הרשימה, או – מאיפה יש לי את הכוחות.

     בכול פעם שאני מצוי בפתחו של שינוי, אני קורא ספרים בתחום. כאשר החלטתי לפרוש מעבודתי כדובר התיאטרון הקאמרי ולהקים משרד יחסי ציבור (1995), קראתי הרבה ספרים על ניהול זמן וניהול כוח אדם וניהול משימות וניהול תקציב. אחרי כן, כשהחלטתי להתמסר לכתיבה של סיפורת ודרמה, קראתי הרבה ספרים על כתיבה ועל הוראת כתיבה, וזאת עודני עושה כמובן, בקביעות.

     את שיטת ההיגדים החיוביים, לחרות בהם בזיכרון היקום את מה שאני מבקש, למדתי בתחילת שנות השמונים אצל שלי אלקיים. את חלוקת השנה, החודש והשבוע למשימות למדתי מבן זוגי לשעבר, עדי נס, שהיה מפיק בערוץ 1 ואחרי כן בערוץ הספורט קודם שנהיה לצלם בעל מוניטין בינלאומי, ועזר לי בזה מאוד בניהולו של משרד יחסי הציבור שלי.

     בשנות האלפיים עברתי אימון אישי ממושך אצל עו"ד יבין רוכלי, מאמן ועורך דין כאחד. הוא לימד אותי לבחון מהם ערכיי, לבנות על פיהם חזון ואז לגזור ממנו תוכנית עבודה קונקרטית. כעת, אני קורא שני ספרים במקביל, ששניהם מובילים אותי לשלב הבא – ספרה של שולי זיו אסולין, "איך להתפרנס מאמנות" (הוצאת פראג) וספרו של יובל אברמוביץ', "הרשימה."

     באשר ליובל אברמוביץ', יש לי שני סיפורים קטנים לספר. פעם, לפני שנים רבות, נדמה לי שבראשית שנות התשעים, כשהוצאת "שופרא לספרות יפה" שבבעלותי הייתה בתחילת פעילותה, קיבלתי כתב-יד של ספר מתח מאת מישהו שלא הכרתי אז, יובל אברמוביץ'. כתב-היד הדהים אותי. הוא היה כתוב בצורה טכנית מסוימת, שאיש לא הגה מקודם לכן. זה היה מותחן לכול דבר ועניין, אבל כתוב בצורה מיוחדת, שלא אפרט אותה, שמא אפגע בזה בסיכוייו של הספר לראות אור. החזרתי את כתב-היד ליובל, בצער רב. ידעתי שאין סיכוי שמישהו ירכוש ספר כול כך חדשני, ושאין סיכוי שאכניס את ההוצאה הצפויה על עריכתו והדפסתו.

     כיום, לו יראה אור, אני מניח שהוא יהפוך לרב-מכר.

     כאשר החל יובל להתפרסם עם פרויקט "הרשימה" שלו, זה קצת הקניט אותי. וזאת, מבלי שקראתי את ספרו, אלא מראיונות שנתן בתקשורת לגביו. אמרתי לעצמי שזה ידע מוכר, שאני מכיר מהרבה ספרי הדרכה קודמים, שאין פה חידוש, ואני מניח שגם התקנאתי בו, בו-בזמן.

     לפני כמה חודשים ראיתי את ספרו בדוכן ספרים בתחנת רכבת מרכז. אמרתי לעצמי שאקנה לי אותו. מה אכפת לי. אקרא אותו כשיזדמן לי.

     עשר דקות אחרי כן, בדרכי מתחנת הרכבת לסדנת הכתיבה שלי, נשפכה כול כוס הקפה התרמית שלי על ספרו.

     הנחתי אותו לייבוש, ודחקתי אותו מפניי. לא נעים לקרוא בספר שכול דפיו ספוגים בכתמי קפה אמריקנו חזק.

     אבל מסתבר שהחיים מובילים אותנו בכוחם לכול מיני חוויות ומקומות. השבוע, בתוך תחושה עמוקה שאני עומד בפני שינוי גדול בחיי, וגם חייב לזהות אותו, לסייע לו ולחולל אותו, ובתוך הקריאה בספרה של שולי זיו אסולין, שמלמד ומזכיר לי רבות, על אופן ההתנהלות הראוי לי כיוצר וכמפרנס יחיד, נטלתי לידיי את ספרו של יובל, ומאז לא הרפיתי ממנו.

