "שמע ישראל!" וקפוץ.

הלכו הנערים וואסילה בראשם וטיפסו על עציו של דימיטרו. שעה שיצא אליהם זעק ואסילה "שמע ישראל!" וקפץ ונפל על הגחלים מתחת לעץ.

נגע בשרו באש וזעקה נתמלטה מפיו.

דימיטרי ניגש אליו והיכה בו במקלו. ואסילה בכה מכאב, ובשרו נקלף מעליו.

באו אביו ואחיו של ואסילה אל ביתו של שלמה פלדמן ומקלות בידיהם. הוציאוהו משם בזעם. קרא שלמה ליונה ושאלו מה עשה לנער הגוי.

היתמם יונה ואמר, שלימדם לקרוא "שמע ישראל." ומה הוא יכול לעשות, שאין אלוקי ישראל שומע לקריאת שמע של גוי.

"איפה נשמע כדבר הזה, לקפוץ אל האש!?" נפנה שלמה לאביו של ואסילה. "הלא כסילות היא!"

פני אביו של ואסילה האדימו, והמקל בידו רעד.

"לך למד את בנך שאין קופצים אל האש בשום תנאי ובשום אופן," יעץ לו שלמה.

אביו של ואסילה סר מעליהם ובליבו מחשבת נקם.

תפס שלמה באוזניו של יונה. מחמת התעלולים שהוא מעולל לילדי הגויים, אמר לו, בסוף עוד יעלה עליהם הכורת. עכשיו יישב בבית, ולא ייצא שבוע שלם. לא יקרב לאזור הגבול ולא ישלח ידו בטרנזיט, דהיינו בכל מיני סחר שעסק בהם, הברחות של דברים מנובוסליץ הרוסית לנובוסליץ האוסטרית וחוזר חלילה, חמש ושש פעמים באותו היום.

יויינע היה אובד עצות. מסחרו כבר צלח בידו, והסוחרים שהיה קשור בהם חיכו לסחורתו. אז עלה בליבו רעיון. הוא קרא לאחותו, פאני, סיפר לה על עונשו מידי אביו, וביקש ממנה שתלך תחתיו לנובוסליץ האוסטרית.

פאני שמחה שהוא מקנה בידיה כזו זכות, וניאותה לו. עמד עליה שתכרוך סביב גופה בדים שנתן לה, שייראה כאילו רק התעבתה יותר מכפי שהיא באמת, תלך לנובוסליץ האוסטרית, ליהודי אחד, שיש לו בית מסחר לאריגים, תיתן לו את הבד, תקבל ממנו רובלים, תטמינם בכליה ותחזור הביתה.

בינתים הובהל רופא אל ביתו של ואסילה. הוא מרח על גופו משרה עשבים והבריא אותו ממכתו. אבל סימני הכוויות נותרו על חזהו שתי וערב, כעין צלב בבשר שנחרת והגליד.

מאז היה קרוי ואסילה 'השרוף', ונשמר לא לקרוב אל יויינע ואל אחיו. אבל את צלקת הצלב נשא כל חייו.

מסחרו של יויינע שגשג עד כדי כך, שנודע ברבים כמבריח היהודי. כל אימת שהיה מישהו צריך לקבל משהו מהצד האוסטרי או להעביר אליו איזה דבר, היה בא ליויינע, והוא כבר היה מחליט את מי מבין אחיו ישלח מעבר לגבול, ומה ישקול על ידו בשביל שוטרי המכס, שגרו באיזור ההפקר בין חלקי נבוסליץ, על מנת שיתנו לו לעבור מבלי לפשפש בכליו.

כל שוטרי הגבול הכירוהו וחיבבו את מתנותיו. די היה לאחד מאחיו שיאמר להם מעם יונה פלדמן באתי, וימסור להם מה ששקל על ידיו לתיתו להם, מייד פתחו בפניו את השער. אחרי כן היו משתבחים במה ששלח להם, פעם בקבוק יי"ש ופעם גרבי נשים ממשי, מברכים בליבם את אותו נער, שהיטיב להכיר לנפשותיהם וידע לשמחם מחדש בכל פעם.

כשהמתים חזרו – פרק פתיחה מן הגניזה.

