סינכרוניות

     הבוקר, ברכבת שלקחתי מכרמיאל לתל אביב, יחד עם אבא שלי, ערכתי את אחד משלושת הספרים שאני עובד עליהם כרגע. זהו ספר על תנועת האימן, שאני עורך בעבור הוצאת פארג, בית ההוצאה היחיד בישראל המתמחה ברוחניות.

     הייתי כולי שקוע בתפיסות הרוחניות המובעות בספר זה, כמו, למשל, בפסקה הבאה: "'מחשבה יוצרת' הוא אחד החוקים הבסיסיים והעתיקים ביותר של המאגיה. המחשבה מקשרת ומחברת אותנו עם מאגרי אנרגיה הקיימים באסטרל לייט, ואפשר לנוע אתה בזמן אל העתיד והעבר. היא מחברת אותנו עם רעיונות, אך גם עם אנשים ומקומות אחרים. אנחנו יכולים להיות בישראל והמחשבה שלנו באמריקה. צריך להיזהר במה שאנחנו חושבים עליו, השאלה היא מה המטרה שלנו?"

     אמש ביליתי שעות ארוכות בבדיקה תקופתית של מיפוי לב במאמץ, עם הזרקת חומר רדיואקטיבי, בבית החולים 'אסותא' בחיפה. יצאתי בארבע אחר הצהריים מהבית, שבתי אליו לקראת חצות, ישנתי ארבע וחצי שעות וקמתי הבוקר כדי לנסוע לתל אביב.

     בדרך החוצה מן הקיבוץ עברתי דרך תיבת הדואר שלי במזכירות. מצאתי בה מכתב התראה מבית החולים בנהריה, לפיו טרם שילמתי את חובי בעבור הביקור הלילי המבוהל שעשיתי בו,  יחד עם מיכאל, לפני כחודש, כאשר תקע לעצמו מקל בעין.

     מיד עם הגעתי לסדנה שלי בתל אביב, שילמתי את החוב.

     מקץ פחות משעה קיבלתי שיחת טלפון מן הגננת בתובל, שסיפרה לי כי דניאל נעקץ על ידי עכביש גדול. היא שלחה לי את תמונת העכביש, ואני העליתי אותה מיד לפייסבוק בבקשת עצה. בו-בזמן התנצלתי בפני תלמידיי, סיימתי בבהילות את השיעור, עשר דקות לפני הזמן, ותלמידה שלי הטיסה אותי לתחנת הרכבת, שם עליתי על רכבת חזרה לכרמיאל.

     הגעתי לגן הכי מהר שיכולתי. מצאתי בו את דניאל ואת מיכאל במצב מצוין. דניאל סיפר לי, ששמע את אחת הבנות בגן צווחת מפחד למראה עכביש, ואז ניגש אליו ונגע בו, ו"העכביש לחץ לי את היד לשלום, עם הצבת שלו," הסביר לי. מיכאל הוסיף, "כשהעכביש עקץ את דניאל הרגשתי זרמים חשמליים ביד." אמרתי להם, שככה זה אצל תאומים. כאשר אחד מהם נפגע השני מרגיש זאת.

     במקום לרוץ איתם לחדר המיון, ובראותי שהכול בסדר, ואחרי התייעצות עם רופא טוקסיקולוג במחלקת ההרעלות ברמב"ם ועם רופאת ילדים – לקחתי אותם לשיעור שחייה ראשון בחוג השחייה החדש שלהם, בכישורית. הילדים הפליאו עשות, המורה מעולה, וכבר בשיעור הזה יכולתי לראותם ממש שוחים. זה שימח אותי מאוד, וקצת נרגעתי.

     בהיותנו בבריכה פגשתי שם עוד אמא לתאומים, ושאלתי אותה היכן בניה לומדים. היא סיפרה לי שהם מתחנכים לפי שיטת 'השחר המוזהב' של האימן, בבית הספר במעלה צביה, שהוא ישוב שהוקם בידי תנועת האימן. היא גם הזמינה אותנו לבזר שיערוך בית הספר בשבת הקרובה, במעלה צביה, ובו הפעלות ודוכני מזון.

     מיד קלטתי שזו סינכרוניה, סימן בעבורי. ושזה לא מקרי. באותו רגע נזכרתי בפסקה שציטטתי לעיל מן הספר שאני עורך, על תנועת האימן. לפתע היכתה בי ההכרה, שהרצף הרפואי שחוויתי בעשרים וארבע השעות האחרונות עלול להיות מונע על ידי מחשבותיי, חרדותיי, בעיקר חרדת המוות המפותחת שלי. בו-זמנית הבנתי, שאני פשוט מובל אל הידע של האימן.

     זה לא מפתיע אותי. אחרי הכול, הבית שרכשתי בתובל לא מכבר נבנה על ידי משפחה, שבנותיה מתחנכות באותו בית ספר, וכתוצאה מכך החליטה למכור את ביתה בתובל ולעבור לגור במעלה צביה.

     אם כך, לפי האימן, יש לי כנראה עבודה רוחנית לעשות, בעיקרה היא ניקוי מחשבותיי כך שלא תמשוכנה אלי ואלינו חוויות שליליות כאלה שחווינו היום. אבל מכיוון שאני רואה באופן ברור את הקשרים הסמויים מן העין, המתקיימים בין התופעות השונות המרכיבות את יומי, כנראה שמדובר בכיוונון רוחני עדין בלבד.

     שיהיה לכם ערב טוב,

     אילן.

נ.ב.

המדהים הוא, שככול שאני משתקע בידע של האימן אני קולט בבירור, שזה גוף הידע, שבן זוגי הראשון, סער עפרוני, שהיה אדם מואר, הביא אל ביתנו כבר בשנת 1984-1986, ואני אז התווכחתי איתו וניסיתי להוכיח לו שמדובר במניפולטיביות גרידא. מותו המצער, הסימנים שקיבלתי לגביו לפני מותו וכול השנים מאז ועד כה, הראו לי שהידע הזה תקף. מה שמפליא אותי כעת הוא, כיצד ידע דברים רבים כול כך, הקשורים למשנת האימן. אני מניח, שלמד אותם מן התורות האחרות שהסתובבו באותן שנים, ראשית שנות השמונים, ומהן ובתוכן צמח גם האימן, תורותיהם של אוספנסקי, גורודייף ורודולף שטיינר.

מודעות פרסומת