     לפני כמה ימים התיישבתי לכתוב לי סדרת היגדים חיוביים חדשים, שתכוון את האנרגיה שלי ותודיע ליקום מה אני רוצה כעת. אבל כידוע, לא די בזה שאתה מצהיר ומודיע על רצונך. עליך לעשות צעדים לשם הגשמתו. כך, אפוא, אתמול, ברגע של בחירה בשלווה, ניקיתי כליל את משטח שולחן הכתיבה שלי, הדלקתי עליו נר, שמתי עליו חבילת נייר A4 לבן, והתחלתי לכתוב את הרשימה שלי.

     היא ראשונית, היא נכתבה בבת אחת, ומעצם  טבעה היא נתונה לשינויים. אבל בעבר כתבתי את הרשימה שלי רק לעיניי בלבד, כבגדר דף משימות ונוסח תפילה. כעת, בהשפעת ספרו של יובל, אני כותבה ברבים.

     זאת, כדי להודיע לעולם גם בפומבי, שזה מה שאני מבקש לעצמי, וכמובן גם כדי לקבל את העזרה במימושה.

     היו ברוכים,

     אילן.

הרשימה שלי, 30.11.17

  1. להוליד בתוך שנה עוד שני ילדים מפונדקאות, מאותה תורמת ביצית, ולגדל את ארבעת  ילדיי לבדי, בתמיכה מלאה מצד משפחתי.
  2. להעלות בתוך שנה מחזה מפרי עטי על במת תיאטרון רפרטוארי וליהנות מרווחיו.
  3. לפרסם עוד השנה את ספר ההורות שלי, "אבא קומתיים."
  4. לפרסם בשנה הבאה את הרומאן שאני עובד עליו כעת, "הנזיר היהודי."
  5. לכתוב את שלושת הרומאנים שאחריו, ולהוציאם לאור ספר מדי שנה בשלוש השנים הבאות.
  6. לתרגם לאנגלית את "כשהמתים חזרו" ואת "אשת הפיראט היהודי."
  7. להוציא לאור בשנה הבאה בארצות הברית ובדרום אמריקה את "מעשה בטבעת", באנגלית ובספרדית, בבתי הוצאה מובילים, וליהנות מרווחיהם.
  8. למכור עוד השנה זכויות הסרטה של "מעשה בטבעת," "כשהמתים חזרו" ו"אשת הפיראט היהודי" לחברות הפקה גדולות בחו"ל.
  9. לעבור בתוך שנה מהיום לפרנסה מן הבית בלבד, שתאפשר לי ימים רצופים של כתיבה.
  10. למצוא בתוך שלושה חודשים בן זוג צעיר, טוב לב, יצירתי, רזה, עם שיער שחור ומלא, ולקיים איתו מערכת יחסים יציבה, ארוכת טווח ומאושרת.
  11. להפסיק לעשן בתוך שלושים יום.
  12. לזכות בפרס ספרותי אחד מדי שנה, שיאפשר לי קיום נוח והקדשת עצמי לכתיבה.
  13. לקבל בתוך תשעה חודשים מהיום רבע מיליון שקל כדי לכסות את חובות הפונדקאות הקודמת שלי וכדי לאפשר לי לממן בעצמי את הפונדקאות הבאה ואת שאר חלומותיי.
  14. לנסוע עם מיכאל ודניאל בפסח לטיול של 10-14 ימים בדרום אמריקה, לצורכי תחקיר, במהלכו אסבלט את הבית בתובל, כך ששכר הדירה יממן את הטיול – וליהנות ממנו.
  15. לסיים לצלם בווידיאו את סדנת המתקדמים שלי ולהעלות את שני הקורסים לאתרי למידה מרחוק ברשת עם כיתוביות לאנגלית.
  16. להקליט את עצמי בתוך שלוש שנים מהיום קורא את מכלול יצירתי ולהעלותו בקולי למכירה ברשת.
  17. לקבל בתוך חודש מהיום מכשיר אליפטיקל של חדרי כושר הביתה, כדי שאוכל לעשות כושר בבית בלי תלות במכון כושר.
  18. לקבל שני מחשבים נייחים חדשים ושני שולחנות מחשב למיכאל ודניאל, ליום הולדתם השישי, עם תוכנות לומדה המתאימות לגילם.
  19. להוציא לאור את כרך המחזות והתסריטים שלי בתוך שנה מהיום.
  20. לבנות חדר עבודה עליון ולהפוך את חדר העבודה התחתון ליחידת דיור לאופר או לחדר עבודה לבן זוג.