הנה וריאציה מוקדמת לפרק פתיחה, שגנזתי אותה מפני שהסגירה הרבה מדי סודות, כבר בתחילת הספר. אבל היא אהובה עלי בשל אופן כתיבתה המעגלי.
תיהנו.
שבת שלום,
אילן.
*
לולא היה הרבי מבויאן צאצאו של ר' ישראל מרוז'ין, ולולא היה ר' ישראל צאצאו של הבעש"ט, ולולא היה הבעש"ט נצר לבית דוד, ולולא היה שלמה פלדמן שומע את ניגונו של הרבי מבויאן, ניגון שכולו התייחלות וציפייה לאהבת השם לעמו ישראל ולבוא משיחו במהרה בימינו, לא היה סיפורנו ניתן בפניכם. שהרי סיפור זה לא ייתכן כלל וכולו מצוי בתחום כוח המדמה, או בתחום מאווייו העמוקים של אדם ושל עם. אלא שהווי ידוע לכל כי הרבי מבויאן היה צאצאו של דוד, וחסידיו היו מתייראים ממנו ומתנהגים עימו כאילו הוא מלך המשיח, ואף הוא היה נוהג כן בסובביו. אבל כל אימת שהלך להתבודד ביער, להפיל תחינתו בפני השם, ידע שעפר ואפר הוא, ומחמת זה התפחד ושר לריבונו של עולם בכל מאודו. אולי בזכות זה ייתן לו כוח ויעבר בו את נשמת המשיח, והוא יהיה למשיח לא רק מצד ייחוס אבותיו והפאר וההדר שהקיפוהו, אלא מצד עצמו.
דרכי השם נסתרות הן, והרבי מבויאן לא ידע, שישלח לעמו משיח. אבל המשיח לא יהיה הרבי מבויאן, כי אם נצר לשלמה פלדמן, פושט עורות מנובוסליץ.

תאמרו, מה ליהודי ולפשיטת עורות, אומר לכם – הראיתם מקום שיש בו יהודי ואין בו ירמולקאות?
בנובוסליץ היו אלפי יהודים, שנחלקו למשפחות ולעדות, וכל אחד מהם ביקש להייטיב את מראהו ולשים על ראשו ירמולקא, בייחוד בימות שבת וחג.
וכדי שיוכל אדם לשים על עצמו ירמולקא הוא צריך לציידים, שיביאו בפניו שועלים יפי מראה לפשוט את עורם, לרטש פרוותם ולנקותה משיירי הבשר שדבקו בה, להאחיז פרוות אלה זו בזו ולעשותן לירמולקא.
אבל מחמת שהגויים בנובוסליץ לא עסקו בצייד אלא בעבודת אדמה, הצטרכו יהודיה לעשות את המלאכה הזאת.
וזה שורש דבר, שאין אדם יודע מה צופנים לו חייו. תחילתו בניגון של רבי אלעזר בן משה אזקרי, המשכו בירמולקא – וסופו במשיח מבית דוד.

נובוסליץ עמדה על גדתו המערבית של נהר הפרוט, המפריד בין בסרביה לבוקובינה ומולדביה. עוד בימי הדאקים, שהיו בעלי מכרות זהב בטרנסילבניה, היה במקום הזה ישוב, ששימש מעבר אל ארצות הבלקן ואל אירופה. הדאקים האמינו כי הנשמה היא נצחית, וכי ארצות המתים פוריות הן ורחבות ידיים. אבל מחמת שלא ידעו אם תצדק אמונתם, בינתיים הרחיבו את ממלכתם מנהר הבוג ועד הדנובה ומן הבלקנים עד הקרפטים.
כבר בימי המלך הדאקי הגדול בורוביסטה הגיעו יהודים לנובוסליץ, גידלו בה גפנים ורדו בה דבש. אולי לשון רעה היא, אבל יש האומרים שחלקם היו שודדי דרכים, שארבו לעוברי-אורח לאורך הדנובה, שדדו את אוצרותיהם ורצחום נפש.

תהילתו של מקום היא המרבה את תלאותיו. מקודם נכבשה נובוסליץ על ידי נסיכים מולדביים, ואחרי כן התיישבו בה בני שבט השישקוביצים, שנטשו אותה מחמש הכיבוש התורכי את מולדביה.
נתיבי המסחר מלבוב לחוטין, עיר המחוז הרחוקה רק שלושים וחמישה קילומטרים ממנה, קלעו את נובוסליץ לקרבות בין התורכים לבין הפולנים, הרוסים והאוסטרים. כשהובסו התורכים בידי האוסטרים חולקה נובוסליץ לשניים, החלק המערבי לאוסטרים והחלק המזרחי לתורכים. אחרי כן הפסידו התורכים את חלקם לרוסים, והצאר אלכסנדר השיב את זכויות האצילים המולדבים על אדמת נובוסליץ.
במאה השש-עשרה גורשו היהודים ממולדביה, ובה גם מנובוסליץ. אבל אחרי כן הזמין נסיך מולדביה, סטיפן טומשה, סוחרים מכל הלאומים, ובהם יהודים רבים, לבוא ולסחור בארצו, בשביל פיתוח האחוזות של נסיכיה.
עוד יותר נתמלאו רחובות נובוסליץ ביהודים, שעה שנמלטו מאימת הקוזאקים וחמלניצקי בגזרות ת"ח ות"ט.
בסוף המאה השמונה עשרה כבר ישבו בנובוסליץ כארבעת אלפים יהודים, שני שלישים מאוכלוסייתו של מקום, ועסקו במסחר בעצים ובהעברת עדרי בקר ותוצרת חקלאית מנובוסליץ לקישינב ומצ'רנוביץ' לז'מרינקה.
בשנת 1937 הגיע לנובוסליץ גל של יהודים מהונגריה, לפי שבבית העלמין היהודי הסמוך, בקלישקוביץ, נתגלו מציבות יהודים מאותו זמן ואילך.
שלווה לא היתה מנת חלקם של יהודי נובוסליץ. הם נמלטו מרודפיהם, מצאו להם עמק מוריק לישב בו, ראו שאדוני האדמות ליבם טוב במי שמגדילים את עושרם ודימו בנפשם שהנה באו אל המנוחה ואל הנחלה. אבל אז התנגשו צבאות רוסיה ואוסטריה בין הפרוט לדניסטר, והכפר המעוטף ערפילי בוקר מצא עצמו שוב בעיצומה של מלחמה. חיילים רוסים חפרו בשדות שוחות למסתור, ועקרו את עצי הבוסתנים להחם בהם בימות החורף. מעל בתי העיירה התעופפו פגזי תותחים, עקרו גגותיהם, ניפצו שמשותיהם ושרפום באש.
שעה שהחריפה המלחמה בין רוסיה לבין אוסטרו-הונגריה הגיע לכפר הגנרל ברוסילוב, וחייליו שרפו מה שנותר מפרדסיו. ועם פרוץ המהפכה ברוסיה הוטלה על פריצי נובוסליץ מרות מועצת המהפכה, והם נותרו בלא מים ובלא חלקה של עפר. אז כבשוה האוסטרים, שנהדפו שוב בידי הסובייטים, ועוד אותו חודש שבה ונכבשה בידי הרומנים.
באותה כברת ארץ פוריה ומוכת מלחמות מתחיל סיפורנו, שראשיתו במיתות מידי שמיים – וסופו בתחיית המתים.

יויינע וואסילה, שלמה ודימיטרו (שני פרקים מן הגניזה של "כשהמתים חזרו")

כפי שהבטחתי, אני מביא לכם, לקריאה בסוף השבוע, שני פרקים גנוזים מתחילתו של הספר. רק תמצית של פרקים אלה מופיע בגרסתו המודפסת של הספר, מפאת זה שהוכרחתי לצמצמו.
מי שקרא את הספר, ועוקב כעת אחר הפרסום של פרקים נוספים מתוכו, יבין כי מלאכת היצירה שלי מסועפת ועשירה בהרבה ממה שמובא, בסופו של דבר, בגרסה הסופית של ספר. אני אוהב לכתוב, ועל פי רוב כל דמות וכל סיטואציה מביאה עמה עוד ועוד סיפורים וסיפורי סיפורים. אחרי כן צריך להחליט מה נכנס מתוך כל השפע הזה. הרבה נותר בארכיון.
אבל זה יותיר די והותר חומר לבניי, אם ירצו לפרסם בעתיד את מלוא הכתובים של אביהם:)
הפרקים האלה, שאני אוהבם מאוד, מאפיינים צדדים נוספים ביויינע, דודי המת, מביאים רמז מטרים על החורבן הצפוי לקהילה ולמשפחה, מידי הגויים, וגם יוצרים גשר תמטי – הצלקת בצורת צלב על חזהו של ואסילי – שתשוב ותתגלה מחדש על חזהו של יבגני, נכדו, בחלקו השלישי של הספר. ועל כך עוד אביא דברים.
אגב, את ההצעה לנער לומר 'שמע ישראל' ולקפוץ מן העץ נתן דווקא בן דודי אריאל, לנער אחר, בשיכון ד' בבני ברק, כשהיינו ילדים ובילינו שם בבית סבתא. זה סיפור ששייך בכלל לצד האחר של משפחתי, למשפחת אמי. אבל כדרכו של סופר, אני גונב מכל הבא ליד, בייחוד עם זה מבני משפחה:)
תיהנו.