  21. להפוך את הממ"ד לאולפן הקלטה בתוך חודש מהיום.
  22. להקליד את כול החומר במחברות שלי בתוך שישה חודשים מהיום.
  23. לצאת לפנסיה מהוראה ומעריכה ב-1 ביולי 2018, עם הכנסה פסיבית מפרסומות בבלוג ומתמלוגים, שתאפשר לי לממן את חלומותיי ולפרנס אותנו בכבוד.
  24. לחיות מהכנסה פסיבית מספריי ומפרסומות בבלוג שלי.
  25. לתרגם ולהעלות את יצירתי למכירה און ליין באמזון בתוך שנה מהיום.
  26. לכתוב ספר על הכתיבה ולהוציאו לאור בתוך שנה מהיום.
  27. לערוך את ספרי על יחסי ציבור, לעדכנו ולהוציאו לאור בתוך שנה מהיום.
  28. לעבור שיקום פה מלא עם השתלות שיניים בתוך שנה מהיום.
  29. להוציא לאור בארצות הברית, בדרום אמריקה, בסין ובארצות אירופה את ספריי, "רק אתה," "שדלץ," "מעשה בטבעת," "כשהמתים חזרו" ו"אשת הפיראט היהודי", ולעשות סבב הרצאות מחוף אל חוף בתוך שלוש שנים מהיום.
  30. להוציא לאור בארצות הברית, בדרום אמריקה, בסין ובארצות אירופה מבחר מתורגם משירתי, ולעשות עמו סבב הופעות בתוך שלוש שנים מהיום.
  31. סדרה וסרט יופקו מן הרומאנים שלי בחו"ל בתוך שלוש שנים מהיום.
  32. לקבל פסנתר טוב וללמוד לנגן עליו.
  33. לקבל אקורדיאון וללמוד לנגן עליו.
  34. ללמוד רישום וציור פיגורטיבי.
  35. להקים גינה קהילתית בתובל וליהנות מתנובתה ומיבולה.
  36. להקים בחצר הבית לול מטילות וליהנות מתנובתן.
  37. להפוך את חיינו בבית בתובל ליחידת משק אוטרקית לגמרי, המספקת את עצמה.
  38. לפנות חלק מן הארכיון שלי למכון גנזים כדי שפחות יעיק עלי.
  39. לסיים את השוואות הקבצים הכפולים בכול המחשבים והגיבויים השונים שלי, לגבות הכול ולבנות לי במחשב ספריית תיקיות חדשה ומסודרת.
  40. לקבל מיטה לחדר האורחים.
  41. לקבל ציוד הקלטה לאולפן הקלטות.
  42. לקבל מצלמת וידיאו טובה עם מיקרופון זעיר לבגד.
  43. להשתחרר מן התלות בקפה ובניקוטין.
  44. להתמיד בתזונה על פי הנטורופתיה ולהיות בריא ושבע ימים.
  45. להוציא לאור את התיזה שלי לתואר שני בתוך שנה מהיום.
  46. לכתוב בתוך שלוש שנים את הדוקטורט שלי, בעברית ובאנגלית, דרך אוניברסיטה בארצות הברית, בהנחייתם של מנחה מתאימ/ה בתחום המגדר וספרות המגדר.
  47. למצוא סוכן ספרותי בחו"ל, שגם ייזום עסקאות, לא רק יגזור קופון.
  48. למצוא איש תמיכה טוב בוורדפרס.

*

     זהו. די מבהיל ומדהים ומרגש להתבונן בזה מודפס ולהעלות את זה לרשת. אבל אלה הדברים שבאמת חשובים לי, ושאני הכי רוצה, מלבד בריאות ושפע ואריכות ימים לכולנו כמובן, וגם שלום, שבלעדיו כול זה לא ייתכן.

     אני בן חמישים ושבע, כמעט שמונה. את הדברים האלה אני רוצה עד יום הולדת שישים.

     זוהי תוכנית גדולה בשביל שלוש שנים. יש בה גם סתירה אימננטית, בין רצוני בעוד שני ילדים לבין רצוני לכתוב ולהוציא לאור כול כך הרבה ספרים באותן שלוש שנים. אני יודע זאת. אבל בעזרתכם, בעזרת היקום ובעזרת החריצות, המחויבות וההתמדה שלי, הכול אפשרי.

     שלכם/ן,

     אילן.