*

למן ילדותו לא היה נוח ליויינע, בן הזקונים, מקומו בין אחיו. מדי יום, אחרי שחזרו מן החדר, היו יענקל, משה וועלוועל, סרים לבקתת העץ בחצר, שם הראה להם אביהם איך הוא מנסר גזע שלם לכפיסי עץ, ומרטיב אותם כדי שיוכל לעקמם ולהכניסם בתוך חישוק של ברזל. אחרי כן לימדם איך מגפרים את החבית, שלא יישפך כל טובה מתוכה. כיוון שהתקנא בהם, ורצה אף הוא להראות את כוחו בפרנסת הבית, שידל יויינע את אחיו, זלמן וכסיל, לבוא אחריו, לטפס על העצים הגבוהים, שצמחו על יד הפרוט, ולגנוב מהם קיני ציפורים.
כסיל וזלמן טיפסו בזריזות על העצים, נלפתים בגזעים ומגיעים עד לענפים הגבוהים, שולחים ידיהם אל קיניהן של ציפורי שיר וחומסים מהן את ביציהן. האימהות היו חגות סביבם, מצייצות מרה על שוד קיניהן, והילדים היו ממהרים ומחליקים על הגזעים כלפי מטה, שולים מכיסיהם את הביצים הקטנות, הנקודות, של ציפורי השיר, ומוסרים אותן בידי אחיהם.
יויינע היה נוטל את ביצי הציפורים, הולך עימן אל הגויות ומציען להן בשכר קופיקה או שתיים. מן הכסף שקיבל בעבור הביצים היה מפריש לאחיו, שלולא הם לא היה מסחרו מתקיים.
ליבה של שרה חרה בבנה המסית את אחיו הקטנים לטפס על עצים. היא פיחדה שמא תבוא עליהם אחריתם מידי הציפורים, וכאשר בא אליה יויינע ושם בכפה קופיקה הוכיחה אותו, שציפורים אלה, שהוא גוזל מהן את גוזליהן, הריהן אימהות, ואסור ליטול מהן את ילדיהן.
הלכה והתלוננה עליו בפני שלמה. הזכיר לה בעלה את מצוות שילוח הקן ואמר לה אדרבא, אם הוא עושה כן, הרי זו הזדמנות ללמדו רחמנות. ולבד מזה, הוא מביא לנו מדי פעם רובל, אפילו רובל של זהב, ועלינו לברך על כך שכבר למן קטנותו נגלה בו כושר מסחר, והוא א קליינע סויחער, סוחר קטן, א ממזרעל, אפילו שאינו בר מצווה.
הושיב לפניו את בנו וקרא לפניו את הפסוק מדברים כ"ב לאמור "כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים." אז הסביר לו את הטעם במצווה הזאת, שכל אדם חייב לקיימה לפחות פעם אחת בחייו. שהיא מלמדת את האדם רחמנות, וגם מורה לו שלא לקלקל את המשך בניינו של עולם.
שמעה שרה את לקחו ורווח לה. הגם שקיפד בעצמו במיני החי, בכל זאת הוא מקפיד על סדרו של עולם.

נערי הגויים התקנאו ביויינע על שום יכולתו להפיק רווח מכל דבר. פעם אחת שאלו ואסילה למה צריכות אימהותיהם לשלם לו בעבור ביצי ציפורים, הרי גם הוא יכול לטפס על עצים. אמר לו יויינע, אדרבא, נסה וטפס. וואסילה, שהיה חסון גוף אבל נטול דעת, טיפס על העץ ונפל ממנו ארצה, לקול צחוקם של חבריו.
הראה לו יויינע איך אחיו הקטנים מטפסים בזריזות על העצים ומביאים לו מהם את מרכולתו. הביט ואסילה בילדים ואמר ליויינע, לא פלא שהם יכולים לטפס ככה. הריהם ככל היהודים, גמישים כרמשים.
התקצף עליו יויינע ושמר את הדבר בליבו.
כעבור זמן קרא אליו את ואסילה ואמר לו, כי מצא קן גדול בראש עץ, אלא שהוא מצוי במקום גבוה, שילד אינו יכול להגיע אליו. רק גוי חסון כמוהו יכול ליקח ממנו ביצים.
ואסילה, שהיה אז בן שש עשרה, שמע את המחמאה שחלק לו, ניפח את חזהו והלך אחריו. הוא לא ידע שיויינע משלח אותו בקינם של עורבים, שישבו במרחק-מה משם והשגיחו בעיניים מעוקמות על קינם.
ואסילה טיפס על העץ, ומחמת הגאווה שמילאה אותו, או מחמת זה שהקן הגדול היה נעוץ בצמרתו של עץ רב תפארת, לא נפל ממנו. אבל רק הושיט את ידו הגדולה אל הקן עטו עליו הציפורים וניקרו בבשרו במקורן.
ולולא הפילוהו לארץ גם את עיניו היו מנקרות.
ואסילה נחבט לארץ וראשו נמלא דם. רצו השקצים להזעיק את אביו, שבנו שוכב על הארץ וגופו שבור ודואב.
מיהר אליו אביו ושאלו מניין נפל. סיפר לו. בעט בו אביו וקיללו. כלום אין הוא יודע, כי מי שמעז לשלוח ידו בקן של עורב נהיה אוייבו עד קץ הימים!?
בכה ואסילה בפני אביו ואמר לו, שהנער היהודי הוא שהסיתו לטפס אל הקן.
הרים אותו בזרועותיו ונשאו הביתה. חבשו את פצעיו והניחוהו בסד כל ימות הקיץ, עד שנתאחו עצמותיו. אבל את העורבים השכולים שירדו על ביתם לא הצליחו לסלק, עד שהביאו את דימיטרו צייד הציפורים, שקלע בהם ברובהו והרגם.