מודעות פרסומת

סינכרוניות

     הבוקר, ברכבת שלקחתי מכרמיאל לתל אביב, יחד עם אבא שלי, ערכתי את אחד משלושת הספרים שאני עובד עליהם כרגע. זהו ספר על תנועת האימן, שאני עורך בעבור הוצאת פארג, בית ההוצאה היחיד בישראל המתמחה ברוחניות.

     הייתי כולי שקוע בתפיסות הרוחניות המובעות בספר זה, כמו, למשל, בפסקה הבאה: "'מחשבה יוצרת' הוא אחד החוקים הבסיסיים והעתיקים ביותר של המאגיה. המחשבה מקשרת ומחברת אותנו עם מאגרי אנרגיה הקיימים באסטרל לייט, ואפשר לנוע אתה בזמן אל העתיד והעבר. היא מחברת אותנו עם רעיונות, אך גם עם אנשים ומקומות אחרים. אנחנו יכולים להיות בישראל והמחשבה שלנו באמריקה. צריך להיזהר במה שאנחנו חושבים עליו, השאלה היא מה המטרה שלנו?"

     אמש ביליתי שעות ארוכות בבדיקה תקופתית של מיפוי לב במאמץ, עם הזרקת חומר רדיואקטיבי, בבית החולים 'אסותא' בחיפה. יצאתי בארבע אחר הצהריים מהבית, שבתי אליו לקראת חצות, ישנתי ארבע וחצי שעות וקמתי הבוקר כדי לנסוע לתל אביב.

     בדרך החוצה מן הקיבוץ עברתי דרך תיבת הדואר שלי במזכירות. מצאתי בה מכתב התראה מבית החולים בנהריה, לפיו טרם שילמתי את חובי בעבור הביקור הלילי המבוהל שעשיתי בו,  יחד עם מיכאל, לפני כחודש, כאשר תקע לעצמו מקל בעין.

     מיד עם הגעתי לסדנה שלי בתל אביב, שילמתי את החוב.

     מקץ פחות משעה קיבלתי שיחת טלפון מן הגננת בתובל, שסיפרה לי כי דניאל נעקץ על ידי עכביש גדול. היא שלחה לי את תמונת העכביש, ואני העליתי אותה מיד לפייסבוק בבקשת עצה. בו-בזמן התנצלתי בפני תלמידיי, סיימתי בבהילות את השיעור, עשר דקות לפני הזמן, ותלמידה שלי הטיסה אותי לתחנת הרכבת, שם עליתי על רכבת חזרה לכרמיאל.

     הגעתי לגן הכי מהר שיכולתי. מצאתי בו את דניאל ואת מיכאל במצב מצוין. דניאל סיפר לי, ששמע את אחת הבנות בגן צווחת מפחד למראה עכביש, ואז ניגש אליו ונגע בו, ו"העכביש לחץ לי את היד לשלום, עם הצבת שלו," הסביר לי. מיכאל הוסיף, "כשהעכביש עקץ את דניאל הרגשתי זרמים חשמליים ביד." אמרתי להם, שככה זה אצל תאומים. כאשר אחד מהם נפגע השני מרגיש זאת.

     במקום לרוץ איתם לחדר המיון, ובראותי שהכול בסדר, ואחרי התייעצות עם רופא טוקסיקולוג במחלקת ההרעלות ברמב"ם ועם רופאת ילדים – לקחתי אותם לשיעור שחייה ראשון בחוג השחייה החדש שלהם, בכישורית. הילדים הפליאו עשות, המורה מעולה, וכבר בשיעור הזה יכולתי לראותם ממש שוחים. זה שימח אותי מאוד, וקצת נרגעתי.

     בהיותנו בבריכה פגשתי שם עוד אמא לתאומים, ושאלתי אותה היכן בניה לומדים. היא סיפרה לי שהם מתחנכים לפי שיטת 'השחר המוזהב' של האימן, בבית הספר במעלה צביה, שהוא ישוב שהוקם בידי תנועת האימן. היא גם הזמינה אותנו לבזר שיערוך בית הספר בשבת הקרובה, במעלה צביה, ובו הפעלות ודוכני מזון.

     מיד קלטתי שזו סינכרוניה, סימן בעבורי. ושזה לא מקרי. באותו רגע נזכרתי בפסקה שציטטתי לעיל מן הספר שאני עורך, על תנועת האימן. לפתע היכתה בי ההכרה, שהרצף הרפואי שחוויתי בעשרים וארבע השעות האחרונות עלול להיות מונע על ידי מחשבותיי, חרדותיי, בעיקר חרדת המוות המפותחת שלי. בו-זמנית הבנתי, שאני פשוט מובל אל הידע של האימן.