דימיטרו גר עם אשתו ובנותיו השקצות בבית אבן נאה שחצר רחבה סביב לו, ובה פרדס ושדה קישואים, פרה חולבת ולהקת אווזים, כל מה שצריך אדם ולמעלה ממנו.
אשתו, ששמה נשכח מחמת הסיפורים שסבבו את בעלה, הייתה אישה טובה. אבל כשהיה בא הביתה שיכור והתאנה לבנותיה, שהיו יפות ודשנות כאווזות, הייתה צועקת ומניפה עליו את המקל ששמרה מתחת למיטתה.
בימות החורף, שעה שהנהר קפא, מיעט לצאת מן הבית. כל היום ישב ורטן, שעה שאשתו ובנותיו עשו במלאכתן. אבל עם רדת ערב היו פנסי הגז נדלקים ברחובות נובוסליץ ומאירים אותם באורם הכתום-חיוור. אז היה נוטל את מעילו, את כובעו ואת מגפיו ויוצא מן הבית אל המוזג.
אותו מוזג הייתה חוכמתו בזה, שהתסיס בחביות שיכר מכל פרי הארץ. מדי ערב התכנסו אצלו הגויים. בתחילה שתו אצלו וודקה ומי-שעורה, אחרי כן העמיד בפניהם שיכר דובדבנים ושיכר אשכוליות. לבסוף הלגימם אפילו בשיכר ארגמני כדם, לפי שהיה עשוי מסלק. הרגילו עצמם לכל אותם טעמים שהוא מוציא מתחת ידיו. ושעה שישבו אצלו ונתנו עינם בכוס, היו אשתו ובנותיו מביאות להם דגים מלוחים, חמאה ולחם, כל טעמו של עולם.
יהודי נובוסליץ הדירו רגליהם משם. הם היו לוגמים תה איש בביתו, עם אשתו ובניו ובנותיו. ומי שידו לא הייתה משגת לסמובר היה יוצא מביתו אל בית התה היהודי, וקונה שם, במחיר שתי קופיקות, מים חמים, שישמשו אותו ואת בני ביתו עד יום המחר.
חושך, רוח מנשבת בינות לבתים ואדי קור עולים מן הארץ. גשם יורד, והמים שוטפים בצידי הדרכים, בתעלות המנקזות אותם לנהר.
גוי הולך כסומא בחושך ורואה אור בחלון, ובית שאנשים באים ויוצאים ממנו, ויודע שבית המוזג הוא. שבחוץ צינה וחושך, וצפרדעים מקרקרות, ובפנים שירה ורינה. ממהר לשם שמא יקדימו אותו חבריו, ולא יימצא לו מקום ליד שולחנם.
התיישב דימיטרו, שתה יתר על המידה משיכר הסלקים, וראשו כבד עליו. נאנח אנחה גדולה ונפל על השולחן.
נחפז אליו המוזג ושאלו מה אירע לו. פתח דימיטרו את פיו וביקש לענות לו, אבל מעיו נחמרו בו והוא הקיא לארץ כל מה ששתה ואכל.
בעל הבית הרימו על רגליו, הוציאו החוצה והראה לו את הכיוון אל ביתו.
יצא מבית המוזג, מתנודד והולך. אך תחת אשר יילך לביתו נתעה לחצרו של שלמה.
נכנס אל סדנתו וראה הרבה חביות, ומעליהן תלויות פרוות שועלים ודובים. תמה אותו שיכור מה אירע לאשתו שנראית כשועל, שערה רב ושיניה חדות ועיניה בורקות, והיא מבלה בבית המזיגה. פתח פיו וצרח.
שמע שלמה צרחה עולה מבית המלאכה שלו ומיהר לשם. ראה לאותו גוי שהוא מתפלש בעפר וידיו בפרוות השועל, והוא מצעק עליה אשתי אשתי.
יצא לחצר, לקח דלי מים קרים ושפכו על פניו.
התעורר הגוי ועיניו פרועות ורצח עומד בהן, על שום שניתק בינו לבין אשתו בעת ביאתם, כביכול.
נרתע שלמה לאחור וקרא לבניו. כפתוהו והניחוהו לשכוב שם עד שישובו אליו עשתונותיו.
עם שהתעורר משכרונו מצא עצמו דימיטרו כפות בחבלים בסדנתו של פושט העורות. החל מחשב בליבו שמא מתכוון היהודי לפשוט עורו מעליו. פתח פיו וצרח לעזרה.
שמעו הגויים את חברם זועק, תפסו קרדומים וסכינים, פרצו את דלת בקתתו של שלמה ומצאו את שכנם קשור בה, עקוד כחיה.
מיהרו ושחררו אותו מכבליו.
עודם עושים כן נכנסו פנימה שלמה ובניו הגדולים, משה ויענקל, ושאלו מה אירע שם.
תפסו אותם הגויים בידיהם, ואמרו – למה אתם מבקשים לשחוט את אחינו!?
"איזה לשחוט? מה לשחוט!?" נבהל שלמה, "בלילה שמעתי צרחה עולה מן הבקתה, נכנסתי לתוכה ומצאתי בה את דימיטרו מתגולל בקיאו בין הפרוות, והוא מצעק עליהן שהן אשתו, וריח יי"ש עולה ממנו. ראיתי שהוא שיכור, וקשרתיו לבל יזיק לעצמו עד שיתפכח."
"לא רק שאתה מבקש לשחוט את שכנו, כמנהג היהודים, כעת אתה רוצה להבאיש גם את ריח אשתו!" צעק עליו אביו של ואסילה, שחישב ליטול ממנו את נקמתו.
תפסו הגויים בשלמה ובבניו וכבר חישבו להניף עליהם את סכיניהם. ראתה זאת שרה וזעקה כזו זעקה, שמיד יצאו כל היהודים השכנים מבתיהם ובאו ונעמדו למול הגויים, מחנה כנגד מחנה.
נפל שלמה לרגלי הגויים בתחנונים וביקש, שיקראו מקודם לגוי המוזג וישאלוהו מה אירע אצלו לדימיטרו. רק אחרי כן יגזרו את דינו ואת דין בניו.
כיוון שידעו הגויים את טבעו של דימיטרו, שמרגע שהוא שותה אינו זוכר דבר מכל הקורות אותו, קראו לגוי המוזג, וזה העיד כי אמנם שתה אצלו אותו ערב, ונפל, מתגולל בקיאו, ואז שלחו החוצה ויצא מתנודד בדרך לא דרך.
בסופו של דבר שיחררו הגויים את שלמה, אבל התרו בו, שאם עוד פעם אחת יעז לכפות נוצרי בסדנתו, יבואו אליו ויהרגוהו.

*

בחצרו של דימיטרו כבר בשלו השזיפים, ואשתו ובנותיו הדליקו את התנור מתחתיהם. כל מי שהיו בחצרו עצי פרי כאלה הצטרך לשומרם מפני ציפורים, מזיקים ובני אדם. מפני ציפורים היה מעמיד דחליל בין עציו והיו מתפחדות ונזהרות לא לקרוב אליו. אבל המזיקים המנקבים את הפירות ומטילים בהם את ביציהם לא התפחדו ממנו. לכן התקין בין העצים מין תנור, שהבעיר בו בולי עץ ושרף בו עלים שיפיצו את ריחם ויעטפו בעשנם הרעיל את עציו ואת פריים, להוציא החשק למיני מזיקים לזחול בהם.
ראה זאת יונה ונזכר בוואסילה, שכינה את אחיו רמשים, ונתרקמה בליבו מחשבת נקם.
קרא לוואסילה ואמר לו שילמדו סוד גדול, ובזכות אותו סוד יוכל לקפוץ מעצו של דימיטרו ולא יארע לו דבר.
שאלו מהו אותו סוד. אמר לו, עלה על עצי הפרי של דימיטרו וקטוף מהם. ושעה שייצא אליך ומקלו בידו צעק "שמע ישראל!" וקפוץ.
הלכו השקצים וואסילה בראשם וטיפסו על עציו של דימיטרו. שעה שיצא אליהם ומקלו בידו זעק ואסילה "שמע ישראל!" וקפץ.
הוא נפל על הגחלים מתחת לעץ.
רק נגע בשרו באש ומילא פיו בזעקה.
דימיטרו ניגש אליו והיכה בו במקלו. ואסילה בכה מכאב, ובשרו נקלף מעליו.
עוד אותו יום באו אביו ואחיו של ואסילה אל ביתו של שלמה פלדמן ומקלות בידיהם והוציאוהו משם.
קרא שלמה ליונה ושאלו מה עשה הפעם לנער הגוי.
היתמם יונה ואמר, שלימדו לקרוא "שמע ישראל." ומה הוא יכול לעשות, שאין אלוקי ישראל שומע לקריאת שמע של גוי.
"איפה נשמע כדבר הזה, לקפוץ אל האש!?" נפנה שלמה לאביו של ואסילה. "לך למד את בנך שאין קופצים אל האש בשום תנאי ובשום אופן, הלא כסילות היא!"
פני אביו של ואסילה האדימו, והמקל בידו רעד.
"פעם אחת כבר אמרתי לך, אני אטול מכם את נקמתי. בפעם השלישית לא אתאפק עוד, ואכה בכולכם!" צרח.
הוא סר מעליהם, ליבו סר וזעף על היהודים הללו, הפוגעים בבנו ואחרי כן עושים עצמם חכמים.
תפס שלמה באוזניו של יונה וטלטל אותו לפניו. מחמת התעלולים שהוא מעולל לילדי הגויים, אמר לו, בסוף עוד יעלה עליהם הכורת. עכשיו יישב בבית, ולא ייצא שבוע שלם. לא יקרב לאזור הגבול ולא ישלח ידו בטרנזיט, דהיינו בכל מיני המסחר שעסק בהם, הברחות של דברים מנובוסליץ הרוסית לנובוסליץ האוסטרית וחוזר חלילה, חמש ושש פעמים באותו היום.
מסחרו של יויינע שגשג עד כדי כך, שנודע ברבים כמבריח. כל אימת שהיה מישהו צריך לקבל משהו מהצד האוסטרי או להעביר אליו איזה דבר היה בא ליויינע, והוא כבר היה מחליט את מי מבין אחיו ישלח מעבר לגבול, ומה ישקול על ידו בשביל שוטרי המכס, שגרו באיזור ההפקר בין חלקי נובוסליץ, כדי שיתנו לו לעבור מבלי לפשפש בכליו.