     זה לא מפתיע אותי. אחרי הכול, הבית שרכשתי בתובל לא מכבר נבנה על ידי משפחה, שבנותיה מתחנכות באותו בית ספר, וכתוצאה מכך החליטה למכור את ביתה בתובל ולעבור לגור במעלה צביה.

     אם כך, לפי האימן, יש לי כנראה עבודה רוחנית לעשות, בעיקרה היא ניקוי מחשבותיי כך שלא תמשוכנה אלי ואלינו חוויות שליליות כאלה שחווינו היום. אבל מכיוון שאני רואה באופן ברור את הקשרים הסמויים מן העין, המתקיימים בין התופעות השונות המרכיבות את יומי, כנראה שמדובר בכיוונון רוחני עדין בלבד.

     שיהיה לכם ערב טוב,

     אילן.

נ.ב.

המדהים הוא, שככול שאני משתקע בידע של האימן אני קולט בבירור, שזה גוף הידע, שבן זוגי הראשון, סער עפרוני, שהיה אדם מואר, הביא אל ביתנו כבר בשנת 1984-1986, ואני אז התווכחתי איתו וניסיתי להוכיח לו שמדובר במניפולטיביות גרידא. מותו המצער, הסימנים שקיבלתי לגביו לפני מותו וכול השנים מאז ועד כה, הראו לי שהידע הזה תקף. מה שמפליא אותי כעת הוא, כיצד ידע דברים רבים כול כך, הקשורים למשנת האימן. אני מניח, שלמד אותם מן התורות האחרות שהסתובבו באותן שנים, ראשית שנות השמונים, ומהן ובתוכן צמח גם האימן, תורותיהם של אוספנסקי, גורודייף ורודולף שטיינר.

סקס וחומוס. אשכרה.

תודה לאל שיש וייז. ההמצאה הנפלאה הזאת שחררה לנו את המוח מהצורך לתכנן מסלול נסיעה מיעד ליעד. לא ייאמן עד כמה אנרגיה נפשית זה שחרר.

בעשר ועשרה הלילה, כשיצאתי מן השיעור הראשון של סדנת הכתיבה החדשה שלי בכפר הירוק, הייתי רעב. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה חומוס פול. המחשבה השנייה הייתה חומוס אשכרה ברחוב ירמיהו. אבל עברו כול כך הרבה שנים מאז ביקרתי שם, שאפילו לא זכרתי את השם 'חומוס אשכרה.' זכרתי רק 'חומוס' ו'ירמיהו'. וזה מה שהקלדתי בוייז.

עשר דקות אחרי כן כבר נגסתי בשקיקה שתי פיתות עם חומוס ופול, את האחת מהן חיסלתי תוך כדי נסיעה הביתה, גמור מעייפות, אבל מאושר. ככה אני אוהב לספק את תשוקותיי. מיד.

הבוקר שלי התחיל בקריאה של עוד פרק בספרה החדש של ג'וליה קמרון, "למצוא מים." ככל הידוע לי טרם תורגם לעברית. אני קורא את הספר הזה מזה כמה ימים, והוא כול כך טוב לי. הבוקר, למשל, קראתי בו על אמנות השימור והטיפוח של האמן שבי. אז הלכתי לבית הקפה, וכתבתי בו רשימה של עשרה דברים שעושים לי טוב. עד סוף היום ביצעתי שלושה מהם. סקס, כתיבה ו-פינוי ארגזי הספרים מן המחסן בחצר, כדי להפכו לפינת משחקים לילדיי. חוץ מזה גם פעלתי ברוח ספרה בנוגע לעצה אחרת, שתמיד טוב לזכור אותה. לעשות מדי יום משהו לא רק בכתיבה, אלא גם למען קידום היצירה. אז כבר אמש הזמנתי מבית הדפוס, והבוקר עיצבתי, הפקתי והפצתי, הכול בתוך פחות מ-24 שעות – גלויה לקידום הקמפיין למימון המונים שלי. אמש גם התראיינתי לגביו אצל יעקב בראון, והראיון יפורסם בשבוע הבא ב"מעריב."