כל שוטרי הגבול הכירוהו וחיבבו את מתנותיו. די היה לאחד מאחיו שיאמר להם מעם יונה פלדמן באתי, וימסור להם מה ששקל על ידיו לתיתו להם, מייד פתחו בפניו את השער. אחרי כן היו משתבחים במה ששלח להם, פעם בקבוק יי"ש ופעם גרבי נשים, מברכים בליבם את הנער, שהיטיב להכיר לנפשותיהם וידע איך לשמחם.
יויינע היה אובד עצות. הרי מסחרו כבר צלח בידו, והסוחרים שהיה קשור בהם חיכו לסחורתו, ואין הוא יכול לאכזבם. הלך לאימו לדבר על ליבה. אבל שרה, שכבר הבינה איזה שייגעץ גדל לה, סמכה את ידה על החלטת אביו. ילד צריך שישימו לו גבול, אחרת יגדל הפקר. ראה יויינע שאינו מצליח לסכל את עונשו, קרא לאחותו, פאני, וביקש ממנה שתלך תחתיו לנובוסליץ האוסטרית.
פאני שמחה שהוא מקנה בידיה כזו זכות, וניאותה לו. עמד עליה שתכרוך סביב גופה בדים שנתן לה, שייראה כאילו רק התעבתה עוד יותר, תלך לנובוסליץ האוסטרית, ליהודי אחד, שיש לו בית מסחר לאריגים, תיתן לו את הבד, תקבל ממנו רובלים, תטמינם בכליה ותחזור הביתה.
בינתים הובהל רופא אל ביתו של ואסילה. הוא מרח על גופו משרה עשבים והבריא אותו ממכתו. אבל סימני הכוויות נותרו על חזהו, כעין צלב שהגליד בבשרו. מאז היה קרוי ואסילה 'השרוף', ונשמר לא לקרוב אל יויינע ואל אחיו. אבל את צלקתו נשא כל חייו.

סקירתה של אורה ערמוני על "כשהמתים חזרו" ברשת א'.

הבוקר שודרה בפינת "חדש על המדף," סקירת הספרים היומית של רשת א', המלצתה של אורה ערמוני על ספרי, "כשהמתים חזרו." זו ההתייחסות המקיפה הראשונה לספרי. תוכלו להאזין לה כאן

http://www.iba.org.il/aleph/player.aspx#!/style/popAudio/ar/1422017/audio/yes

המוטו וההקדמות מן הגניזה של ספרי "כשהמתים חזרו."

המוטו וההקדמות הגנוזות של "כשהמתים חזרו."

הבטחתי שאביא בפניכם מן הגניזה של ספרי "כשהמתים חזרו." הנה המוטו מרמח"ל, שחשבתי לפתוח בו את ספרי, ולבסוף הסתפקתי בקטע שכתבתי בעצמי, וכן התנצלות המחבר והסכמת הרב, שני קטעים שחשבתי להקדים בהם את הספר, במתכונת ההקדמות לספרי קודש. א"ש הריהו אני, ואש"ד אף הוא אני, כמובן, אבל באצטלא של רב. בסופו של דבר החלטתי להורידן. אבל הן חביבות עלי ביותר, הן בשל לשונן, הן בשל עדותן על כך שהספר הזה נכתב, ברובו, לפחות בגרסאותיו הראשונות, דרך תקשור.

*

יהי רצון מלפניך אדני אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתקבל ברצון את תפילות עמך ישראל שהתפללו אליך בכל הדורות, בכל מקום שהוא בעולם, ובפרט בארץ ישראל הקדושה, ובזכות תפילות אלו תטה את הכף, לגאול את עמך ישראל גאולה שלמה בחסד וברחמים וניסים ונפלאות, בזכות כל הצדיקים האמיתיים שהיו עד היום הזה ובזכות כל הצדיקים האמיתיים שנמצאים עימנו היום, ובזכות הקיווי שאנו מקווים לראות את גאולתך השלמה, ובזכות רחמיך וחסדיך, אנא אדני שלח לנו מיד את אליהו הנביא עבדך, ותגלה את מלך המשיח ותמליך אותו על עם ישראל ועל העולם כולו.

(מתוך תקמ"ז תפילות לרמח"ל)

התנצלות המחבר

סיפורים רבים מסתובבים בחללו של עולם, קצתם ראויים שידובר בהם, שהם מרחיבים את הדעת ומקנים לכותבם ולקוראיהם השגה חדשה על מקומו בעולם, וקצתם בלתי גמורים או קלושים, אין בהם דעת יתרה וגם לא איזה לקח.
סיפורים כמו הסיפור בפניכם הסתבכו לא אחת בתולדות עמנו, שילהבו דמיונם של רבים, ואלה קיבלו על עצמם שינויים מפליגים באורחותיהם, שהיו נדרשים מכל מי שליבם נהה אחר אותם סיפורים.
עם ששמעתיו לראשונה, הצהיל סיפור זה את רוחי. אבל מיד כשישבתי לכותבו ידעתי, שמוטב שלא אספרו כלל.
השתדלתי מאוד להסיח דעתי ממנו. מדי יום ישבתי וכתבתי דברים אחרים. זכרי ילדות, רישומים בעט של דמויות שפגשתי, מראות מחיי העיר האהובה עלי, תל אביב, חלומות ודברי הבאי. אבל הסיפור הזה שב והכריחני לתיתו על נייר. ואף על פי כן שאתם, כמוני, יודעים, שהסיפור הזה לא ייתכן כלל, ורובו ככולו בגדר הפרזה שבדימיון, אתן אותו בפניכם. כי דרכו של סופר, שאינו יודע לסרב לסיפור, גם אם מיד עם ראשית כתיבתו הוא מסב את פניו היפים ממנו ומראה לו את צידו האחר.
כיוון שדבר מכל זה לא היה יכול להתרחש כלל, וכולו מצוי רק בתחום כוח המדמה, או בתחום מאווייו העמוקים של אדם ושל עם, ראו נא מעשה זה כניסיון לרצות את קולות המתים, העומדים עלי שאתן להם פתחון פה. ואזי עוד אתן בפניכם סיפורים אחרים.
א"ש

הסכמת הרב

לא ניתנה נבואה אלא לשוטים, ואף אתה שוטה אתה, לפי שאתה יושב ליד שולחנך ונותן לרוח הקודש לעשות בך, ואינך עוצרה כלל אלא מניח לה דרך ומפנה לה מקום.
אבל אף אם יהיו מי שיאמרו כי אתה מכזב ומעמיד את ספרך, ששיקוצים ותועבה הוא, כספרו של מאמין, אני מסמיך אותך ומחזק את ידיך לעשות כן, לפי שכל הספר הזה מתחילתו ועד סופו בא לך בהכתבה גמורה.
הספר הזה יהיה כולו דברי קודש ויובילך בדיוק לאותו המקום שביקש הקב"ה להוליכך אליו. שתהיה סופר של דברי קודש ותכתוב רק מה שאתה מקבל מעליונים, ותחדיל את ידיך מדברים בטלים.
כל מה שכתבת הוא רק מלבוש ואכסניא לדברי קודש, שאי אפשי לך לאומרם בשום דרך אחר מלבד המצאת סיפור כזה, שאפילו אם אתה טועה בליבך להאמין שכולו בא מכוח המדמה שלך, הרינו מודיעים לך שטעות גדול בידיך. למן הרגע הראשון שראית את שמו של סיפור מרחף מול עיניך, דרך כל השנים שהיית עסוק בכתיבתו עד הנה, בא לך מעם שמיא. עליך היה רק לישב ולכתוב. אז אל תטעה לחשוב שידך בדבר. כלי היית, ולא יותר, אבל כלי משובח מאין כמוהו. רק לעתים רחוקות לכלכת את הכתובים במה שקרויים טמאין, דברים מתוך נפשיותך ולא מעם מקור עליון.
וכעת שוב לעבודתך, ואנחנו נקרא אותך אלינו כדי ליתן לך דברי תורה ודעת.
אש"ד