אמש סיימתי עריכת ספר שירה בעבור מישהי, ביקשתי ממנה כסף וקיבלתיו מיד. כך הרגעתי את עצמי. במשך היום הספקתי להכניס עריכת עוד סיפורים בספר שאני עורך בעבור מישהו מוכשר ויקר, בדיקה רפואית מסדרת הבדיקות שעלי לעבור, אימון כושר, ארוחת צהריים ושנת צהריים עם הילדים ואפילו טיול איתם ברחבי נווה צדק.

אחד הרגעים המרגשים היום היו, כאשר, רגע לפני שיצאנו שלושתנו לאסוף את הגלויה מבית הדפוס, היה לי צלצול טלפון מחבריי, אמיר ואלון אוחנה. "אילן, אתם בבית?" שאל אמיר.

"כן, אבל אנחנו בדיוק יוצאים, ותיכף חוזרים," השבתי לו.

"חכה. תוך שלושים שניות אנחנו אצלך עם מישל, הפונדקאית שלנו," ביקש אמיר.

יצאנו אל מחוץ לחצר ועמדנו ליד השער. אמיר, אלון ומישל התקדמו לעברנו. ניגשתי למישל, "מבחינתי את כמו משפחה," חייכתי אל האישה, שמעולם לא פגשתי מקודם, "אז אני מתכוון לנשק אותך."

בסוף רק התחבקנו.

"את בת מזל שיש לך אותם, והם בני מזל שלהם יש אותך," אמרתי למישל. "לי, לצערי, אין קשר עם הפונדקאית שלנו."

הכרתי לה את הילדים, והזמנתי אותה אל הבית כדי להתבונן בו, בבית מן הבתים הישנים בשכונה. הזהרתי אותה מראש שהוא מבולגן. זו הסיבה שהחלטתי להרחיק את כול ארגזי הספרים של בית ההוצאה לאור שלי מן הבית. כדי לפנות את המחסן ואת ארון הבגדים, לתחוב לתוך הארון ושידת ההחתלה לשעבר את כול צעצועי הילדים ולפנות כליל את רצפת חדרם. להפריד בין המיטות, לפרוש ביניהן שטיח, להפכו לחדר מתפקד במקום שימשיך לשמש כמחסן.

ואת כול זה אני מתכנן לעשות עוד השבוע. ואחרי כן, ובתוך כך, גם את הניקיונות של פסח.

איזה יום מלא היה לי. מלא בסיפוק. בתקווה. באמונה. בדרך חזרה מבית הדפוס עברתי עם הילדים בעגלת התאומים ברחוב שבזי, ופיזרתי בכל מקום אפשרי כמה גלויות התרמה. בחנות למזון חיות, אצל הספר שלי, אבינועם, בבתי הקפה וכמובן גם בחנות הספרים 'סיפור פשוט.' בערב נתתי גם לכל תלמיד/ה שלי גלויה, שישימו במקום שיבחרו בו, ושאלתי מי יכול לקחת כמה גלויות כדי לשימן בחנות ספרים סמוכה למקום מגוריו. לשמחתי שניים ביקשו לעשות כן.

finding water

אני מכוון ליצירה ולשגשוג. לשמחה וליופי. וזה נותן את אותותיו קודם כל בסדר יומי, בהספק שלי ובהרגשתי הטובה. – זה קשור לא מעט בג'וליה קמרון, שספריה כול כך טובים בחידוש האמונה בעצמנו, ביצירתיות שבנו, ומזכירים לנו לחיות את החיים הטובים. אין אלה החיים הטובים במובן עושר או תפנוקים, אלא החיים הטובים באמת – חיים מתוך פשטות, ענווה ויצירה.

נותרו עוד עשרה ימים עד לסיום הקמפיין שלי. מחר יש לי חזרה גנרלית עם מיכאל גוטליב על הערב המשותף שלנו, ומחרתיים, מוצאי שבת בערב, הוא מתקיים בחיפה. בשבוע הבא אלמד מדי יום, וביום חמישי אשוב אל חיפה, כדי להיפגש בה בשני מפגשים עם תלמידי שכבות י"א של בית הספר הריאלי, מה שהפך כבר למסורת אצלנו.

איזה שבוע  נפלא.

הנה כתובת הקמפיין. אשמח אם תיכנסו פנימה ותסייעו לי בו.

ועד אז, הזמינו לעצמכם את 'דרך האמן' בעברית מהוצאת פראג, או כול אחד מספריה של ג'וליה קמרון באנגלית. אני לא מקבל ממנה אחוזים, אבל הספרים שלה מחוללים ניסים ופלאות, האמינו לי, ואני משתוקק לחלקם עמכם.

שיהיה לכם/ן לילה טוב.